ד' חשוון – היזם

ישבתי והקשבתי לו אתמול. שעתיים.
יזם שהקים חברה הנוגעת במיליוני חולים בעולם.
אקזיט של 235 מיליון דולר לפני כשנתיים.
כיום עם חזון מרגש ומעורר השראה להקמת מרכז חדשנות רפואית מוביל בעולם.
(חדשנות זה לפעמים גם לקנות שטיח זול באיקאה).
הרבה התלהבות וברק בעיניים.
המון ענווה.
בלי סוף ניסיון, לקחים וסיפורים.

*****
איכשהו הכי חזק עבורי היה לראות אותו
כאח צעיר המעריץ את אחיו הבכור.
כילד הגאה בתמונה שאביו צייר עבורו.
כבן הדואג לאמו ולאייפד שלה שכבר שבועיים לא עובד.

יכול להיות שראיתי אותו. אולי ראיתי את עצמי.

חיים מלאים. יום יום.

ג' חשוון – לפספס את הרכבת

לפעמים מפספסים את הרכבת.

אפשר לעלות על הרכבת הבאה, או על רכבת כלשהי אחרת.
אפשר להגיע לאן שרצינו עם מונית, אוטובוס, טרמפים ובדרכים נוספות.
אפשר לשנות יעד ולהגיע למקום אחר.

אבל את הרכבת שפספסנו כבר לא נתפוס.

היום פספסתי "רכבת".
רכבת של הגשת מועמדות לפרויקט שרציתי לקחת בו חלק.
חלון ההזדמנויות נסגר לפני שהספקתי.
תחושת החמצה מסוימת.
פספוס עקב התעוררות מאוחרת.

יש רכבות מסוימות בחיים שכדאי לא לפספס.
הזדמנויות שלא תחזורנה.
מילים שלא נאמרו וכבר לא תיאמרנה.
פעולות שאי אפשר להחזיר לאחור.

לשמחתי, הרכבת של היום היא לא אחת מהן.

חיים מלאים. יום יום.

ב' חשוון – Move On

המצב הזה מוכר לכולנו:
אנחנו נוסעים בכביש המהיר ונתקלים בפקק אדיר של מכוניות, כנראה עקב תאונה.
הפקק הוא דו-כיווני ולא ברור אם התאונה קרתה בנתיב שלנו או בנתיב הנגדי.
אחרי דקות ארוכות נחלוף ליד רכב שפונה לצדי הכביש.
בשלב הזה, יש קשר ישיר בין חומרת התאונה לבין גודל הפקק.
אם לצד הרכב יש צוותי מד"א, אמבולנס ומשטרה, כנראה שנאט וננסה לראות לפרטי פרטים מה קורה שם.
יש משהו בנו שנמשך לדרמה, לכאב, לזוועה.
כמות הדם וחומרת הפציעה יכולות להשפיע יותר ממיקום הרכב ומההפרעה הפיזית-אובייקטיבית לזרימת המכוניות.
ההאטה בסמוך לאירוע (בנתיב שלנו ובנתיב הנגדי) היא זו שתוקעת את התנועה יותר מכל דבר אחר.
בזמן שאנו מאטים, איננו עוזרים לפצועים ואיננו תורמים למצב.
יכול להיות שאנו פוגעים בהם (מקשים על פעולות חילוץ ועזרה אחרות) ובוודאות אנו פוגעים באנשים אחרים.
אם יש לנו אפשרות לספק טיפול רפואי או לעזור בכל צורה אחרת חשוב מאוד שנעשה זאת.
אחרת חשוב מאוד שנמשיך לנוע, נפסיק לסמס ונהיה ערניים בהמשך הדרך.

*****
מה שנכון לנתיבי איילון, כביש 6 וכביש 1, נכון גם לכבישי החיים.
בתקופה הזו, בכל יום אנו שומעים על דקירות, דריסות ופיגועים.
כשאנחנו נתקעים מול המסך, נדבקים לחדשות ומזריקים כותרות של עיתונים אנחנו לא עוזרים לאף אחד. בטח שלא לעצמנו.

