כשהתחלתי את השבוע לא הכרתי עדיין את בטי מרטין ואת העבודה שלה.
ואז ביום שני בבוקר, בקבוצת וואטסאפ של מנחים לתקשורת מקרבת,
מיכאל פינקל הזכיר את שמה ושלח קישור לסרטון שבו היא מסבירה על "מעגל ההסכמה" שהיא פיתחה.
ביום שלמחרת כבר צפיתי בהרצאה המוקלטת שלה (45 דקות) והמשכתי לפודקסט שהיא התארחה בו.
ביום רביעי הגעתי אל האתר שלה ושם מצאתי סרטונים נוספים וגם חומרי קריאה שניתן להוריד.
באותו יום הורדתי לעצמי את הספר שלה באודיבל ומאז אני מקשיב לו בעניין ובהתלהבות ולומד המון.
עוד רגע אכתוב כמה מילים על התכנים שלה, אבל בינתיים בא לי לחלוק אתכם את ההתרגשות של הגילוי:
נראה לי שהתחלתי ללמוד, לתרגל ולעסוק "בצורה רצינית" מודעות ומערכות יחסים לפני יותר מ20 שנים,
אבל עד השבוע לא נתקלתי בבטי מרטין ובעבודה שהיא עושה ומלמדת כבר כבר עשרות שנים.
ומרגע שנתקלתי, אני לא מפסיק לקרוא, להקשיב ולצפות בתכנים שלה.
הם מעוררים בי תנועה חזקה של מחשבות ורגשות.
אני מוצא בהם הרבה עומק (רעיונות משמעותיים שטרם שמעתי),
פשטות (בטי מעבירה אותם בדקות ספורות ובמילים ברורות ללא מושגים מורכבים),
ופרקטיות (חיבור לתרגילים מעשיים ולהתנהלות יומיומית).
בטי מרטין עוסקת בדינמיקות של מערכות יחסים.
באמצעות שני פרמטרים (מי עושה את הפעולה ומי מקבל/נותן),
היא יוצרת מפה בת ארבעה רביעים (זה הכלי של "מעגל ההסכמה")
ומעמיקה מאוד בנושא של קבלה ונתינה, רצון ומוכנות, גבולות, מודעות, רגשות ומגע.
אולי בהמשך אכתוב פוסט שממוקד יותר בתוכן ובכלים שלה.
אני בוחר לציין בפוסט הזה את בטי מרטין ואת עבודתה,
גם כי זה חי בי ומתחשק לי לחלוק אתכם את ההתרגשות שלי,
וגם כי אם אתם לא מכירים את העבודה שלה עדיין (כפי שאני לא הכרתי) כדאי לכם מאוד להכיר.
זה הקישור לאתר של בטי מרטין שבו תמצאו הרבה סרטונים וחומרים.
**
בשיטוט בחנות ספרים הבוקר נתקלתי בספרו החדש של חילי טרופר "טיפות במדבר".
שמעתי עליו כבר לפני כמה שבועות, אבל זו הפעם הראשונה שלקחתי אותו לידיים.
בדומה לספריו הקודמים "מקום בעולם" ו"שביל בעולם" גם הספר הזה נוגע, מעורר מחשבה ומרגש מאוד.
חילי משתף בסיפורים, תובנות, חוויות ומחשבות.
בעוד שספריו הקודמים התמקדו במידה רבה בנושאי חינוך,
הספר הנוכחי עוסק גם בפוליטיקה, בקרע הפנימי ובאירועים האינטנסיביים שאנו חווים בשנים האחרונות.
התחלתי לעלעל בספר בעמידה ולאחר כמה דקות מצאתי בחנות כיסא והתיישבתי מרותק לחצי שעה נוספת.
כשקמתי לצאת מהחנות שמתי לב שמשהו באנרגיה שלי השתנה:
הלב שלי היה קצת יותר פתוח, עם יותר עצב ויותר הכרת תודה, וגם תקווה וכמיהה שיהיה פה אחרת.
**
אפרופו כמיהה ותקווה שיהיה פה אחרת –
השבוע זכיתי להנחות מפגש מיוחד (ראשון בסדרה) במועדון של קיבוץ נחשונים.
איתי בחדר היו כעשרים משתתפות ומשתתפים, חילוניים, דתיים וחרדים, מקיבוץ נחשונים, אלעד, ובארות יצחק,
שבחרו להגיע כדי להתחבר, להקשיב, להכיר, ולגעת באומץ גם בדברים מורכבים ושנויים במחלקות.
הזכות הזו נפלה בחלקי תודות לכרמית מנחשונים ואייל מאלעד שהקימו את הקבוצה כבר לפני כשנתיים,
ולעידו מעמותת "ניפגשים" שעשה את החיבור לקבוצה.
זה כל כך מרגש.
וכל כך מורכב.
גם כשיש הרבה רצון, כוונה טובה ונכונות,
אנחנו במרחק משפט אחד מלהיות "מוקפצים" ו"מופעלים".
ועם זאת אני מאמין שאפשר לבנות אמון, ללמוד להתקרב, ולעשות ביחד יותר טוב מרע.
**
את כל הדברים הללו חוויתי ופגשתי השבוע.
וגם זכיתי להשתתף בעצרת בכיכר החטופים בשבת,
ולתמוך במשפחות החטופים במאהל בגין באמצע השבוע,
ולטייל עם אשתי בהר שוקף ובקעת אלון בכרמל היפהפה והפורח.
החיים מלאים והם גם וגם.
לסיום, ציטוט של ג'וזף גולדסטין, אחד המורים המובילים למיינדפולנס:
"אומץ זוהי איכות שמחייה וממריצה את ליבנו תוך כדי ההליכה בדרך.
אם טבען של קהות ועייפות הוא לסגת מאתגרים ומקשיים, טבעו של אומץ לב הוא הפוך.
אומץ נטען באנרגיה כשהוא פוגש אתגר.
משימות קשות מהוות השראה עבורו, ולעיתים הוא אפילו יצא ויחפשן.
כשאומץ לב נוכח, ניענה לאתגרים השונים העשויים להופיע בדרך למטרה,
ולא נירתע ממחשבה על קושי או מגודל המשימה."
אני מאחל לעצמי ולנו,
שלא נתבלבל, לא נתיאש ולא נוותר,
שנהיה אמיצים, טובי לב וחכמים,
שנתמקד במה שחשוב,
ושנתרום לכך שיהיה פה טוב יותר.
שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר