לזכרו של טיך נהאת האן

בסוף השבוע הקודם (21.1.22) הלך לעולמו טיך נהאת האן, נזיר הזן הוייטנאמי, מורה, סופר, משורר, פעיל שלום ומועמד לפרס נובל לשלום.

בעשור האחרון הושפעתי רבות מכתביו, תפיסותיו והרצאותיו של טיך נהאת האן וציטטתי מהם לא אחת.
בכל פעם שהקשבתי לו או שקראתי את מילותיו היתה לכך השפעה מיטיבה עלי.

אחת התפיסות המעניינות של טיך נהאת האן היא בנוגע לחיים ומוות.
לדבריו חיים ומוות הן רק תפיסות.
יום הולדתנו הוא למעשה "יום ההמשכיות" שלנו שבו אנו משנים מצב מעוברים ברחם אמנו ליצורים חיים מחוץ לרחם.
לאחר שגופנו הפיזי מפסיק לתפקד אנו ממשיכים לחיות (גנטית) בגופם של ילדינו.
אדוות המעשים, החוויות, הזכרונות והמילים שלנו ממשיכים להדהד בעולם גם לאחר שנשימתנו דוממת.

על פי טיך נהאת האן, בדומה ללהבת גפרור או לענן איננו נולדים או נפטרים, אלא משנים צורה.
בתנאים מתאימים אנו מתקיימים או מופיעים וכשהתנאים אינם מתאימים אנו משנים צורה וממשיכים להתקיים בצורה אחרת.

אני מתחבר לתפיסה הזו.
טיך נהאת האן ואני לא נפגשנו מעולם ברמה הפיזית ועם זאת השפעתו על חיי עצומה.
למרות שבשנת 2018 הוא איבד את יכולתו לדבר, אני עדיין מקשיב בצמא, בהתרגשות ובהכרת תודה להרצאותיו ולספריו.
קולו ורעיונותיו מעוררים בי רוגע, בהירות ואופטימיות.

השבוע אני בוחר להביא אוסף חלקי מדבריו שליקטתי לאורך השנים.

אתם מוזמנים לקרוא על כך כאן.

לזכרו..

**
בשבוע שעבר שיתפתי במודל חדש להעצמת תהליכי התהוות מיטיבים בארגונים והזמנתי אתכם להירשם למפגש חשיפה שיתקיים ב 22.2.22.
המודל הושפע בין היתר מתפיסותיו של טיך נהאת האן.

עד כה נרשמו למפגש (או לקבלת ההקלטה) כ-100 משתתפות ומשתתפים.
ההזמנה להרשמה עדיין בתוקף – ניתן לקרוא את הפוסט כאן ולהירשם למפגש כאן.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תהליכי התהוות מיטיבים בארגונים (+ הזמנה)

השבוע סיימתי תהליך בן כשלושה חודשים של "חשיבה מעבר לקצה".
"חשיבה מעבר לקצה" (ובאנגלית TAE – Thinking At the Edge) הוא מודל חשיבתי-יצירתי שפותח ע"י יוג'ין ג'נדלין יוצר גישת ההתמקדות.

ההנחה העומדת בבסיס המודל היא שבכל אחד מאתנו קיים ידע מובלע וייחודי הנובע מתוך ניסיון החיים המסוים שלנו ומתוך חוויות חיינו.
במקרים רבים הידע הזה אינו נגיש לנו כיון שהוא עדיין לא במודע שלנו.
ייתכן למשל שהידיעה הזו היא ידיעה גופנית עמוקה שטרם נוסחה במילים או במחשבות.
מהות התהליך היא להפוך את הידע מובלע והלא נגיש לידע מפורש ומודע ולגבש ממנו גרעין למודל שניתן לעבוד איתו וללמד אותו.
בתחילת הקורס כל משתתף בוחר נושא ושדה ידיעה שהוא רוצה להתמקד בו ולחקור אותו.

אני בחרתי להתמקד בהעצמת תהליכי התהוות מיטיבים בארגונים.

חמש המילים המחזיקות את הנושא שלי התדייקו תוך כדי תנועה ולכל אחת מהן יש חשיבות ומקום:

"תהליכי התהוות" נוגעים בשינויים המתמידים והבלתי פוסקים שכולנו עוברים וחווים כל הזמן.
ארגון הוא רשת מורכבת בעלת חיבוריות עצומה והשפעה מתמשכת על חבריה ומרכיביה.
התהוות בשונה מ"התפתחות" מדגישה את העובדה ששינויים כוללים גם התפתחות וגם נסיגה, גם הצטרפות וגם פרידה, גם חיבורים וגם פירוקים.

