אתמול קיימנו בחטיבה שלי באינטל את יום המחלקה השנתי שלנו.
זו מסורת של למעלה מעשור, תמיד בינואר,
שבה אנחנו מסכמים את השנה שעברה ופותחים את השנה הקרובה בהשתתפות של כל העובדים.
זהו יום שלם שכל פעם נעשה קצת אחרת, ושתמיד יש פה סיכומים עסקיים, מטרות קדימה ועניינים מקצועיים,
לצד פעילות חברתית, אינטראקציה אנושית, הרבה צחוקים, יצירתיות והפתעות נחמדות.
זו הפקה די מורכבת שמעורבים בה הרבה אנשים ושבדרך כלל היא מובלת ע"י הצוות המופלא שלי.
אתמול במהלך הנסיעה הביתה, לאחר שהסתיים האירוע ויכולתי לשחרר מיקוד ודריכות,
חשבתי שהפעם היה ביום הזה משהו שונה, ועלתה בי הרבה הכרת תודה.
את היום הקודם קיימנו ב 22.1.24, לפני כשנה, ביום ה-107 למלחמה.
היתה בחדר הרבה דריכות, דאגה ועצב, וגם הרבה תקווה שזה יסתיים בקרוב.
כל כך הרבה דברים ואירועים קרו מאז בחטיבה שלנו ובמדינה.
באותו זמן היינו בעיצומו של סבב לחימה ראשון כשעשרות רבות מהעובדים.ות שלנו ומבני ובנות הזוג שלהם.ן במילואים.
היינו אז לפני שרשרת אירועים במדינה, מספר סבבי מילואים נוספים, אלפי ימים במצטבר לחבר'ה שלנו,
ולפני הרבה מאוד שינויים וטלטלות שאינטל עומדת לעבור ושישפיעו גם עלינו.
לקיים את האירוע השבוע, ולראות בחדר את כל עשרות העובדים שהם או בני-בנות הזוג שלהם היו במילואים,
חלקם בלחימה עצימה מאוד, זה לא מובן מאליו.
לחשוב על כל מה שכל אחד מאיתנו עבר השנה, ולהצליח להיפגש שוב במתכונת הזו, זה לא מובן מאליו.
היכולת של מאות העובדות והעובדים להיות ביחד במהלך השנה הזו, בהרבה מאוד עזרה הדדית, אכפתיות, תמיכה אנושית וחיפוי מקצועי, זה לא מובן מאליו.
עוגן של אנושיות, יציבות וודאות בתוך מציאות מורכבת ואינטנסיבית.
אתמול בחדר היה חסר לנו גלעד, שמשרת במילואים עכשיו, ושגיסו אבינתן אור עדיין חטוף.
לפני שהלכנו הביתה, אחרי "בועה" של יום שלם, הזכרנו זה לזה שאנחנו חלק מאירוע שגדול יותר מהחדר הזה, וביקשנו לסיים את היום בטקס קצר של החזקת כוונה.
אלו המילים שאמרתי להם בהכנה קצרה להחזקת הכוונה:
"לפני סיום ורגע לפני שכל אחד מאיתנו חוזר לביתו ולמשפחתו אנחנו רוצים לעשות פה ביחד פעילות קצרה של החזקת כוונה.
אפשר לקרוא לזה תפילה, שליחת אנרגיה, או לתת לזה כל שם אחר. השם לא ממש משנה.
המטרה של הדקות הקרובות היא לשלוח תפילה, כוחות או אנרגיה למי שזקוק לכך.
על פי גישות מסוימות יש השפעה לתפילה-אנרגיה שאנו שולחים גם אם איננו רואים את ההשפעה הזו.
כשעושים משהו כזה בקבוצה, גם אם לזמן קצר, יכולה להיות לזה השפעה גדולה.
אני רוצה להציע מספר הכוונות שיכולות לעזור במיקוד תשומת הלב והכוונה בדקות הקרובות,
הרגישו חופשיים להיעזר בהן או להתעלם מהן.
– ניתן להתמקד באדם מסוים שקרוב ללבכם, בקבוצה כלשהי כמו למשל החטופים או החיילים, או לכוון לאוכלוסיה רחבה יותר.
– ניתן להיעזר בתפילה שמופיעה לכם בכרטיסיות שקיבלתם או בכל טקסט אחר שמרגיש לכם יותר מדויק עבורכם.
– ניתן לאחל איחול ספציפי שאתם מקווים שיתממש (כמו למשל חזרה בשלום או החלמה מפציעה) וניתן גם לאחל משהו כללי כגון "לטוב העליון" של האנשים שאתם חושבים עליהם (גם אם לא ברור לנו מה זה אומר בדיוק).
– בדקות הקרובות אין נכון ולא נכון, לכו עם מה שמרגיש לכם מדויק עבורכם, בעיניים פקוחות או עצומות.
– בבקשה שמרו על השקט עד גמר החזקת הכוונה המשותפת והשתדלו להתמסר לתרגיל ללא הסחות צד."
בשתי הדקות של ההכנה להחזקת הכוונה הרגשתי איך האנרגיה בחדר משתנה.
אלו היו חמש דקות עוצמתיות ושקטות מאוד.
מעבר חד מהמקום שהיינו בו דקה לפני ודקה אחרי.
**
זו התפילה שחילקנו להם בכרטיסיות (מצאתי אותה ברשת, אני לא בטוח מי כתב אותה):
תפילה לשלום השבויים, הפצועים והחיילים
"נישא תפילה שכל השבויים והשבויות יחזרו הביתה במהרה בשלום, ברפואת הגוף והנפש ושהמשפחות יחבקו אותם ואותן בקרוב ובאהבה.
נישא תפילה להחלמת הפצועים והפצועות, ותקווה שהמשפחות האבלות ימצאו מרפא ומזור לכאב הנורא.
נישא תפילה שכל החיילים, החיילות וכוחות הביטחון ישובו בריאים ושלמים.
נישא תפילה לשלום ולרפואת כל השבור, הכואב, הדואג והעצוב.
מי ייתן ויבוא שלום עלינו, ונאמר אמן."
את חמש הדקות של החזקת הכוונה אתם יכולים לאמץ לעצמכם, למשפחות ולארגונים שלכם.
ניתן לפתוח איתה או לסגור אותה את היום,
להחזיק אותה בפקק תנועה או ברמזור אדום.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר