תגית: אהבה

דברים שאינם מובנים מאליהם

1. אתמול סיפרת לי על התפקיד החדש שלך.
מעניין לך מאוד, אתה נהנה ועושה עבודה משמעותית.
אתה רואה פחות את הבית ונמצא פחות עם המשפחה שחשובה לך…לא פחות משהיא חשובה לי…

2. הבוקר בדרך לעבודה עברתי ליד השלטים של טבע.
ראיתי את האנשים מתחילים להתקהל, את ההפגנות מתחילות להתהוות.
קראתי כמה כותרות ושמעתי מספר ראיונות…

3. היום אחה"צ שיתפתם אותי באתגרים שאתם חווים.
נחשפתי לשינוי שאתם עוברים בתקופה האחרונה
ולמורכבות המצב שאתם נמצאים בו כרגע.

**
למרות שאין פה שום דבר חדש עבורי
היממה האחרונה חידדה לי שוב כמה דברים שאינם מובנים מאליהם:

– לחזור הביתה ולהיות עם המשפחה והילדים שלך.
– לעבוד בעבודה שאפשר לחיות ממנה בכבוד.
– ליהנות ממה שאתה עושה, ללמוד ולהתפתח.
– להיות בסביבה שאוהבים אותך עם אנשים שאכפת להם ממך.

**
רבים מאתנו ברי מזל.
זה טרגי להתייחס לכל זה כמובן מאליו ולהעריך את זה רק כשזה נעלם.

חיים מלאים. היום.

פשר האהבה

"האהבה היא הדרך היחידה לתפוס את הזולת בפנים-פנימיותו.
שום אדם לא יירד לעומק מהותו של אדם אחר, אלא אם כן הוא אוהב אותו.
מעשה-האהבה הרוחני מניח לו לראות את הקווים והתגים המהותיים שבאדם האהוב, ויתירה מזו:
רואה הוא את הסגולות הגנוזות בו, שעדיין לא הגיעו לכדי הגשמה, אך מן הראוי שיתגשמו.
ולא עוד אלא באהבתו זו מאפשר האדם האוהב לאדם האהוב להביא סגולות גנוזות אלו לידי הגשמה.
הוא מעמיד אותו על מה שיוכל להיות ועל מה שראוי הוא להיות,
ועל ידי כך מתגשמת יכולת גנוזה זו."

~ ויקטור פרנקל, האדם מחפש משמעות (עמוד 135).

**
רגע לפני שאני מעביר את המסר או נותן את המשוב:

– מה הכוונה שלי?
– האם אני רואה אדם מולי?
– האם אני מגיע מאהבה?
– האם אני מגיע באהבה?

חיים מלאים. היום.

פעולות זעירות של טוב-לב.
נגיעות קלות של אהבה.
הבזקים חולפים של שמחה.
רגעים קצרים של שלווה.
מחוות עדינות של חמלה.

**
בקטנה…
בלי הצהרות.
בלי מהפכות.
בלי החלטות משנות חיים.
בלי תכניות חומש אסטרטגיות.

רגע ועוד רגע.
אדם ועוד אדם.
נקודה פה, נקודה שם…

זה כן משנה.

**
להרבות טוב בעולם.

כאן.
במקום הזה.
היום.
איפה שאנחנו.
במשפחה.
בעבודה.
בפרויקט.
בלימודים.
בפקק.
בסופר.

עם אחרים.
עם עצמנו.

לתרום למשהו.
לעזור למישהו.

יש מה לעשות.
יש אפשרות להיות.

חיים מלאים. היום.

מחשבות אחרי הלוויה:

שכן תדעו עוד צער.
לא יכול להיות אחרת.
ברור שתחוו עוד צער.
וכאב. וקושי.
זה חלק מהחיים.
אם לא תחוו עוד צער,
זה כנראה סימן שגם לא תחוו משהו אחר.

**
אז שכן תדעו עוד צער.
שיהיו לכם הכוחות להיות עם זה.
והלוואי שזה יהיה צער מסוג מסוים, טבעי יותר,
ולא צער מסוג אחר, טבעי פחות.

**
ושלצד הצער, שתדעו גם הרבה שמחה.
המון שמחה.
ואהבה.
וחיבור.
ושלווה.
ושינוי.
והתפתחות.

חיים מלאים. היום.

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

רק שני תנאים:

1. שיהיה לי אכפת ממך, ממני ומהמסגרת שאנו משרתים.
2. שנעשה משהו שמשרת אותך, אותי ואת המסגרת.

**
1. שיהיה לי אכפת ממך, ממני ומהמסגרת שאנו משרתים.
שיהיה לך אכפת ממני, מעצמך ומהמסגרת.
שנרצה באמת שיהיה טוב לכל אחד מאיתנו ולמסגרת.
שנתכוונן לכך ונשאף לזה.
גם כשלא ברור מה זה אומר או איך זה בא לידי ביטוי.

2. שנעשה משהו שמשרת אותך, אותי ואת המסגרת.
שנחתום ונקיים "חוזה" שכולנו מרוויחים ממנו.
שנבדוק, נפתח ונעדכן אותו כשיגיע הזמן.
הצרכים שלך לא פחות חשובים משלי או משל המסגרת.
הצרכים שלי לא פחות חשובים משלך או משל המסגרת.

**
רק שני תנאים.

ואם הם לא מתקיימים, אולי הגיע זמן להיפרד.
אם מפסיק להיות לנו אכפת מזה מזה, מעצמנו או מהמסגרת,
אולי הגיע הזמן להיפרד.
להיפרד מהחוזה הנוכחי שאנו מחזיקים.
להיפרד מהמסגרת שאנו רוצים (ואולי כבר לא) לשרת.
להיפרד מתפיסת עולם, מחשבות והרגלים שכבר לא משרתים אותנו.

(מסגרת = זוגיות, משפחה, מקום עבודה, חברה, קהילה, מטרה, מדינה, עולם …)

חיים מלאים. היום.

לא מוצאים עבודה,
בוחרים עבודה.

לא מוצאים בת/בן זוג,
בוחרים בת/בן זוג.

לא מוצאים ייעוד,
בוחרים ייעוד.

לא מוצאים אהבה,
בוחרים אהבה.

**
בוחרים ומתחילים לעבוד בזה.
בוחרים ומתחילים ליצור את זה.

חיים מלאים. היום.

בסוף הסמינר אתמול, 
י. הציע שנסתכל במראה ונבחר משהו אחד שחשוב לנו לשפר בעצמנו.
"משהו אמיתי !" הוא הדגיש.
לא כמו "פרפקציוניזם", "עקשנות" או "אין לי גבולות" 
שמקבלים בראיונות עבודה כשמבקשים ממועמדים לתאר את החולשות שלהם.
לא לעשות לעצמנו הנחות.
לא לחפף.
אני מכיר את הגישה הזו.
עבדתי איתה שנים.
גדלתי עליה.
היום אני יודע שהיא לא מספיקה.
זו דרך אפקטיבית מאוד לשיפור ולהתפתחות.
ודרך לא מספיק אפקטיבית לשמחה. 
ולאהבה.

אם כבר מסתכלים במראה,
למה לא לחפש גם משהו שאני מעריכים בעצמנו ?
כזה שאנו ממש גאים בו.
אבל אמיתי.
לא לחפף.

לחלק מהאנשים שאני פוגש הקטע המסוים הזה קשה מאוד.
לאחרים הוא כמעט בלתי אפשרי.
כרגע.
אחרי שנים של "אילוף" ביקורתי.
כמו הרבה דברים אחרים,
אפשר ללמוד ולפתח את זה.

קצת יותר אהבה…

בעצם, הרבה יותר אהבה.
לא במקום השיפור.
לצד השיפור.
לפני השיפור.

**
ט. , מנכ"ל מצליח ועתיר ניסיון , שיתף אותי שהשיטה שלו היא לחפש מנהלים "רעבים".
כאלו שיש להם "חור פנימי" שהם כל הזמן מנסים למלא.
מנסים בלי סוף ואף פעם לא מצליחים.
זו הדרך שלו להבטיח שהם ימשיכו לרוץ ללא הפסקה.
שביעות רצון יכולה להיות מסוכנת.
ט. ואני מכירים כבר שנים.
בחוויה שלי, אכפת לו מאוד מאנשיו.
הוא דואג להם.
בטח שהוא לא מנצל אותם. 
אבל הוא ממשיך לחפש את אלו עם "החורים".
כי גם הוא כזה.
כך הוא מעיד על עצמו.
ט. הוא אחד המנהלים שאני יותר מעריך. 
אדם שאני אוהב.
עצוב לי לשמוע אותו מדבר על זה כך.

קצת יותר אהבה…

קודם לעצמנו.
ועוד קצת לעצמנו.
וגם ולאחרים.

**
מורה אחת נתנה לתלמיד אחד מתנת פרידה השבוע.
"תיבת אוצרות".
היא ביקשה ממנו לפתוח אותה רק לפני השינה.

בלילה, במיטה, כשהוא פתח בסקרנות את הקופסא,
הוא גילה בתוכה שוקולדים ופתקים. 
בכל פתק כתבה המורה "תכונת אוצר" אחת שהיא מזהה בו.
על פתק אחד למשל נכתב "יש לך לב זהב".
על פתק אחר, "יצירתי ואלוף במשחקי דמיון".
על פתק שלישי, "בעל חוש הומור וכיף להיות במחיצתך".
והיו גם פתק רביעי, חמישי ושישי.

המורה הסבירה לתלמיד שהיא זיהתה רק חלק קטן מהאוצרות שלו
ושבכל פעם שהוא מוצא אוצר נוסף של עצמו,
שיכתוב על פתק ויכניס לקופסא.

באותו לילה אותו תלמיד של אותה מורה בכה מהתרגשות.
הוא כבר מתגעגע אליה ועצוב לו שנגמרת השנה.
כבר בבוקר שלמחרת הוא הוסיף לעצמו שלושה פתקים חדשים לקופסת האוצרות שלו.
יש סיכוי סביר שאותו תלמיד, כשיגדל,
לא יעבוד אצל מנהלים כמו ט. כי "החור הפנימי" שלו לא יהיה מספיק גדול.

הלוואי שלכל ילד וילדה יהיה לפחות מישהו אחד 
שיראה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

קצת יותר מוקדם.

הלוואי שלכל אדם יהיה לפחות מישהו אחד
שרואה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
תרגיל מומלץ לילדים בני 25 ומעלה – 

קחו דף ועט וגשו להוריכם (אם הם עדיין בחיים):
בקשו מהם לציין חמישה דברים שהם מעריכים בכם ואוהבים אצלכם
ודבר אחד שהם מציעים לכם לשים אליו לב.
זה היחס – 1:5.
תנו להם זמן עיכול ומחשבה.
כמה ימים אם צריך.
כתבו את מה שהם אומרים ושמרו במקום בטוח.

אם יש יותר מחמישה דברים שהם מעריכים ואוהבים, אפשרו את זה.
אם יש יותר מדבר אחד לשיפור, בקשו מהם לבחור את האחד הכי חשוב.

"המולקולה" המיוחדת של חיים שמחים, מלאים ומשמעותיים
מכילה חמש יחידות אהבה (5L) על כל יחידת שיפור (I)
L5I

זו הזמנה נדירה שאתם יכולים להעניק להם
ומתנה עצומה שאתם יכולים לקבל מהם.

אף פעם לא מאוחר מדי, 
לקבל ממישהו שמצליח לראות אותנו
פתקים לתיבת האוצרות שלנו.

קצת יותר אהבה…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

ארבעה משפטים לומר לילד שלך לפני מבחן:

1. אני יודע/ת בדיוק מי את/ה ולא צריך/ה אף מבחן שיספר לי.

2. אני יודע/ת בדיוק מה את/ה שווה ושום ציון שתקבל/י לא ישנה את זה.

3. את/ה ילד/ה אהוב/ה ותמיד אוהב אותך בלי קשר לאיך ילך לך היום.

4. בהצלחה…

* לא פחות חשוב: את ארבעת המשפטים הללו לומר גם לעצמנו *

חיים מלאים. היום.

לנקות את שכבות השיפוטיות והביקורת הנערמות
כל יום, כל הזמן.
לגרד בעדינות את משקעי הכאב ואת שורשי הפגיעות
כל יום, כל הזמן.
לחשוף את זרעי הפחד הטריים המבקשים להיקלט
כל יום, כל הזמן.

במסירות ובשקדנות.
מגירה מגירה, חדר חדר.
בענווה וביראת כבוד.

לנוח מדי פעם.

לחגוג ולהתאבל.

לפנות מקום.

לזרוע זרעים של אהבה וקבלה
כל יום, כל הזמן.
לטפח שתילים של אמון ותקווה
כל יום, כל הזמן.
לגדל ענפים של שמחה, פרגון ונדיבות
כל יום, כל הזמן.

לבחור.
לבחור לקחת אחריות.
לבחור לעשות את העבודה.
בתוכנו ובסביבתנו.
כל יום, כל הזמן.

לחיות.
כל יום, כל הזמן.
גם היום.

חיים מלאים. היום.