חודש: אפריל 2018

"אפשר לדמות תודעה של אדם לגן, אשר אפשר לטפחו בתבונה או להניח לו לגדול פרא.
אך בין שיטופח ובין שיוזנח – משהו חייב לצמוח בו.

אם יוטמנו בו זרעים חסרי ערך,
הרי הוא יצמיח שפע של עשבים שוטים אשר יוציאו את זרעיהם אליו וימשיכו לייצר ממינם.
כמו שגנן מטפח את חלקתו,
משגיח שלא תוציא עשבים שוטים ומגדל פרחים ופירות הדרושים לצרכיו,
כך צריך אדם להשגיח על גינת תודעתו,
לבער ממנה את כל המחשבות הרעות, חסרות התועלת והלא-טהורות,
ולטפח בשאיפה לשלמות את הפרחים והפירות של מחשבות טובות, מועילות וטהורות.

התמדה בתהליך זה מגלה – במוקדם או במאוחר – שהוא הגנן אשר מושל בנפשו ומכוון את חייו.
הוא גם חושף, בתוך עצמו, את ליקויי המחשבה, ומבין במידה גוברת והולכת של דיוק
כיצד כוחות המחשבה ומרכיבי התודעה פועלים בעיצוב האופי, הנסיבות והגורל.

מחשבה ואופי חד הם, וכיוון שאופי יכול להיחשף ולגלות את עצמו רק דרך סביבה ונסיבה,
הרי תנאי חייו החיצוניים של אדם תמיד יימצאו ביחס ישר למצבו הפנימי.
אין פירושו של דבר שנסיבות חייו של אדם בזמן נתון כלשהו הן אות לאופיו הכולל,
אלא שנסיבות אלו קשורות קשר עמוק כל כך עם כמה מרכיבי מחשבה חיוניים בתוך עצמו,
כך שלעת עתה הן הכרחיות להתפתחותו."

~ ציטוט מתוך "אדם כיציר מחשבותיו" מאת ג'יימס אלן

חיים מלאים. היום.

לעולם לא אומר משהו שלא יוכל להיחשב כדבר האחרון שאמרתי

בנג'מין זאנדר הינו מנצח, מרצה, סופר ואדם מעורר השראה.
בפברואר 2008 הוא העביר הרצאת TED בת כעשרים דקות 
שתורגמה לארבעים וחמש שפות ונצפתה ע"י מיליוני אנשים ברחבי העולם.
הנה תמלול החלק האחרון של אותה הרצאה מרגשת (ההרצאה המלאה בקישור הבא):

מה שאנו אומרים באמת משפיע.
המילים שיוצאות מפינו משנות.
למדתי זאת מאישה ששרדה את אושוויץ,
אחת מהניצולות הבודדות.
היא הלכה לאושוויץ כשהיתה בת 15,
אחיה היה בן 8, הוריה אבדו.
והיא סיפרה לי זאת.
היא אמרה:
"היינו ברכבת לאושוויץ ואני הבטתי למטה,
וראיתי שנעליו של אחי נעלמו.
ואמרתי, 'איזה טיפש. למה אינך שומר על הדברים שלך, אלוהים אדירים!'
כמו שאחות גדולה מדברת אל אחיה הקטן.

למרבה הצער, זה היה הדבר האחרון שהיא אמרה לו,
כי היא לא ראתה אותו שוב. 
הוא לא ניצל.
אז כשהיא ניצלה מאושוויץ, היא נדרה נדר.
כך היא סיפרה לי.
היא אמרה: "יצאת מאושוויץ אל החיים ונדרתי נדר.
והנדר היה שלעולם לא אומר משהו 
שלא יוכל להיחשב כדבר האחרון שאמרתי."

האם אנו יכולים לעמוד בנדר שכזה?
כנראה שלא.
אנו עוד נטעה, נפגע בעצמנו ונפגע באחרים.
אך זו אפשרות שראוי לשאוף אליה.

**
מסכנה אמא שלו

השבוע, לקראת יום הזיכרון,
התפרסם בידיעות אחרונות מכתב שכתב שלמה בראבא לליאור וישינסקי ז"ל
שנהרג בשנת 2004 בפעילות מבצעית ברפיח, ובו הוא מספר לו על אביו שלמה וישינסקי.
להלן חלק מאותו מכתב:

"אני זוכר שתפסו אותו בדרך להצגה ואמרו לו בשידור חי:
'חיסלנו מהאוויר חולית מחבלים,
ואנחנו שמחים לבשר לך שאחד מהם הוא באופן ודאי
המחבל שירה את הטיל שגרם למותו של בנך.
מה יש לך להגיד על כך?'
ואבא שלך ענה:
'מסכנה אמא שלו'."

~
"מסכנה אמא שלו."

כל כך מעט מילים.
כל כך הרבה כאב.
כל כך הרבה חמלה.
כל כך הרבה תקווה. 

**
מבט אחר על יום הזיכרון

הרב מנחם בומבך, עומד בראש המדרשה החסידית שאותה הקים בביתר עלית.

בסרטון הבא (5:24 דקות)
מקדיש הרב בומבך את השיעור ליום הזיכרון.
הוא מתווך לתלמידיו נקודות מבט חדשות,
חושף אותם לסיפורים על חללי צה"ל,
נוגע בחשיבות של הכרת התודה לחיילים
ומבקש מהם לקרוא תהלים לזכרם.

זהו אינו עוד סיפור על פילוג ושנאה.
זהו סיפור אמיתי על חיבור ועל תקווה.
על לקיחת אחריות, על עשייה, על שינוי מציאות.

**
חוגגים 70, בונים 100

"בעולם גדוש כל כך בסכסוכים וביריבויות,
שבו כל צד נחוש כל כך לדבוק בנקודת מבטו,
מצאתי קרן אור נדירה.
בלב המזרח התיכון, בסביבה רגישה מבחינה חברתית,
במקום בו הקצה הדרומי של הגדה המערבית
צופה אל עבר עיירות פיתוח הגובלות ברצועת עזה,
קבוצת יזמים חברתיים בעלי חזון
החליטה להגדיר את חלום החלוציות של היום
ולהאיר את המדבר."

כך פותח לארי קינג את הסרטון הקצר (פחות מ-4 דקות) הבא.

יש אנשים שעסוקים בלהאשים אחרים.
יש אנשים שעסוקים בלהסביר למה אי אפשר.
יש אנשים שעסוקים בלתרץ תירוצים.

רוני פלמר, מייסד ומנכ"ל תנועת אור, ואנשיו, עסוקים ביצירת שינוי.
בפיתוח חזון ארוך טווח, בעשייה יומיומית בשטח, 
וברתימת כל מי שצריך כדי שהשינוי שהם מכוונים אליו יקרה.

כשאני רואה סרטון מעורר השראה,
אני תוהה לפעמים עד כמה הוא אמתי.
בסרטים הכול נראה יפה ואופטימי יותר.

לשמחתי, במקרה המסוים הזה, 
יש לי הזכות להכיר אישית את רוני פלמר.
הבן אדם אמתי.
הארגון אמתי.
הסרטון מסתיים במילים "חוגגים 70, בונים 100."
שילוב נדיר של הסתכלות ארוכת טווח (חזון 2048),
יכולת ביצוע יוצאת דופן,
עבודה יומיומית לאורך שנים שרק הולכת ומתפתחת
ואנרגיה עצומה שלא נגמרת.

מכירים משפחה שרוצה להצטרף לחזון ולעבור לנגב או לגליל?
שלחו להם את המייל הזה או ספרו להם על תנועת אור.

**
בנג'מין זאנדר ושורדת אושוויץ.
שלמה וישינסקי ובנו ליאור ז"ל.
הרב מנחם בומבך והמדרשה החסידית.
רוני פלמר ותנועת אור.

סיפורים אמיתיים.
על אנשים אמיתיים.
על חמלה.
על כאב.
על לקיחת אחריות.
על יצירת שינוי.
על אפשרות.
על תקווה.

הסיפורים נגעו בכם?
מוזמנים לכתוב לי כמה מלים ולהעביר אותם הלאה…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

אתמול הוא שאל אותי אם הוא רוצה יותר מדי דברים.

"אני לא חושב..", עניתי.
"אתה פשוט רוצה את מה שאין לך.
ולא רוצה את מה שיש לך.
ואז, זמן קצר אחרי שאתה משיג את המשהו הזה,
שלא היה לך ושרצית שיהיה לך,
אתה כבר לא רוצה אותו,
ובמקומו יש משהו אחר שאתה רוצה.
אתה לא רוצה יותר מדי.
אתה רוצה אחר."

**
אני לא יכול לראות בך משהו שלא קיים בתוכי.
זה לא עניין של "בסדר" או "לא-בסדר".
זה עניין של תשומת לב.
של הבנה.
של קבלה.
של אהבה.

חיים מלאים. היום.

לפעמים זה מרגיש
קצת פחות יום הזיכרון
וקצת יותר יום "ההופעות",
או יום "ההפקות",
או יום ה"מי מצליח לרגש יותר".

**
יש אנשים שמתלבשים חגיגי,
הולכים לטקס,
נפגשים עם חברים,
יושבים-עומדים-יושבים-עומדים,
מקשיבים-מתרגשים-משתעממים-מצלמים-מדברים,
מזילים דמעה, או לא,
וחוזרים הביתה,
לאכול משהו,
לראות איזושהי תכנית באיזשהו ערוץ,
וללכת לישון.

ויש אנשים שלא.

**
לא מעניין מי כן או לא עמד בצפירה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים לקדם ביום הזה.
לא מעניינת האג'נדה שחשוב לאנשים שלא תקודם ביום הזה.

מעניין לעצור.
מעניין להיות.
מעניין להרגיש.
מעניין לזכור.

לזכור אותו, או אותה.
לזכור שזה לא מובן מאליו.
לזכור להוקיר את מה שיש.
לזכור את האחריות שלנו.
לזכור מה חשוב.
לזכור לכבד.

חיים מלאים. היום.

"ילדים קטנים צרות קטנות,
ילדים גדולים צרות גדולות."

זהירות עם המשפט הזה.
ילדים הם לא צרות.
לא כשהם קטנים ולא כשהם גדולים.

אם אתה אומרים את זה בצחוק, כדאי שתפסיקו.
זו לא בדיחה.
חפשו משפט אחר.

אם אתם באמת מתכוונים לכך, בדקו את עצמכם היטב.
כנראה שאתם מתבוננים בעשירית הכוס הריקה.
בלי קשר לגיל הילדים שלכם, או למה שאתם עוברים כרגע.

**
לשים לב למחשבות שלנו.
לקחת אחריות על מה שיוצא לנו מהפה.
למילים יש כוח.
מחשבות יוצרות מציאות.

חיים מלאים. היום.

אמיתות פשוטות:

1. אם עשית אימון גופני בבוקר יום ראשון,
הסיכוי שתעשה לפחות אימון גופני אחד באותו שבוע,
הוא 100%.

2. אם לא עשית אפילו אימון גופני אחד עד מוצ"ש בחצות
הסיכוי שתעשה לפחות אימון גופני אחד באותו שבוע,
הוא 0%.

**
אמיתות פשוטות ומוחלטות.
לא רק לאימונים גופניים.
בוקר טוב.

זמן להתעורר…?

חיים מלאים. היום.

העניין הוא בכלל לא הריב, הוויכוח או הקונפליקט הזה.
העניין הוא מערכת היחסים שלנו ומה הכי חשוב לנו.
העניין הוא לא האירוע המסוים.
העניין הוא הדרך שאנו עוברים והמקום שאנו רוצים להיות בו.

**
כל אירוע הוא גם רגעי-מקומי וגם חלק ממכלול רחב וגדול יותר.
אף אירוע לא עומד בפני עצמו.
כל אירוע הוא תמיד תוצר של אירועים שקדמו לו ותשתית לאירועים שיתרחשו בעקבותיו.
שלב נוכחי בתהליך מתמשך.
צעד נוסף בדרך אינסופית.

זה לא ספרינט, זה מרתון.

חיים מלאים. היום.

זה המצב.
אלה הקלפים שקיבלנו בסיבוב הזה.
איך משחקים עכשיו…?

חיים מלאים. היום.

איזה מזל שאין לי מושג כמה אנשים
קוראים את המילים הללו
מה ההשפעה שלהן
ולאן הן מגיעות.

**
כי אם היה לי מושג, או מדד,
אולי הייתי עסוק יותר במה לכתוב, איך ולמי,
ופחות בלהקשיב
ובלכתוב.

**
אם היה לי מושג, או מדד, או מספר, או ציון,
כנראה שהייתי מספר לעצמי סיפור כזה או אחר,
על עצמי או על הכתיבה, על אנשים או על העולם,
ואז זה היה משמח או מתסכל אותי, מדרבן, מייאש או מרגש,
למרות שזה רק סיפור ולא באמת מה שקורה או מתרחש.

**
איזה מזל שאין לי מושג,
שיש לי את האפשרות
ושאני יכול לבחור.
ליצור.
לכתוב.
גם היום.

חיים מלאים. היום.