כ"ה סיון – סיפור = מציאות = חיים

הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על מה שקורה
הוא רק סיפור.
הוא לא באמת מה שקורה.
הסיפור אינו "המציאות".

התחושות והרגשות שאנו חווים
כתוצאה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו
הם אמיתיים. לגמרי.
הם מה שקורה.
גם אם הקשר בין הסיפור לבין המציאות רופף או לא קיים
המילים והמעשים שלנו הם המציאות.

גם כשהסיפור שלנו מדומיין
הסבל, הכאב, הפחד והכעס שלנו אמיתיים ומורגשים.
כמו גם, האושר, השמחה והאהבה.
כולם קורים במציאות ומשפיעים עליה.

הסיפור שלנו יוצר מציאות ומשנה אותה.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
כל הזמן.
גם עכשיו.

מה שאנו מספרים לעצמנו
על עצמנו על אחרים
משפיע מיידית על חיינו,
על החיים של מי שסביבנו
ועל הסביבה.

הסיפור שלנו
על ילדינו,
על הזוגיות שלנו,
על המנהלת שלנו,
על העמיתים שלנו,
על הלקוחות שלנו,
על החברים שלנו,
על הפגישה האחרונה,
על האימייל ששלחו לנו,
על ההודעה שקיבלנו,
ועל מה שעשו או אמרו לנו
הוא רק סיפור.

זו רק פרשנות.
מאוד אישית,
מאוד סובייקטיבית.
100% שלנו,
הכול מדומיין.

ולמרות כל זאת –
הסיפור שלנו הוא המציאות שלנו.
הסיפור המדומיין שלנו, הוא בעצם,
הדבר הכי מציאותי שיש.

סיפור = מציאות = חיים

כמה שאלות חשובות:
– מה הסיפור שלך כרגע?
– אלו "תפקידים" אתה מעניק לעצמך ולאחרים בסיפור הזה?
– למה חשוב לך להמשיך להחזיק בסיפור הזה?
– איך הסיפור שלך שינה את חייך השבוע?
– איך הוא משנה את חייך ברגע זה?

**
השבוע פורסמו הפוסטים הבאים במסגרת הבלוג היומי:

אין סיכוי שתגיד את זה – גם אני לא הייתי אומר במקומך
האחיין של אסתר – מה גיליתי בזמן שהייתי עסוק?
שותפות בגובה עיניים – אני יכול להבין למה כעסת עלי הבוקר
חיה ותן לחיות – שיעור בוקר מהזבוב, היתוש, הנמלה והעכביש
שש שתיקות – איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?
מחלת זמן – מגיפה שכולנו סובלים ממנה

עד כה פורסמו (החל מראש השנה) בדיוק 291 פוסטים יומיים ברצף.
ניתן לקבל את הפוסט היומי ישירות למייל, טרי-טרי, לאחר הרשמה קצרה באתר.

שבת של שלום,
חיים מלאים. יום יום.
רוני ויינברגר

כ"א סיון – חיה ותן לחיות

הזבוב שזמזם לי באוזן
וסרב להמשיך הלאה גם לאחר כמה נפנופי ידיים, כבר לא.

היתוש שחגג על גבי
והתעקש להישאר צמוד למרות מספר נסיונות הרחקה, כבר לא.

הנמלים המתהלכות ליד רגלי,
ממשיכות במסלולן המסודר, המאורגן ומלא החיים.

העכביש הטווה את קוריו מעלי,
ממשיך בעבודתו ואינו מופרע, עדיין.

**
החצר "שלי" היא גם החצר "שלו" ו"שלה".
החצר "שלי" לא פחות משהיא "שלהם".
וגם לא יותר.

חיה ותן לחיות.
תן לחיות וחיה.

חיים מלאים. יום יום.

ג' סיון – הכול אפשרי

איך מכינים בתוך שבוע
מישהו ברמה של 3 יחידות מתמטיקה
לבגרות ברמה של 5 יחידות?


איך מצליחים לישון 6-7 שעות בלילה,
להתעורר ב 5:30 בבוקר
ולרוץ 10 ק"מ לפני היציאה לעבודה
אם הולכים לישון אחרי חצות?


איך מתקתקים הריון בריא
בחמישה חודשים במקום בתשעה
ונהנים מלידה של תינוק חייכן ומפותח?


איך בונים ומשמרים מערכת יחסים
בחבילת Unlimited של הודעות וואטסאפ
ובפגישת פנים-אל-פנים שבועית של עשרים דקות למנהלות?

**
לא הכול אפשרי.
לא תמיד.
לא בכל רגע נתון.

הרבה מאוד אפשרי
כשמתמקדים במה שחשוב,
לוקחים אחריות
ובוחרים למה להקדיש את תשומת הלב.

לגלולות פלא ולקיצורי דרך
יש תופעות לוואי קשות
והשפעה אמיתית על החיים.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ח אייר – שחור חזק

ברמה הערכית-אידיאולוגית
אני פחות בעד בית הקפה הזה
שמוכר הפוך גדול ב- 16 ₪.

ברמה הפרקטית,
חיפשתי זמן עבודה במקום קרוב,
עם מזגן, חנייה ו Wi – Fi.
רציתי לנוח, לסדר מחשבות
ולכתוב את הפוסט היומי עד 14:30.
וגם… הקפה שלהם טעים.

יכולתי ליסוע למקום קצת יותר מרוחק,
להשאיר את הכתיבה לאחר – כך,
למצוא בית קפה שמוכר בפחות,
או לחשוב על חלופות אפשריות נוספות.

בין הערכי-אידיאולוגי לפרקטי,
הפעם בחרתי להכנס לבית הקפה הזה,
הזמנתי שחור חזק ב 10 ₪,
ופינקתי את עצמי בזמן שחשוב לי, בעצירה ובשקט.

כשהערכי והפרקטי משתלבים, זה מצוין.
פרקטי המנוגד לערכי-אידיאולוגי יכול להיות מסוכן.
ערכי-אידיאולוגי שאינו פרקטי יכול להיות מסוכן לא פחות.

כשהערכי והפרקטי לא משתלבים,
או כשיש ביניהם פער מסוים,
חשוב לקחת אחריות ולבחור.

זה כמעט אף פעם לא "100% זה" או "100% זה".
בדרך כלל, המרחב מלא בהרבה יותר אפשרויות
ממה שנדמה בתחילה.

14:35

חיים מלאים. יום יום.

כ"ד אייר – האיכר, התרנגולת וביצי הזהב

יכול להיות, שהאיכר הרג את התרנגולת,
בניסיון למצוא את המנגנון שמייצר את ביצי הזהב,
לא מפני שהוא היה תאב בצע, חסר לב וחמדן
אלא מפני שהוא חשש שמשהו שחשוב לו ייעלם ?
יש סיכוי שהוא בעיקר רצה לדאוג לעתיד משפחתו וילדיו ?
יכול להיות שהוא היה מבולבל וזה השפיע על שיקול דעתו ?
ואולי הוא היה נתון ללחצים (מצד …?) והעדיף לא להיכנס לעימותים שם ?

**
אפשר להסכים או לא להסכים עם דרך פעולה.
חשוב לסמן גבולות ברורים, ערכים מובילים וקווים אדומים.

וגם … כדאי לזכור…
אנשים הם מעבר לרק "טובים" או "רעים".
מצבים מורכבים יותר מ"שחור" או "לבן".

חשיבה עצמאית, לב פתוח וסימני שאלה
הופכים להיות קריטיים
בעולם שבו קל כל כך לספר סיפורים
ולהפיץ אותם למיליוני אנשים בלחיצת כפתור.

חיים מלאים. יום יום.

כ' אייר – החלטה מתוך פחד

חידוש רישיון נשק:
109 ₪ בדיקת רופא.
180 ₪ אגרת רישוי.
220 ₪ הדרכת מטווח.
140 ₪ 50 כדורי אקדח.
שעה וחצי במטווח.
שעה בקופת חולים.

**
למה לחדש?
"ליתר ביטחון".
"שיהיה".
אחרי כן לאפסן את האקדח
ובשאיפה לשכוח ממנו עד מאי 2019.

למה לא לחדש?
כי כנראה לא באמת צריך את זה.
כמו שלא היה צריך את זה בעשרים השנים האחרונות.

כי מעצבן לשחק לפי חוקי "המערכת" שמנצלת את המצב:
109 ₪ על חמש דקות של הצצת רופאת משפחה במחשב.
180 ₪ על הליך רישום אוטומטי ללא מגע יד אדם.

כי נמאס לקדם את תרבות צרכנות היתר
של גורמים שונים הגוזרים קופון רק מפני שהם יכולים.

**
להחלטה מתוך פחד יש מחיר.
במקרה הזה כמה מחירים:
649 ₪.
שעתיים וחצי.
צייתנות לחוקי משחק שאינם מתאימים.

חשוב לזכור:
יש לנו ברירה.
אנו יכולים לבחור כך או אחרת.
מרגע שהחלטנו, חשוב לעמוד מאחורי הבחירה.
להתלונן, לרטון או להאשים אחרים זו בריחה מאחריות.

**
גם הפעם חידשתי.
לפחד יש כוח.
יצר ההישרדות חזק ואינו בהכרח הגיוני.
מודעות לא תמיד מספיקה.
לפעמים לוקח זמן להשתחרר מ"המטריקס".
נראה מה יהיה ב 2019…

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז אייר – אני נאלצת לדחות את פגישתנו

הודעה שקיבלתי הבוקר:
"אני נאלצת לדחות את פגישתנו בגלל …. "

לא נכון.

