חודש: ספטמבר 2019

לפני שבע שנים בדיוק, בערב ראש השנה תשע"ג,
כשלרשימת התפוצה הזו היו שבעים ואחד קוראים בלבד (!!!),
שלחתי מסר שכותרתו "סגירה, התכווננות ופתיחה מחדש".
היתה בו הזמנה לתהליך בן ארבעה שלבים
המומלץ לסגירת השנה שמסתיימת ולפתיחת השנה החדשה.

עם השנים, כשחזרתי לקרוא את המסר הזה,
הוא הרגיש לי עדיין מאוד מדויק, אך היה חסר בו משהו.
החלטתי להוסיף לתהליך שלב חמישי,
שבשנים האחרונות אני מכיר בחשיבותו יותר ויותר.

אז… הנה לפניכם ועבורכם התהליך בן חמשת השלבים.
תהליך של התבוננות והתכווננות. 
סגירה ופתיחה.
חיבור לחגיגה והכרת תודה. 
לאבל ולכאב.

**
שלב 1) לעצור

להאט. 
לצאת ממצב אוטומט. 
לקחת את הזמן. לנשום. 
להקשיב פנימה בסקרנות …

**
שלב 2) להתבונן בשנה שחלפה ולבדוק איזה צורך מרכזי וחשוב עבורנו התמלא:

גם אם יש הרבה (וסביר להניח שיש), 
האם יש צורך אחד (או שניים) שמהדהד יותר מכולם כרגע? 
שפתאום בולט ומושך את תשומת לבכם?
הרשו לעצמכם לשהות קצת עם השאלה ואל מול הרשימה.
לעתים קרובות מתחת לתשובה הראשונית והמיידית מופיעה תשובה שונה. 
לפעמים אפילו מפתיעה.
קחו את הזמן ועברו על הרשימה בתשומת לב סקרנית.
וכשצורך מסוים עולה ומתחדד, 
אפשר להודות על מה שהיה ומה שכבר נוכח פה בחיינו כרגע.
לצורך התרגיל ניתן להיעזר במאגר הצרכים הבא.

עבורי, הצורך המרכזי שעולה כרגע הוא "משמעות".
אני חווה משמעות רבה בעבודתי, במפגשיי עם אנשים ובמערכות היחסים שלי.
חלק ניכר מזמני מוקדש לדברים שאני חושב (וחש) שהם משמעותיים: משמעותיים עבורי ומשמעותיים עבור אחרים.
הבלוג הזה הוא אחד מהם. 
דברים שאני כותב ושולח מגיעים לאנשים ולמקומות שונים, נוגעים ומשפיעים.
בראש השנה תשס"ז (ספטמבר 2006), במסגרת חזון אישי שניסחתי כתבתי לעצמי את המשפטים הבאים:
"אני מוסיף ערך משמעותי לחיי אנשים, משפחות וקבוצות, נוגע בליבותיהם ועוזר להם להבין ולתקשר עם עצמם ועם הסובבים אותם.
אני גורם משמעותי בהתפתחות האישית שלהם, בהבנת הפוטנציאל הטמון בהם ובמימושו."

חלק מהדברים המשמעותיים ביותר שאני חווה, הינם דיסקרטיים ולא אכתוב או אספר עליהם בפומבי.
אני מרגיש זכות גדולה והכרת תודה עצומה לצעוד במסע כזה, לפגוש את האנשים שאני פוגש ולהיות נוכח בחייהם.
**
שלב 3) להתבונן בשנה שחלפה ולבדוק איזה צורך מרכזי וחשוב עבורנו התמלא פחות ממה שהיינו רוצים:

זהו השלב הנוסף, החדש והחשוב,
שלא היה שם לפני שבע שנים.
חלק מסגירה, ממעבר ומתנועה קדימה,
זה לתת מקום לאבל, לכאב, לעצב, לפספוס ולהחמצה.
רבים נרתעים ממנו מכיוון שלעתים הוא פחות נעים.
מספרים על מרשאל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת,
שהוא היה פותח כל יום בחיבור ל"חגיגה" ול"אבל" שלו.
ג'ואנה מייסי שלחומריה נחשפתי בשנים האחרונות,
קוראת לזה "להכיר תודה ולכבד את הכאב שלנו".
זה בדיוק הקטע של "חיים מלאים".

כשאני מתבונן במאגר הצרכים הבא תוך כדי בדיקה סקרנית,
הצורך שעולה כרגע הוא "אומץ".
(הוא לא מופיע ברשימת הצרכים ולרגע התלבטתי אם לכתוב אותו, 
שכן יש משהו קצת מביך עבורי לציין אותו ב"קול רם").
באירועים ובמצבים שונים השנה (יותר משהייתי רוצה…),
מצאתי עצמי מונע במידה מסוימת (יותר משהייתי רוצה), מתוך פחד.
עוצר את עצמי מלומר או מלעשות דברים שרציתי מחשש לתגובה או לאיך זה ייתפש.
במקומות הללו, הושקעה לא מעט אנרגיה בדיאלוגים פנימיים ובהתבחבשות עם עצמי.
אני די בטוח שבאותם מצבים שבהם דברים לא נאמרו ופעולות לא נעשו מתוך חשש,
היה לכך מחיר והיתה לכך השפעה.

