חודש: מאי 2016

"מנוי יקר,
פקח בדק את רכבך…
אבל מה זה משנה?
חנית עם פנגו+ "

את הסמס הזה קיבלתי ביום רביעי השבוע מפנגו.

**
למרות שלא נעשה פה משהו מיוחד,
לא ניתן כאן שרות יוצא דופן,
והתשלום הסטנדרטי מכסה על "הגנה מפני פקח",
למרות כל זאת…
ההודעה שקיבלתי עוררה בי שמחה,
והגבירה אצלי הערכה והכרת תודה למקצועיות של פנגו.

**
אם אתה עושה משהו בעל ערך,
דאג שלא יהיה שקוף.

עזרי ללקוח שלך להכיר ולהעריך
את מה שהוא מקבל ממך.

תקשורת פרואקטיבית (סמס בדחיפה),
אישית (פקח ליד הרכב שלי…),
קצרה ולא מנג'סת (13 מילים),
יכולה להוות אינדיקציה חשובה
לכך שאתם רואים את הלקוחות שלכם.

חיים מלאים. יום יום.

13 שיעורים ראשונים בניסים

(מתוך הספר "קורס בניסים")

שיעור 1: כל מה שאני רואה בחדר הזה אין לו משמעות.
שיעור 2: אני נתתי לכל מה שאני רואה בחדר הזה את כל המשמעות שיש לו עבורי.
שיעור 3: אינני מבין שום דבר מכל מה שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 4: למחשבות האלה אין כל משמעות. הן כמו הדברים שאני רואה בחדר הזה.
שיעור 5: לעולם איני מוטרד בגלל מה שאני חושב.
שיעור 6: אני מוטרד מפני שאני רואה משהו שלא נמצא.
שיעור 7: אני רואה את העבר בלבד.
שיעור 8: שכלי מוטרד במחשבות עבר.
שיעור 9: איני רואה מאומה כמו שהוא עכשיו.
שיעור 10: מחשבותיי אין להן כל משמעות.
שיעור 11: מחשבותיי חסרות המשמעות מראות לי עולם חסר משמעות.
שיעור 12: אני מוטרד מפני שאני רואה עולם חסר משמעות.
שיעור 13: עולם חסר משמעות מוליד פחד.

**

13 שיעורים ראשונים בניסים –
טריגר למחשבה, חסרת או בעלת משמעות.
אפשר להסכים עם השיעורים או לא.
לעצור ולהרהר, או להמשיך הלאה.

(תרגול מעניין:
קחו את נושא "ביבי-בוגי-ליברמן" שבכותרות עכשיו
ושימו לב לכל מה שאתם מספרים לעצמכם בהקשר הזה)

מספר נקודות שמתחברות לי עם תקשורת מקרבת:
– המרחק בין מה שרואים לבין מה שקורה.
– הפער בין מה שאומרים לבין איך שמפרשים.
– המרווח שבין האירוע לבין התחושות והרגשות.
– ההבדל שבין סימני קריאה לסימני שאלה.

מה דעתכם? מה זה מעורר בכם… ?

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

1. שמור על עצמך.
2. עדכני תמונה, סדרי עדיפוית וציפיות.
3. התמקד בסדרי העדיפויות שהגדרת, סנן את השאר.
4. חזרי על שלבים 1-3 שוב ושוב ושוב.

1. שמור על עצמך.
כשתקרוס זה לא יעזור לאף אחד.
היכולות והמשאבים שלך מוגבלים.
עמידות לאורך זמן היא צורך מרכזי במצבים הללו.
מותר לך לאכול, לישון, לנשום, לנוח, לעצור.
גם עכשיו.
אתה צריך לאכול, לישון, לנשום, לנוח, לעצור.
זו אחריותך וחובתך.

2. עדכני תמונה, סדרי עדיפוית וציפיות.
התכנית הישנה לא רלוונטית.
אירועים והתפתחויות קורים כל הזמן ובקצב מהיר.
במיוחד עכשיו, עם כל האתגרים,
חשוב לזהות מה חשוב.
מה שהכי חשוב עכשיו לא היה בהכרח הכי חשוב אתמול,
ולא בטוח שיהיה הכי חשוב מחר.
לאחר שזיהית מה חשוב עדכני הגדרות וציפיות בהתאם.
חלק ממה שהכי חשוב זה להמשיך לשמור עצמך (ראי סעיף 1)

3. התמקד בסדרי העדיפויות שהגדרת, סנן את השאר.
הפנה את המשאבים המתאימים למה שהכי חשוב.
פלטר וסנן את השאר. אין לך משאבים מיותרים.
נימוס, חביבות והתחשבות יחכו לאחרי המשבר,
אלא אם כן הם חלק ממה שהכי חשוב עכשיו.
כשיעלו רגשות אשם וייסורי מצפון
על מה שאתה לא עושה, לא עושה נכון, או לא עושה מספיק –
בדוק אותם ביחס למה שחשוב עכשיו.
תן כבוד לעצמך על כל מה שאתה עובר
והיה עדין עם השיפוטים העצמיים שלך:
התנהלות במשבר אינה התנהגות בשגרה.

4. חזרי על שלבים 1-3 שוב ושוב ושוב.
רלוונטיות היא שם המשחק.
כוונון תוך כדי תנועה הוא מפתח קריטי להצלחה.

חיים מלאים. יום יום.

סבב שיחות אישיות עם קבוצת מנהלים של ארגון מסוים.
שונות של נקודות מבט, דעות ופרשנויות.
מגוון אנשים, תהליכים, תחושות ומטענים.

כמה מקומות ארגוניים "עתירי אנרגיה":

1. משהו מסוים שמעסיק מנהלים רבים
ושיש לגביו הסכמה גורפת או ריבוי מחשבות קרובות.
מספר האנשים מעיד על עניין מערכתי.
העובדה שזה עולה (לא כל דבר שיש לגביו הסכמה עולה)
יכולה לרמז על פער בין מצב קיים למצב רצוי,
פער שהמערכת בשלה להתחיל לסגור.

2. נקודה המגיעה ממנהלים רבים,
שיש לגביה חוסר הסכמה ושהנגיעה בה מעלה את הטמפרטורה בחדר.
מספר האנשים, החיכוך והמתח מעידים על נושא מהותי.
לפעמים זה קצה קרחון או סימפטום למשהו עמוק יותר בעל חשיבות רבה.

3. תחושה או עמדה חזקה של אחד או אחת מהמנהלים.
משהו אינדיוידואלי שעולה בעוצמה מאדם יחיד.
יכול מאוד להיות שיש לזה פחות מקום בקבוצה.
העוצמה החזקה נוכחת ומשפיעה על כל המערכת.
מדוברת או לא מדוברת.

4. נושא שלא מועלה על ידי אף אחד.
אבל הוא שם.
בלתי נראה, לא מדובר, נוכח ומורגש.
מסוג הדברים שאסור, לא לגיטימי או מפחיד לדבר עליהם.
אנרגייה ההולכת ומתעצמת מתחת לפני השטח,
מחכה להתפרץ.

חיים מלאים. יום יום.

כשאתה בתוך עשייה אינטנסיבית, מתמשכת ומלאת פרטים
אל תאבד את זה.

כשאת מתחילה לצלול לעומק ולפגוש את כל המורכבות של העניין
אל תאבדי את זה.

אל תאבד קשר עין ולב עם המטרה שאתה מנסה להשיג.
אל תאבדי את המהות שלשמה יצאת לדרך.
אל תאבד את המצפן שלך.
אל תאבדי את הערכים שלך.

לפעמים זה מבלבל.

ארגונים שנוצרים כדי לשרת את העולם ולתת מענה לצרכים חשובים
יכולים למצוא עצמם אחרי זמן מה משרתים בעיקר את עצמם.

**
מספר דוגמאות:

תפקיד המחלקה המשפטית בארגון,
אינו לשמור על הארגון ולעצור כל מה שמריח כמו פוטנציאל לתביעה.
תפקיד המחלקה המשפטית בארגון הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד קבוצת ניהול הסיכונים,
אינו להוריד את הסיכון לאפס ולעצור כל דבר שנראה כמו איום על הסטטוס קוו.
תפקיד הקבוצה לניהול סיכונים הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד המנהלים והעובדים בארגון אינו לעשות הכול, הכי טוב שאפשר וכמה שיותר בכל רגע נתון.
תפקיד המנהלים והעובדים בארגון הוא שהדברים החשובים,
יקבלו את תשומת הלב והמשאבים הנדרשים,
בכדי לממש את מהות הארגון ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

**
כשהאתגר נובע משחיתות ואי – מוסריות זה יותר קל ברמה מסוימת.
יש "רעים" ויש "טובים".
יש "נכון" ויש "לא נכון".

אבל… במקרים רבים מאוד של אנשים (כמוך וכמוני ?) בסביבה מורכבת,
האתגר יכול לנבוע מהליכה לאיבוד, בלבול או ניתוק.
מהמטרה. מהדרך. מהערכים. מהמהות.

חיים מלאים. יום יום.

קצת פחות מיילים.
קצת פחות הודעות.
קצת פחות שיחות.
קצת פחות מטלות.
קצת פחות פגישות.
קצת פחות דברים לעשות.
קצת פחות ריצות ממקום למקום.
קצת פחות קפיצות מדבר לדבר.
קצת פחות אוכל.
קצת פחות הפרעות.
קצת פחות טלויזיה.
קצת פחות פייסבוק.
קצת פחות עיתונים.
קצת פחות התחייבויות.
קצת פחות תכניות.
קצת פחות "לא נעים".
קצת פחות "כי מוכרחים".

**
קצת פחות…

רק מלכתוב את זה,
אפשר להתחיל לנשום
קצת יותר…

חיים מלאים. יום יום.

בסופו של דבר,
אחרי שמנקים את כל הרעשים, השיפוטים והמחשבות,
מתחת לכל הרגשות והתחושות,
תמיד תמיד תמיד, בלי יוצא מן הכלל,
בכל תחום ובכל מימד,
מוצאים שהשורש של הקונפליקט הוא אותו שורש.

אמונה חזקה ולא מתפשרת,
לפעמים סמויה, לפעמים גלויה,
שיכולה להגיע בגרסאות שונות,
אבל היא תמיד תמיד תמיד בעלת אותה תבנית:

"מישהו צריך לעשות משהו והוא לא."

הוא היה צריך להגיב למייל ששלחתי (והוא לא)
ילד טוב מסיים הכול (ואתה לא)
המערכת מפלה אותי לרעה (והיא לא אמורה)
היה אסור לה לעשות את זה (והיא עשתה)
הם אמורים להתנהג אחרת (והם לא)
הייתי צריך להיות יותר אסרטיבי (ולא הייתי).

**
4 חלקים למשפט:

[מישהו]
אני, אתה, את, הם, ראש הממשלה, האופוזיציה, הטייקונים, חברי הכנסת,
הערבים, היהודים, הפלשתינאים, החרדים, החילוניים, אלוהים, הנהגים,
המנהלים, העובדים, הפקידים, הילדים, ההורים, …..

[צריך]
צריך, חייב, מוכרח, אמור, נדרש, …. (או לחילופין: לא צריך, לא אמור,…)

[לעשות משהו]
להגיד, לעשות, לשתוק, לעצור, להמשיך, להתחשב, לעזור, לשאול, להודות, לציית, להודות, לבקש סליחה, ….
(או לחילופין: לא להגיד, לא לשתוק, לא לעשות, לא לשאול, לא לפגוע, …. )

[והוא לא]
הוא לא עושה כלום, עושה ההיפך, עושה את הדבר הלא נכון, עושה אבל לא מספיק, ….

**
המלצות לטיפול עדין:
1. זהי שאת נמצאת בקונפליקט פנימי ו/או חיצוני.
2. מצא את משפט/י ה- "מישהו צריך לעשות משהו והוא לא." שלך.
3. בדקי בסקרנות – באמת ?
— 3א. באמת הוא?
— 3ב. באמת צריך?
— 3ג. באמת צריך לעשות את זה?
— 3ד. באמת זה לא קורה?
4. המשך לנשום ובדוק בסקרנות מה קורה….

חיים מלאים. יום יום.

לפני שאתה מחליט אם לעשות את זה או משהו אחר,
חדד לעצמך את עקרונות המפתח שלך.

לפני שאת בוחרת אם להמשיך או להפסיק,
הגדירי לעצמך מה הכי חשוב לך.

מרחב הפתרונות יגלה את עצמו
לאחר שתבהירו מה עקרונות המפתח שלכם,
ותתקשרו בצורה חדה מה חשוב לכם.

**
לפני מספר שבועות, כמה דקות אחרי קריאת המאמר הזה, פרסמתי בפייסבוק את הפוסט הבא:

"אני מעוניין לבדוק אפשרות של קניית פירות וירקות בצורה שונה ממה שאני קונה היום.
שני עקרונות מנחים:
1- ישירות מחקלאים או דרך מתווכים שמאפשרים לכולם (כולל לי) להרוויח.
2 – אחת לשבוע, במקום מרוכז אחד, באזור מגורי (כפר סבא),
     שיאפשר את הנוחות והמגוון (כי אחרת יהיה לי קשה להתמיד בזה).

המלצות ורעיונות קונקרטיים ומעשיים יתקבלו בברכה. תודה !"

**
בתוך שעות בודדות קיבלתי הצעות למספר פתרונות
שאפשרו לי לעשות שינוי כבר באותו שבוע.

אם אין לך מושג מה חשוב לך,
הסיכוי שתמצא פתרון מתאים הוא נמוך עד אפסי.

אם אינך יודעת מה העקרונות המנחים שלך,
תתקשי לבחור הצעה שתשרת אותך.

עשרה עקרונות מנחים ו-"הכול חשוב",
יכולים להוביל לשיתוק.

את הפוסט המקורי שפרסמתי בפייסבוק ואת התגובות שקיבלתי ניתן למצוא כאן.

חיים מלאים. יום יום.

"התחושה שאנחנו מזדקנים, נחלשים, מאבדים אנרגיה וכוחות היא נכונה –
במישור הפסיכו–פיזי, המישור שבו אנחנו נולדים ומתים.
אבל במישור אחר, זה של הנוכחות – הזמן אינו קיים.
מה שנוכח הוא תמיד אותו דבר עצמו,
שלא נולד ושכנראה גם לא ימות,
אף על פי שאינו יכול להתקיים במנותק מאותה הוויה פסיכו-פיזית.
רק בחיבור בין השניים נוצרת האפשרות של ההוויה,
של הנוכחות בעולם, אפשרות הקיום.

ההרגשה שאיננו מצליחים לממש את מה שנראה לנו נכון ורצוי –
במשפחה, במקום העבודה, בחברה האינטימית או הרחבה, במדינה, בעולם –
היא ודאי נכונה.
אבל היא לא מאוד חשובה, מפני שאיננו מרגישים את העיקר:
את הצליל המיוחד, החד פעמי, של הנוכחות שלנו בעולם.
איש אינו יודע את עצמו,
את הצליל המיוחד שהוא מביא לעולם,
את הצבע המיוחד לו,
את הסיבה והתכלית שבגללה דווקא הוא נמצא כעת בעולם.
איש אינו יודע זאת על עצמו,
בעוד שאנשים אחרים מיטיבים להכיר זאת יותר ממנו.
הם חשים את הוויתו המיוחדת, החד-פעמית ואיך היא משתלבת ביש.

אדם אינו יודע את עצמו
ולכן הוא מגשש באפלה לגבי דרכו, עתידו, תפקידו בחיים,
מה עליו לעשות, לאן עליו ללכת, איפה יגור, בחברתו של מי.
אבל למרות שאינו יודע,
האדם אינו יכול, בדרך מסתורית,
שלא למלא את הייעוד הנובע מן ההוויה המיוחדת שלו.
לא קיימת גזירה מוקדמת שתביא אותו תמיד לאותה נקודה,
תהיה אשר תהיה הדרך,
אבל בדרך פלא הוא עתיד למלא את ייעודו בכל נקודה,
בכל מקום שיגיע אליו ובכל מסגרת שיימצא בה –
כפועל יוצא של התלבטויותיו והחלטותיו,
נסיגותיו ושינויי הכיוון שינקןט בהם. "

~ מתוך "חידת הנוכחות" מאת אילן עמית (עמוד 100)

**

בתחילת השבוע שלחתי לראשונה
הזמנה לשלוש סדנאות תקשורת מקרבת חד פעמיות שאנחה במהלך יוני.
הסדנאות תתמקדנה בחיבור שבין תקשורת מקרבלת לניהול, מנהיגות והובלה
ותתקיימנה במקומות שונים בארץ.
המפגשים יהיו באווירה ביתית ובאירוח של משפחות שתקשורת מקרבת קרובה לליבן.
כל מפגש ייפתח בהכרות ובארוחת ערב קלה
שלאחריהם נצלול לשלל דוגמאות, תרגולים וכלים מעשיים הניתנים ליישום מיידי.

בכדי לייצר תנאים מיטביים ללמידה ולחוויה מספר המשתתפים בכל מפגש מוגבל.

פרטים מלאים, המלצות ורישום בקישור הבא.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר

"העניין עם העבר הוא שהוא לא בעבר. "
משפט ששמעתי השבוע בראיון כלשהו.

**
כתשעים וחמישה אחוזים
מהמפגש, מהשיחה, מהאינטראקציה בינינו,
הם משא היסטורי.
מטענים שאנו סוחבים.
שאריות קפואות ממה שהיה פעם חיים.

זיכרונות, מחשבות,
פצעים, כאבים,
דפוסים, אמונות,
קביעות,
כוויות.

חמישה אחוזים,
אולי,
הם כאן ועכשיו.
חיים.

כשאני מנסה להקשיב לך
עם 95% על הגב,
יש גבול למה שאצליח לקלוט.

כשאני מסתכל עליך,
מבעד לעדשת ה- 5% שלי,
אין לי סיכוי אמיתי לראות אותך.

חיים מלאים. יום יום.