חודש: פברואר 2017

אדם אחד שבוחר להגיד משהו בכנות ובאומץ
ואדם נוסף שבוחר להקשיב ולהבין,
יכולים להשפיע על דינמיקה של קבוצה
ולשנות מסלול של צוות שלם.
ברגע.

חיים מלאים. היום.

סבב של משוב קריטי.
שלוש שאלות חשובות.
שלוש תשובות קצרות.
פחות מעשר דקות ל"בדיקת דופק".

**
שלוש שאלות חשובות:
– איך את/ה מרגיש/ה כרגע?
– צורך אחד או שניים שמתמלאים עבורך כרגע?
– צורך אחד או שניים שלא מתמלאים עבורך כרגע?

**
כש – 40% מאנשי הצוות
מצביעים על צורך בכנות ובאותנטיות שלא מתמלא כרגע,
זהו משוב קריטי שכדאי להתייחס אליו.
משוב משמעותי ואמיץ.
משוב כן ואותנטי…

חיים מלאים. היום.

היום:

אפגוש אנשים שמעולם לא פגשתי
אגיד מילים שמעולם לא אמרתי
אקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי
אנחה בדרך שמעולם לא הנחיתי
אראה נופים שמעולם לא ראיתי
אגע בדרך שמעולם לא נגעתי
אלמד שיעורים שמעולם לא למדתי
אחווה חוויות שמעולם לא חוויתי

**
כשאני שקוע בנקודת מבט מסוימת,
אני יכול בקלות לשכוח את כל זה
ובמקום זאת להתעסק בעניינים אחרים, כמו למשל:
איזה שקף לשים ועל איזה לוותר.
כמה דקות להוסיף וכמה לחסר.
האם אצליח או האם אכשל.

חיים מלאים. היום.

קצת מלחיץ.
לא הכי נעים.
לא בטוח איך יהיה.
יציאה ממרחב נוחות.

**
יש הרבה סיבות למה לא לעשות את זה.
ועוד יותר סיבות למה לא לעשות את זה עכשיו.
לא חשבתי על הכול עדיין.
יש כמה פינות לא סגורות.
איני בטוח שזה מה שאני רוצה.
איני בטוח שכך בדיוק אני רוצה.
יכול להיות שאנשים ייפגעו.
ייתכן שמשהו יתפשל.

**
אחת שתיים ושלוש…
קפיצה למים.

פחד.
התרגשות.
לחץ.
דופק גבוה.

תרגול בחיים מלאים.

חיים מלאים. היום.

זו הבחירה שלך.
יש גבול למה שאני יכול לעשות.

**
מהמקום שבו אני נמצא עכשיו,
ובמחשבה על המקום שבו את נמצאת כרגע,
משהו בי מאמין שבמצב הנוכחי,
יש בחירות טובות יותר ובחירות רעות יותר עבורך.

**
מהמקום שבו אני נמצא עכשיו,
ובמחשבה על המקום שבו את נמצאת כרגע,
משהו בי יודע שאין לי מושג
ושאני לא באמת יכול לדעת איזו בחירה עדיפה עבורך.

**
במקום שבו אני נמצא עכשיו,
בין החלק הלחוץ שיודע מה טוב ומה רע,
לבין החלק הבוטח שאין לו מושג,
חשוב לי שתדעי
שאני כאן בשבילך
בכל בחירה שתבחרי.
דואג לך,
סומך עלייך,
אוהב אותך.

חיים מלאים. היום.

כשאני מנתח לאחור עבודות שונות שעשיתי בחודשים האחרונים,
אני מבחין בכאלו שהצליחו יותר ובכאלו שהצליחו פחות.
בכאלו שמילאו, ריגשו, פתחו והעצימו אותי, ובכאלו שרוקנו, תסכלו והתישו אותי.

בניתוח פשטני אני מזהה לפחות שלושה גורמים מרכזיים התורמים להצלחה או לאי- ההצלחה של עבודה
והמשפיעים על התחושות ועל רמת האנרגיה המורגשת :

1. העבודה עצמה ( מה היא היתה, מה נכלל בתוכה, איך היא תוכננה, התבצעה, …).
2. אני (התפקוד שלי, המצב שלי, איך התנהלתי, מה עשיתי, …)
3. האנשים שעבדתי איתם ( בצורה קרובה או רחוקה, שותפים, עובדים, מנהלים, לקוחות, ספקים, … )

לכל אחד מהגורמים הללו יש השפעה משמעותית.
בהתבוננות על החודשים האחרונים, "אספתי" עשרות לקחים רלוונטיים עבורי לגבי כל אחד מהגורמים הללו.

השבוע התחדד לי משהו לגבי הגורם השלישי – אנשים שאני רוצה לעבוד איתם.
"לעבוד איתם" יכול להיות חלק מעשייה יום-יומית, כתף אל כתף, בזמן שאנחנו מנסים להגיע לתוצאות מסוימות או לייצר שינוי רצוי.
"לעבוד איתם" יכול להיות גם בסדנאות ובקורסים שאני מעביר או בתהליכים שאני מלווה.

התלבטתי אם לכתוב את הדברים הבאים בצורה הזו.
נראה לי שזה יכול להיתפש כמתנשא.
זה בקלות יכול להתפרש בצורה אחרת ממה שאני רוצה שזה יתפרש.
כנראה שזה יקרה.
לפחות בחלק מהמקרים.
ומעבר לכך, איזו זכות יש לי לכתוב את הדברים הללו?
מי אני חושב שאני ??

בחרתי לכתוב בכל זאת.

**
מספר מחשבות על אנשים שאני רוצה לעבוד איתם:

אני מעדיף לעבוד עם אנשים רעבים הפתוחים ללמידה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המגיעים להעביר את הזמן, שבאים כי הכריחו אותם או עם כאלו שכבר יודעים הכול).

אני מעדיף לעבוד עם אנשים לאורך זמן, עבודה תהליכית מתמשכת המאפשרת העמקה, שיפור ושינוי.
(עבודת חד פעמית פחות עושה לי את זה)

אני מעדיף לעבוד עם מי שמתחבר לחומרים ולנושאים שאני עוסק בהם ומכיר בחשיבות שלהם.
(תפקידי אינו לשכנע, להסביר, למכור, להצדיק או לרתום)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המוכנים, או מנסים, לדבר בפתיחות, בכנות ובאומץ. גם כשקשה, מאתגר ולא נוח.
(פחות בא לי לעבוד בסביבה המאופיינת בציניות מעקרת או בהעמדת פנים חוסמת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכבדים את עצמם ואותי, מכבדים את הזמן המשותף שלנו ונוכחים במפגשים בצורה מלאה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתקשים להשתחרר מהתעסקות מתמדת בעניינים אחרים בזמן שאנחנו מנסים לעשות משהו ביחד)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים הבוחרים להיות שותפים מלאים לתהליך הלמידה והעשייה באמצעות דיאלוג, שיתופים ומשובים תוך כדי תנועה.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המצפים ממישהו אחר "לספק את הסחורה" או לעשות את העבודה בזמן שהם "נשענים לאחור" או מטילים אחריות)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המכירים במורכבות ומחפשים את הגם וגם לטובת כולם.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים המתעקשים להחזיק תפישת עולם של "שחור-לבן", שיפוטיות, האשמה וביקורת)

אני מעדיף לעבוד עם אנשים המחפשים חיים מלאים ונותנים מקום להכרת תודה, אהבה, חגיגות וגם לאבל וכאב.
(אני מעדיף לא לעבוד עם אנשים שבפסימיות רואים תמיד רק את חצי הכוס הריקה ולוקחים כמובן מאליו את מה שאינו כזה)

**
לשמחתי הרבה, רוב האנשים שאני עובד איתם עונים על הקריטריונים הללו.
לרבים מהם יש לי הזכות הגדולה לקרוא "שותפים".
לדרך. לעשייה.
לחיים.
אני חושב שזה פחות עניין של מזל ויותר עניין של בחירה.
ואולי יותר מהכול זה עניין של כבוד.
כבוד לאחרים וכבוד עצמי.
אומץ להגיד "לא".
אומץ להגיד "כן".

אם הפוסט הזה נוגע בכם בצורה כלשהי, אשמח לשמוע מכם…

שתהיה שבת של שלום,
חיים מלאים, היום.
רוני ויינברגר

עדיף להיות חכם מאשר להיות צודק.
עדיף להיות חכם ואוהב מאשר להיות רק חכם.
(או רק אוהב…)

**
בעולם מורכב ודינמי:
להיות צודק רלוונטי בפחות ופחות מקרים, אם בכלל.
להיות חכם הוא תנאי הכרחי, ולא מספיק.
להיות חכם אוהב מתחיל להתקרב.
(גם יכולת ביצוע לא תזיק…).

חיים מלאים. היום.

נכנסים לפברואר

החודש שבו, לפני 7 שנים, נפטר אבי זכרונו לברכה.
איש אחד שאני מתגעגע אליו ושזכיתי להכיר.

החודש שבו, לפני 17 שנים, נולדה בתי הבכורה.
הגיחה לאויר העולם ושינתה את חיי לעד.

החודש שבו, לפני 18 שנים, התחלתי לעבוד באינטל.
מקום שהוא כל-כך הרבה מעבר לרק מקום עבודה עבורי.

החודש שבו, לפני 26 שנים, התחלתי מסלול מסוים בצבא.
מסלול שהפך להיות גם דרך מיוחדת ובעלת השפעה אינסופית.

החודש שבו, לפני 45 שנים, הצטרפתי גם אני לחגיגה.
למסע חווייתי מופלא על הכדור הזה, בגוף הפיזי הזה.

חיים מלאים. היום.