בעולם של פעם,
היית מסתכלת עלי מלמעלה
ומזמינה אותי למשרד שלך,
כדי לבחון אותי ואת השירות שאני נותן.
ואז… היית מחליטה אם זה מתאים לך או לא.
בעולם של פעם,
הייתי מסתכל עלייך מלמטה,
אומר תודה על ההזמנה,
משקיע חצי יום (הכנה + נסיעה הלוך/חזור + פגישה)
ומנסה לשכנע אותך לבחור בי.
**
בעולם של היום,
כשאת מזמינה אותי למשרד שלך
הזמן שלך ושלי חשובים באותה מידה.
ולכן… אולי ניפגש אצלך, אולי ניפגש אצלי,
ואולי נשוחח טלפונית לפני שניפגש.
בעולם של היום,
הבחירה היא גם שלך וגם שלי.
ולכן… נתחיל לעבוד ביחד
רק אם גם את תבחרי בי וגם אני אבחר בך.
בעולם של היום,
במקום לנסות למכור לך,
אני בודק בסקרנות ובענווה,
האם יש פה התאמה בין שותפים לדרך
שיכולה באמת לשרת גם אותך וגם אותי.
**
אני יכול להבין למה הבוקר,
כשניסיתי לבדוק אתך אפשרות
להיפגש במקום שמתאים לשנינו,
חווית את זה כ"לא רוצה" או כ"מתנשא" והתעצבנת.
כשסיימנו את השיחה היום,
בידיעה שלא נעבוד ביחד (לפחות לא כרגע),
היה שם הרבה כבוד.
כבוד לך,
וגם, לא פחות חשוב…
כבוד לעצמי.
חיים מלאים. יום יום.