חודש: ינואר 2016

מצויינות מבוססת waze: משוב מתמיד + מחוייבות לתנועה

**
1. משוב מתמיד
לבנות ולתחזק את תמונת המצב .
לא להניח שאנו יודעים הכול. להמשיך ללמוד.
לחפש פרואקטיבית נקודות מבט נוספות.
לבקש מאחרים עוד מידע, על עצמנו ועל הנושא.

**
2. מחוייבות לתנועה
להבין לאן רוצים להגיע ולהתחיל לנוע.
להפעיל שיקול לדעת, לאזן בין תחושת בטן ומכשירים.
זה בסדר לשנות נתיב כשמשהו חשוב ורלוונטי משתנה.
אפשר לבדוק דרכים חלופיות, כל הזמן, תוך כדי תנועה.

חיים מלאים. יום יום.

"לפני שנים רבות היה לי חלום מוזר.
היתה זו תמונה בודדת אך התעוררתי ממנה מוטרדת מאוד.
הדימוי היה חי ביותר:
ראיתי פקעת של נרקיס טמונה באדמה ועליה מונח סלע גדול וכבד.
בגלל הסלע הנרקיס לא יכול היה ללבלב.
לא היה לי מושג חגבי משמעות החלום,
אך חשתי שהיה בו מסר עבורי.
הוא עורר בי רגשות עזים של עצבות ותחושת מלכוד.

במשך שבועות לא יכולתי להוציא מראשי את החלום הפשוט ורב – העוצמה הזה.
בסופו של דבר תיארתי אותו לחברתי שהיה לה עניין רב בחלומות ופשרם, והיא שקעה במחשבות.
'אולי מתנהלת פה שיחה בין הסלע לבין הנרקיס,' היא אמרה, 'מדוע שלא תקשיבי?'
מופתעת, הבנתי שאני מכירה את השיחה היטב.
הסלע אמר: 'זהו עולם מסוכן. אל תלבלב ! אני אגן עליך'.

התחלתי לצחוק.
'הסלע נשמע כמו אבא שלי,' אמרתי לה.
'וגם שלי,' היא צחקה.
בעודה צוחקת היא שאלה אותי אם אני יכולה לשמוע גם את הצד השני בשיחה,
מה אמרה הפקעת לסלע?
'אני מוכרחה ללבלב,' אמרתי לה, 'הלבלוב הוא מטרת חיי'.

פתאום הבנתי כיצד הרגיש הסלע: הוא פחד לתת לנרקיס ללבלב.
הוא ידע את ערכו של הנרקיס והיה נחוש שלא להניח לו להיפגע.
אם ילבלב הנרקיס הוא עלול להיחשף בפני כל ועלול להינזק.
לראשונה גם הבנתי שאם הנרקיס לא ילבלב, הוא עלול למות.

הישרדות היתה ערך נכבד במשפחתנו.
הישרדות היתה עניין של עקשנות ושל דגש רב על ביטחון, כשיקול החשוב מכל.
החיים, לעומת זאת, היו עניין של תשוקה וסיכון, של מציאת עניין בעל חשיבות ושירותו.
של עשיית הנחוץ כדי לחיות כמו שצריך.

ייתכן שמציאת ההגנה הנכונה היא האחריות הראשונית המוטלת על מי שרוצה להשפיע בעולם.
אכפתיות גדולה הופכת אותנו לפגיעים,
אך אי אפשר לקדם דברים ללא חשיפה ומעורבות, ללא סיכון, תהליך וביקורת.
אלה הרוצים לשנות דברים, עשויים להיתקל באכזבה, אובדן או אפילו לעג.
אם אתם מקדימים את זמנכם, אנשים יצחקו מכם באותה תכיפות שימחאו לכם כף.
להגיע ראשונים משמעו, בדרך כלל, בדידות.
אולם, הגנתנו אינה יכולה לעמוד בינינו לבין מטרתנו.
הגנה נכונה היא משהו בתוכנו ולא בינינו לבין העולם.
הגנה נכונה היא מציאת מקום מפלט וכוח, לא מקום מחבוא."