הבחירה במילה "העצמה" נועדה לחדד את העובדה שבמצבים מסוימים את תהליכי ההתהוות ניתן ליזום או להניע, אך במקרים רבים הם מתרחשים מעצמם, וחשוב לתת להם מקום, לאפשר להם לנוע ולייצר סביבה שמגדילה את הסיכוי שהם יתרחשו.

השימוש במילה "מיטיבים" נועד להצביע על כך שמהותם של אותם תהליכי התהוות היא לשרת את הארגון ואת האנשים העובדים בו ואיתו. תהליכים מיטיבים הם תהליכים בריאים, התורמים לרווחתו של הארגון ואנשיו, כאלו שהם בעד חיים מאוזנים ובריאים.

השדה שבו בחרתי להתמקד הוא השדה הארגוני.
ארגון יכול להיות גדול או קטן, במגזר עסקי, חברתי או ציבורי.
ארגון הוא שם לישות מורכבת שלא תמיד יש הסכמה בנוגע להגדרה שלה או לגבולותיה.
ארגון הוא גם המרחב שבו מתרחשים תהליכי ההתהוות הללו וגם גורם משמעותי המשפיע על התהליכים ומושפע מהם.

בשנים עשר השבועות האחרונים היינו נפגשים וירטואלית מדי יום רביעי אחה"צ למספר שעות ומתקדמים צעד אחד צעד בתהליך הגילוי והיצירה המרתק המבוסס על מודל ה-TAE שפיתח ג'נדלין.

התהליך היה משמעותי מאוד עבורי והשפיע לא מעט על ההתנהלות והתפיסה שלי בתקופה הזו.
זהו אינו תהליך "יבש" שבו לומדים על משהו חיצוני מאתנו אלא תהליך דינמי מרתק (לפעמים מפתיע ומרגש, לפעמים תקוע ומתסכל) של גילוי ויצירה, עם אינטראקציה מתמדת במשולש הכולל אותנו, את הנושא ואת העולם.

במפגשים האחרונים התחיל להתגבש לי גרעין של מודל הבנוי משלושה מרכיבי יסוד.
אחד הדברים שהכי מרגשים אותי בתהליך הגילוי-יצירה הזה (שעדיין בהתהוות) הוא שאני מוצא בו שילוב של ארבעה מאפיינים ייחודיים המשתלבים זה בזה:
1. הוא פשוט להבנה. אני יכול להסביר את הבסיס ואת מרכיבי היסוד שלו בחמש דקות.
2. הוא בעל עומק משמעותי ואינו טריוויאלי. הפשטות אינה השטחה או פישוט יתר של המציאות.
3. מרגע שנחשפים אליו ומכירים אותו ניתן להשתמש בו באופן מיידי בהרבה מאוד מצבים ואינטראקציות.
4. עקרונותיו רלוונטיים וניתנים ליישום בכל סביבות החיים ובכל סוגי הארגונים.

יכול להיות שברמה מסוימת הצלחתי להפוך חלק מהידע המובלע והבלתי נגיש שלי למודע, נגיש ומעשי.

אני לא בטוח עד כמה זה מצליח לעבור במילים הכתובות…עבורי יש כאן משהו מרגש, מרתק ומפעים.

שתי הזמנות לסיום:

1.
בעוד כחודש, ביום ג' ה 22.2.22 (איזה תאריך ! לא יכולתי להתאפק…) אני מתכוון לקיים מפגש זום בן כשעה-שעה וחצי ולהציג את המודל.
אני מכוון לשעות אחה"צ-ערב וטרם קבעתי שעה מדויקת.
אם זה מעניין אותך והיית רוצה להשתתף במפגש או לקבל את ההקלטה, ניתן להירשם בקובץ הבא.
במהלך המפגש אציג את עיקרי המודל תוך הדגמת והמחשת השימוש בו.

2.
תהליך החשיבה מעבר לקצה שעברתי הונחה ע"י שני מנחים מופלאים – דנה גניהר וברוך ברנר.
את דנה פגשתי לראשונה כבר ב-2008 והיא השפיעה עמוקות על חיי כשלמדתי "התמקדות" בהנחייתה.
את ברוך זכיתי לפגוש בחודשים האחרונים.
הקורס הזה הועבר כחלק מהפעילות הענפה שהם מקיימים במכון שלהם "על שפת היש". מומלץ מאוד לבקר באתר ולהתחבר לאחת התוכניות המוצעות.
בפעם הבאה שייפתח תהליך TAE נוסף בהנחיית דנה וברוך, אדאג לשתף בכך כדי שמי שירצה יוכל להצטרף.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

ארבעה קטעים לשבת

ארבעה קטעים שאני אוהב.
מומלץ לקרוא לאט ובתשומת לב, עם הפסקה בין לבין.
לתת למילים ולתחושות לחלחל..

"הרים לפעמים קורסים
אוקיינוסים לפעמים שוצפים וקוצפים
אבל מאדם פשוט אנחנו מצפים
שיעמוד לנצח זקוף ואיתן
נחוש ושאפתן"

~ בינג שין. סין. מאה 20
תרגום: יובל אידו טל

**
גאוה / דליה רביקוביץ'

אֲפִלּוּ סְלָעִים נִשְׁבָּרִים, אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ,
וְלֹא מֵחֲמַת זִקְנָה.
שָׁנִים רַבּוֹת הֵם שׁוֹכְבִים עַל גַּבָּם בַּחֹם וּבַקֹּר,
שָׁנִים כֹּה רַבּוֹת,
כִּמְעַט נוֹצָר רֹשֶם שֶׁל שַׁלְוָה.
אֵין הֵם זָזִים מִמְּקוֹמָם וְכָךְ נִסְתָּרִים הַבְּקִיעִים.
מֵעֵין גַּאֲוָה.
שָׁנִים רַבּוֹת עוֹבְרוֹת עֲלֵיהֶם בְּצִפִּיָּה.
מִי שֶׁעָתִיד לְְְשַׁבֵּר אוֹתָם
עֲדַיִן לֹא בָּא.
וְאָז הָאֵזוֹב מְשַׂגְשֵׂג, הָאַצּוֹת נִגְרָשׁוֹת וְהַיָּם מֵגִיחַ וְחוֹזֵר,
וְדוֹמֶה, הֵם לְלֹא תְּנוּעָה.
עַד שֶׁיָּבוֹא כֶּלֶב יָם קָטָן לְהִתְחַכֵּךְ עַל הַסְּלָעִים
יָבוֹא וְיֵלֵךְ.
וּפִתְאֹם הָאֶבֶן פְּצוּעָה.
אָמַרְתִּי לְךָ, כְּשֶׁסְּלָעִים נִשְׁבָּרִים זֶה קוֹרֶה בְּהַפְתָּעָה.
וּמַה גַּם אֲנָשִׁים.

**
"כל הרגשה רעה היא אנרגיה פוטנציאלית לקראת דרך קיום נכונה יותר, אם מעניקים לה את המרחב הדרוש לה כדי לנוע לקראת תיקונה."

יוג'ין ג'נדלין, יוצר גישת ההתמקדות

**
"בכל פעם ששאלו מורה זן לשלומו, הוא ענה, 'אני בסדר.'
לבסוף אחד מתלמידיו אמר, 'רושי, איך אתה יכול להיות תמיד בסדר?
אף פעם אין לך ימים רעים?'
מורה הזן ענה, 'ודאי שיש לי.
בימים הרעים, אני בסדר.
בימים הטובים, אני גם בסדר.' "

~ מתוך "המקומות שמפחידים אותך" / פמה צ'ודרון

**
ארבעת הציטוטים הללו מלווים אותי בשבועות האחרונים.
הם מזכירים לי להכיר באנושיות ובמוגבלות שלי ושל מי שסביבי, לתת מקום לקושי, לזכור שאיננו כל-יכולים, לגלות חמלה.
גל התחלואה המתגבר, חוסר הוודאות, הבידודים והחולי משפיעים על אנשים רבים בימים אלו.
לפעמים, מסיבות שונות, אנחנו לא במיטבנו או בשיאנו.
ההסכמה הרביעית של דון מיגל רואיז בספרו "ארבע ההסכמות" היא "עשה כמיטב יכולתך".
מיטב יכולתנו היום שונה ממיטב יכולתנו אתמול.

דליה רביקוביץ' ויוג'ין ג'נדלין מדגישים את החשיבות שבתנועה רגשית ואנרגטית.
לתת לדברים להתהוות ולזרום, לא לעצור, לחסום ולאטום.
הציטוט של ג'נדלין תמיד מעורר בי ביטחון ואופטימיות.
הרגשה רעה היא הזדמנות להקשבה ולתיקון.
בהקשר דומה המורה שלי לרייקי נהג לומר: "האנרגייה יודעת את הדרך שלה".
חשוב להקשיב לה, לתת לה לזרום ולעשות את העבודה שלה. 

"אני בסדר" של פמה צ'ודרון מעלה חיוך על פני, מוריד אצלי את מפלס הדרמה ומכניס אותי לפרופורציות.
זו לא אמירה ריקה מתוכן או העמדת פנים ילדותית שהכול בסדר.
זו תחושה הנובעת מההכרה שחיינו מלאים עליות וירידות, תקופות מהנות וזמנים מאתגרים, בריאות וחולי.
ושאנחנו בסדר בכל "מזג אויר".

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

צל ומי באר

ביומיים האחרונים מתנגנים ברדיו רבים משיריו של יורם טהרלב, בן קיבוץ יגור, שהלך לעולמו אתמול.

הבוקר קראתי בפוסט היומי של סיון רהב מאיר על הסיפור שמאחורי השיר "צל ומי באר". וכך סיון כותבת:

"יורם היה ילד בן תשע בקיבוץ יגור כשראה פתאום המוני מעפילים עייפים מגיעים ברגל אל הקיבוץ.
השנה הייתה 1945 והפליטים האלה, כולם ניצולי שואה, הגיעו באונייה מאירופה וברחו מהבריטים.
בני הקיבוץ מיהרו לפעול: הם הכניסו אותם הביתה, החביאו אותם ברחבי הקיבוץ, נתנו להם בגדים משלהם, ולבריטים לא היה שום סיכוי לתפוס אותם.
העולים החדשים, ניצולי השואה, נטמעו תוך דקות בין היהודים הצברים."

האירוע הזה נחקק בליבו של יורם בן ה-9 ולימים היווה את ההשראה לשירו "צל ומי באר".
מרגש מאוד לקרוא את מילות השיר כשמכירים את הסיפור שמאחורי השיר:

"מי שרעב ימצא אצלנו פת של לחם
מי שעייף ימצא פה צל ומי באר
מי שסוכתו נופלת
חרש יכנס בדלת
ותמיד יוכל להישאר."

**
השבוע הזה הוא בין היתר שבוע נוסף שבו גל האומיקרון ממשיך לנסוק תוך שהוא יוצר חוסר וודאות ודאגה ומשבש לאנשים רבים את השגרה.
את הפוסט הזה אני כותב כרגע בחצר ביתי, כשהלפטופ שלי על ברכיי (בניגוד לכל המלצה ארגונומית) בפינה מאוד מסוימת שבה השמש המדהימה שזורחת עכשיו מלטפת וטוענת אותי.

הלוויתו של יום טהרלב מתרחשת ממש ברגעים אלו של כתיבת הפוסט.
ההקשבה למילות השיר, לסיפור שמאחוריו ולסיפורים על יורם מעוררות בי תחושת חמימות נעימה.
מייד לאחר קריאת הפוסט של סיון הקשבתי מספר פעמים ביוטיוב לשיר בביצוע הנפלא והמרגש של הדודאים והפרברים.

המחשבות על יורם טהרלב, ישראל גוריון ובני אמדורסקי ז"ל נותנות לי "זריקת פרופורציה ופרספקטיבה" ומחזירות אותי אל "חמש התזכורות" של טיך נהאת האן:

1. בדרך הטבע, אני אזדקן. אין מנוס מזקנה.
2. בדרך הטבע, אני אחלה. אין מנוס ממחלה.
3. בדרך הטבע, אני אמות. אין מנוס ממוות.
4. בדרך הטבע, כל היקר לי וכל אלו שאני אוהב ישתנו. אין מנוס מפרידה.
5. מעשי הם רכושי היחיד. קרקע תחת רגלי – אין מנוס מהשלכות מעשי.

חמש התזכורות הללו נגעו בי בצורה עמוקה כבר בפעם הראשונה שנתקלתי בהן.
כשאני מהרהר בחמש התזכורות הללו אינני מרגיש פחד, דאגה או עצב, אלא שלווה, ענווה וקבלה.

לאורך השנים, ארבע התזכורות הראשונות היו מובנות לי לגמרי והחמישית הרגישה לי מובנת בצורה חלקית בלבד ולא הכי מדויקת עבורי.
הבוקר קראתי עליה קצת יותר והעמקתי בה:
על פי טיך נהאת האן מה שאנו משאירים אחרינו (ומה שאנו לוקחים עמנו) כשמגיע זמננו הן הההשלכות של פעולותינו.
פעולותינו הן סך המחשבות, המילים והמעשים שלנו המייצרים אדוות השפעה אינסופיות על סביבתנו (ועל המשך דרכנו) גם לאחר לכתנו.
למרות שיורם טהרלב נפטר השבוע, שיריו ימשיכו להתנגן, לפעום ולהרטיט לבבות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר