"התחושה שאנחנו מזדקנים, נחלשים, מאבדים אנרגיה וכוחות היא נכונה –
במישור הפסיכו–פיזי, המישור שבו אנחנו נולדים ומתים.
אבל במישור אחר, זה של הנוכחות – הזמן אינו קיים.
מה שנוכח הוא תמיד אותו דבר עצמו,
שלא נולד ושכנראה גם לא ימות,
אף על פי שאינו יכול להתקיים במנותק מאותה הוויה פסיכו-פיזית.
רק בחיבור בין השניים נוצרת האפשרות של ההוויה,
של הנוכחות בעולם, אפשרות הקיום.
ההרגשה שאיננו מצליחים לממש את מה שנראה לנו נכון ורצוי –
במשפחה, במקום העבודה, בחברה האינטימית או הרחבה, במדינה, בעולם –
היא ודאי נכונה.
אבל היא לא מאוד חשובה, מפני שאיננו מרגישים את העיקר:
את הצליל המיוחד, החד פעמי, של הנוכחות שלנו בעולם.
איש אינו יודע את עצמו,
את הצליל המיוחד שהוא מביא לעולם,
את הצבע המיוחד לו,
את הסיבה והתכלית שבגללה דווקא הוא נמצא כעת בעולם.
איש אינו יודע זאת על עצמו,
בעוד שאנשים אחרים מיטיבים להכיר זאת יותר ממנו.
הם חשים את הוויתו המיוחדת, החד-פעמית ואיך היא משתלבת ביש.
אדם אינו יודע את עצמו
ולכן הוא מגשש באפלה לגבי דרכו, עתידו, תפקידו בחיים,
מה עליו לעשות, לאן עליו ללכת, איפה יגור, בחברתו של מי.
אבל למרות שאינו יודע,
האדם אינו יכול, בדרך מסתורית,
שלא למלא את הייעוד הנובע מן ההוויה המיוחדת שלו.
לא קיימת גזירה מוקדמת שתביא אותו תמיד לאותה נקודה,
תהיה אשר תהיה הדרך,
אבל בדרך פלא הוא עתיד למלא את ייעודו בכל נקודה,
בכל מקום שיגיע אליו ובכל מסגרת שיימצא בה –
כפועל יוצא של התלבטויותיו והחלטותיו,
נסיגותיו ושינויי הכיוון שינקןט בהם. "
~ מתוך "חידת הנוכחות" מאת אילן עמית (עמוד 100)
**
בתחילת השבוע שלחתי לראשונה
הזמנה לשלוש סדנאות תקשורת מקרבת חד פעמיות שאנחה במהלך יוני.
הסדנאות תתמקדנה בחיבור שבין תקשורת מקרבלת לניהול, מנהיגות והובלה
ותתקיימנה במקומות שונים בארץ.
המפגשים יהיו באווירה ביתית ובאירוח של משפחות שתקשורת מקרבת קרובה לליבן.
כל מפגש ייפתח בהכרות ובארוחת ערב קלה
שלאחריהם נצלול לשלל דוגמאות, תרגולים וכלים מעשיים הניתנים ליישום מיידי.
בכדי לייצר תנאים מיטביים ללמידה ולחוויה מספר המשתתפים בכל מפגש מוגבל.
פרטים מלאים, המלצות ורישום בקישור הבא.
שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר