אני יוצא כרגע מאירוע בן יומיים וחצי שהשתתפתי בו.
תחושת אינטנסיביות חזקה, מלאות והצפה.
5 – 4 – 3 – 2- 1
תהליך עיבוד והתפתחות – לסוף יום, גמר אירוע או סיכום שבוע:
**
5 דברים שאני חוגג ושאני שבע רצון מהם.
4 שאני מכיר עליהם תודה – לאחרים ולעצמי.
3 נקודות שאני פחות מרוצה מהן או שהייתי עושה אחרת.
2 למידות משמעותית.
1 פעולה לימים הקרובים.
**
עקרונות מרכזיים בתהליך:
– לחזק משאבים פנימיים. להרשות לעצמנו לחגוג ולהכיר תודה (לפעמים בניגוד לנטייה מורגלת או מוטבעת)
– לאזן בין ה"חיובי" וה"שלילי". להחזיק את ה"גם וגם".
– להתמקד בלמידה והתפתחות מתמדת – תהליך אינסופי ומתמשך.
– להתחייב לעשייה ולהטמעה.
– לסגור "כמו שצריך" ולהמשיך הלאה. "לנקות" רעשים ושאריות כדי לאפשר את המעבר לדבר הבא.
**
5 – 4 – 3 – 2 -1 מאפשר "טיפול ראשוני מיידי"
15 דקות של הקשבה פנימית לסגירת האירוע, לחזרה ל"חיים הרגילים" ולכניסת השבת.
שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.
ברכות על העשייה, על ההתבוננות בפרטיה ובלקחיה ועל השיתוף.
כמה יפה לראות שאדם משתף באופן קבוע את תובנותיו, עצותיו ואת ארחותיו את הציבור. אני בטוח שהדבר מועיל גם לו עצמו.
הרהור שעלה במוחי בעקבות הדברים:
חושבני שהיציאה מהפקת הלקחים וסגירתם מאחורנו לא פחות חשובה מהלקחים עצמם.
בסופו של דבר, העיבוד שאתה מדבר עליו עוסק בנו ובמעשינו. והוא עלול להטביע אותנו בביצה שגבולותיה הם כשרוננו, מחשבותנו וערכינו הנוכחיים. כדי להשתחרר מהבועה העצמית, ותהיה טובה ככל שתהיה, דרושה לנו גם יכולת שחרור – לכבות את המחשב ולהתחילו מחדש.
לשם כך חשובה הסגירה, ובעקבותיה הנכונות לשחרר את המפעל, היצירה, החגיגות והלקחים מתחת ידינו. לתת לעשייתנו לפעול את פעולתם באופן עצמאי בחלל העולם, בלא זיקה אישית. (משל לילד מתבגר שעל הוריו לדעת ללמוד לשחררו מאחריותם, לאחר שהשקיעו בו את כל אונם).
ביום ראשון ייברא עולם חדש.
בהצלחה בכל מעשה ידיך, רוני, וגם בשביתתך מהם.