**
שלב 4) להסתכל קדימה לשנה הבאה ולהתכוונן לצורך חשוב שאנו רוצים שיתמלא:

כולם רוצים בריאות ואושר ואין ספק שאלו צרכים חשובים מאוד.
אבל, כשאנחנו מאטים ומקשיבים פנימה באמת – איזה צורך מהדהד כרגע?
(שוב, מומלץ להיעזר במאגר הצרכים)
נסו להקשיב למה שעולה בלי שיפוטיות או חשש…
הצורך שעולה אינו יותר או פחות חשוב מצורך אחר 
ואולי בעוד שעה או יומיים הוא ישתנה…
ההתכווננות אליו אינה במקום או על חשבון צורך אחר..
פשוט להקשיב בסקרנות ולראות מה יש שם כרגע עבורנו…
וכשעולה משהו, תהיו איתו…

מה שמהדהד לי ממש כרגע זה "שמחה".
הצורך שאני מאחל לעצמי יותר ממנו בשנה הקרובה הוא שמחה.
שמחה עמוקה ופנימית, לאו דווקא כזו שניתן להבחין בה מבחוץ.
שמחה שאינה תלויה בכך ש"כל הכוכבים יסתדרו",
או ששורה של אירועים חיצוניים יתרחשו באופן מסוים.
שמחה הוויתית ונוכחת, אולי בדומה להכרת התודה, שהתפתחה אצלי עם השנים,
ושהיום מלווה אותי בחלקים ובזמנים ניכרים של חיי, כולל במצבים מאתגרים.
**
שלב 5) לחשוב על אדם מסוים אחד ולבדוק מה אנו מאחלים לו מכל הלב.

ממקום של פירגון אמיתי, אהבה, חיבור 
(להבדיל ממקום של תיקון, חינוך או התנשאות).
זה יכול להיות כל אדם, קרוב יותר או פחות, 
והבחירה בו אינה על חשבון אחרים.
עבור אותו אדם – איזה צורך חשוב אתם מאחלים לו? 
מה הייתם רוצים שיתמלא עבורו בשנה הקרובה?
גם פה…קחו את הזמן…לאט לאט…
ומהמקום הזה – שילחו לו את הברכה.
בלב ללא מילים, בכתב, בע"פ או פנים אל פנים. 
פחות משנה איך ובאיזה ערוץ.
מה שחשוב זו הכוונה…וההתכווננות…

אני חושב כרגע על אדם מסוים שחווה בימים אלו תקופה מאתגרת.
אני רוצה לאחל לו עמידות, בהירות והתפתחות.
עמידות במהלך התקופה הזו שיכולה להימשך מספר שבועות ואולי אפילו חודשים,
בהירות בנוגע לדברים החשובים בחייו, לסדרי העדיפויות שלו, לבחירות שחשוב לו לקבל, 
והתפתחות משמעותית שתשרת אותו ואת הסובבים אותו
ותסייע לו לעבור מהמקום שהוא נמצא בו עכשיו למקום אחר שנראה רחוק עכשיו.

**
עד כאן להיום. 
להשנה.
תהליך בן 5 שלבים לסגירת שנה ולהתכווננות לשנה חדשה.

שנה טובה ומבורכת,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

נ.ב. המחויבות הראשונה שלקחתי לעצמי לשנת תש"פ הינה תכנית "שבעת ההרגלים" המיועדת לקבוצה מצומצמת של "מיטיבי לכת" שתחל מיד לאחר החגים.

כל הפרטים על התכנית + הגשת המועמדות + שאלון כוונות בקישור הבא.

אנחנו לא באמת מאמינים לכל מה שאנו שומעים מפוליטיקאים. 
חלק מהמוסכמות שהתפתחו עם השנים הן שזה מקובל להגיד משהו ולהתכוון למשהו אחר.
אנחנו מורגלים בהבטחות שלא מקיימים אותן, בהתחייבויות שלא עומדים בהן.
ברור לנו שחלק גדול מההצהרות ריקות מתוכן.
ואנחנו חיים עם זה בשלום.
זה נראה לנו בסדר.
אנחנו לא תמימים.
התרגלנו.
התפכחנו.
איבדנו אמון.
אלו "חוקי המשחק".
זו פוליטיקה.

כשאנו לא מצפים מאנשים לעמוד במילה שלהם, אנחנו מתאכזבים פחות.

**
ראש השנה הוא זמן טוב להצהרות.
לא רק פוליטיות, גם אישיות.
לרובנו יש לפחות משהו אחד שאנו רוצים לשנות בחיינו.
לעשות יותר או לעשות פחות.
להתחיל או להפסיק.
להתנהל אחרת.
לאכול בריא יותר.
להתעמל.
לפתח את העסק.
לשפר את הזוגיות.
להיות יותר נוכחים עם הילדים.
להתקדם עם הדוקטורט.
ללמוד משהו חדש.
להפסיק לעשן.
לכתוב ספר.
לבלות פחות זמן מול המסכים. 
לפתח יכולת.
להכיר תודה.

ראש השנה הוא זמן טוב להצהרות ולמחויבויות.
אנחנו באמת רוצים שינוי.
ממש בא לנו שהשנה זה יהיה אחרת.

**
למרבה הצער, בדומה לפוליטיקה החיצונית, רבים מאתנו כבולים במעין "פוליטיקה פנימית".
בשונה מהפוליטיקה החיצונית, את הפנימית פיתחנו בעצמנו.
חלק מהמוסכמות שפיתחנו עם השנים הן שזה בסדר להגיד משהו ולא לעשות אותו.
מותר להבטיח לעצמנו ולא לקיים.
אין בעיה עם להתחייב למשהו ולא לעמוד בזה.
אנחנו כבר למודי ניסיון.
ברור לנו שלא כל ההצהרות שלנו תתקיימנה.
ואנחנו חיים עם זה בשלום.
זה נראה לנו בסדר.
התרגלנו.

כשאנו לא מצפים מעצמנו לעמוד במילה שלנו, אנחנו מתאכזבים פחות.

**
זה לא חייב להיות כך.
זה יכול להיות גם אחרת.

את א. אני מלווה מזה מספר חודשים.
אחת המטרות המרכזיות שהוא הציב לעצמו היא לכתוב ספר.
הוא חושב על זה כבר מספר שנים, ועד כה ללא התקדמות משמעותית.
"איזו מחויבות יומית או שבועית אתה רוצה לקחת על עצמך בהקשר של כתיבת הספר?", שאלתי אותו כשהתחלנו לעבוד ביחד.
"מה זאת אומרת?", הוא שאל…
"אתה יכול להתחייב לכתיבה יומית או לכתיבה של מספר ימים בשבוע.
אתה יכול להתחייב לזמן כתיבה, למספר עמודים, או למספר פרקים.
מה שמתאים לך. 
מה שאתה מאמין שישרת אותך ושתוכל לעמוד בזה.
מטרת ההתחייבות היא לקדם את הדבר שאתה מאוד רוצה.
את המטרה שחשובה לך.
להתחייב זו דרך אפקטיבית להינעל על מטרה ולקדם אותה."

בשבוע הראשון א. התחייב לכתיבה יומית של שעתיים בכל יום. כולל שישי-שבת.
זה לא קרה.
החיים חזקים.
היו אילוצים.
או תירוצים.

הסתכלנו על זה בסקרנות.
ניסינו להבין מה היה שם.

בשבוע השני ביקשתי מא. להתחייב למשהו ריאלי שהוא יכול לעמוד בו.
פחות משנה הכמות והגודל, יותר משנה העמידה בהתחייבות.
"שעה וחצי ביום. ימים א'-ה', לא כולל סופ"ש."
"מצוין", אמרתי, "מה מידת הביטחון שלך שתעמוד בכך?"
"גבוהה מאוד. 100%".

למפגש השלישי שלנו א. הגיע באנרגיה גבוהה.
הוא כתב כל יום, וחווה התקדמות משמעותית עם הספר.
"נהדר," אמרתי, "האם עמדת בשעה וחצי בכל יום?"
"כן. למעט יום אחד שבו כתבתי כשעה ורבע."
"אם כך, לא עמדת בהתחייבות שלקחת לעצמך.
זה לא מבטל את ההתקדמות המשמעותית ואת השיפור הגדול ביחס לשבוע שעבר.
ועדיין, לא עמדת במילה שלך לעצמך."

"למה תרצה להתחייב השבוע?" שאלתי את א. 
"הפעם אלך על שעה ביום ימים א'-ד'. ליום ה' איני מתחייב כיון שיש לי שם אירוע.
ואם אוכל יותר, אז יותר."
"מצוין. מה מידת הביטחון שלך?"

"100%. הפעם זה יקרה בוודאות !"

את המפגש הרביעי התחלנו בבדיקת ההתחייבות.
"עמדתי בזה !" שיתף אותי א. בחיוך.
"מעולה !" אמרתי. "תחגוג את זה !"

א. עמד בהתחייבות שהוא לקח על עצמו גם בשבועות 5-11.
לגבי שבוע 12, נראה בשבוע הבא…

**
"לתת מילה" ולעמוד בה, זה הרגל שניתן לפתח.
גם להתחייב למשהו ולעשות אותו.

העניין הוא פחות משך הזמן או גודל הצעד.
העניין הוא האמון והבטחון הפנימיים שאנו בונים.

על התחייבויות והצהרות של פוליטיקאים יש לנו השפעה מועטה.
על התחייבויות והצהרות שלנו, יש לנו השפעה עצומה.
כבוד למה שיוצא לנו מהפה.
לומר את מה שאנו מתכוונים.
לעשות את מה שאנו אומרים.

"שמרו על טוהר המילה" הוא ההסכם הראשונה שדון מיגל רואיס מציע בספרו "ארבע ההסכמות".
שם הכול מתחיל. 
זה הבסיס.
**
אתמול נפתחה הגשת מועמדות לתכנית "שבעת ההרגלים" בהנחייתי.
תכנית "שבעת ההרגלים" נוצרה מתוך כוונה לסייע למשתתפים להיות בעשייה משמעותית המשפיעה על חייהם, בתוך מסגרת אינטימית, תומכת ומקדמת המאפשרת התפתחות ומעודדת תנועה.
זוהי תכנית אישית-קבוצתית ממוקדת עשייה+למידה המיועדת ל"מיטיבי לכת": לאנשים ש"באים לעבוד" ומוכנים "להימתח": מנטלית, רגשית ופיזית.
ההשקעה הנדרשת בה אינה מבוטלת: כסף, זמן, תשומת לב ואנרגיה.
זוהי התכנית היחידה שאני מתכוון לפתוח לקהל הרחב בחודשים הקרובים.
אני מחוייב לתכנית הזו ובחרתי להגביל את מספר המשתתפים על מנת לאפשר תהליך אישי, מושקע ומעמיק.

כל הפרטים על התכנית + קישור ל"שאלון כוונות" והגשת מועמדות ניתן למצוא בקישור הבא.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תכנית "שבעת ההרגלים" – פרטים והגשת מועמדות

"שבעת ההרגלים"

הזמנה לתכנית ליווי אישית-קבוצתית ממוקדת עשייה ולמידה

כוונה:
את הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" פגשתי לראשונה לפני כ-25 שנים.
הוא עיצב את חיי והשפיע עליהם יותר מכל ספר אחר.
פיתחתי את תכנית "שבעת ההרגלים" בכוונה לסייע למשתתפים להיות בעשייה משמעותית ופורצת דרך המשפיעה על חייהם, בתוך מסגרת אינטימית, תומכת ומקדמת המאפשרת התפתחות ומעודדת תנועה.

הקבוצה:
• עד 15 משתתפים.
• בעלי מחויבות גבוהה ("באים לעבוד").
• בחירה אישית לאחר מילוי שאלון כוונות ושיחת התאמה הדדית.

המסגרת:
• כשלושה חודשים.
• 12 מפגשים שבועיים בימי א', 27.10.19 – 12.1.20 .
     – מפגשי פתיחה + סיום פרונטליים, באזור כפר-סבא/המרכז, ימי א' 18:00-21:30
     – 10 מפגשי וידאו שבועיים באמצעות תוכנת Zoom, ימי א', 21:00-23:00
• קבוצת פייסבוק סגורה.
• אפשרות לקבוצת וואטסאפ.

התהליך:
• התהליך ממוקד עשייה + למידה. יינתן דגש לביצוע מטלות ולהטמעת הרגלים מקדמים (לדוגמא: הצהרת משימות אישית, בחירת אבנים גדולות, תכנון שבועי ועוד).
• התהליך הינו אישי במסגרת קבוצתית. מספר המשתתפים בקבוצה מוגבל על מנת לאפשר אינטראקציה אישית בין המשתתפים ואיתי.
• מפגש פתיחה פרונטלי להתנעה ולהכרות עם הקבוצה + מפגש סיום פרונטלי לסגירות וחגיגות.
• במפגשים: למידת תוכן, דיונים קבוצה, שיתוף ועבודה בזוגות/קבוצות קטנות, עבודה אישית, שיעורי בית.
• בין המפגשים: קריאה בספר, ביצוע מטלות, תקשורת בקבוצה, אפשרות למפגש עם שותף מחויבות.
• במהלך הרבעון: שיחת ליווי אישית אחת בת כשעה איתי.
• הקלטות מפגשי הוידאו תישלחנה למשתתפים.

התוכן:
• מבוסס על "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" מאת סטיבן קובי (עותק מהספר יינתן לכל המשתתפים במפגש הפתיחה).
• תוספת של כלים, דגשים, יישומים ודוגמאות ברוח "שבעת ההרגלים".

המנחה:
שמי רוני ויינברגר.
אני נשוי למאיה, אב לשחר, תמר ורועי.
בעל תואר B.Sc. הנדסת תעו"נ בהצטיינות מהטכניון.
מנחה תקשורת מקרבת בעל ניסיון רב בעבודה עם הורים, מאמנים, מטפלים, קבוצות ומנהלים.
מוביל ומלווה תהליכי שינוי, פיתוח צוותים והתמודדות עם משברים בקרב הנהלות, חברות וארגונים.
בוגר תכנית High Potential Leadership באוניברסיטת הארוורד וחבר רשת מעוז המקדמת תרבות ממלכתית ופעולות לחיזוק חוסנה החברתי כלכלי של מדינת ישראל.
יוצר הבלוג "תקשורת מקרבת לחיים מלאים" וסדרת "52 הכלים לתקשורת ומערכות יחסים" הנקראים ע"י אלפי אנשים.

מחויבות והשקעת המשתתפים:
• השתתפות במפגשים השבועיים.
• עבודה ויישום בין המפגשים.
• שליחת שאלון כוונות עד תאריך 13.10.19 
• ביצוע שיחת התאמה הדדית עד תאריך 20.10.19
• עלות למשתתף 3,900 ₪
• עלות לזוג משתתפים 6,900 ₪

תכנית "שבעת ההרגלים" מיועדת ל"מיטיבי לכת".
לאנשים ש"באים לעבוד" ומוכנים "להימתח": מנטלית, רגשית ופיזית.
ההשקעה הנדרשת בה אינה מבוטלת: כסף, זמן, תשומת לב ואנרגיה.
זוהי התכנית היחידה שאני מתכוון לפתוח לקהל הרחב בחודשים הקרובים.
אני מחוייב לתכנית הזו ובחרתי להגביל את מספר המשתתפים על מנת לאפשר תהליך אישי, מושקע ומעמיק.

12 מפגשי התכנית תוזמנו לתקופה שבין תחילת שנת תש"פ לתחילת שנת 2020. 
תארו לכם איפה תהיו ואיך תרגישו בגמר מפגש הסיום ב 12.1.2020…

אם אתם בעניין, מרגישים משיכה, התרגשות ואולי גם חשש ודפיקות לב,
אם אתם מוכנים להפשיל שרוולים ולהתמסר לעבודה משמעותית,
אולי התכנית הזו מתאימה לכם.

להגשת מועמדות אנא צרו קשר ואשלח לכם את שאלון הכוונות.
אנא עשו זאת רק אם אתם באמת בעניין…

להשתמע,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

* התמונה באדיבות האתר pixabay

"כאנשים פרואקטיביים אנו יכולים להתחיל לתת ביטוי למה שאנו רוצים להיות ולמה שאנו רוצים לעשות בחיינו.
אנו יכולים לכתוב הצהרת משימה אישית, חוקה אישית.

הצהרת משימות איננה דבר שאדם כותב בן לילה.
דרושים לכך התבוננות פנימית עמוקה, ניתוח זהיר, ביטוי מחושב היטב, ולעתים קרובות חוזרים ומשכתבים את הנוסח כמה וכמה פעמים עד לצורתו הסופית.
ייתכן שיחלפו שבועות ואולי אפילו חודשים עד שתרגיש בנוח עם נוסח ההצהרה, עד שתרגיש שהיא נותנת ביטוי מתומצת לנטיות ליבך ולערכיך הפנימיים ביותר.
גם אז ודאי תרצה לחזור על הנוסח באורח קבוע ולהכניס בו תיקונים זעירים, שהרי עם השנים מתרחבת התובנה והנסיבות משתנות.

בבסיסו של דבר, הצהרת המשימות שלך היא החוקה שלך, הביטוי המוצק של חזונך ושל ערכיך.
היא נעשית אמת המידה שלך למדידת כל דבר אחר בחייך.

…

לדעתי, התהליך חשוב לא פחות מן התוצר הסופי.
כתיבת הצהרת משימות וכן בדיקתה מביאות אותך לידי שינוי, משום שהן כופות עליך לחשוב לעומק ובזהירות על סדר הקדימויות שלך, ולהתאים את התנהגותך לאמונותיך.
בעודך עושה זאת, מתחילים אנשים אחרים לחוש שלא הדברים שקורים לך הם המניעים אותך.
יש לך תחושת משימה לגבי מה שאתה מנסה לעשות ואתה אחוז התרגשות."

"שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" / סטיבן קובי, עמוד 143

**
ישנו הבדל עצום בין הצהרת משימות אישית לבין סלוגן אטרקטיבי או נאום מעלית מלוטש.
זהו ההבדל שבין משפט שיווקי המכוון החוצה ומטרתו משיכת תשומת לב לשם יצירת בידול, מיתוג או מכירה, לבין טקסט המכוון פנימה ומטרתו יצירת בהירות, מיקוד, השראה והכוונה פנימיים.

רוצים לפתח לעצמכם הצהרת משימות אישית…?

תכנית "שבעת ההרגלים" מתבשלת ותיפתח מייד לאחר החגים.
פרטים והרשמה בקרוב.

חיים מלאים. היום.

יותר קל ללמוד על זה מאשר לעשות את זה.
יותר קל לדבר על זה מאשר לעשות את זה.
יותר קל ללמד את זה מאשר לעשות את זה.

משוב.
עם אנשים שאכפת לך מהם.

אמיץ.
חשוף.
אותנטי.
חודר.
אמפטי.

כזה שהלב מפרפר קצת לפני שאתה נותן או מבקש אותו.
כזה שגורם לך להחסיר פעימה לפני שאתה משתף בו.
כזה שמקפיץ את האגו למגננות או למתקפות.
כזה שהגוף מתכווץ כשאתה מקבל אותו.

מערכת יחסים נבנית או נהרסת ברגעים כאלו.

כל מפגש הוא הזדמנות.
כל מפגש הוא בחירה.
להתקרב או להתרחק.
להתחבר או להתנתק.

חיים מלאים. היום.

באפריל 2013 כתבתי את הפוסט "5 ספרים ששינו את חיי". 
כל אחד מהספרים הללו היה משמעותי מאוד עבורי, 
הניע והאיץ תהליכים שעברתי,
השפיע רבות עלי ועל חיי.

**
בחרתי לקרוא לפוסט "5 ספרים… " ולא "5 הספרים…",
כיון שהיו הרבה יותר מ-5 ספרים. 
איני בטוח שאצליח לבחור את 5 הספרים גם אם אנסה.

ועם זאת, לצד הקושי לבחור את חמשת הספרים,
יש ספר אחד, שבפרספקטיבה של 25 שנים, 
השפיע עלי יותר מספרים אחרים.

**
הפעם הראשונה שקראתי את "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"
היתה בסמוך לשחרורי מהצבא, עם תחילת לימודיי בטכניון.
איני זוכר מי "הפגיש" בינינו ואני די בטוח שלא קיבלתי עליו המלצה ממישהו.
"בלעתי" אותו בשלוק אחד.

מאז חזרתי אליו שוב ושוב ושוב לאורך השנים בקריאה ובהאזנה.
נחשפתי לספרים נוספים של סטיבן קובי, למאמרים שלו ולראיונות אתו.

**
בכל סדנת משתחררים שאני מנחה, "שבעת ההרגלים" הוא ההמלצה הראשונה והראשית שלי.
את הספר הזה נתתי כמתנה לאנשים שונים, כנראה יותר מכל מתנה אחרת.
את הספר הזה קניתי לעצמי יותר מכל ספר אחר, כיון שכל עותק שהיה לי ניתן או הושאל מתישהו.

בתקופה מסוימת נתתי עותק של הספר לעובדים חדשים שגייסתי, 
עם בקשה לקרוא את הפרק הראשון בשבוע הראשון שלהם בעבודה,
כך שנוכל לשוחח עליו כבר בשיחתנו הראשונה או השניה.

**
בדומה למפגש משמעותי עם אדם, גם מפגש משמעותי עם ספר,
מושפע במידה רבה לא רק מהאדם (או הספר),
אלא גם מהמצב המסוים שאותו אנו חווים,
ומהשלב בחיים שבו אנו נמצאים.

די מדהים איך ספר אחד ממשיך להיות כל-כך חי ודינמי,
רלוונטי, משמעותי ומדויק במשך שניים וחצי עשורים.

"שבעת ההרגלים" מהווה עבורי מפת דרכים לחיים.
מפה המשלבת תפיסת עולם וכלים מעשיים יומיומיים.

במהלך ריצת ערב השבוע עלה בי חשק לפתוח קבוצת לימוד ועשייה ברוח שבעת ההרגלים.
מספר מצומצם של אנשים, שייפגשו בתדירות קבועה למשך מספר חודשים,
מתוך כוונה להעמיק למידה, לפתח מודעות, לתרגל וליישם.
אין לי פרטים נוספים כרגע.
אם משהו בקבוצה כזו מושך אתכם, אתם מוזמנים לשלוח לי כמה מילים במייל חוזר. 

**
משהו לקינוח:

באחד הראיונות עם סטיבן קובי הוא אמר משהו בסגנון 
(אני זוכר את הרעיון המרכזי וכנראה שאיני מדייק במילים):

"יש בעולם שני סוגים של ספרים.
ספרים הנכתבים בכדי לשרת את הסופרים שכותבים אותם,
וספרים הנכתבים בכדי לשרת את הקוראים שקוראים אותם.
כשאתה קורא ספר מסוים, אתה מרגיש בתוכך מאיזה סוג הוא."

וואוו !

אני מרשה לעצמי להוסיף:
לא רק ספרים.
גם סרטים.
ופוסטים.
ושירים.
ועבודות.
ועסקים.

וגם, משהו לבדיקה פנימית:
כשאת/ה עושה את מה שאת/ה עושה עכשיו,
(כתיבת פוסט או ספר, הקמת עסק, שירות ללקוח וכו'),
האם זה נעשה מתוך כוונה מרכזית לשרת אותך או לשרת אותו..?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

משהו שנוכח כרגע:
השעה 17:02.
חשוב לי לשלוח את הפוסט הזה לפני כניסת השבת.
הוא כבר 90% מוכן, אבל משהו עדיין חסר…
אני לא בטוח מה בדיוק וזה מעכב אותי.
בחצי השעה האחרונה אני מתבחבש עם זה.
לא בטוח שזה מתקדם ואני מתחיל לאבד סבלנות.

כמו ב"מאסטר-שף", 
משהו בי רוצה להתגבר על העיכוב, לצאת מהתקיעות…
ומשהו נוסף בי רוצה להגיע לפוסט שמרגיש מדויק ומשמעותי…

הרגע הזה הוא דוגמא להרבה רגעים אחרים:
בחלקים ניכרים של חיינו אנו מחכים שמשהו יעבור או מצפים שמשהו יגיע.

**
מתי זה כבר יעבור… ???
מתי הכאב ייעלם,
השיעור יסתיים,
המבחנים ייגמרו,
המשכנתא תיסגר,
החורף/הקיץ יחלוף,
הלחץ ירד,
לחץ הדם ירד,
המחלה תעבור,
הפקק ישתחרר…???

**
מתי זה כבר יגיע…??
מתי נקבל את התואר,
נקבל החלטה,
נתחתן, נקנה דירה,
נזכה למספיק שעות שינה,
יגיע סוף השבוע/הסתיו/האביב,
נעלה בדרגה,
ניכנס להריון,
נצא לחופשה,
נצא לפנסיה,
נעלה לאוויר עם הפרויקט,
נגיע כבר ליעד…???

**
בחלקים ניכרים של חיינו אנו מחכים שמשהו יעבור או מצפים שמשהו יגיע.

לחכות שמשהו יעבור זה לדחות את מה שכאן ועכשיו.
לצפות שמשהו יגיע זה להשתוקק למשהו שאינו כאן ועכשיו.

שני מצבי אי-קבלה: דחיית ההווה או השתוקקות לעתיד.
בשני המצבים, מה שכאן ועכשיו לא מספיק טוב.

אנחנו לא רוצים את מה שיש לנו או רוצים את מה שאין לנו.

הלולאות הללו אינן מסתיימות לעולם:
תמיד יש משהו קיים שאנו רוצים שייעלם או משהו חסר שאנו כמהים להשיג.

**
אקהרט טולה כותב על כך נפלא בספרו "ארץ חדשה":

"האגו מטפל ברגע ההווה בשלוש דרכים: כאמצעי להשגת מטרה, כמכשול או כאויב."

"בשביל האגו רגע ההווה הוא רק אמצעי להשגת מטרה.
הוא לוקח אתכם לרגע עתידי כלשהו שנראה חשוב מאוד,
אף שהעתיד לעולם אינו מגיע אלא כרגע ההווה, ולכן הוא לעולם אינו יותר ממחשבה בראשכם.
במילים אחרות, לעולם אינכם נמצאים כאן לגמרי, כי אתם תמיד עסוקים בניסיון להגיע למקום אחר."

"כאשר דפוס זה נעשה בולט יותר, וזה שכיח מאוד, רגע ההווה נתפש כמכשול שיש להתגבר עליו.
עקב כך מתעוררים חוסר סבלנות, תסכול ומתח, ובתרבות שלנו אלה המציאות היומיומית והמצב הרגיל של אנשים רבים.
החיים, שהם העכשיו, נתפשים כ'בעיה', ואתם מוצאים את עצמכם בעולם מלא בעיות שיש לפתור את כולן כדי לחוש שמחה, להרגיש סיפוק, או להתחיל לחיות באמת – לפחות כך נדמה לכם.
הבעיה היא שכנגד כל בעיה שנפתרת צצה אחת חדשה.
כל עוד רגע הווה נתפש כמכשול, לא יהיה סוף לבעיות."

"במקרה הגרוע ביותר, וגם זה שכיח מאוד, רגע הווה נתפש כאויב.
כאשר אתם שונאים את מה שאתם עושים; מתלוננים על סביבתכם; מקללים דברים שקורים או שקרו;
כאשר הדיאלוג הפנימי שלכם מורכב מ'אני חייב לעשות או לא לעשות' – 
אתם מתווכחים עם מה שהווה, מתווכחים עם הדבר שקיים ממילא.
אתם הופכים את החיים לאויב, והחיים אומרים: 'אתם רוצים מלחמה, אז תקבלו מלחמה.'
המציאות החיצונית, שתמיד משקפת לכם את מצבכם הפנימי, נחווית אז כמציאות עוינת."

"חשוב שתשאלו את עצמכם לעתים תכופות: אילו יחסים יש לי עם רגע ההווה?
היו ערניים לתשובה.
האם אני מתייחס לעכשיו רק כאמצעי להשגת מטרה כלשהי? 
האם אני רואה בו מכשול? 
האם אני הופך אותו לאויב?
היות שרגע ההווה הוא כל מה שאי-פעם יהיה לכם, היות שהחיים הם בלתי נפרדים מן העכשיו,
משמעות השאלה היא בעצם: אילו יחסים יש לי עם החיים?"

**
מעניין… אז מה עושים עם זה..?

זהירות מלכודת…

הניסיון להתגבר על מצב מסוים (לדוגמא: להיות בהלך רוח תמידי של דחייה או ציפייה),
כמו גם הניסיון להגיע למצב מסוים (לדוגמא: לקבל את רגע הווה),
הוא דוגמא נוספת ללולאות הדחייה והמשיכה של האגו…

**
ובכל זאת…?

אפשר להתחיל מהתבוננות סקרנית, מהפניית תשומת לב לתחכום ולחמקמקות שבה האגו "מנהל" אותנו:
– עד כמה אני שבע רצון מהמקום ומהמצב שאני נמצא בו כרגע?
– באילו חלקים מזמני אני מנסה להתגבר על משהו או להשיג משהו, ובאילו חלקים אני בנוכחות ובהכרת תודה עם ההווה?
– אם אני בהכרת תודה ובשביעות רצון, כמה זמן זה "מחזיק"?
– אם אני בדחייה או בציפייה, מה "האובייקטים" שמושכים/דוחים אותי ובאיזו מהירות הם מתחלפים עבורי?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

כשאנו מאמצים כלב או חתול, אנו מתחייבים לטיפול יומיומי.
גם כשאין לנו חשק, כשאנו עייפים או כשזה פחות נוח.
גם כשאנו בחו"ל או פחות פנויים לזה.
זה כולל איסוף צואה בשקית.
לא לטפל זו לא אפשרות.

**
כשאנו שותלים או זורעים משהו בגינה שלנו, אנו מחויבים לטיפול מתמשך ומתמיד.
ניכוש, עישוב, השקיה, טיפוח, …
אין לנו ציפייה שהשתיל או הזרע יצמחו מעצמם.
כל שתיל וזרע צריכים את הטיפול שלהם.
המשמעות של אי-טיפול ברורה.
אין סימני שאלה.

**
כשאנחנו רוצים לייצר שינוי, לטפח מיומנות או לגדל יכולת,
בין אם מדובר בבריאות, בקריירה, או במערכות יחסים,
גם כשזה נוגע בנושאים שאנו אומרים (ומאמינים) שהם הכי חשובים בחיינו,
אנחנו "מרשים לעצמנו" לא להתמיד.
אנחנו "מרשים לעצמנו" פעם כן ופעם לא.

**
בדומה לכלב או חתול, אפשר לאמץ הרגל.
בדומה לזרע או שתיל, אפשר לזרוע ולטפח שינוי.

**
רגע לפני שאנחנו מתרצים או מלקים את עצמנו,
רגע לפני שאנו מנסים להבין למה זה קורה ואולי אפילו להסביר את זה,
כדאי לראות את זה.
ולהכיר בכך.

**
(מה זה ה"זה" שכ"כ חשוב לי ושאני מתמיד בו פחות משהייתי רוצה …?)

חיים מלאים. היום.

"עשה פעולה יומית קטנה אחת, במקום להתפנק בשאלות הגדולות.
כשאנחנו נותנים לעצמנו להתפלש בשאלות הגדולות, איננו מוצאים את התשובות הקטנות.
אנחנו מדברים כאן על מושג של שינוי המבוסס על כבוד –
כבוד למקום שבו אתם נמצאים וכבוד למקום שאליו אתם רוצים להגיע.
איננו מבקשים תנופות שינוי אדירות – למרות שאלו עשויות לבוא –
אלא את מעשה היצירה, המזין את כל הנמצא בהווה: עבודה זו, בית זה, יחסים אלה."

~ מתוך "דרך האמן" / ג'וליה קמרון

**
צעד ועוד צעד.
רגע ועוד רגע.
פעולה ועוד פעולה.
מפגש ועוד מפגש.

עבודה זו…
בית זה…
יחסים אלה…

רק היום.
רק עכשיו.
רק הפעם.

חיים מלאים. היום.