יכול להיות שאת:
בוחרת לדחות את פגישתנו,
או
רוצה לדחות את פגישתנו,
או
מעדיפה להקדיש את הזמן למשהו אחר.

גם אם מאמינה
שאת נאלצת / מוכרחה / חייבת / צריכה לדחות את פגישתנו
ושאין לך אפשרות אחרת,
זה לא המצב.

אל תתחבאי מאחורי תירוץ של חוסר ברירה.
אף אחד לא מכריח אותך.
זו הבחירה שלך.
תמיד.

וזה בסדר.

מעבר מחשיבת נאלץ-צריך-חייב-מוכרח
לחשיבת רוצה-בוחר-מעדיף משנה חיים.

חיים מלאים. יום יום.

ל' ניסן – סור מרע

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." תהילים ל"ד ט"ו

חלק א' – "סור מרע" – פרשנות אישית:

התרחק מכוונות, מחשבות, דיבורים ומעשים רעים.
הישמרי מסביבה מזיקה – פיזית, חברתית, רגשית ווירטואלית.
לאיכות המים שאתה שותה, למזון שאתה אוכל ולאוויר שאתה נושם יש השפעה עליך.
שימי לב איפה תשומת הלב שלך והאם היא טוענת או מרוקנת את האנרגיה שלך.
את מושפעת, תמיד, מכל מפגש ואינטראקציה עם כל אדם ובכל מצב :
מערכות יחסים, אנשים, עיתונים, תגובות, פוסטים, טלוויזיה, רשתות חברתיות, כותרות, חדשות, פרסומות, …
בצורה כזו או אחרת שום דבר לא עובר לידך בלי לעבור דרכך.
הימנע מפעולות יום-יומיות ומהרגלים הרסניים הפוגעים בך ובסובביך.
וותרי על שקרים, ריכולים, התלהמות, התבהמות, אלימות, קורבנות, תוקפנות, "דיבורע" ומניפולציות למיניהם.
שמור על הקוים האדומים שלך והיזהר מחצייה שלהם.

"רע" אינו משהו מוחלט שמישהו מגדיר עבורך או שנכתב בספר חוקים כזה או אחר.
"רע" הוא משהו שאת, הגוף שלך, הנשמה שלך וחלקים נוספים בך יודעים ומזהים אותו ככזה עבורך.

הכר באנושיות ובפגיעות שלך.
הכירי במוגבלות ובקטנות שלך.

"סור מרע" – המהות היא הימנעות.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ו ניסן – איך אתם בוחרים לשחק היום?

אם אתם לא אוהבים את המשחק, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות:

1. פעלו לשנות את חוקי המשחק. אולי תצליחו ואולי לא.

2. החליפו את השחקנים, המאמן או המגרש.

3. בחרו לשחק אחרת מבלי לשנות את החוקים הרשמיים.

4. סרבו לשחק. פשוט הפסיקו וצאו מהמשחק.

5. החליפו את המשחק במשחק מסוג אחר.

6. בחרו להמשיך לשחק מכיוון שזה משרת אתכם. למרות שאינכם אוהבים את המשחק ולמרות שהוא רחוק מלהיות מיטבי.

7. המשיכו לשחק תוך כדי תלונות, רטינות והאשמה עקבית של אחרים במצב. המשיכו לספר לעצמכם שאין לכם ברירה, שאתם חייבים, שמכריחים אתכם. שאתם בסדר והם לא.

**
ערב יום השואה תשע"ו.

איך אתם משחקים עכשיו ?
איך אתם בוחרים להמשיך לשחק ?

חיים מלאים. יום יום.

כ"ה ניסן – הצפרדע והסיר שלך

מספרים שאם מכניסים צפרדע לסיר רותח
היא תקפוץ מייד החוצה כדי להציל את עצמה.
לעומת זאת, אם מכניסים את אותה צפרדע לסיר פושר,
ומביאים אותו לרתיחה בהדרגתיות איטית,
הצפרדע תסתגל בכל פעם למצב הקיים והקצת יותר חם…
עד שיהיה מאוחר מדי והיא תנפח את נשמתה.

לפני כמה עשרות שנים,
חלק מיהודי אירופה חשו ברתיחה גבוהה מדי ובחרו לעזוב כשעוד היה אפשר,
בעוד שאחרים העריכו שזו התחממות מבוקרת או חולפת ובחרו להישאר.

אפשר לחשוב על צפרדעים או על אנשים אחרים, כדאי לחשוב גם על עצמנו:

האם אתה נמצא באיזשהו "סיר" עכשיו,
מתבשל בהדרגה מבלי להיות מודע לכך?

האם הטמפרטורה הגבוהה בסיר שאת נמצאת בו,
מתחממת ברמות הרסניות או שזו בסה"כ טמפרטורה נורמלית שלפעמים עולה ולפעמים יורדת?

האם הגיע הזמן לקפוץ?

האם ניתן להנמיך את הלהבות?

איפה מכבים את האש?

חיים מלאים. יום יום.