~ רחל נעמי רמן, מתוך "ברכות סבי", עמודים 119-121.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

 

בעיה מסוג ראשון: להגיד "כן" למשהו שהוא "לא"
להגיד "כן" למועמד שלא מתאים.
להגיד "כן" ללקוח שאינו מתאים.
להגיד "כן" לפעילות שאינה מתאימה
להגיד "כן" למערכת יחסים שאינה מתאימה.
המחיר של בעיה מסוג ראשון הוא ברור, כבד וכואב.

**
בעיה מסוג שני: להגיד "לא" למשהו שהוא "כן"
להגיד "לא" למועמד שמתאים מאוד.
להגיד "לא" ללקוח חשוב מדויק.
להגיד "לא" לפעילות שיכולה לשרת, לקדם ולתרום.
להגיד "לא" מוקדם מדי למערכת יחסים משמעותית או פוטנציאלית.
המחיר של בעיה מסוג שני פחות מורגש ופחות כואב. לפעמים אפילו לא נדע שאנו משלמים אותו.

**
בעיה מסוג שלישי: לא לראות משהו שהוא "כן"
מועמד פוטנציאלי שיכול להתאים לא מגיע לראיון עבודה מכיון שלא "עלינו" עליו.
לקוח חשוב ומדויק לא פונה מכיון שהוא לא שמע על השירות או המוצר שלנו.
רעיון לפעילות מסוימת שיכולה לשרת, לקדם ולתרום בכלל לא עולה.
אדם או מערכת יחסים פוטנציאלית חולפים על פנינו מבלי שנשים לב אליהם.
המחיר של בעיה מסוג שלישי, במצבים מסוימים, הוא בסדרי גודל החשוב והמשמעותי ביותר.

פוטנציאל ההשפעה של הדברים שאיננו רואים ושאיננו מודעים להם (בתוכנו ומסביבנו) הוא עצום.

חיים מלאים. יום יום.

לעצור כדי לנוח
אחרי מאמץ מרוכז או פעילות אינטנסיבית המנוחה היא קריטית והכרחית.
מעבר לכך שאי אפשר בלעדיה, יש משהו מהנה ומתגמל בלאפשר לעצמנו את המנוחה שאנו זקוקים לה.
כן, זה לגיטימי. כן, עכשיו. כן, היום. לא, לא רק בקבר.

**
לעצור כדי לראות
כשם שהעיניים צריכות זמן להסתגל לחושך,
יש דברים שאפשר להתחיל לראות רק כשעוצרים.
הזיקית שבין השיחים, האנשים שמסביבנו, פרטים חדשים שפתאום מתגלים.

**
לעצור כדי לחגוג
עצירה המסמנת סיום וגבול. נקודת מעבר בין הדבר הזה לדבר הבא.
אחרי דרך, מאמץ או פעילות מסוימת אפשר לחגוג את מה שאנו גאים בו,
את מה שאהבנו, את ההתמודדות שלנו, את המתנות שקיבלנו ונתנו.
אפשר לחגוג ביחד ולבד. לחגוג את עצמנו ועם אחרים.

**
לעצור כדי להודות
להודות למי שסייע, תרם, תמך. להכיר תודה ולפרגן.
למי שבזכותו (בין היתר) קרה מה שקרה. אנחנו לא לבד…
בחמש דקות אפשר להגיד או לכתוב תודה מהלב.
אם לא נעשה את זה עכשיו, הערב, היום… זה כנראה כבר לא יקרה…

**
לעצור כדי ללמוד
כולנו בדרך. במסע מתמשך.
בטווח הארוך מה שעושה הבדל גדול, זו היכולת ללמוד, להתפתח…
למידה לא חייבת להיות פורמלית או יבשה.
לעתים השיעור מהנה ולפעמים הוא קשה.

**
לעצור כדי להתאבל
למילה הזו יש קונוטציה של מוות ולכן היא מעוררת רתיעה והתנגדות.
אפשר וחשוב להתאבל על כאב, על משהו שרצינו שיקרה ולא קרה, על משהו שלא רצינו שיקרה וקרה,
על פרידה, על פגיעה, על פספוס הזדמנות, על פוטנציאל שלא מומש ואולי גם לא יתממש.
ממש כמו ב"שבעה", חשוב לתת מקום גם למימד הזה ולעבד אותו לפני שממשיכים הלאה.

**
לעצור כדי להקשיב
לפני שמחליטים, לפני שעושים, לפני שנעים קדימה או לצדדים,
מומלץ לעצור ולהקשיב. להקשיב בסקרנות לכל מה שעולה…
לעצמנו ולאחרים. לבטן ולמילים. לאנרגיה ולטיעונים.
להקשיב למה שיש ולהקשיב למה שאין.

**
לעצור כדי לחשוב
לחשוב על משהו שמעסיק אותנו.
לרדת לפרטים, לשנות נקודת מבט, לבחון מהצד או להתבונן מלמעלה.
לתכנן תכנית, לחדד כוונה, לבדוק כיוון, לשחק עם רעיון.

**
לעצור כדי לנשום
לקחת אוויר. נשימות עמוקות.
לתת לריאות להתמלא… ולהתרוקן…
לכמה דקות או ליותר מכך.

**
לעצור כדי ל…
לעתים משהו בנו רוצה לעצור.
לא בהכרח לשם מטרה מוגדרת כלשהי או תכלית ברורה.
קורה שהעצירה פשוט מזמינה את עצמה,
מרגישה כדבר הנכון, כצעד המתבקש הבא.

*****
עשר סיבות לעצור.
עשר דוגמאות לעצירות שונות.
כולן חשובות, כולן משמעותיות, כולן חלק מחיים מלאים.

באופן פרדוקסאלי כלשהו נראה,
שככל שאנו עוצרים יותר, אנו גם מתקדמים יותר.

חיים מלאים. יום יום.

לפני שבוחרים בדרך כזו או אחרת,
לפני שמחליטים איך להתקדם ומה לעשות,
כדאי להגדיר את ה"למה":
"למה חשוב לנו לעשות את מה שאנו עומדים לעשות?"

**
דוגמא –
חידוד כוונות לפני נתינת משוב: "למה חשוב לנו לתת משוב?"

סיבה אפשרית א': כדי לתקן את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ב': כדי להוציא מהאדם שמולנו יותר.
סיבה אפשרית ג': כדי לסייע לאדם שמולנו להתנהל בצורה טובה יותר.
סיבה אפשרית ד': כדי לחנך, ליישר או לאלף את האדם שמולנו.
סיבה אפשרית ה': כדי לאפשר לאדם שמולנו ללמוד, להתפתח ולגדול.
סיבה אפשרית ו': כדי להוכיח לאדם שמולנו (או למישהו אחר) שאנו צודקים וחכמים.
סיבה אפשרית ז': כדי להראות לאדם שמולנו שאנו טובים יותר.
סיבה אפשרית ח': כדי לשחרר קיטור ולפרוק תסכולים.

**
נתינת משוב המונעת מ"למה" שונה, תתבצע בדרך שונה ותייצר תוצאות שונות.
"למה" הוא הצעד החשוב שלפני הצעד הראשון.

חיים מלאים. יום יום.

1. לשקר
2. להגזים
3. להכליל
4. לפלטר
5. לייפות
6. להסתיר
7. לשתוק
8. לא לומר חלק מהאמת
9. לומר רק חלק מהאמת
10. לומר את כל האמת ורק את האמת

**
6 מחשבות בין שקר לאמת:
– בין #1 ("לשקר") ל – 10# ("לומר את כל האמת ורק את האמת") יש דרך והרבה שלבי ביניים.
– לא למהר לכנות מישהו דובר אמת או שקרן. המציאות יותר מורכבת מזה.
– אני לא מאמין ש 10# באמת קיים לאורך זמן.
– אולי לשבריר של שניה ברגע נתון.
– רק אולי.
– וזה בסדר.

חג שמח. חיים מלאים. יום יום.

