רפלקציה על תהליך למידה של 30 שנה

מאז שאני זוכר את עצמי אני אוהב לקרוא וללמוד.

עברתי כמה וכמה שינויים בחיי, אבל הכמיהה הזו לקריאה, ללמידה ולהתפתחות לא השתנתה עם הזמן.
כאדם בוגר, מסביבות שנות ה-20 שלי ואילך, אני נמשך בעיקר לספרי עיון ופחות לסיפרות יפה.

לפני כשלושים שנה כדי "לצרוך" ספר איכותי הייתי רוכש אותו בחנות או שואל אותו מהספרייה העירונית.

לפני כעשרים שנה נחשפתי לאפשרות של הקשבה לדיסקים להתפתחות אישית.
זו היתה התפתחות מדהימה ומרגשת שאיפשרה להאזין לחומרים הללו גם תוך כדי נסיעה ברכב,
וכך פקקי תנועה ונסיעות ארוכות הפכו להיות מרחבי למידה מהנה ומשמעותית.
בשלב זה עדיין היה צריך לרכוש את הדיסקים הללו והמגוון שלהם היה מצומצם יחסית.

זמן מה לאחר מכן התפתחות הטכנולוגיה איפשרה צריבה של דיסקים מתוך חומרים שמסתובבים ברשת.
הייתי קונה חבילות של דיסקים ריקים וצורב לעצמי בבית קורסים והרצאות מוקלטות שמצאתי.
חצי שעה של צריבה בבית איפשרה לי שעות של הקשבה ולמידה, במחיר משתלם של חבילת דיסקים ריקה.
המגוון הפך להיות הרבה יותר גדול והרבה יותר נגיש וזול.

ואז הגיע הדיסק-און-קי שהקפיץ את זה בכמה רמות.
על הדיסק-און-קי אפשר לשמור בפשטות ובמהירות הרבה יותר קבצי שמע של תוכן איכותי.
כשמכוניות התחילו להגיע עם שקעי USB וחיבור למערכות שמע,
זה הרגיש כמו התפתחות מטורפת כי עכשיו כל החומרים הללו היו זמינים בקלות גם בנסיעות.

מתישהו התחילו להופיע הפודקסטים וספרי השמע שלהם ניתן להאזין בעזרת מכשירי הסלולר.
החידוש כאן הוא השילוב של מגוון עצום של תכנים, נגישות מיידית וחיבור לחומרים עדכניים ועכשוויים.
בחיפוש פשוט ניתן להגיע למומחים או לאנשים מעניינים בכל תחום שהוא, ולהנות מהשפע העצום שלהם,
כל זאת בזמן אמת תוך התייחסות לאירועים שמתרחשים ממש עכשיו.

באופן אישי אני צורך ספרי שמע ופודקסטים כבר שנים,
וככל שעובר הזמן ההתלהבות והרעב שלי רק גדלים,
כי אני נחשף לעוד ועוד חומרים, נושאים, נקודות מבט ואנשים מרתקים.

מרגש אותי שהשפע של חומרים איכותיים ומשמעותיים שאפשר לקרוא או להקשיב להם כל כך עצום ונגיש.
בכל רגע נתון, אפשר להקשיב למומחים הכי גדולים בעולם בכל נושא שהוא, ללמוד מהם ולהתפתח.
פוליטיקה, אקטואליה, היסטוריה, כסף והשקעות, ספורט, טכנולוגיה, יזמות ועסקים,
מערכות יחסים, בריאות, תחביבים, התמודדות וחוסן, התפתחות אישית – כל דבר שהוא !

בשנים האחרונות מדברים הרבה על התדרדרות מערכת החינוך
ועל כך שבתי הספר והמורים מקובעים או תקועים בתכנים ותהליכים מיושנים.
לפעמים התחושה היא שבית הספר כיום מספק בעיקר שירותי בייביסיטר ומיומנויות חברתיות.
יש לא מעט אמת באמירות הללו, ועם זאת האפשרות ללמידה מעולם לא היתה יותר זמינה ונגישה.
הרבה יותר קל ונוח להאשים אחרים מאשר לקחת אחריות אישית ולעשות מעשה.
אפשר לצקצק, להתלונן, לתרץ ולהפנות אצבע מאשימה להרבה גורמים וכיוונים,
ואפשר למנף את הטכנולוגיה והאפשרויות הרבות, לקחת אחריות ולרתום אותן ללמידה משמעותית.

כל אדם שרק רוצה יכול ללמוד אינספור דברים ותחומים בחינם או בעלות סבירה,
בגישה מיידית ממקלדת המחשב או מהאייפון שלו. לא תמיד זה היה כך.
בעבר ידע וחינוך היו שמורים לבעלי מעמדות מסוימים או לסף תנאים מינימלי שלא היה למרבית האוכלוסיה.

למידה היא תהליך מתמשך לחיים שלמים,
ולא משהו ששמור רק לילדים, לשתים עשרה שנות לימוד או למוסד מסוים.

יתרה מזאת, היכולת להבין אנשים ותהליכים לעומק בעולם מורכב ומשתנה,
מבלי ליפול למלכודות של שיפוטיות ורדידות מחשבתית הופכת להיות חשובה יותר ויותר.

בינואר 2021 כתבתי פוסט על "פודקסטים, למידה והתפתחות מתמדת".
הפוסט עורר עניין וזכה להרבה תגובות.
הוא נכתב לפני קרוב לארבע שנים ונקודות מרכזיות שהעליתי שם רלוונטיות יותר מתמיד.
בפוסט חלקתי כמה מהפודקסטים שאני נהנה להקשיב להם ומקבל מהם הרבה ערך.
הסתכלתי בסקרנות על הרשימה שפירסמתי אז ומצאתי שכרבע ממנה עדיין רלוונטי וכל השאר פחות.
הלמידה וההקשבה לפודקסטים ולספרים לא פחתה, אולי היא אפילו התגברה,
מה שהשתנה זה חלק מתחומי העניין ומהפודקסטים המובילים שאני מקשיב להם.

למתעניינים, קבלו המלצות למספר תכנים שהקשבתי להם בשבועות האחרונים:

אֻסְכֻּת – פרקים מרתקים ומעמיקים בנושא המזרח התיכון וגיאופוליטיקה –
המלצה חמה להקשיב לפרק "חיזבאללה היום" ולשני הפרקים על "המלחמה הקרה המתחדשת והמזרחי התיכון". תודה רבה לגיא על ההמלצה הזו. 
ההקשבה לפרקים הללו מרחיבה פרספקטיבה ומאפשרת להעמיק ידע והבנה בנושאים מורכבים וחשובים.

חיות כיס – פרק 296 – המלחמה בהון השחור –
תיאור מרתק ומעורר תקווה על שינויים חיוביים מבוססי טכנולוגיית AI המוטמעים בתקופה הזו במשרד האוצר.

אלישע והזוויות – החזרת החטופים והכרעת חמאס, שורשים מוסריים –
פרק המתייחס לשאלת המוסר ולנקודות המבט השונות העומדות בבסיס תפיסות עולם שונות.
סיכום תמציתי יחסית לספר של גו'נתן היידט "למה אתם תמיד צודקים?" המחובר למציאות שלנו ונוגע במורכבות של הקיטוב הפוליטי והדתי. תודה לשירה על ההמלצה הזו. 

The Knowledge Project – פודקסט מרתק באנגלית עם אנשים מעניינים, מצליחים ומובילים בתחומם.
שני פרקים ששמעתי לאחרונה ואהבתי – מורגן האוסלכריס דייויס.
סוג של אסקפיזם איכותי מלא ברפלקציות, רעיונות ותובנות חיים.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

פעם שלישית (ולא בטוח שאחרונה)

זו הפעם השלישית שאני כותב על מורן סמואל בבלוג הזה.

הפעם הראשונה היתה ב2013 לאחר שנחשפתי לסרטון מרגש ומעורר השראה של מורן.
מורן זוכה במקום ראשון באליפות העולם,
ובמקום לנגן את "התקווה" מתחיל להתנגן המנון של מדינה אחרת.
מה הייתם עושים במצב כזה?
בסרטון הזה תוכלו לראות מה מורן עשתה.
אם לא יצא לכם לראות אותו עדיין,
או אם ראיתם אותו לפני מספר שנים,
ממש מומלץ לראות אותו שוב.

**
הפעם השניה היתה לפני כשלוש שנים,
עם זכייתה של מורן במדליית הכסף באולימפיאדה הפראלימפית בטוקיו 2021. 
סיפרתי קצת על הדרך שמורן עשתה בשנים האחרונות,
והמלצתי מאוד להקשיב לפודקאסט שבו מורן מתראיינת ומשתפת בהרחבה על מגוון האתגרים, הבחירות והמחירים בחייה.
אני מוצא את השיתוף הזה עוצמתי, מרגש ומעורר השראה,
מיוחד מעצם כך שהוא תו"כ מסע חיים, תנועה והתמודדות.

**
וכעת הפעם השלישית:
לפני מספר שבועות מורן השתתפה באולימפיאדה הפראלימפית הרביעית שלה (!!!!!)
וזכתה במדליית הזהב הנכספת (וגם שברה במוקדמות שיא פראלימפי חדש).

הפעם ההמנון התנגן כמו שצריך.

תראו את התהליך והתוצאות המדהימים הללו:
מקום חמישי בלונדון 2012,
ארד בריו 2016,
כסף בטוקיו 2021,
זהב בפריז 2024.

וזה לא רק בספורט.
זה גם בחיים האישיים, בזוגיות ובהורות,
בהתמודדות עם דברים קשים ולא מתוכננים,
בלקיחת אחריות מלאה על הבחירות שלה,
במיקוד במה שבשליטתה ובמה שהיא יכולה לעשות,
ובהליכה עד הסוף עם מה שחשוב לה גם כשלפעמים זה נגד הזרם.

**
תעשו לעצמכם טובה:
צפו בסרטון המרגש של מורן עם "התקווה" ופנו לעצמכם 50 דקות כדי להקשיב לראיון איתה.

ואז תהיו נדיבים, ותעבירו את זה הלאה עם המלצה חמה חמה,
כדי שגם חברים ובני משפחה יהנו מזה. 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

מה הילדים שלך לומדים ממך?

לפני כשלוש וחצי שנים בתקופה שמרגישה כמו גלגול חיים אחר,
התראיינתי בפודקאסט "עושים שינוי" של חברי ערן שטרן.
אחת השאלות שהוא שאל אותי לקראת סוף השיחה היתה ממש חזקה עבורי והולכת איתי מאז.
אפשר לשמוע בהקלטה (דקה 1:39:50) שלאחר שערן שואל את השאלה,
אני שותק במשך מספר שניות ארוכות, בזמן שגלגלי המוח שלי עובדים.
שאלה משמעותית היא שאלה שגורמת לך לחשוב,
גורמת לך להסתכל על המציאות באופן קצת שונה,
מוציאה ממך מחשבה חדשה או אחרת.

השאלה שערן שאל אותי היתה "מה אתה חושב שהילדים שלך לומדים ממך?"
זו שאלה שאני לא בטוח שחשבתי עליה עד אותו רגע ובטח שלא בצורה המסוימת הזו.
היא שונה מאוד מהשאלות "מה אתה רוצה ללמד את הילדים שלך?" או "מה היית רוצה שהילדים שלך ילמדו?"
שאלת "מה הילדים שלך לומדים ממך" מדגישה את "לומדים" + "ממך".
זה לא מה הייתי רוצה שילמדו אלא מה לדעתי הם לומדים בפועל. עכשיו.
זו לא שאלה כללית על מה הם לומדים בבית הספר, מהחברים או מהרשתות, אלא מה הם לומדים ממני.
זכרתי שערן שאל אותי את השאלה הזו, אבל לא זכרתי מה היתה התשובה שלי אליו.
חזרתי להקשיב לשיחה הזו בסקרנות לפני כשעה וממש נהניתי לשמוע את התשובה שלי.
באותה נקודת זמן התייחסתי לשלושה דברים שהילדים שלי לומדים ממני:
א. להיות אדם טוב ולהרבות טוב.
ב. נחישות, התמדה והתמודדות עם קושי.
ג. למידה למידה למידה – למדנות יומיומית.

למרות שהשאלה הזו נשאלה לפני שלוש וחצי שנים, היא עדיין מלווה אותי ואני חוזר אליה מדי פעם.
זו שאלה שעוזרת לי להתאפס ויוצרת עבורי בהירות חדה כשאני מבולבל או מטולטל.
השבוע מצאתי את עצמי משתף שלושה אנשים שונים בשלוש פגישות שונות בשאלה הזו.
המשותף לכל השיחות היה קושי שאנשים חווים בהשפעת המצב במדינה, בעבודה, במשפחה או בכמה מהמימדים הללו ביחד. 
עבור כל השלושה שפגשתי, הקושי הוא אמיתי ומוחשי, מאתגר ולא פשוט.
חלקם היו במצב רוח ירוד במיוחד, רגעי או מתמשך.
סיפרתי להם על מה אני חושב שהילדים שלי לומדים ממני עכשיו,
והצעתי להם לחשוב על מה הילדים שלהם לומדים מהם.

כל מה שעניתי לערן לפני שלוש וחצי שנים תקף גם לעכשיו:
גם בתקופה הנוכחית אני מקווה שהם לומדים ממני להרבות טוב, התמדה, התמודדות עם קושי ולמידה מתמשכת.
בנוסף, אני מקווה שהם לומדים ממני גם שמחה, אחריות, מחויבות והחזקת מורכבות.
הייתי רוצה שהם ילמדו ממני גם איך לבקש עזרה ולהישען כשצריך, ואני לא בטוח שאני מורה מספיק טוב לזה.  
יש דברים שאני עוד צריך ללמוד בעצמי.

כדאי לזכור שאנחנו תמיד "על המגרש".
הילדים שלנו תמיד לומדים מאתנו משהו.
לרוב פחות ממה שאנחנו אומרים ויותר מאיך שאנחנו מתנהגים.

שחייה בים גבוה אפשר ללמד רק בים גבוה.
התמודדות עם קושי אפשר ללמד רק כשקשה.
החזקת מורכבות אפשר ללמד רק כשמורכב.
התמדה אפשר ללמד רק לאורך זמן.
תקווה אפשר ללמד כשמייאש.

אז מה הילדים שלך לומדים ממך עכשיו..?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

חוזה עם אלוהים

במוצ"ש האחרון נסעתי עם משפחתי לכיכר החטופים.
זה היה ערב קורע לב.
הדוברים, בני משפחות החטופים, זעקו את תחינתם ואת כאבם,
כמו חיות פצועות שנלחמות על הגורים שלהן.
לצדנו היו כמה אלפי משתתפים, רק אלפים בודדים באירוע כל כך עצוב וטרגי.
בדרך חזרה הביתה התחילו להגיע השמועות על חילוץ שש הגופות,
וכמה שעות מאוחר יותר התפרסמו תמונותיהם של כרמל, הרש, עדן, אלכסנדר, אלמוג ואורי זכרונם לברכה.

בתוך פחות מ-24 שעות חזרנו להשתתף בהפגנת הענק בבגין,
כשהפעם אנחנו חלק ממאות אלפים ולא מאלפים בודדים.
להפתעתי, דווקא באותו לילה ובבוקר שלמחרת חוויתי נפילה במצב רוחי:
הרגשתי חשש, עייפות גדולה וייאוש מחלחל שההפגנה הגדולה הזו היתה רק אירוע נקודתי,
שמהר מאוד תשומת הלב תעבור למשהו אחר, שגם העניין הזה יחלוף ויישכח,
ושכל המאמצים להחזרת החטופים ולשיפור המצב לא ישנו דבר.

ואז, מתוך המקום השפוף הזה נזכרתי בג'וליה קמרון ובחוזה שלה עם אלוהים.
ג'וליה קמרון (שכתבה עשרות ספרים ומחזות) מתארת בספרה "דרך האמן" את שגרת העבודה שלה:
שגרה יומיומית של עשייה-כתיבה שהיא דבקה בה גם כשאין לה חשק או השראה,
וגם כשהיא לא בטוחה אם מה שהיא כותבת מעניין, איכותי או מקדם אותה.
היא קוראת לזה "חוזה עם אלוהים", חוזה שלפיו "אני אדאג לכמות, אתה תדאג לאיכות."
במקרה של ג'וליה זו יכולה להיות כתיבה יומית של 1000 מילים לספר חדש שהיא עובדת עליו.
החוכמה היא "להופיע" בכל בוקר ולעשות את העבודה שלנו, באשר היא.
ב"חוזה עם אלוהים" אנו מתחייבים למלא את חלקנו,
גם אם איננו בטוחים במה שאנו עושים או אם זה משנה משהו.
אנו מתמקדים במה שבשליטתנו ולוקחים עליו אחריות,
תוך תקווה ואמונה שכוחות נוספים (אלוהים, העולם, אנשים אחרים) ידאגו לשאר.

**
אני מוצא משהו משחרר ומרים ב"חוזה עם אלוהים" של ג'וליה.
התפקיד שלה הוא להופיע ולעשות את העבודה שלה.
היא לא יודעת לאן זה מוביל והיא לא מתעסקת בזה.
באופן דומה, גם אני רוצה לעשות חוזה עם אלוהים או עם היקום.
ואולי בעצם זה חוזה עם עצמי.
אני אדאג למה שבאחריותי ו"הוא" ידאג לשאר.
בתחילת המלחמה עם כל הלחץ של הימים הראשונים והקירבה של כפר סבא לשטחים, 
רצתי לעשות רישיון לנשק ורכשתי לעצמי אקדח חדש.
חשבתי לעצמי שאני, את החלק שלי אעשה.
אינני יודע אם זה יספיק או לא, אבל את החלק שלי אעשה.
אני מתעסק במה שבשליטתי ובאחריותי,
ולא בוחר את פעולותיי על בסיס חישובים עתידיים או תוצאות מובטחות.

בחודשים האחרונים, כשאני מגיע עם משפחתי במוצ"ש לכיכר החטופים אני עושה זאת כי אני רוצה,
וכי זו דרכי להביע תמיכה במשפחות היקרות, ולא כי אני בטוח שזה ישנה או יעזור.
אני יוצא להפגנה כי חשוב לי לתרום את חלקי ולהפגין נוכחות ברחובות.
אני שמח על הבחירה שלי וגאה בפעולה שלי,
גם כשאיני בטוח אם ועד כמה זה ישנה.
אני אדאג לחלק שלי.

**
יש משהו לא טריויאלי בלהסכים להיות אחד מתוך רבים,
לעשות את העבודה שוב ושוב, מכל הלב ובנפש חפצה,
מבלי לדעת אם ועד כמה זה משנה.

במורכבות שבה ההבנה שלי מוגבלת,
אני גם רוצה להישאר פתוח גם לאפשרות של הפתעה לטובה,
שיום אחד דברים ישתנו ופתאום דברים ייראו אחרת.

אני כבר מספיק מנוסה בכדי לדעת שאני לא יודע הכול,
ושמה שנראה דמיוני או בלתי אפשרי יכול במהירות להפוך למציאותי ויומיומי.
זה נכון לשני הכיוונים – גם לכיוון הרצוי והמשמח וגם לכיוון הלא רצוי והמלחיץ.
ולפיכך, אין זה מתפקידי לחשוב יותר מדי קדימה ולנסות לחזות ולנחש.
עלי להופיע, לתרום את חלקי ולעשות את העבודה שלי.