גם כאן חשוב מאוד להמשיך לנוע כדי לא לתקוע את החיים.

אם יש עזרה קונקרטית שאנחנו יכולים לתת לאחרים חשוב לתת אותה:
להתנדב למשמר האזרחי כדי להוריד עומס מכוחות הביטחון,
להחליף את הילדים במשמרות הזה"ב שעקב המצב אולי לא נמצאים שם עכשיו,
לספק צרכים חשובים של אנשים שנפגעים ישירות ממה שקורה.

אם אין עזרה קונקרטית שאנו יכולים או רוצים לתת חשוב שנמשיך לנוע.
נתנתק מהמסכים והמבזקים, נמשיך בעבודה שלנו ונגביר ערנות.
נכיר תודה על כל מה שיש לנו כרגע ונחווה כמה זה לא מובן מאליו.
נעשה משהו משמעותי, נביא ערך, נקדם פתרון של בעיות חשובות אחרות.
ננשום.
נעשה שלום בתוכנו וסביבנו.
נחבק את ילדינו ואת בני / בנות זוגינו.
נתקשר להורינו.

חיים מלאים. יום יום.

א' חשוון – 6 שאלות מעצבות חיים

1. מה חסר, מקולקל או דפוק בחיי עכשיו?
1. על מה ולמי אני מודה היום?

2. מה לא הספקתי ואיך בזבזתי את הזמן היום?
2. איזה דברים משמעותיים עשיתי היום? במה אני גאה?

3. למה זה שוב מגיע לי???
3. מה יש כאן עבורי (שאולי איני רואה או מבין עדיין)?

4. מי אשם במה שעובר עלי כרגע?
4. איפה קשה / עצוב / כואב / מפחיד לי כרגע?

5. איפה פשעתי / חטאתי ועל מה אני צריך לשלם?
5. על מה אני מצטער ואיך אני רוצה להתנהל אחרת בעתיד?

6. מה עם החתונה של בר רפאלי? מה קורה ב"אח הגדול"?
6. מה למדתי ואיך גדלתי היום?

*****

במודע או שלא במודע, אנחנו כל הזמן שואלים את עצמנו שאלות.
השאלות הללו מגדירות את כיוון תשומת הלב שלנו ומעצבות את חיינו.
כל אחת מהשאלות שלמעלה יוצרת מציאות שונה לחלוטין.
בכל רגע ורגע.
יום אחר יום.

*****
אלו שאלות אתם שואלים את עצמכם?
מה יקרה אם תשאלו את עצמכם בכל ערב בשבוע הקרוב 3-4 שאלות מתוך הקבוצה התחתונה?

אנשים אומרים שקשה להתחייב לתרגיל כזה.
לדעתי הרבה יותר קשה כשלא מתחייבים לתרגיל כזה.

חיים מלאים. יום יום.

ל' תשרי – לפחות 95%

אומרים שלפחות 95% מהמחשבות שאנו חושבים היום הן מחשבות "ממוחזרות" ושחוקות שחשבנו כבר.
רק 5% הן מחשבות טריות וחדשות שטרם חשבנו.

אומרים שבזמן קונפליקט לפחות 95% ממה שקורה בינינו קשור לעבר (היסטוריה, דפוסים, אמונות, תפישות).
רק 5% קשור למה שקורה כאן ועכשיו.

*****
איך היו נראים החיים אם לפחות 15% מהמחשבות שלנו היו טריות ורעננות?
אם בכל יום היינו פוגשים עוד כמה אנשים / רעיונות / דוגמאות / כלים / מחשבות / תובנות / חוויות חדשים ושונים?

איך היתה נראית מערכת היחסים אם היינו מצליחים לראות ברגע קונפליקט עוד 10% מהאדם שמולנו ופחות 10% מהתמונה הסטטית שיש לנו עליו?
איך היה נראה הקשר בינינו אם היינו מצליחים לראות זה את זה כאן ועכשיו (עם כל הכאב, הפחד, הפגיעות, הכעס, הייאוש, התסכול, הכמיהה)
ובלי כל סיפורי העבר (האמיתיים והמדומיינים) שאנו מספרים לעצמנו או שמישהו אחר מקפיד להאכיל אותנו בהם?

*****
תרגילים במודעות – בדקו עם עצמכם:
– האם המחשבה שאני חושב עכשיו טריה או פגת תוקף?
– אלו מחשבות / תובנות / חוויות / למידות חדשות פגשתי היום?
– האם אני רואה כרגע את האדם שמולי או תמונה סטטית שלו?
– מה עובר עליו כרגע? מה חי ונוכח עבורו בשניה הזו?
– מה עובר עלי כרגע? מה חי ונוכח עבורי בשניה הזו?

*****
אני חוגג עם עצמי ואתכם כתיבה רצופה של שלושים פוסטים יומיים וסגירה של חודש ראשון.
אני חוגג אתכם ועם עצמי את העובדה שחלק גדול מהמילים, הרעיונות, הדוגמאות והמחשבות שעלו כאן החודש הן בקטגוריית ה " 5% " שלי.
תודה על שאתם שם בקריאה, בתגובות ובהקשבה…

כט' תשרי – הכול אישי

מישהו אומר או עושה משהו.
אתם לוקחים את זה באופן אישי ובטוחים שהוא עשה את זה בגללכם או נגדכם.
אתם אפילו "יודעים" למה הוא התכוון מעבר למלים או לפעולה.
בשניה הזו נוצר מרחק ביניכם לבינו.
מרחק בין הסיפור שאתם מספרים לעצמכם לבין מה שקורה באמת.
המרחק הזה מהווה צעד בטוח בדרך לקורבנות או לתוקפנות.
שתיהן, קורבנות ותוקפנות, הן קצוות של אותו דבר.

*****

זה נכון שהכול אישי.
כל מה שאדם אחר אומר או עושה הוא באמת אישי.
אישי ביחס אליו ולא אישי ביחס אליכם.
הכול נובע מהאמונות, הפרשנויות, המחשבות, המצב הרגעי, הרגשות, הכאבים, הלקחים והניסיון המצטבר.
שלו.
ביחס לעצמו.

*****

לא התקבלתם לתפקיד שרציתם ואתם בטוחים שמישהו הכשיל אתכם בכוונה.
מישהו מבקש מכם משהו ואתם מאשימים אותו בכך שהוא מצפה מכם לעשות דברים שאתם לא אמורים.
מישהו שואל אתכם שאלה ואתם מתעצבנים על שהוא לא מכבד את הזמן שלכם.
מישהו לא מתייחס אליכם ואתם חוששים שאולי פגעתם בו.
אפשר להמשיך את הרשימה הזו עוד ועוד…

*****

לא לקחת דברים באופן אישי ולא להניח הנחות הן שתיים מתוך "ארבע ההסכמות" של דון מיגל רואיז.
אם טרם קראתם, תנו לעצמכם את המתנה הנפלאה הזו.

מה אתם לוקחים באופן אישי כרגע…?

כח' תשרי – ג'ודו, מחשבות ומדוזות

אפשר לראות את זה בכל תחרות ג'ודו:
שני המתחרים נעים זה מול זה.
הם מושיטים ידיים קדימה ומנסים לאחוז בחולצת היריב.
ברגע שהצליחו, הם מקרבים אותו אליהם ומפעילים עליו "תרגילים" שונים בכדי לנצח.
מתחרה שנתפס בידי יריבו מנסה להתחמק במהירות בכדי להחזיר לעצמו את החופש.
הוא יודע שהוא בסכנה, נתון לשליטת היריב שיכול להכניעו בצורות שונות.

אחת המיומנויות הנרכשות החשובות היא להשתחרר מאחיזת היריב.
ישנם כמה תרגילים אפקטיביים בדרגות קושי שונות שנועדו לשרת את המטרה הזו.

בדומה ליריב בג'ודו, לפעמים המחשבות שלנו תופסות אותנו ומגבילות את החופש שלנו.
בשונה מג'ודו, פעמים רבות איננו מודעים לכך שמחשבותינו אוחזות בנו.
כשזה קורה (אחיזה ללא מודעות) אנו מזדהים עם מחשבותינו ומתקשים להפריד ביננו לבינן.
המצב הזה יכול להיות מסוכן ולהיחוות מפחיד, כואב, מייאש ומתסכל.

כשאנו מצליחים לייצר הפרדה בינינו לבין המחשבות שלנו משהו נפתח ומשתחרר.
כשאנו מצליחים להתנתק מהאחיזה של המחשבות שלנו, אנו מגבירים נוכחות ומקבלים בחזרה את החופש שלנו.

יש דרכים שונות להשתחרר מהאחיזה של המחשבות שלנו בנו.
(על כך אולי יותר בפוסטים אחרים).
העקרונות המרכזיים דומים:
1. מודעות שיש כאן מחשבה עכשיו.
2. שימת לב שאנו מזוהים עם המחשבה (שהיא "תפסה" אותנו)
3. הפרדת המחשבה מאיתנו (אנו הרבה יותר מרק המחשבה הזו).
4. בחירה בתגובה ו/או בפעולה

דוגמא נוספת:
כשמדוזה צורבת אותנו אנו מרגישים כאב.
כשזה קורה, איננו מחליטים להתגרש או לשנות מקום עבודה.
בדרך כלל גם איננו כועסים על ילדינו ואיננו מאשימים אחרים במצבנו.
במקום זאת אנו עוברים את תהליך ארבעת השלבים:
1. מודעות לכאב.
2. שימת לב שהוא מגיע ממדוזה שהתיישבה לנו על הירך.
3. הפרדת המדוזה מהירך שלנו.
4. פעולה להרגעת הצריבה.

כז' תשרי – חוזה עם אלוהים

את המושג "חוזה עם אלוהים" למדתי מג'וליה קמרון, מחברת הספר "דרך האמן".
אחד מהכלים היומיים שג'וליה מלמדת הוא "דפי בוקר":
כתיבה של שלושה עמודי A4 ברצף, ללא הפסקה. לעט אסור לעצור.
זה החוק היחידי.
כל השאר לא משנה: התוכן, שגיאות ניסוח או כתיב, משפטים שבורים וכו'.
אם אין מה לכתוב מותר לכתוב: "בלה בלה בלה" או "אין לי מה לכתוב" עד שעולה משהו.
העיקר שהעט לא תעצור.

מהות התרגיל היא לשחרר חסמים ושיפוטים פנימיים.
בד"כ המשפטים הראשונים הנכתבים הם משפטים "מתוכננים" אך מהר מאוד התכנון נגמר ומה שיוצא אל הדף מגיע עם הרבה פחות שליטה והרבה יותר זרימה אסוציאטיבית.

בכדי להתמיד בטקס יומי שכזה (20 דקות זה בערך הזמן לכתיבה רציפה של שלושה עמודים) ג'וליה מציעה לחתום "חוזה עם אלוהים".
החוזה שלה הוא פשוט: "אני אדאג לכמות, אתה תדאג לאיכות."

לא קל להתייצב כל בוקר מול המחברת ולכתוב שלושה עמודים.
הספקות, סימני השאלה והשיפוטיות עולים מייד.

לפעמים בכדי להתמיד בכיוון מסוים, בפרויקט או בעבודה כלשהי, חשוב מאוד להופיע כל יום.
גם אם איננו במיטבנו, גם אם לא נוח לנו, גם אם איננו בטוחים במה שאנו עושים.
הרבה יותר קל להתחיל ולהפסיק, לשנות כיוון או לקפוץ מדבר לדבר.

ב"חוזה עם אלוהים" אנו מתחייבים למלא את חלקנו ולהופיע כל יום.
אנו מאמינים, או מקווים, שהשאר כבר יגיע.

כו' תשרי – מה הזב"ד שלך?

אחד המדדים המקובלים בעולם מערכות המידע לאיכות של מערכת הוא "זמן בין תקלות".
ככל שהזמן הממוצע בין תקלות גבוה יותר כך המערכת בריאה ויציבה יותר.
זב"ת (זמן בין תקלות) אפס, מציין שבכל רגע נתון במערכת יש תקלה מסוימת.

בדומה לבדיקת איכות המערכת אפשר לחשוב על מדדים שיראו את איכות החיים האנושית:

זב"ד – זמן בין דאגות.
מה הזמן הממוצע שעובר מדאגה אחת לאחרת אצלכם?
זב"ד אפס אומר שבכל רגע נתון אתם מודאגים ממשהו.
כשהזב"ד שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תהיו מוטרדים ממשהו עתידי.
זב"ד נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בדאגה ובחרדה מדבר כזה או אחר שיקרה או שלא יקרה.
בכל אותו זמן אתם באיזשהו עתיד מדומיין ואתם לא כאן.

זב"כ – זמן בין כעסים.
מה הזמן הממוצע שעובר בין כעס מסוים לכעס אחר אצלכם?
זב"כ אפס אומר שבכל רגע נתון אתם כועסים על משהו.
כשהזב"כ שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו אתם משוחררים מכעס על דברים שקרו בעבר.
זב"כ נמוך מצביע על איכות חיים נמוכה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מושקע בכעס, בשיפוטיות, בהאשמות כלפי אנשים, התרחשויות, פעולות ואמירות.
הכעס יכול להיות מופנה כלים אנשים או כלפי מצבים, כלפי אחרים או כלפי אצלכם.
בכל אותו זמן אתם חיים בעבר, מסרבים לקבל את מה שכבר קרה ואינכם נוכחים כאן.

זב"ח – זמן בין חגיגות.
מה הזמן הממוצע שעובר בין חגיגה אחת לאחרת?
הכוונה אינה לחגיגת יום הולדת או לאירוע חיצוני טקסי אחר אלא לתחושה אותנטית של שמחה והכרת תודה.
זב"ח אפס אומר שבכל רגע נתון אתם חוגגים משהו. (זב"ח של אנשים "מוארים" ??).
כשהזב"ח שלכם גבוה, המשמעות היא שיכול לעבור זמן ממושך שבמהלכו לא תחוו חגיגה, שמחה, הכרת תודה, אושר, סיפוק ושביעות רצון.
זב"ח נמוך מצביע על איכות חיים גבוהה מכיוון שחלק גדול מהאנרגיה החשיבתית, הרגשית והנפשית מופנית להכרת תודה, לכל מה שכבר קיים ושאינו מובן מאליו.

ארבע נקודות מחשבה לסיכום:

1. קיים קשר בין שלושת המדדים הללו: זב"ד וזב"כ נמוכים יביאו לזב"ח גבוה.
ריבוי דאגות מהעתיד וריבוי כעסים על העבר מביאים לשביעות רצון נמוכה מהווה.
ולהיפך.

2. המדדים של שני אנשים שחווים מצבים זהים יכולים להיות שונים לחלוטין.
המציאות החיצונית והטריגרים שהיא מביאה לפתחנו אינה קובעת או מגדירה את התגובה החשיבתית, הרגשית והנפשית שלנו.
כעס, דאגה וחגיגה נובעים במידה רבה מבחירות תשומת הלב שלנו.

