הוא מגיע בשקט ובענווה,
בלי הרבה רעש וצלצולים,
בלי כותרות בעיתונים,
בלי פוסטים מרובי לייקים ותגובות.
**
ממוקד במטרתו,
עקבי בדרכו,
יסודי בעבודתו.
**
בונה תשתיות איתנות,
שומר על פרופיל נמוך,
פועל ברציפות ובהתמדה,
עיקש, לא מוותר,
כשמגיע הזמן,
הולך וחוזר.
**
מתמודד עם קואליציות חזקות,
עם המובילים שבאנשי המקצוע,
מיטב המוחות, פאר הטכנולוגיות
ויכול לרבים מהם.
**
רחום וחנון,
נותן את הזמן,
מאפשר להיפרד,
מעודד תהליכי שינוי עמוקים,
נמנע מלקטוע באבחה פתאומית.
**
ואז…
ממש ברגע השיא,
עם השלמת ניצחונו
והכנעת אויבו…
הוא מאבד הכול,
ונכחד ביחד אתו.
חיים מלאים. יום יום.
וואווו איזה דימוי הירואי.
אני מניחה שלאדם המכיל את אותו גיבור, קשה להללו ככה.
תודה על התגובה מרב…
אפשרות נוספת – אולי…
רק מי שמכיר את "זה" מקרוב, יכול להסתכל על זה בצורה כזו ו"להרשות לעצמו" להתבטא כך…
(מעניין שבחרת במילים "גיבור" ו"הירואי" )
אני לא מכירה את "זה" מקרוב.
בעצם "קרוב" הוא מושג יחסי.
מעניין מה זה אומר שבחרתי ב"גיבור" "הרואי".
אני מעדיף לאהוב את הסרטן מאשר לכבדו
לאמר לו תודה שאתה פה. אשמח להקשיב ולעזור אם אתה צריך אותי.
הוא כאן כי הוא צריך להיות כאן.הוא צריך להיות כי הוא כאן.
השראה ממשנתם של ביירון קייטי ולואיס היי
תודה על התגובה הזו יובל.
ועל נקודת מבט נוספת.
אני אוהבת את גישתך, יובל