חודש: ינואר 2016

יום "רע":
לא הגעתי לשלושה דברים מאוד חשובים שתכננתי לעשות.
חלקם פתוחים כבר זמן מה ונסחבים יותר מדי.
לא החזרתי תשובות לכמה מיילים שרציתי ושמחכים לי.

**
יום "טוב":
סגרתי שני עניינים חשובים וקידמתי משמעותית עוד חמישה.
התפניתי לטיפול בנושא חדש שהופיע ושלא היה מתוכנן.
למדתי כמה דברים חדשים שיעזרו לי בהמשך.

**
יום "בינוני":
הצלחתי להגיע לשבעה מתוך עשרה דברים שתכננתי.
הקדשתי תשומת לב לנושא שחשוב לי אבל הצלחתי לקדם אותו פחות ממה שקיוויתי.
פגשתי מישהו שממש היה חשוב לי לפגוש (למרות כל העומס) ולא הצלחתי לפגוש מישהו אחר שהיה חשוב לי באותה מידה.

**
היום שלי (עד כה) הכיל את כל מה שמתואר למעלה ועוד.
יום "טוב", "בינוני" או "רע" זה עניין של הגדרה.

"איך היה היום שלך" הוא פונקציה של נקודת מבט ושל הציפיות שלך מעצמך.
כישלון או הצלחה הם לפעמים רק כותרת שרירותית או החלטה פנימית.
כותרת שרירותית שיכולה לשנות, להרוס או ליצור חיים שלמים.

חיים מלאים. יום יום.

יש מצבים שבהם מתחשק לך לרוץ לספר לחבר'ה.
יש כאלו שרצים לספר לחבר'ה כי בא להם להשוויץ ולהתגאות.
אחרים רצים לספר לחבר'ה כדי לחזק מעמד וסטטוס.

**
לפעמים מתחשק לי לרוץ לספר לחבר'ה כי בא לי לחגוג !
לחגוג התעלות.
לחגוג נדיבות.
לחגוג התמודדות.
לחגוג פריצת דרך.
לחגוג גילוי.
לחגוג הברקה.
לחגוג מפגש אנושי.
לחגוג רגע יקר, קדוש, אינטימי.
לחגוג משהו שאינו מובן מאליו.
קטן, בינוני, גדול.
לפעמים ענק.

**
לפעמים… בשיא ההתרגשות והאקסטזה …
כשממש ממש מתחשק לי לרוץ ולצעוק את זה לחבר'ה,
בדיוק אז, ממש באותו רגע…לא אעשה את זה.
העולם לא ידע.
לא תהיינה מחיאות כפיים סוערות.
המשאית עם המדליות לא תגיע.
לא תהיה העלאת דרגה.

**
דווקא בגלל שהרגע הזה כל-כך יקר, מיוחד, קדוש ואינטימי,
הוא יישאר רק בינה לביני. או בינו לביני.
ואולי אפילו ביני לביני.

חיים מלאים. יום יום.

ארבעה רוכבי אופניים:

1. "המתלהב"
הוא קיבל היום את האופניים החדשים שלו, מתלהב ומתרגש מאוד.
אין לו מושג והוא מפנטז על רכיבה מהנה בשכונה לעיני כולם.

"המתלהב העוור" לא מודע לאי-היכולת שלו לרכב.

**
2. "המתרסק"
הוא יצא לרכיבה שכל-כך חיכה לה ומצא את עצמו בתוך דקה על הרצפה.
הנפילה כואבת. אין לו עדיין שום מושג ברכיבה וההתלהבות כבר לא שם.

"המתרסק החבוט" מודע לאי-היכולת שלו לרכב.

**
3. "המפוכח"
הוא התרומם אחרי הנפילה הראשונה וניסה שוב.
נפל וקם, נפל וקם, לא מוותר ומתחיל לרכב.
המיומנות מתחילה לעלות. הפנטזיה נעלמה.
זה ייקח יותר זמן ומאמץ משהוא חשב. אבל יש התקדמות !

"המפוכח המתקדם" מודע ליכולת שלו לרכב. הוא מתקדם בהדרגה עם הרבה תשומת לב.

**
4. "הגולש"
המיומנות גבוהה והתנועה זורמת.
הוא רוכב בקלילות, בהנאה רבה ובלי מחשבה או ריכוז.

"הגולש הזורם" לא מודע ליכולת שלו לרכב. זה בא לו באוטומט מבלי להשקיע תשומת לב או מחשבה.

**
על אלו "אופניים" אתם מנסים "לרכב" עכשיו?
מי מבין ארבעת הרוכבים מתאר את המצב שלכם כרגע?

חיים מלאים. יום יום.

עקרון המסדרון*

אתה לא יכול לראות אותן.
כשאתה עומד במבואה, ומביט אל תוך המסדרון,
אין לך סיכוי לראות את הדלתות השונות שלאורכו.

**
רק אם תבחרי לעשות צעד, להיכנס למסדרון ולהתחיל ללכת בו,
תוכלי להבחין בדלתות שלאורכו.
חלקן תהיינה פתוחות ואחרות תהיינה סגורות.
חלקן תהייה צפויות ואחרות מפתיעות.
תוך כדי תנועה תוכלי לבחור האם להיכנס מבעד לאחת מהן או להמשיך הלאה.

**
יש בזה משהו שיכול להלחיץ.
חוסר וודאות, שחרור שליטה, יציאה מאזור נוחות.
מרתיע להיכנס למסדרון שאיננו רואים את כולו ואיננו יודעים לאן הוא מוביל.

**
הבחירה במסדרון מסוים או בנתיב מסוים,
תפתח בפניך מסלול ואפשרויות שאינך יכול לדמיין.
מפגשים, אנשים, חוויות, למידות, הזדמנויות והתנסויות.

**
התנועה קדימה מייצרת משהו.
בחר מסדרון כלשהו… והיכנס אליו.
בחרי נתיב כלשהו… והתחילי לצעוד בו.
אל תתנו לפחד להשאיר אתכם תקועים במבואה חודשים, שנים או כל החיים.

חיים מלאים. יום יום.

* הקרדיט ל-"עקרון המסדרון" לבריאן טרייסי.

1. לקבל אותו וללמוד ממנו.
להקשיב למשוב.
לבדוק בתוכנו בסקרנות ובכנות.
לראות שזה רלוונטי ושיש בזה משהו חשוב עבורנו.
(גם אם המסר פחות נעים ומהנה).
לקבל את המשוב, ללמוד ממנו ולהפנים אותו.

**
2. לשמוע אותו ולהתעלם ממנו.
להקשיב למשוב.
לבדוק בתוכנו בסקרנות ובכנות.
לגלות שזה לא רלוונטי ושאין בזה כלום עבורנו.
(להגיע למסקנה הזו רק אחרי בדיקה אמיתית וכנה).
להתעלם מהמשוב הזה ולהמשיך הלאה.
בלי לבזבז עליו עוד טיפת אנרגיה.

לא כל משפט שנשלח לעברנו הוא רלוונטי ובעל ערך.
לא כל ביקורת שמוטחת בנו "שווה" את ההתייחסות ואת תשומת הלב שלנו.

**
תודה לאלכס קורנהאוזר, מנכ"ל אינטל ישראל לשעבר,
שלימד אותי את השיעור החשוב והמפתיע הזה,
אי שם באילת לפני כ-12 שנים
ושנתן לי (ולעשרות המנהלים שהיו בחדר) את הלגיטימציה ואת החופש לעשות את זה.

חיים מלאים. יום יום.

לא התקבלת לתפקיד שרצית ואתה בטוח שמישהו הכשיל אותך בכוונה.
מישהו מבקש ממך משהו ואת מאשימה אותו בכך שהוא מצפה ממך לעשות דברים שאת לא אמורה.
מישהו שואל אותך שאלה ואתה מתעצבן שהוא לא מכבד את הזמן שלך.
מישהו לא מתייחס אלייך ואת מתעצבנת שלא אכפת לו ממך או חוששת שאולי פגעת בו.

אפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד…

**
לא לקחת דברים באופן אישי ולא להניח הנחות
הן שתיים מתוך ארבע ההסכמות של דון מיגל רואיז.
אם טרם קראתם את הספר הזה,
תנו לעצמכם את המתנה הנפלאה הזו.

חיים מלאים. יום יום.

השבוע גיליתי ש…
השומרת בפתח הסופרמרקט תהיה שם עד 14:00 היום.
אולי קצת אחרי.
שהיא נמצאת שם בכל ערב וערב.
יום אחר יום.
שבעה ימים בשבוע.
גם במוצ"ש.
כבר כמה חודשים.
הבטיחו לה שמתישהו היא תעבור לקופות אבל זה לא קורה.
די נשבר לה.
היא רוצה למצוא עבודה אחרת ואז לעזוב.
אולי בחודש הבא.

השבוע גיליתי ש…
התפאורה של אירוע מחלקה לא מקימה את עצמה.
וגם לא מפרקת את עצמה.
מישהו צריך לדאוג שהפופים, הספסלים, המחצלות והשולחנות,
יעברו בצורה פלאית כלשהי,
מהרכב שמספק את הציוד אל המקום שבו יתקיים האירוע.
חשוב שזה יקרה לפני שכולם מגיעים.
כדי שיהיה אירוע מוצלח, מהנה, מתוקתק ומשמעותי.
ואז… אחרי האירוע, בצורה פלאית כלשהי,
הציוד צריך עזרה כדי למצוא את דרכו בחזרה לרכב האיסוף.
מקומה רביעית לחניה.

השבוע התחדד לי ש…
לשותפות יש (לפחות) שני צדדים.
שדיאלוג ומחויבות הדדית הם קריטיים בהתמודדות עם בעיה או עם אתגר.
במקום שבו יש רצון ונכונות לעשות משהו ביחד או למצוא פתרון,
יש המון שמח"ה,
גם כשעובדים קשה ובלחץ.
מגיעים לתוצאות.
גם במצבים מורכבים ומאתגרים במיוחד.
לפעמים אפילו קורים ניסים.
(תשאלו את יובל קדוש).

השבוע הבנתי ש…
במקום שבו אחד הצדדים "לא בעניין" של דיאלוג,
נמנע מלקחת אחריות ומעדיף להתלונן, לבקר או להאשים,
אז אין שותפות.
ויש הרבה פחות שמח"ה (אם בכלל).
ושזו החלטה שלי האם להישאר במקום הזה או להמשיך הלאה.
למקום אחר.
לשותפות אחרת.

השבוע גיליתי שוב ש…
שתשומת לב היא משאב יקר מאוד.
יותר מכסף ואפילו יותר מזמן.

שעצירה היא פעולה חשובה במיוחד.
שעוזרת לנו גם לנוח וגם לרוץ קדימה.

שחגיגה והכרת תודה יומית היא קריטית.
ושההשפעה שלה עצומה.

שהחיים שלי מלאים מאוד.
שאני מוקף באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.
בהמון שותפות ושותפים לדרך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

לחגוג לפני שזה קורה
עכשיו זה הזמן.
לא לחכות לאחרי.
להפסיק לפחד מעין הרע ולוותר על הצניעות החסודה.
לחגוג עכשיו.
לפני שזה מתחיל.

**
לחגוג את הדרך.
את המאמץ.
לחגוג את עבודת הצוות.
את השותפות.
לחגוג את ההתמודדות עם האתגר.
את היצירתיות.
לחגוג את פריצת הדרך.
את התעוזה.
לחגוג אלף פעולות ומחוות שאינן מובנות מאליהן,
שאף אחד לא באמת יבין, יכיר או יעריך,
ושאפילו אנחנו נשכח את רובן.

**
לזכור מאיפה א. עלתה לשיחה הבוקר.
לזכור כמה שעות ג. ישנה הלילה וכמה שקט היא נותנת לכולנו עם חזרתה.
לזכור את המשפט של נ. בתחילת המפגש אתמול (לפני פריצת הדרך) ובסוף המפגש (אחרי הפריצה).
לזכור את החדות של א. שכל-כך קידם אותנו ברבע שעה של חשיבה.
לזכור את הרמת הכפפה של ע.
לזכור את ה"תרומות הנקודתיות" בימים האחרונים של א., ע., נ., ד., מ., וא. שכל אחת בתורה חידדה והובילה אותנו לצעד הבא.
לזכור את עשרות השעות הארוכות, המצחיקות, המתישות וההזויות עם ש., מ. וא.
לזכור את המסע המפותל בחודשים האחרונים עם התשיעייה המקומית + הדוד מאמריקה.

**
להכיר בשעות האינטנסיביות ובלחץ שעברנו.
להסתכל מסביב ולחגוג את השותפות הזו.
לחגוג את זה שאנחנו אחרי כל זה.
ביחד.
מוכנים.

לחגוג עכשיו.
זה הזמן.
לפני ש"המופע" מתחיל.

מי יודע איפה נהיה בעוד כמה שעות… 🙂

חיים מלאים. יום יום.

איך אתה יודע שאתה עסוק מדי ?

– אין לך זמן ללמוד משהו שבא לך.
– אין לך זמן לפגוש אנשים שאת רוצה. או לשוחח עמם.
– אתה בלחץ ולא נהנה מספיק מהדרך שאתה עובר.
– אין לך זמן לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– אין לך לגיטמיציה פנימית לעצור, לנוח, לנשום ולשחק.
– הדברים החשובים בחייך – שכחת מהם או שאתה זוכר אותם כ"כותרות ריקות" בלבד.

**
אם אחד מהמצבים הללו מתקיים עבורך כנראה שאת עסוקה מדי.
אם כמה מהמצבים הללו מתקיימים כנראה שהגיע הזמן לחישוב מסלול מחדש.
אם כל המצבים הללו מתקיימים הגיע הזמן לעצור.

**
התשובה לשאלת "עומס יתר או עסוק מדי" אינה נמצאת ביומן שלך או בהסתכלות אובייקטיבית של מישהו מהצד.
היא נמצאת בתחושה האישית שלך ובניהול תשומת הלב שלך.
באופן פרדוקסלי (או לא), יעילות גבוהה מאוד יכולה להיות סימן ל-"עומס יתר ועסוק מדי".

חיים מלאים. יום יום.

מישהו אומר או עושה משהו.
אתם לוקחים את זה באופן אישי ובטוחים שהוא עשה את זה בגללכם או נגדכם.
אתם אפילו "יודעים" למה הוא התכוון מעבר למלים או לפעולה.
בשניה הזו נוצר מרחק ביניכם לבינו.
מרחק בין הסיפור שאתם מספרים לעצמכם לבין מה שקורה באמת.
המרחק הזה מהווה צעד בטוח בדרך לקורבנות או לתוקפנות.

קורבנות ותוקפנות – שני קצוות של אותו דבר.

חיים מלאים. יום יום.