" את מבינה, צריך לרוץ הכי מהר שאת יכולה, רק כדי להישאר במקום".
~ מלכת הלבבות לאליס בארץ הפלאות
מחנכים אותנו שמספיק זה לא מספיק.
בבית הספר, מספיק זה קרוב לנכשל,
רחוק מאוד מטוב מאוד או ממצוין.
מאלפים אותנו שכמה שיותר, זה יותר טוב.
יותר חזק, יותר מהר, יותר גבוה.
יותר ייצור, יותר מכירות, יותר רווחים, יותר יעילות.
שוטפים לנו את המוח שמספיק זה בינוני או מסוכן.
אולי אפילו הרסני.
מה שיש זה לא מספיק – חייבים לצמוח, לגדול, להתפתח.
להיות שבעי רצון מהקיים זה בעייתי.
להישאר במקום זה ללכת אחורה.
רעיון מהפכני –
ומה אם מספיק זה מספיק?
8 מחשבות על מספיק:
א. מספיק זה מספיק
מספיק זה לא פחות מדי וגם לא יותר מדי.
"יותר מדי" בעייתי ממש כמו "פחות מדי".
תת-תזונה ואכילת-יתר פחות בריאים מאכילה במידה הנכונה.
לטמפרטורה נמוכה מדי יש השלכות הרסניות על הגוף, כמו גם לטמפרטורה גבוהה מדי.
חוסר חמצן ועודף חמצן מסוכנים שניהם.
יותר מדי לחץ ופחות מדי לחץ יגרמו לנו לתפקוד שאינו אופטימאלי.
**
ב. טווח ולא נקודה
מספיק הוא טווח בין רף תחתון לרף עליון.
מספיק אינה נקודה קונקרטית ומסוימת שחשוב להגיע אליה ולהישאר בה,
אלא תחום מסוים שאפשר לנוע בתוכו.
מספיק כסף הוא מעבר לרק כמות הכסף הדרושה להישרדות (רף תחתון).
מספיק כסף הוא גם כמות הכסף הדרושה גם לביטחון עתידי ולרווחה (רף עליון).
**
ג. דינמיות ושינוי
המספיק של היום אינו המספיק של מחר.
מספיק אינו מידה מוחלטת הנשארת קבועה לאורך זמן אלא משהו משתנה ודינמי.
כשדון מיגל רואיז מציע "עשו כמיטב יכולתכם" בספרו המצוין "ארבע ההסכמות",
הוא מדגיש שמיטב יכולתנו היום שונה ממיטב יכולתנו מחר.
"מיטב יכולתנו" כשאנו בריאים, שונה מאוד מ"מיטב יכולתנו" כשאנו חולים.
ולמרות זאת, אנשים רבים ינסו להתעלם מהחום הגבוה או החולשה
ובמקום להקשיב לגופם ולהתאים עצמם למציאות המתפתחת,
הם ינסו לעשות כמיטב יכולתם "הבריא",
תוך אמונה שפחות מזה לא מספיק. שזה ויתור עצמי.
**
ד. סובייקטיביות
המספיק שלי הוא לא המספיק שלך.
התשובה ל"מה זה מספיק?" הינה סובייקטיבית לחלוטין.
מה זה מספיק משמעות?
מספיק לחץ?
מספיק פרגון?
מספיק זמן משפחה?
מספיק בגדים?
מספיק אתגר?
מספיק כסף?
מספיק ודאות?
מספיק זמן פנוי?
מספיק חברים?
התשובה שלי שונה מהתשובה שלך.
היא מבוססת בין היתר על הערכים המובילים שלי, האופי שלי,
אירועים מעצבים בחיי, תפיסת העולם שלי ועוד.
**
ה. אנחנו והסביבה
המספיק שלנו מושפע מאחרים ומהסביבה.
בסביבה שבעה, "מספיק אוכל" יהיה שלוש ארוחות ביום, כולל קינוח.
בסביבה רעבה שבה לאנשים בקרבתנו אין מה לאכול,
גם אם אנו יכולים להרשות לעצמנו שלוש ארוחות,
ייתכן שמספיק אוכל יהיה ארוחה אחת ביום, ואת השאר ניתן לאחרים.
ההגדרה שלנו ל"מספיק התחשבות" במהלך אשפוז בחדר המיון
תלויה הן בצרכים שלנו והן בצרכים של אלו ששוכבים לידינו.
גם במקרה של כאב חזק כלשהו, לא נצפה מהצוות לטפל בנו,
אם באותו רגע הם עסוקים במתן מענה לנפגעים רבים שכרגע פונו מתאונת דרכים.
**
ו. מספיק = מיקוד
הגדרה ברורה של "מספיק" תורמת למיקוד בדברים החשובים.
אם "מספיק פעילות גופנית" עבורנו הם 2-3 אימונים בשבוע,
חלק מתשומת הלב שלנו תופנה לפינוי זמן ולביצוע האימונים,
עד שנגיע לכמות האימונים הרצויה, ולא מעבר לזה.
אם "מספיק פיתוח עסקי" הוא 4-5 חוזים חדשים ברבעון,
מידת ההשקעה שלנו בהיבט הזה תגבר או תפחת בהתאם לקרבה שלנו ליעד.
כשאנו רחוקים מהיעד יכול להיות שנבחר להשקיע יותר זמן ממה שתכננו
ובמצב שבו השגנו את היעד אולי נעדיף להשקיע את הזמן בפעילות אחרת כגון אירוע צוות, תכנון שנתי, או מחקר ופיתוח.
כשאנו מבינים כמה זה מספיק, קל לנו לקבל החלטות, לזהות הזדמנויות או לסרב להצעות.
סטיבן קובי ("שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד")
משתמש במונח "אבנים גדולות" ומציע תכנון שבועי
שבו אנו מזהים את הפעילויות הכי חשובות של השבוע,
בהיבטים השונים של חיינו,
ומוודאים שיש לנו מספיק זמן ותשומת לב עבורן.
**
ז. מספיק = חופש
כשמספיק לא מוגדר, אנו במרדף אינסופי שאינו נגמר.
לוח הזמנים שלנו מפוצץ, אנו רצים ממקום למקום,
מנסים להשיג עוד ועוד, לג'נגל כמה שיותר כדורים.
מעבר לאינטנסיבית האובייקטיבית,
אנו בתחושת לחץ מתמיד המלווה בתסכול ואי-שביעות רצון.
תמיד יש משהו שטרם עשינו או ציפייה שלא עמדנו בה.
הגדרה בריאה של "מספיק" מכניסה מרחב וחופש לחיינו.
לאחר שהגענו למספיק, אפשר להירגע,
להשתחרר מהחובה להמשיך לעשות,
ולבחור בחופשיות כרצוננו כיצד לנצל את המשאבים הנותרים.
אם לדוגמא, עבודה בהיקף של 70% משרה,
מייצרת מספיק הכנסה (הישרדות + רווחה),
אפשר לבחור כיצד לנצל את הזמן הנותר:
מנוחה והורדת הילוך? תחביבים? זמן משפחה ?
התנדבות? לימודים ? עבודה במשהו נוסף שמעניין?
הגדרת "מספיק בגדים" בארון הבגדים שלנו,
יכולה לייצר הרבה מאוד חופש הבא לידי ביטוי
ביותר מקום בארון, פחות כסף על קניות ופחות זמן המושקע בסדר וארגון.
**
ח. מספיק = 100% בחירה
אנחנו קובעים, מחליטים ומגדירים מה זה מספיק עבורנו.
אנחנו בוחרים מה מספיק, מה לא מספיק ומה יותר ממספיק.
יש לנו את האפשרות והיכולת אם אנחנו רוצים.
ואנחנו לא חייבים.
החדשות הטובות הן שזה אפשרי.
החדשות הפחות טובות הן שאף אחד לא יעשה את זה עבורנו.
**
עד כאן 8 מחשבות על מספיק.
יש משהו בפוסט הזה שיכול להרגיש קצת עמוס.
אולי אפילו מציף, מלחיץ, מעצבן או מאיים.
רגע…עכשיו צריך להגדיר ולתכנן כל דבר…?
ואם אין לי תשובות ?
ואם אני רוצה לזרום בספונטניות?
מאיפה מתחילים בכלל?
כמה המלצות מעשיות:
1. לאט לאט. לא צריך לשנות כלום. אפשר אם רוצים ולא חייבים.
2. לקחת את הזמן. לנשום. לקרוא את הפוסט הזה שוב. לחשוב ולעכל.
3. להתחיל מנושא אחד או שניים שחשובים לכם.
4. לשחק עם זה בסקרנות, לבדוק מה קורה ואיך זה משפיע עליכם.
5. לכתוב לי כמה מילים ולשתף אותי אם הפוסט הזה נוגע בכם או מעורר בכם משהו.
**
בתחילת השבוע השקתי תכנית חדשה "לחשב מסלול מחדש".
ארבעה מפגשי וידאו-וירטאוליים המתאימים לאנשים שרוצים לחשב מסלול מחדש.
בין היתר, כל משתתפי הקבוצה יבחנו ויגדירו את המספיקים החשובים שלהם.
הפרטים המלאים על "לחשב מסלול מחדש" כאן.
מספר מחשבות נוספות בפוסט "4 מוטיבציות שונות לחישוב מסלול מחדש".
ההרשמה החלה.
אם אתם בעניין צרו איתי קשר.
שבת של שלום,
חיים מלאים (ומספיקים), היום,
רוני ויינברגר