3. אחת השיטות הכי אפקטיביות לשנות את מדדי הזב"ד, זב"כ, זב"ח היא מודעות.
הבדיקה הסקרנית איפה תשומת הלב שלכם כרגע יכולה להשפיע מיידית ובעוצמה רבה.
אתמול בבוקר שמתי לב שאני מודאג מסדנה שהייתי אמור להעביר.
מייד לאחר הסדנה (שהתנהלה לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מודאג ממשימה שרציתי להשלים.
מייד לאחר השלמת המשימה (שוב לשביעות רצוני) שמתי לב שאני מוטרד מכך שאולי אאחר לאזכרה שהיה חשוב לי להגיע אליה בזמן.
מייד לאחר שהגעתי בזמן (וחשתי הקלה) שמתי לב שאני מודאג ממשהו שיקרה מייד אחרי האזכרה.
המודעות לכך שבאופן עקבי אני מודאג ומוטרד (ושבאותה מידה הייתי יכול לחגוג ולשמוח) מציבה מראה חזקה מול הפרצוף.

4. ניתן לשלוט באנרגיית הכעס והדאגה שלנו.
זה מצריך זמן והתמדה. שינוי דפוסים שאינו קל.
ניתן לשנות את אנרגיית החגיגה שלנו.
זה מצריך בחירה להסכים לראות את מה שיש.
גם זה מצריך זמן והתמדה אך הוא קל יותר ליישום – התוצאות המיידיות מובטחות.

כה' תשרי – אני נאלץ לבטל את רביעי הבא

נניח שביום רביעי הבא התחייבתם להגיע לפגישה מסוימת שממש רציתם להשתתף בה.
ונניח שגיליתם אתמול שיש משהו בעבודה (או במשפחה) שלא היה מתוכנן ומתנגש עם זה.
ונניח שהמשהו הזה בעבודה (או במשפחה) מקבל כרגע סדר עדיפות יותר גבוה.

הנה כמה תגובות אפשריות לזו שאחראית על המפגש ברביעי הבא:

א. "הי, לצערי עלה משהו חשוב בעבודה ולא אוכל להגיע ביום רביעי הבא למרות שאני מאוד רוצה."
ב. "הי, לצערי עלה משהו חשוב בעבודה ואני נאלצת לבטל את יום רביעי הבא למרות שמאוד רציתי להגיע."
ג. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ואני לא בטוח אם אצליח להגיע ברביעי הבא. אדע רק ברגע האחרון. אל תבנו עלי."
ד. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ולא אגיע ביום רביעי הבא."
ה. "הי, עלה משהו חשוב בעבודה ואני בוחרת לתת לו עדיפות על פני הפגישה שלנו ברביעי הבא."

******
באילו מהדרכים הבאות תבחרו?
למה?

כמה נקודות למחשבה:
דרכים א, ב, ג מכילות בתוכן אי אמירת אמת:
– האמת היא שאתם יכולים להגיע (א) אם זה מספיק חשוב עבורכם.
– האמת היא שאתם לא נאלצים לבטל (ב). אתם בוחרים לבטל.
– האמת היא שאתם יודעים שלא תגיעו (ג). אולי פשוט לא נעים לכם לומר זאת ואתם רוצים "להכין" את המארגנים

דרכים א, ב, ג מכילות בתוכן הסרת אחריות מעצמכם.
כשאתם מספרים לעצמכם ולאחרים שמישהו (הבוס, האשה, הבעל, הילדים, העולם) מאלץ אתכם או בוחר עבורכם אתם מקטינים את עצמכם ומתעלמים מהעובדה שאתם בחרתם ושהבחירה הזו משרתת אתכם.

בדרכים ד, ה אינכם בורחים מאחריות ואינכם מתחמקים מהאמת.
ועדיין, יכול להיות שתבחרו לא להשתמש בהן מסיבות שונות.

חשוב שתמצאו את הסגנון המועדף עליכם בתקשורת שלכם עם אחרים.
חשוב לא פחות שתהיו כנים ומדויקים בתקשורת שלכם עם עצמכם.
הסיפור שאתם מספרים לעצמכם משפיע עליכם יותר מהסיפור שאתם מספרים לאחרים.