תגית: אהבה

אל תחשבי ש…

1. "אל תחשבי שאת מיוחדת"
2. "אל תחשוב שאתה מספיק טוב"
3. "אל תחשבי שאת כזו חכמה"
4. "אל תחשוב שאתה ראוי"
5. "אל תחשבי שמגיע לך משהו אחר"
6. "אל תחשוב שאתה שייך"
7. "אל תחשבי שאת יודעת משהו שאנחנו לא"
8. "אל תחשוב שאכפת לנו ממך"
9. "אל תחשבי שאנו אוהבים אותך"
10. "אל תחשוב שאנחנו לא יודעים מי אתה באמת"

**
כמה זמן אפשר לחיות בסביבה שבה אלו המסרים שמקיפים אותך?

– הרשי לעצמך להתעלם ממסרים כאלו שמגיעים אלייך.
– חלק מהמסרים הללו אתה מפיץ בעצמך, לפעמים לאנשים הכי קרובים אליך. שים לב.
– אם אתם מאמינים למסרים כאלו שאתם מקבלים, עצרו ובדקו:
יכול להיות שזו תוצאה של יותר מדי זמן בסביבה כזו? של הקשבת – יתר לאנשים מסוימים?

חיים מלאים. יום יום.

לתת משוב.
לבוא מאהבה ועם הרבה כבוד.
להגיע ממקום של אכפתיות.
לרצות לשרת את האדם שאליו אנו מפנים את המשוב.
(בשונה מלתקן / לשפוט / לבקר / לנקום / לחנך / להוכיח).
לזכור בענווה שזוית הראייה שלנו מוגבלת ומצומצמת.
לאפשר למקבל המשוב להסכים איתנו או לא. לקחת את המסר או לזרוק אותו.
לדבר בגובה העיניים.
לחפש מפגש בין אנשים. בין בני אדם.
לאזן בין דברים שאנו מעריכים באדם לדברים שמאתגרים אותנו בעבודה איתו.
לשים לב למבוכה ולאי הנעימות. להיות ברורים.
לבוא מאהבה.

**
לקבל משוב.
לזכור שזה יכול לשרת אותנו ואת הגדילה שלנו.
להיות פתוח למה שנאמר.
לפעמים נדרש זמן עיכול. לקחת את הזמן.
לשים לב לכיווץ בנקודות הפחות נעימות שיותר קשה להקשיב להם.
לשים לב לנטייה להצטדקות או מגננה כשהיא עולה.
לנשום.
עוד תזכורת שאיננו מושלמים. פחות מכפי שהיינו רוצים.
לתת לנקודות שנעים לשמוע לחלחל פנימה. לא לחסום.
לחגוג את זה. לא מובן מאליו.
להקשיב בגובה העיניים.
לשאול שאלה אם משהו לא ברור.
לבחור בין מה שרלוונטי לנו ולקחת אותו, לבין מה שלא רלוונטי ולשחרר אותו.
להכיר תודה לאדם שמשקיע בנו עכשיו.
לבוא באהבה.

חיים מלאים. יום יום.

" כשמגיעים לגילי, המדד האמיתי להצלחה בחיים
הוא כמה מהאנשים שאתה רוצה שיאהבו אותך באמת אוהבים אותך.
אני מכיר אנשים שיש להם הרבה כסף,
אנשים שמארגנים לכבודם ערבי הוקרה חגיגיים
וקוראים על שמם אגפים בבתי חולים.
אך האמת היא שאף אחד בעולם לא אוהב אותם.
אם אתם מגיעים לגילי ואף אחד לא חושב עליכם טובות,
לא אכפת לי כמה גדול חשבון הבנק שלכם – החיים שלכם הם אסון.
זהו המבחן האולטימטיבי לבדיקת השאלה כיצד חייתם את חייכם."

**

"הבעיה עם אהבה היא שאי אפשר לקנות אותה.
אפשר לקנות סקס.
אפשר לקנות ערבי הוקרה חגיגיים.
אפשר לקנות חוברות שיספרו לעולם כמה אתם נפלאים.
אבל הדרך הטובה ביותר להשיג אהבה היא להיות אדם שאפשר לאהוב.
זה מאוד מעצבן אם אתה אדם עם הרבה כסף.
אנשים כאלה חושבים שהם יכולים לכתוב צ'ק: אני אקנה אהבה במיליון דולר.
אבל זה לא עובד ככה.
ככל שנותנים יותר אהבה, כך מקבלים יותר אהבה."

~ וורן באפט, שכנראה יודע משהו על אהבה ועל הצלחה בחיים.
מתוך הספר "חינוכו של משקיע" מאת גיא שפיר.

חיים מלאים. יום יום.

השבוע גיליתי ש…
השומרת בפתח הסופרמרקט תהיה שם עד 14:00 היום.
אולי קצת אחרי.
שהיא נמצאת שם בכל ערב וערב.
יום אחר יום.
שבעה ימים בשבוע.
גם במוצ"ש.
כבר כמה חודשים.
הבטיחו לה שמתישהו היא תעבור לקופות אבל זה לא קורה.
די נשבר לה.
היא רוצה למצוא עבודה אחרת ואז לעזוב.
אולי בחודש הבא.

השבוע גיליתי ש…
התפאורה של אירוע מחלקה לא מקימה את עצמה.
וגם לא מפרקת את עצמה.
מישהו צריך לדאוג שהפופים, הספסלים, המחצלות והשולחנות,
יעברו בצורה פלאית כלשהי,
מהרכב שמספק את הציוד אל המקום שבו יתקיים האירוע.
חשוב שזה יקרה לפני שכולם מגיעים.
כדי שיהיה אירוע מוצלח, מהנה, מתוקתק ומשמעותי.
ואז… אחרי האירוע, בצורה פלאית כלשהי,
הציוד צריך עזרה כדי למצוא את דרכו בחזרה לרכב האיסוף.
מקומה רביעית לחניה.

השבוע התחדד לי ש…
לשותפות יש (לפחות) שני צדדים.
שדיאלוג ומחויבות הדדית הם קריטיים בהתמודדות עם בעיה או עם אתגר.
במקום שבו יש רצון ונכונות לעשות משהו ביחד או למצוא פתרון,
יש המון שמח"ה,
גם כשעובדים קשה ובלחץ.
מגיעים לתוצאות.
גם במצבים מורכבים ומאתגרים במיוחד.
לפעמים אפילו קורים ניסים.
(תשאלו את יובל קדוש).

השבוע הבנתי ש…
במקום שבו אחד הצדדים "לא בעניין" של דיאלוג,
נמנע מלקחת אחריות ומעדיף להתלונן, לבקר או להאשים,
אז אין שותפות.
ויש הרבה פחות שמח"ה (אם בכלל).
ושזו החלטה שלי האם להישאר במקום הזה או להמשיך הלאה.
למקום אחר.
לשותפות אחרת.

השבוע גיליתי שוב ש…
שתשומת לב היא משאב יקר מאוד.
יותר מכסף ואפילו יותר מזמן.

שעצירה היא פעולה חשובה במיוחד.
שעוזרת לנו גם לנוח וגם לרוץ קדימה.

שחגיגה והכרת תודה יומית היא קריטית.
ושההשפעה שלה עצומה.

שהחיים שלי מלאים מאוד.
שאני מוקף באנשים שאני אוהב ושאוהבים אותי.
בהמון שותפות ושותפים לדרך.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.

הבוקר פתחתי את היום במשמרת "נשק, חבק וסע" בבית הספר של בני.
בחלק מבתי הספר בארץ עומדים בכל בוקר מתנדבים (הורי התלמידים),
שתפקידם לסייע להורים ולילדים לצאת מהרכבים בזהירות ובמהירות,
מבלי לעכב את התנועה ותוך שמירה על בטיחות.

***
ארבעה "טיפוסים" נפוצים שפגשתי הבוקר:
1. ההורה "הזעוף" בעל המבט החמוץ. הילד "נשפך" מהמכונית (גם הפנים שלו "לא משהו") וממשיך לדרכו ללא פרידה ביניהם.
2. ההורה "הלחוץ", ממהר מאוד, מעודד את הילד לצאת מהמכונית תוך כדי "להתראות" קצר ותכנות הוייז לנקודה הבאה שלו.
3. ההורה "המתקתק", נותן הנחיות אחרונות תוך כדי (ולאחר) יציאת הילד מהמכונית ("סבא יאסוף אותך בשתיים" או "חכה לי בשער ליד חיים").
4. ההורה "הנוכח", מתבונן בילד שיוצא מהמכונית ונפרד ממנו במילות חיבה, בחיוך חם, ובאיחולים לבביים ("להתראות אהוב שלי, שיהיה לך יום טוב").

***
שבע מחשבות על כך:
1. לילדים שונים יש נקודות פתיחה שונות. זה נכון לחיים באופן כללי וזה בא לידי ביטוי בכל בוקר.
2. נקודת הפתיחה הזו יכולה להשפיע מאוד על ההמשך.
3. גם בדקה אחת אפשר להעניק לילדים תשומת לב, חום ואהבה. או לא.
4. המתנדב הפנסיונר שעמד לידי ועזר לילדים לחצות את הכביש הקפיד לחייך ולומר מילה טובה לכל ילד וילדה. הוא נמצא שם בכל בוקר ובכל מזג אויר.
5. לכל אותם הילדים שחוצים את הכביש במעבר החצייה המסוים ההוא יש לפחות אדם אחד שרואה אותם, מחייך אליהם ומתייחס אליהם בכל בוקר.
6. גם חיים השומר (שבשער האחר) מכיר את כל הילדים בשמם הפרטי ומתייחס אליהם בכל בוקר.
7. שומר בשער ביה"ס או "מעביר דרך" יכולים להיות תפקידים חשובים ומשמעותיים מאוד. או לא. תלוי מי ממלא אותם ואיך הוא עושה את זה.

חיים מלאים. יום יום.

הטקסט המקורי נגע בי מאוד.
משהו בחדות ובעוצמה הולך לאיבוד כשאני מנסה לתרגם אותו לעברית.
הנה שני הנוסחים, המקורי והמתורגם.
אשמח לקבל הצעות לתרגומים אפשריים נוספים.

*****

“Be very mindful of what is appropriate for you.
Respect your boundaries.
I tell you, to stop in this world is to create the conditions where a lot of unusual experiences can rise up.
So be very respectful of your situation and proceed with love and with care, as well as courage.”
/ Joan Halifax *

*****
“היה מאוד מודע למה נכון עבורך.
כבד את גבולותיך.
אני אומרת לך, לעצור בעולם הזה, זה ליצור את התנאים שבהם הרבה התנסויות בלתי רגילות יכולות לעלות.
אז היה מלא התחשבות וכבוד למצב בו אתה נמצא והמשך באהבה, בתשומת לב ובאומץ.”
/ ג'ואן הליפקס

*****
קושי במערכת יחסים.
השרדות כלכלית.
התמודדות עם מחלה.
עומס בעבודה.
שירות צבאי מסוכן.
אתגר בלימודים.
שינוי במשפחה.
עסק בקשיים.
אלימות.
פרידה.
מוות.

אנו פוגשים את המצבים הללו ואחרים במסע החיים הזה.
לפעמים כמה מהם במקביל.
ג'ואן הליפקס קוראת להם "התנסויות בלתי רגילות".
אני מאמין שהיא מתכוונת לחוויות אינטנסיביות.
מצבים מאתגרים שאינם מובנים מאליהם.
אירועים צפויים או מפתיעים המעוררים בלבול, כאב, עייפות,
חוסר אונים, סבל, פחד, עצב, לחץ, חוסר וודאות, ייאוש.

*****
עצירה.
נשימה.
דאגה אמפטית לעצמנו.
הכרה באנושיות שלנו.
הבנת הגבולות שלנו.
התחשבות במצבנו הנוכחי.
כבוד למורכבות של מה שאנו מתמודדים אתו.
המשך תנועה.
באהבה, בתשומת לב ובאומץ.

חיים מלאים. יום יום.

* הציטוט בתחילת הפוסט נלקח מתוך ראיון עם ג'ואן הליפקס. מומלץ לצפות גם בהרצאת ה TED שלה.

קרלינג הנו ספורט קבוצתי אולימפי (!!!) שנולד בסקוטלנד של ימי הביניים.
הוא יכול להתחרות בקלות על תואר הספורט האולימפי המוזר ביותר.
המשימה בקרלינג היא לשגר אבני גרניט עגולות על מסלול קרח ייעודי,
במטרה להגיע קרוב ככל האפשר למטרה המצוירת בקצהו.
כל שחקן בתורו משליך אבן המכוונת למרכז המטרה,
כששני שחקנים אחרים (מאותה הקבוצה) מטאטאים את הקרח
על מנת לשלוט בכיוון ובמהירות האבן.

*****
ספורט אולימפי שלא דורש כוח, מהירות או כושר גופני מיוחד.
המפתח לניצחון הוא בעצם טאטוא מהיר ומדויק של הקרח,
כך שייוצר פחות חיכוך ואבן הגרניט המושלכת תוכל להגיע ליעדה.
האלופים בסופו של דבר, עד כמה שזה נשמע הזוי,
הם "המטאטאים" הטובים ביותר.

*****

אולי אפשר ללמוד מזה משהו?

מה אם במקום לנסות לדחוף יותר חזק, לרוץ יותר מהר ולהספיק יותר דברים,
היינו משקיעים חלק מהאנרגיה שלנו בטאטוא?
טאטוא פנימי של מה שחוסם ומעכב אותנו.
טאטוא פנימי של מה שמפריד ומרחיק אותנו מעצמנו ומאחרים.
טאטוא פנימי של שיפוטיות, אמונות מגבילות, מטענים, אלימות ושנאה.
טאטוא פנימי יומיומי המסיר את הרעלים המצטברים בתוכנו כל הזמן.

*****
בדומה לאבני הגרניט המחליקות ללא מאמץ כשהנתיב "פתוח"
בכל פעם שנצליח להסיר כמה גרמים של "שומן טראנס" מחשבתי ורגשי
נפתח נתיב לזרימה ולנוכחות טבעית של יצירתיות, אהבה, שמחה ושלווה.

חיים מלאים. יום יום.