ח' חשוון – בהתחלה אנחנו לא רואים את זה

בהתחלה אנחנו לא רואים את זה.
אחר כך אנחנו רואים את זה רק לרגע, ואז זה נעלם.
אנחנו לא בטוחים שזה באמת היה ושוכחים מזה.

מתישהו אנחנו רואים את זה שוב. ושוב.
אנחנו מנסים לשכנע את עצמנו שזה לא קיים, לא נכון, לא כזה נורא או לא בדיוק כמו שזה נראה.
ואז אנו רואים את זה שוב…
ומבינים שזה כאן.
ושאולי זה יותר רלוונטי ומשפיע ממה שחשבנו.

כעת אנו רואים את זה ומנסים להתעלם ולהמשיך הלאה.
אפילו מצליחים לכמה רגעים (או ימים או שנים), ואז רואים את זה שוב.
ושוב.
ושוב.
ושוב.

מגיע שלב שבו איננו יכולים שלא לראות את זה.
אנו רואים את זה כל הזמן ובכל מקום.
זה שם. ברור ונוכח.
מפתיע איך לא ראינו את זה קודם.

בשלב הזה,
כשאנו רואים את זה בצורה חדה ובהירה,
מכירים בכך שזה שם, לא מנסים להדחיק או להתווכח עם זה,
משהו משתנה.
לפעמים אפילו מיידית.

חיים מלאים. יום יום.

ז' חשוון – האנאלפביתים החדשים

"האנאלפביתים של המאה ה 21 לא יהיו אלו שלא ידעו לקרוא ולכתוב, אלא אלו שלא ידעו ללמוד " / אלווין טופלר

"The illiterate of the 21st century will not be those who cannot read and write, but those who cannot learn, unlearn, and relearn.” / Alvin Toffler

*****
בכדי לקיים את עצמנו לפני כמה מיליוני שנים יצאנו לצוד או ללקט.
בכדי לקיים את עצמנו לפני כמה אלפי שנים עבדנו את האדמה וגידלנו בעלי חיים. (המהפכה החקלאית)
בכדי לקיים את עצמנו לפני כמאתיים שנה חיפשנו עבודה במפעל או בחברה (המהפכה התעשייתית).
מי יודע איך נקיים את עצמנו בעוד עשר, עשרים או חמישים שנה?

*****
MBA עולה לא מעט (כסף והשקעה) וכבר לא מבטיח הרבה.
חומר שנלמד היום בשנה הראשונה באוניברסיטה יכול להיות לא רלוונטי בסיום התואר.
תלמידה בבי"ס יסודי תפגוש בעוד 15 שנה (כשתשתחרר מהצבא ?) מציאות שונה לחלוטין מהמציאות הנוכחית.

הדבר היחיד שקבוע ובטוח הוא השינוי.

בתי הספר נוצרו (לפני מאתיים שנה) בכדי להכשיר כוח אדם המוני לעבודה במפעלים.
קריאה, כתיבה וצייתנות היו מיומנויות מפתח.
המשכנו הלאה.
קריאה, כתיבה וצייתנות אינן מספיקות היום.
גם לא העתקה מגוגל או מויקיפדיה.

מיומנויות למידה והתמודדות עם שינוי הופכות להיות קריטיות יותר ויותר.
האנאלפביתים החדשים הם אלו שלא ידעו ללמוד ולהסתגל לשינוי.

*****
מה למדתם היום?
מה למדתם השבוע?

אפשר להפסיק להתבכיין על זה שבתי הספר או מקומות העבודה לא ממלאים את תפקידם.
(גם זה ישתנה בקרוב. לא מעט אנשים ומגמות פועלים בכיוון).
אם יש לכם מחשב או סמארטפון אתם במרחק לחיצה מלמידה משמעותית, רלוונטית וחינמית כמעט בכל נושא שהוא.

למדו איך ללמוד.
בחרו ממי ללמוד.

חופש, שפע והזדמנויות למידה שכאלו לא היו קיימים מעולם.

חיים מלאים. יום יום.

ו' חשוון – תרופת הפלא

תרופת הפלא א':
איזה חומר ניתן לפזר על אדמה שהוזנחה במשך שנים,
ושכעת היא מלאת עשבים שוטים, קוצים וצמחי בר,
אשר יהפוך אותה לגינה פורחת ומלאת עצי פרי בתוך שעתיים?

תרופת הפלא ב':
איזו שיטה מהפכנית ניתן להפעיל במערכת יחסים שהוזנחה במשך שנים,
ושכעת היא מלאת מטענים, שיפוטים, פצעים מוגלתיים וחוסר אמון,
אשר תהפוך אותה למופלאה, מלאת אהבה ומעוררת השראה בתוך יומיים?

תרופת הפלא ג':
איזו נוסחת קסמים מתאימה למצב כלכלי,
המאופיין במינוס גדול, משכנתא שלא נסגרת, חובות ואפס חסכונות,
ויכולה להביא לרווחה כלכלית, עכשיו ובעתיד, לנו ולילדינו בתוך שבועיים?

תרופת הפלא ד':
באיזה רעיון פורץ דרך ניתן להשתמש עם גוף שהוזנח במשך שנים,
ושכעת הוא מוצף בחולי, ניקוטין, תזונה לקויה ובריאות ירודה,
אשר ינקה את העורקים, יאזן את הערכים ויאפשר לאדם המחובר אליו לרוץ מרתון בתוך חודשיים?

תרופת הפלא ה':
האם יש תכנית פורצת דרך, ראש ממשלה, מפלגה, שר או מפכ"ל המתאימים למצב הקיים, לאלימות, לפערים, לפיגועים ולפילוג,
אשר יפתרו את הבעיות, יחזירו את הביטחון, השלווה והשפיות ויאפשרו לנו לחיות בשלום עם עצמנו ועם שכנינו? בתוך שעתיים, יומיים, שבועיים או חודשיים?

*****
המציאות שאנו חווים עכשיו (תהא אשר תהא),
ברמה האישית, המשפחתית, החברתית, הלאומית והעולמית
היא תוצר של השקעה (תהא אשר תהא) עקבית ומתמדת לאורך שבועות, חודשים ושנים.

לא לכל מצב ולא בכל רגע יש תרופת פלא או פתרון קסם מיידי.
לעתים לא ברור מה אפשרי וכמה זמן זה ייקח.

אבל תמיד תמיד יש כמה דברים שאפשר להתחיל לעשות:
א. לעצור את ההזנחה וההתדרדרות – רק היום לייצר פחות נזק, להפסיק לחפור את הבור.
ב. לשנות את המגמה – רק היום להשקיע בתשתיות, באהבה, בסובלנות, בחינוך, בבריאות.
ג. לרדת למגרש – רק היום להפסיק להתלונן, לרכל ולהתקרבן. להתחיל לעשות. איפה וכמה שאפשר. רק היום לבחור איפה ואיך מושקעת תשומת הלב והאנרגיה שלנו.
ד. להמשיך נשום – רק היום להחזיק מעמד, להחזיק כוונה, לשמור על תקווה.

חיים מלאים. יום יום.

ה' חשוון – מתנה או משהו אחר?

"מתנה היא דבר שאדם רוצה ואתה מעניק לו זאת.
אין זו מתנה אם אתה מעניק את מה שאתה רוצה שיהיה לו.
האדם המעניק את המתנה אינו קשור אליה, והוא מעניק אותה ללא תנאי.
לאדם המקבל את המתנה יש זכות לעשות בה ככל העולה על רוחו: להשתמש בה, להרוס אותה, לתת אותה לאחר וכן הלאה.
היא שלו ללא תנאי, והנותן אינו מצפה לדבר בתמורה.
אם הנתינה אינה עומדת בהגדרות הללו,
היא אינה מתנה, אלא משהו אחר."

– מתוך "מסר האנשים האמיתיים" / מרלו מורגאן

*****

האם נתתם מתנה היום או משהו אחר… ?
האם קיבלתם מתנה היום או משהו אחר… ?

חיים מלאים. יום יום.

ד' חשוון – היזם

ישבתי והקשבתי לו אתמול. שעתיים.
יזם שהקים חברה הנוגעת במיליוני חולים בעולם.
אקזיט של 235 מיליון דולר לפני כשנתיים.
כיום עם חזון מרגש ומעורר השראה להקמת מרכז חדשנות רפואית מוביל בעולם.
(חדשנות זה לפעמים גם לקנות שטיח זול באיקאה).
הרבה התלהבות וברק בעיניים.
המון ענווה.
בלי סוף ניסיון, לקחים וסיפורים.

*****
איכשהו הכי חזק עבורי היה לראות אותו
כאח צעיר המעריץ את אחיו הבכור.
כילד הגאה בתמונה שאביו צייר עבורו.
כבן הדואג לאמו ולאייפד שלה שכבר שבועיים לא עובד.

יכול להיות שראיתי אותו. אולי ראיתי את עצמי.

חיים מלאים. יום יום.

ג' חשוון – לפספס את הרכבת

לפעמים מפספסים את הרכבת.

אפשר לעלות על הרכבת הבאה, או על רכבת כלשהי אחרת.
אפשר להגיע לאן שרצינו עם מונית, אוטובוס, טרמפים ובדרכים נוספות.
אפשר לשנות יעד ולהגיע למקום אחר.

אבל את הרכבת שפספסנו כבר לא נתפוס.

היום פספסתי "רכבת".
רכבת של הגשת מועמדות לפרויקט שרציתי לקחת בו חלק.
חלון ההזדמנויות נסגר לפני שהספקתי.
תחושת החמצה מסוימת.
פספוס עקב התעוררות מאוחרת.

יש רכבות מסוימות בחיים שכדאי לא לפספס.
הזדמנויות שלא תחזורנה.
מילים שלא נאמרו וכבר לא תיאמרנה.
פעולות שאי אפשר להחזיר לאחור.

לשמחתי, הרכבת של היום היא לא אחת מהן.

חיים מלאים. יום יום.

ב' חשוון – Move On

המצב הזה מוכר לכולנו:
אנחנו נוסעים בכביש המהיר ונתקלים בפקק אדיר של מכוניות, כנראה עקב תאונה.
הפקק הוא דו-כיווני ולא ברור אם התאונה קרתה בנתיב שלנו או בנתיב הנגדי.
אחרי דקות ארוכות נחלוף ליד רכב שפונה לצדי הכביש.
בשלב הזה, יש קשר ישיר בין חומרת התאונה לבין גודל הפקק.
אם לצד הרכב יש צוותי מד"א, אמבולנס ומשטרה, כנראה שנאט וננסה לראות לפרטי פרטים מה קורה שם.
יש משהו בנו שנמשך לדרמה, לכאב, לזוועה.
כמות הדם וחומרת הפציעה יכולות להשפיע יותר ממיקום הרכב ומההפרעה הפיזית-אובייקטיבית לזרימת המכוניות.
ההאטה בסמוך לאירוע (בנתיב שלנו ובנתיב הנגדי) היא זו שתוקעת את התנועה יותר מכל דבר אחר.
בזמן שאנו מאטים, איננו עוזרים לפצועים ואיננו תורמים למצב.
יכול להיות שאנו פוגעים בהם (מקשים על פעולות חילוץ ועזרה אחרות) ובוודאות אנו פוגעים באנשים אחרים.
אם יש לנו אפשרות לספק טיפול רפואי או לעזור בכל צורה אחרת חשוב מאוד שנעשה זאת.
אחרת חשוב מאוד שנמשיך לנוע, נפסיק לסמס ונהיה ערניים בהמשך הדרך.

*****
מה שנכון לנתיבי איילון, כביש 6 וכביש 1, נכון גם לכבישי החיים.
בתקופה הזו, בכל יום אנו שומעים על דקירות, דריסות ופיגועים.
כשאנחנו נתקעים מול המסך, נדבקים לחדשות ומזריקים כותרות של עיתונים אנחנו לא עוזרים לאף אחד. בטח שלא לעצמנו.

גם כאן חשוב מאוד להמשיך לנוע כדי לא לתקוע את החיים.

אם יש עזרה קונקרטית שאנחנו יכולים לתת לאחרים חשוב לתת אותה:
להתנדב למשמר האזרחי כדי להוריד עומס מכוחות הביטחון,
להחליף את הילדים במשמרות הזה"ב שעקב המצב אולי לא נמצאים שם עכשיו,
לספק צרכים חשובים של אנשים שנפגעים ישירות ממה שקורה.

אם אין עזרה קונקרטית שאנו יכולים או רוצים לתת חשוב שנמשיך לנוע.
נתנתק מהמסכים והמבזקים, נמשיך בעבודה שלנו ונגביר ערנות.
נכיר תודה על כל מה שיש לנו כרגע ונחווה כמה זה לא מובן מאליו.
נעשה משהו משמעותי, נביא ערך, נקדם פתרון של בעיות חשובות אחרות.
ננשום.
נעשה שלום בתוכנו וסביבנו.
נחבק את ילדינו ואת בני / בנות זוגינו.
נתקשר להורינו.

חיים מלאים. יום יום.

א' חשוון – 6 שאלות מעצבות חיים

1. מה חסר, מקולקל או דפוק בחיי עכשיו?
1. על מה ולמי אני מודה היום?

2. מה לא הספקתי ואיך בזבזתי את הזמן היום?
2. איזה דברים משמעותיים עשיתי היום? במה אני גאה?

3. למה זה שוב מגיע לי???
3. מה יש כאן עבורי (שאולי איני רואה או מבין עדיין)?

4. מי אשם במה שעובר עלי כרגע?
4. איפה קשה / עצוב / כואב / מפחיד לי כרגע?

5. איפה פשעתי / חטאתי ועל מה אני צריך לשלם?
5. על מה אני מצטער ואיך אני רוצה להתנהל אחרת בעתיד?

6. מה עם החתונה של בר רפאלי? מה קורה ב"אח הגדול"?
6. מה למדתי ואיך גדלתי היום?

*****

במודע או שלא במודע, אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו שאלות.
השאלות הללו מגדירות את כיוון תשומת הלב שלנו ומעצבות את חיינו.
כל אחת מהשאלות שלמעלה יוצרת מציאות שונה לחלוטין.
בכל רגע ורגע.
יום אחר יום.

*****
אלו שאלות אתם שואלים את עצמכם?
מה יקרה אם תשאלו את עצמכם בכל ערב בשבוע הקרוב 3-4 שאלות מתוך הקבוצה התחתונה?

אנשים אומרים שקשה להתחייב לתרגיל כזה.
לדעתי הרבה יותר קשה כשלא מתחייבים לתרגיל כזה.

חיים מלאים. יום יום.

ל' תשרי – לפחות 95%

אומרים שלפחות 95% מהמחשבות שאנו חושבים היום הן מחשבות "ממוחזרות" ושחוקות שחשבנו כבר.
רק 5% הן מחשבות טריות וחדשות שטרם חשבנו.

אומרים שבזמן קונפליקט לפחות 95% ממה שקורה בינינו קשור לעבר (היסטוריה, דפוסים, אמונות, תפישות).
רק 5% קשור למה שקורה כאן ועכשיו.

*****
איך היו נראים החיים אם לפחות 15% מהמחשבות שלנו היו טריות ורעננות?
אם בכל יום היינו פוגשים עוד כמה אנשים / רעיונות / דוגמאות / כלים / מחשבות / תובנות / חוויות חדשים ושונים?

איך היתה נראית מערכת היחסים אם היינו מצליחים לראות ברגע קונפליקט עוד 10% מהאדם שמולנו ופחות 10% מהתמונה הסטטית שיש לנו עליו?
איך היה נראה הקשר בינינו אם היינו מצליחים לראות זה את זה כאן ועכשיו (עם כל הכאב, הפחד, הפגיעות, הכעס, הייאוש, התסכול, הכמיהה)
ובלי כל סיפורי העבר (האמיתיים והמדומיינים) שאנו מספרים לעצמנו או שמישהו אחר מקפיד להאכיל אותנו בהם?

*****
תרגילים במודעות – בדקו עם עצמכם:
– האם המחשבה שאני חושב עכשיו טריה או פגת תוקף?
– אלו מחשבות / תובנות / חוויות / למידות חדשות פגשתי היום?
– האם אני רואה כרגע את האדם שמולי או תמונה סטטית שלו?
– מה עובר עליו כרגע? מה חי ונוכח עבורו בשניה הזו?
– מה עובר עלי כרגע? מה חי ונוכח עבורי בשניה הזו?

*****
אני חוגג עם עצמי ואתכם כתיבה רצופה של שלושים פוסטים יומיים וסגירה של חודש ראשון.
אני חוגג אתכם ועם עצמי את העובדה שחלק גדול מהמילים, הרעיונות, הדוגמאות והמחשבות שעלו כאן החודש הן בקטגוריית ה " 5% " שלי.
תודה על שאתם שם בקריאה, בתגובות ובהקשבה…

כט' תשרי – הכול אישי

מישהו אומר או עושה משהו.
אתם לוקחים את זה באופן אישי ובטוחים שהוא עשה את זה בגללכם או נגדכם.
אתם אפילו "יודעים" למה הוא התכוון מעבר למלים או לפעולה.
בשניה הזו נוצר מרחק ביניכם לבינו.
מרחק בין הסיפור שאתם מספרים לעצמכם לבין מה שקורה באמת.
המרחק הזה מהווה צעד בטוח בדרך לקורבנות או לתוקפנות.
שתיהן, קורבנות ותוקפנות, הן קצוות של אותו דבר.

*****

זה נכון שהכול אישי.
כל מה שאדם אחר אומר או עושה הוא באמת אישי.
אישי ביחס אליו ולא אישי ביחס אליכם.
הכול נובע מהאמונות, הפרשנויות, המחשבות, המצב הרגעי, הרגשות, הכאבים, הלקחים והניסיון המצטבר.
שלו.
ביחס לעצמו.

*****

לא התקבלתם לתפקיד שרציתם ואתם בטוחים שמישהו הכשיל אתכם בכוונה.
מישהו מבקש מכם משהו ואתם מאשימים אותו בכך שהוא מצפה מכם לעשות דברים שאתם לא אמורים.
מישהו שואל אתכם שאלה ואתם מתעצבנים על שהוא לא מכבד את הזמן שלכם.
מישהו לא מתייחס אליכם ואתם חוששים שאולי פגעתם בו.
אפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד…

*****

לא לקחת דברים באופן אישי ולא להניח הנחות הן שתיים מתוך "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז.
אם טרם קראתם, תנו לעצמכם את המתנה הנפלאה הזו.

מה אתם לוקחים באופן אישי כרגע…?