יום: 9 באוגוסט 2024

מיאמוטו מוסאשי הוא אחד הסמוראים הידועים ביותר בכל הזמנים,
ונחשב דמות איקונית רבת השפעה על התרבות היפנית.
הוא היה מומחה לוחמה בחרב שהתפרסם בזכות סגנון הלחימה הייחודי שלו וניצחונותיו הרבים.
מחברו של "ספר חמש הטבעות" העוסק באמנות לחימה, אסטרטגיה, טקטיקה ופילוסופיה.

השבוע נתקלתי בתרגום של יובל אידו טל (תודה על התרגום !!) לאחד הטקסטים של מוסאשי. 

למרות שהמילים הללו נכתבו לפני מאות שנים, בתרבות שונה מאוד מזו שלנו,
יש משהו בהן שדיבר אלי מאוד ונגע בי:

"אל לה לכוונת הלב
בעיצומו של מאבק
להיות שונה
מכוונת הלב
בחיי היומיום

בימי שלום
ובעיצומו של מאבק
על כוונת הלב להיות
אותה כוונת לב

ראה את המציאות נכוחה
וראה אותה מנקודת המבט
הרחבה ביותר שתוכל

הקפד שלא להיות מתוח מדי
הקפד שלא להיות רפוי מדי
הנח את תודעתך
בלב לבו של המאבק
מבלי לנוע ולנוד
ומבלי לאבד את שיווי המשקל שלך
הקפד על דריכות נינוחה
הנח דעתך
מבלי שדריכותך תהפוך רופסת
אף לא להרף עין

דע להוקיר
כל רגע
את הגמישות
ואת הנכונות להשתנוּת
ושמור את דעתך פתוחה

על הקטן לדעת לעומקו את לבו של הגדול
על הגדול לדעת לעומקו את לבו של הקטן
ועל שניהם גם יחד
הגדול והקטן
לשמור על יושרתם מכל משמר

הרחב דעתך
דע להכיר בחסד כחסד
כשאתה נתקל בחסד
דע להכיר בעוולה כעוולה
כשאתה נתקל בעוולה
וכשלא תתערפל עוד דעתך
לנוכח יקיריך
ולנוכח יריביך
אז תדע
לראשונה
את תמצית חוכמת המאבק"

מיאמוטו מוסאשי. יפן. מאה 16

**
חשוב לזכור שהטקסט הזה נכתב על ידי סמוראי שהקדיש את מרבית חייו ללחימה ולמאבק.
הנה דוגמא למספר משפטים מרכזיים מתוך הטקסט שנוגעים בי ומדברים אלי:

אל לה לכוונת הלב בעיצומו של מאבק להיות שונה מכוונת הלב בחיי היומיום –
בעשור האחרון כוונת הלב המרכזית שלי היא להרבות טוב ולהפחית סבל לעצמי ולסובבים אותי.
זה בא לידי ביטוי באינטראקציות מגוונות ובמעגלים השונים שבהם אני חי, עובד, מסתובב ופועל.
בעולם דו-קוטבי הבחירה היא תמיד בין להיות חזק או חלש, להילחם או להיכנע, לנקום או לחמול, טובים או רעים.
אני מאמין שהעולם הרבה יותר מורכב מזה.
עם כל האירועים, התהליכים, המשברים והמלחמות שאנחנו חווים בשנים האחרונות,
כוונת הלב שלי לא השתנתה ונשארה בעינה – להרבות טוב ולהפחית סבל, לעצמי, לעצמנו ולסובבים אותי.

ראה את המציאות נכוחה… מנקודת המבט הרחבה ביותר שתוכל – 
חשיבה חיובית ואופטימית לא מספיקה, ויותר מכך היא עלולה להיות מסוכנת.
גם ייאוש או השקפה פסימית נחרצת מסוכנים ולא משרתים.
לראות את המציאות נכוחה מתוך נקודת מבט רחבה,
זה גם להכיר במשברים, בבעיות ובקשיים, לא להקל בהם ראש ולהתמודד איתם,
וגם להכיר בהיבטים נוספים ומיטיבים שמתרחשים לצד הקשיים והמשברים.
זה לזכור בענווה שנקודת המבט שלנו מוגבלת ושאנחנו בתוך תהליכי שינוי משמעותיים ועמוקים.

הקפד שלא להיות מתוח מדי או רפוי מדי בלב לבו של המאבק –
בחודשים ובשנים האחרונות אנחנו חווים רצף אירועים אינטנסיבי במיוחד.
זו לא ריצת 100 מטר מאומצת וקצרה, אלא מרתון מתמשך שסופו לא נראה לעין בקרוב.
יכולת התמדה, שיווי משקל, ערנות ודריכות הם קריטיים בתקופה הזו.
כיון שמדובר במאמץ מתמשך, חשוב מאוד לאזן את האיכויות הללו,
וללמוד גם איך לנוח, לשמוח, להכיר תודה ולמלא מצברים, מבלי לפגוע בערנות ובדריכות.

הבנה מעמיקה של האחר, הכרה ברורה בעוולה ובחסד, שמירה על יושרה ועל דעה פתוחה –
אני מוצא בצירופים הללו שילוב רב-עוצמה ומאתגר מאוד
של חדות לא מתפשרת בנוגע לגבולות, לערכים וליושרה,
לצד פתיחות, ענווה וחתירה מתמדת למגע מקרב עם האחר והשונה.

**

עבורי, הטקסט הזה הוא גם סוג של מפה בהירה למה שאפשרי וחשוב,
וגם עידוד חשוב לדרך מתמשכת ולתירגול אינסופי.

אני מאחל לעצמי ולכולנו חיבור עמוק לכוונת לב מיטיבה,
מי ייתן ונדע בקרוב ימים שקטים ובטוחים מלאי שמחה, שלווה, תקווה ואהבה.

בתפילה לחזרתם, לשלומם ולבריאותם של כל החטופים, החיילים והמשפחות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

אני כותב את המילים הללו ביום שישי בצהריים.
לפני כשעתיים הג'ודוקה הישראלית רז הרשקו ניצחה בקרב ועלתה לחצי הגמר באולימפיאדה.
היא במרחק ניצחון אחד ממדליה, ואם תנצח בשני הקרבות הבאים היא תזכה במדליית זהב.
מרגש לראות אותה עולה על המזרן ונלחמת.
אתמול ישבנו כל המשפחה ביחד בסלון וחגגנו בשמחה מתפרצת את המדליות של פיטר פלצ'יק וענבר לניר.
בראיון המרגש איתה מייד לאחר הגמר, סיפרה ענבר שהיא התחרתה עם גומיית שיער צהובה,
כדי לתמוך בחטופים ובמשפחותיהם.
קשה לעצור את הדמעות כשרואים את החיבוק בין פיטר פלצ'יק למאמנו אורן סמדג'ה,
שזכה גם הוא במדליית ארד לפני 32 שנים, וששכל את בנו שנפל בעזה לפני מספר שבועות.

חיים מלאים הם חיים של גם וגם.
והחיים עכשיו מלאים ממש. 

נדמה שבימים האחרונים עקב ריבוי ואינטנסיביות האירועים מדברים פחות ופחות על החטופים.
האם העסקה מתרחקת? מה יהיה איתם ועם המשפחות שלהם?
ועם כל החיסולים, הטילים, הפיגועים, ההתקפות והאיומים –
מה יתפתח בימים, בשבועות ובחודשים הקרובים?

אתמול הודיע פאט גלסינגר, מנכ"ל אינטל העולמית,
שאינטל צפויה להתחיל תהליך בצמצום עלויות וכ"א.
15 אלף עובדי אינטל ברחבי העולם צפויים לפרוש מרצון או להיות מפוטרים.
15 אלף עובדים זה 15 אלף משפחות.
כעובד וכמנהל באינטל הידיעה הזו לא חולפת לידי.
כמה מהעובדים המושפעים יהיו בישראל? כמה מהם בארגון שאני חלק ממנו?

נדמה שריבוי החזיתות הוא לא רק בהיבט הבטחוני-צבאי.
אנשים מתמודדים עם חזיתות שונות בחייהם – משפחה, בריאות, פרנסה, עתיד המדינה.
לפעמים זה מרגיש כמו סיפור דמיוני, ניסוי שמישהו מריץ עלינו.
הפרקים הכי אינטנסיביים של הסדרה "פאודה"
נראים כמו משחק ילדים בהשוואה לשרשרת אירועים שאנו חווים בחודשים האחרונים.

הדברים הקשים ביותר כרגע לרבים מאיתנו הם חוסר הוודאות והתחושה של אובדן השליטה.

פמה צ'ודרון כותבת על זה:

"הלוחם משלים עם הידיעה שאיננו יכולים לחזות מה עתיד לקרות לנו.
אנחנו יכולים לנסות לשלוט בבלתי נשלט ולחפש לעצמנו תחושת ביטחון ועתיד צפוי יותר,
בתקווה לחיים נוחים ובטוחים יותר.
אבל האמת היא שלעולם לא נוכל להימנע מאי ודאות.
חוסר הידיעה הזה הוא חלק בלתי נפרד מההרפתקה.
הוא גם מה שמעורר בנו פחד."

ועוד היא כותבת:
"חרדה, שברון לב ורוך הם סימניו של מצב הביניים.
זה מסוג המקומות שאנו בדרך כלל רוצים להימנע מהם.
האתגר הוא להישאר באמצע, במקום להיגרר למאבק או לתלונה.
האתגר הוא להניח למצב לרכך אותנו במקום להפוך אותנו לקשים ומפוחדים.
יצירת אינטימיות עם התחושה המעיקה של הימצאות-באמצע-שום-מקום גורמת ללבנו להיות רך יותר.
כאשר אנחנו מספיק אמיצים כדי להישאר במצב הביניים הזה, החמלה מתעוררת מעצמה.
כאשר אנחנו לא יודעים מה מתרחש, לא מקווים לדעת ולא מעמידים פנים שאנו יודעים –
אנחנו יוצרים נגישות אל החוסן הפנימי שלנו."

ברמה האישית, אני מנסה למנף את התקופה האינטנסיבית הזו לתרגול יומי מתמשך ומעמיק:
– תרגול של שמחה, הכרת תודה וקבלה מדי יום ביומו. גם ובמיוחד בתקופה כזו.
– אימון בנוכחות עם כל מה שעולה, ובכלל זה פחד, דאגה ורגשות לא נעימים נוספים.
– מיקוד תשומת הלב במה שחשוב, לקיחת אחריות ועשייה כמיטב יכולתי במעגלי השליטה וההשפעה שלי.
– תרגול ענווה והכרה במוגבלות ובאפסות שלי, שחרור עד כמה שאפשר של מה שאינו בשליטתי.
– תרגול בלהחזיק מעמד.
– להחזיק תקווה.
– לנשום עמוק.

חיים מלאים הם חיים של גם וגם.
והחיים עכשיו מלאים ממש.

בהצלחה רבה לרז הרשקו ולשאר הספורטאים שלנו באולימפיאדה.
בתפילה לחזרתם, לשלומם ולבריאותם של כל החטופים, החיילים והמשפחות.
מי ייתן ונדע בקרוב ימים שקטים ובטוחים מלאי שמחה, שלווה, תקווה ואהבה.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר