אם לא תעשי את זה היום, כנראה שכבר לא תעשי את זה.
אם לא תאמר את זה בסוף המפגש, כנראה שכבר לא תאמר את זה.
אם לא תבחיני בזה עכשיו, כבר לא תוכלי לראות את זה.
הכרת תודה.
רגע לפני שמתחילים לדאוג לדבר הבא,
רגע לפני שעוברים הלאה,
רגע לפני שהיום נגמר,
עוצרים.
בודקים.
רואים.
חווים.
מודים.
חוגגים.
עוצרים.
לוקחים אוויר. נשענים אחורה. נושמים.
בודקים.
למי ועל מה אני מכיר תודה?
רואים.
מתחילים להבחין: במחוות, במתנות, בתמיכה, בפרגון, באכפתיות.
חווים.
נותנים לזה לחלחל פנימה. מרגישים את זה.
מודים.
באותנטיות, עם כוונה. לאנשים מסוימים על דברים קונקרטיים שהעשירו את חיינו או תרמו להם.
חוגגים.
את השפע. את החיבור. את מה שאינו מובן מאליו. אנחנו עשירים. אנחנו לא לבד.
חיים מלאים. יום יום.
בשבילי יום השבת הוא העצירה השבועית, להכיר, לחוות, ולהודות ולחגוג.
תודה, רוני על העבודה בלא לאות. גם לך מגיע להרפות קצת…
יוסי יקר,
תודה על התגובה, על האכפתיות ועל הפרגון.
שבת שלום (מתחילה עכשיו 🙂 )
נ ה ד ר !!!