אתמול בערב שמתי לב שהנשימה שלי קצרה.
ואז…יכולתי לחוש בלחץ שהיה שם בתוכי…
לחץ כללי כזה, שילוב של כמה גורמים.
בדיעבד הוא היה אתי לאורך היום כולו.
חלק ממנו קשור לדברים שכבר קרו וחלק אחר לכאלו שיקרו בעתיד.
עצרתי לבדוק בסקרנות מה יש שם.
איזה מין לחץ זה וממה הוא נובע.
התמונה התחילה להתבהר.
גיליתי שהלחץ הכללי בעצם מורכב מפלונטר של מספר נושאים:
1. לחץ מלעשות משהו שמעולם לא עשיתי – ואין לי ביטחון שהוא יצליח.
2. לחץ מלהגיע לקהל או לקבוצה שאני לא מכיר – ופחד ולהיכשל שם.
3. לחץ מעומס גדול של מספר משימות שרצות במקביל – איך שומרים את כל הכדורים באויר?
4. לחץ מדבר אחד מסוים שמרגיש תקוע ולא ברור איך להתקדם איתו.
5. לחץ מלא להספיק – ברור מה צריך לעשות ולא ברור איך מגיעים להכול.
6. לחץ של לרוץ ממקום למקום, להגיע בזמן ולא לאחר.
7. לחץ מכמה שיחות שלא נענו, הודעות ומיילים "שמחכים לי" ושטרם הגבתי עליהם
8. לחץ מכך שאני פחות מוכן מכפי שהייתי רוצה להיות בשלב הזה – ועדיין אני מחוייב "לעלות על הבמה" מחר בוקר או בקרוב.
9. לחץ מאחריות שלקחתי על עצמי וחשש לא "לספק את הסחורה".
10. לחץ מכך שמשהו שאמרתי יתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
11. לחץ מכך שמשהו שלא עשיתי יתפרש אחרת ממה שאני רוצה.
12. לחץ מלעשות טעות. מלא לעשות את הדבר הנכון והמדויק.
13. לחץ מחוסר וודאות ומעתיד לא ברור – מה יקרה? איך יתפתח המצב שאני חושב עליו?
**
זוהי אינה רשימה תיאורטית.
כל סעיף מחזיק אירוע רלוונטי מסוים שחי בי בזמן הבדיקה.
–
זוהי אינה רשימה דרמטית.
לרבים מאיתנו יש רשימות דומות.
אני חי בשלום עם כל הסעיפים. שום דבר ברשימה לא מדיר שינה מעיני או גורם לי להתעורר עם זיעה קרה.
–
הרשימה מרגיעה ומקלה.
מיפוי הסעיפים השונים והורדתם אל הכתב מקל ומפנה מקום לדברים נוספים (לדוגמא: שמחה והכרת תודה).
עד שזה קורה הכול "מוחזק" בתוכו בעירבוביה מעיקה.
–
הרשימה יוצרת בהירות ומחדדת.
הפירוט מחדד סדרי עדיפויות, יוצר בהירות ומסייע לראות פעולות מסוימות שאפשר לעשות.
חלק מהלחץ יורד או מתפוגג מעצם המודעות אליו. לא כל סעיף מצריך פעולה.
–
עצירה לכמה דקות, בדיקה סקרנית פנימה והסדרת נשימה יכולות להביא לשינוי גדול ומיידי.
חיים מלאים. יום יום.