מוקדם מדי יכול להיות מסוכן.
רוב ההפלות קורות בשליש הראשון.
רעיון או מיזם בשלב עוברי פגיעים יותר, נתונים למתקפות.
מאוחר מדי יכול להיות בעייתי.
כי מישהו אחר כבר עשה מה שתכננו או כי הרכבת כבר יצאה ואנחנו לא עליה.
רעיון או מיזם שעברו "בישול ארוך" יכולים להיהפך ללא רלוונטיים או חסרי מרכיב מרכזי שפוספס.
כיצד דוחפים פרויקט?
מתי הרגע הנכון לחשוף רעיון?
איך נכון לשתף ביוזמה ולהניע תהליך?
מוקדם מדי ומאוחר מדי הם מונחים יחסיים וסוביקטיביים.
למעשה, אין לנו באמת מושג מתי זה "מוקדם" ומתי זה "מאוחר",
בטח שלא מה זה "מדי".
ההחלטה לגבי התזמון הנכון מבוססת במידה רבה על משוואת הפחד והתשוקה שלנו.
מה מניע אותנו כשאנו מתלבטים האם לצאת לאור עכשיו או לחכות עוד קצת?
– פחד מפספוס הזדמנות? מביקורת? מאיבוד שליטה? מ"גניבה"?
– תשוקה להיות ראשון? ליצור משהו שלא קיים? משיכה להרפתקה ולאתגר? להיות ביחד חלק ממשהו?
חיים מלאים. יום יום.
רוני, הכתיבה שלך מרתקת ומעוררת חשיבה.
אם בסופה של השנה תכרוך את כל התובנות הללו לספר, אני הקונה הראשונה.
תודה על המילים הללו דליה.
רשמתי לפני 🙂
תודה גם על התגובות הערות וההתייחסויות התדירות.
תודה, רוני על התובנות הנכונות שאתה מעלה על הכתב במלים, ובדוגמאות מהחיים.
אכן, מאזן הפחד והתשוקה קשור להחלטה על העיתוי, אך לאו דווקא מתוך מודעות.
מנסיוני, ההחלטות בדברים המשמעותיים שהצליחו היו דווקא אלה שלא היו לי לבטים כלפיהם בנוגע לעיתוי. הן פשוט יצאו אל הפועל.
אולי החלטה טובה על העיתוי פועלת מדויק יותר בלא שיקול דעת. האינטואיצה משקללת את הפחדים והתשוקות טוב יותר כאשר השכל לא מתערב.
גם זו תחושה אינטואטיבית בלבד. מי יודע.