**
במקרה של ג'וליה קמרון העבודה היא כתיבה יומית, אבל מהי בעצם העבודה שלנו בתקופה הזו?
זו שאלה חשובה שכל אחד צריך להשיב עליה לעצמו.

אני רוצה לעשות את העבודה שלי במשפחתי, בארגון שלי באינטל ובמדינה שלי.
במשפחה שלי אני רוצה להמשיך להיות שם עבור בני משפחתי,
לתמוך בהם ולהוות דוגמא אישית חשובה ומיטיבה.

באינטל אני רוצה למלא את תפקידי,
לפעול לטובתם של העובדים והמנהלים בארגון, לסייע כמיטב יכולתי בתקופה מורכבת שהארגון עובר כרגע.

במדינה אני רוצה לתמוך במשפחות החטופים, להשמיע את קולי,
לתמוך אקטיבית בדברים שאני מאמין בהם ושאני רוצה לקדם.

בעזרת הכתיבה שלי (שהפוסט הזה הוא חלק ממנה) אני רוצה להרבות טוב,
לעודד תקווה וקירבה, להוות דוגמא אישית להחזקת מורכבות ולאי-התלהמות.

זה המקום שאני נמצא בו כרגע,
זה המקום שאני רוצה להיות בו,
והיום זה יום מעולה להופיע ולעשות את העבודה שלי.

תצטרפו אלי..?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

האדם שאני הופך להיות

מה המטרה שלכם? לאן אתם רוצים להגיע?
על שתי השאלות הללו נכתבו אינספור ספרים ומאמרים. 
בחיפוש קצר תמצאו שלל פודקאסטים והרצאות מוקלטות בנושא. 
ניתן להגדיר יעדים אישיים, עסקיים, בריאותיים, משפחתיים, חברתיים, כלכליים ועוד ועוד.
מטרה מוגדרת היטב ממקדת אותנו ומגדילה משמעותית את הסיכוי שנגשים אותה.
השפעתה של הגדרת מטרות ויעדים על חיינו עצומה.

אבל לא פחות חשוב מהגדרת המטרה וממיקוד בהגעה אליה,
זה המיקוד בדרך עצמה ובצעד הנוכחי.

אקהרט טולה כותב בספריו "כוחו של הרגע הזה" ו"ארץ חדשה":

באופן אישי אני חווה את עצמי במסע מתמשך שלא נגמר.
אישי.
משפחתי.
ארגוני.
פיננסי.
חברתי.

לא אחת, וגם עכשיו, זה יכול להיות מאתגר ולא פשוט.

עבורי, בכל המימדים הללו זה פחות עניין של להגיע ליעד סופי או למקום מסוים,
ויותר לצעוד בכיוון רצוי, להקפיד על איכות הצעדים שלי ולהצליח להנות מהדרך.
שמחה יומיומית והנאה מהדרך הן לא פריבליגיה עתידית שתגיע כשהכול יסתדר,
אלא אפשרות עכשווית קיימת שיש להקדיש לה תשומת לב וליצור אותה גם עכשיו.

הנה מספר דברים שאני מאחל לעצמי בדרך המתמשכת:

– להתכוונן ולהצליח להרבות טוב לעצמי, לאנשים סביבי ובעולם.
– לשמור על הלימה בין מה שאני אומר למה שאני מתכוון.
– לחיות על פי הערכים המובילים שלי.
– להמשיך ללמוד, לחוות ולהתפתח.
– לשמוח ולהנות מהדרך.

גם כשזה קשה.
גם כשזה מצריך אומץ, מאמץ או כשיש לזה מחיר.

לרוב, השאלות "האם נגיע או לא נגיע?" ו-"מה צריך לעשות כדי להגיע לשם?" מעסיקות אותנו לא מעט.
השאלה "מי האדם שאני הופך להיות להיות בדרך לשם?" מסקרנת, חשובה ומשמעותית הרבה יותר.

מי האדם שאני הופך להיות עכשיו במסע הנוכחי שאני עובר במשפחה, בעבודה ובמדינה?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר