הבעיה עם “לקוחות אידיאליים”
(או עם עובדים, מנהלים, בני זוג וילדים “אידיאליים”)
היא ההנחות הסמויות שמאחורי צמד המילים הזה:
הנחה סמויה א: יש דבר כזה "לקוח אידיאלי".
הנחה סמויה ב: אנחנו יכולים להגדיר מה זה "לקוח אידאלי".
הנחה סמויה ג: כשנפגוש לקוח נוכל להבחין האם הוא "אידיאלי" או לא.
הנחה סמויה ד: "לקוחות אידיאלים" אינם משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל יום.
הנחה סמויה ה: אנחנו לא משתנים בצורה תכופה. בטח שלא בכל רגע.
חיים מלאים. יום יום.