"זה שאני עכשו מנכ"ל לא הופך אותי רק ל'מנהיג' אלא גם ל'ממשיך דרך'.
כולנו ממשיכי דרך.
אנחנו ממשיכי דרך מהרגע שנולדנו.
אדם צריך צניעות כדי להנהיג,
אבל הוא גם צריך צניעות כדי להמשיך את דרכם של אחרים.
מנהיגים צריכים ממשיכי דרך – אין מנהיגים בלי ממשיכי דרך.
וכשאתה מנהיג, אתה צריך לקחת לעבודה אנשים עם השקפות ועם התנסויות שונות משלך –
קבוצה שתשאיר אותך צנוע.
כי כשאתה מנהיג, האגו יכול להתנפח בקלות רבה."

~ ג'ים תיין, נשיא קימבל אינטרנשיונל,
הציטוט מתוך הספר "אגונומיקס" מאת דייויד מארקום וסטיבן סמית.

**
מרענן לקרוא על מנהיגים שאינם סטיב ג'ובס, מרטין לותר קינג או וולט דיסני.
מעניין ללמוד על חברות שאיני מכיר ושאפילו לא ידעתי שהן קיימות.
מנהיגות אינה שמורה רק למספר מצומצם של אנשים או חברות המוזכרים שוב ושוב ושוב.

חיים מלאים. יום יום.

אגו אינו רע.
אגו אינו טוב.
אגו הוא אגו.

אגו יכול להרוס ולבנות.
אגו יכול לקדם ולתקוע.

**
ענווה אינה ההיפך מאגו.
ענווה היא מעין "אגו מאוזן".
שאינו גדול מדי, רואה רק את עצמו ולא סופר אף אחד אחר.
שאינו קטן מדי, מבטל את עצמו ורואה רק אחרים.

שיהיה שבוע מבורך,
מלא באגו ובענווה מאוזנים ובמינונים בריאים.

חיים מלאים. יום יום.

הישרדות וצמיחה

בהישרדות המטרה ברורה וחדה.
להישאר בחיים.
לפתור את הבעיה.
להסיר את האיום.
החושים מתחדדים.
לחץ הדם עולה.
השרירים מכווצים.
תשומת הלב ממוקדת.
מה שרלוונטי בפנים.
מה שלא רלוונטי אפילו לא נקלט בתודעתנו.
דחיפות היא שם העניין.
כל השאר הם מותרות ואין להם מקום.
אנו חווים "מצב הישרדותי" לא רק כשחיינו בסכנה.
גם כשהמעמד, האגו, הדעות, התדמית או הפרויקט שלנו בסכנה.

**
בצמיחה הסיפור שונה לחלוטין.
אין דחיפות. יש זמן.
אפשר לחזור לנשום.
המיקוד יורד, תשומת הלב מתרחבת.
תחושת רגיעה, רמת הנינוחות עולה, הדריכות יורדת.
פתאום שמים לב לדברים שלא ראינו קודם.
יש יותר גמישות מחשבתית ויותר פתיחות לרעיונות ולאנשים.
פחות התגוננות, פחות התקפה, יותר משיכה ושיתופי פעולה.
הקשב וההתבוננות פנימיים לא פחות מחיצוניים.
יש יותר מדרך אחת לצמוח, יותר מקצב אחד שמתאים.
צמיחה הוא תהליך מתמשך הלוקח את הזמן שלו.

*****
בחיים אנו נעים בין מצבי הישרדות (או פתרון בעיות דחופות) לבין מצבי צמיחה (או גדילה)
מצבים חיצוניים זהים יכולים להחוות על ידינו כמצבי הישרדות או כמצבי צמיחה.

אל תדברו על צמיחה עם אנשים שחווים מצב הישרדותי.
השאירו בצד את כל העצות הנפלאות ואת הטכניקות משנות החיים מסדנאות ההעצמה.
מספיק עם העליונות המתנשאת הזאת.
במקום זאת, עזרו להם להסיר את האיום (האמיתי או המדומה).
כשמישהו מתאמץ להחזיק את הראש מעל המים,
מה שהוא צריך יותר מכל זה להמשיך לנשום.
אחר כך להירגע ולנוח.
הצמיחה תחכה.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.