ז' ניסן – 36% האחוזים הגבוהים שלך

על פי עיקרון פארטו,
ב 20% מהזמן שלנו אנחנו משיגים 80% מהתפוקה שלנו או מהדברים החשובים שלנו.
ב 80% מהזמן את כל יתר ה – 20% .
אם מסתכלים על 80% הנותרים ומפעילים עליהם שוב את עיקרון פארטו 80/20,
ב 20% “העליונים” שם משיגים שוב 80% מהתפוקה שנותרה.

כשמנרמלים את זה יוצא שב 16% (20% מתוך 80%)
משיגים 16% (80% מתוך 20%).
זאת אומרת שב 36% (20 + 16) משיגים 96% תפוקה (80 + 16).

בואו נמשיך.

ל- 20% “התחתונים” מתוך 80% המייצרים את התפוקה הנמוכה יותר (16% תחתונים מתוך ה 100%)
יש ערך שולי, אפסי או שלילי.
זאת אומרת שב 16% מהזמן שלנו אנחנו מייצרים תפוקה אפסית ואולי אפילו יוצרים נזק.

בואו נתרגם את זה למספרים ברורים:
בשבוע עבודה שבו 45 שעות עבודה (תשע שעות ביום X חמישה ימים).

"36% השעות הגבוהות" המייצרות את 96% מהתפוקה
תסתכמנה לקצת יותר מ 16 שעות עבודה שבועיות.

"16% השעות הנמוכות" המייצרות תפוקה זניחה, אפסית או שלילית
תסתכמנה לקצת יותר מ – 7 שעות עבודה שבועיות.
לשם הבהירות – שעות האוכל או ההפסקה אינן חלק מהשעות הללו
מכיון שלאוכל ולהפסקה יש ערך שהוא הרבה מעבר לזניח או שלילי.

נותרנו עם "48% שעות רגילות"
שאינן נכללות בקבוצת האיכות הגבוהה או בקבוצת האיכות הזניחה -שלילית.
48% אלו מתורגמים לכ 21.5 שעות שכנראה אחראיות ל 4% מהתפוקה שלנו.

*****

כמה משמעויות:

1. בשליש מהזמן שלנו (36%, כ- 16 שעות עבודה) אנחנו סוגרים 96% ממה שחשוב שיקרה בשבוע.

2. חלק מהזמן שלנו (16%, כ – 7 שעות) מוקדש לדברים שעדיף לא לעשות בכלל.
עצם העשייה לא מועילה ולפעמים אפילו מזיקה. אי-עשיית כלום באותן שעות כבר מהווה שיפור.

3. כמעט מחצית מזמן העבודה שלנו ( 48%, כ- 21.5 שעות)
מוקדשת לדברים שהערך המוסף שלהם מסוים,
לא גבוה במיוחד אך כנראה גם לא אפסי או שלילי.

4. יכול להיות שיש משהו מתסכל בכך שב 48% מהזמן שלנו אנו משיגים 4% מהתפוקה,
אך יש בזה גם משהו מאוד משחרר:
ראשית, לא יקרה כלום אם לא נהיה במיטבנו שם.
לא בכל רגע נתון חשוב שנהיה הכי חדים או אפקטיביים.
שנית, 48% אלו הם למעשה הצדקת החשיבות והלגיטמיציה לזמן איכותי
שבדרך כלל מקבל פחות תשומת לב:
מנוחה, משחק, למידה, שוטטות, ספורט, יצירה, חשיבה, מערכות יחסים, ניסוי וטעייה וכו'
(אלא אם כן כבר ספרנו אותו בקבוצת ה – 36%).

*****

תרגומים מעשיים:

1. זיהוי 20% השעות העליונות קריטי.
איפה, במי ובמה אתם הולכים להשקיע את אותן תשע שעות השבוע?
דאגו שהן תיכנסנה ליומן ושמרו עליהן היטב ! (המלצה: קחו לפחות אחת מתוך התשע לתכנון).

2. זיהוי 16% השעות הגבוהות (שמתחת לעליונות) חשוב מאוד.
למה ולמי אתם רוצים להקדיש את שבע השעות הללו?

3. 36% זה מספיק !
אפשר לעצור כאן. עוד או יותר זה לא בהכרח עדיף או יותר טוב.

4. הוצאה לפועל של שעה מתוך קבוצת ה 36% היא סיבה למסיבה.
לעצור ולחגוג.
הזיהוי חשוב אך העשייה היא זו שמקדמת את הדברים הכי חשובים לכם.

5. זיהוי 16% השעות התחתונות הוא קריטי.
היפטרו מהן מהר ככל האפשר.
פעולות ביטול / דחייה / שינוי השעות הללו יכול לייצר ערך מיידי בעצם אי עשייתן.
פחות זה יותר !

6. 48% השעות שנשארו מחזיקות את החופש והאיזון שלכם.
אפשר להתחיל לנשום ולהתרווח.
הדברים החשובים כבר מטופלים.
אפשר להפסיק את המירוץ, להישען אחורה, לחגוג, להנות, להירגע.
כל מה שיגיע מכאן הוא בונוס.

7. בחירות 48%-16%-36% (חשיבות גבוהה, חשיבות שלילית, חשיבות מסוימת)
הן מהבחירות היותר חשובות שתעשו השבוע.
בחירות עם הרבה כבוד.
לעצמכם ולאחרים.

8. כמו ענפי ספורט אחרים, בתחילה זה קשה, מאולץ ולא נוח.
אחרי זמן מה מתרגלים, מתישהו מתחילים להנות
ואז מגיע שלב שלא מבינים איך היה אפשר בלי זה.

9. באופן דומה ניתן להתבונן בשבוע מלא 24X7 ולזהות את השעות שבו:
(60 שעות בעלי חשיבות גבוהה,
27 שעות בעלי חשיבות שלילית,
80 שעות בעלי חשיבות מסוימת).

10. החשיבות וההשפעה של 48%-16%-36% בשבוע מלא רק עולה ומתגברת.
הן בגלל בגלל מספר השעות והן בגלל חשיבות התחומים (מעבר לעבודה…).

*****

כמה מילים אישיות:

תוך כדי השבוע התחושות שלי היו מעורבות:
חלק מהדברים נמרחים,
אחרים תקועים,
לכמה דברים שתכננתי לא הגעתי,
כמה קונפליקטים,
מצב הרוח משתנה ועוד.

ואז… כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף,
אני שם לב שהרבה אנרגיה הושקעה ב "36% הגבוהים" שלי:
חלק מ "ה 36%" שלי היו מתוכננים מראש,
אחרים התגלו וקיבלו מקום תוך כדי השבוע.
בין היתר היו שם:
כמה אינטראקציות אישיות (לפעמים בנות 5 דקות),
תשומת לב והקשבה לנושא חשוב,
עצירה לעיכול, למחשבה ולתכנון,
זמן שקט,
נוכחות עם אנשים מסוימים,
צפייה במשחק כדורגל,
התמודדות עם קושי,
סגירת עסקה,
צעדים בתוך פרויקט מורכב ועוד.

כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף מנקודת מבט של 36%,
אני שם לב שאנרגייה משמעותית הושקעה במקומות חשובים.
ולמרות שלא לכל דבר היתה שורה תחתונה,
לא כל דבר ניתן למדידה ולכימות,
לא כל דבר שנעשה היה בשיא האפקטיביות,
או לשביעות רצוני המלאה.

למרות כל זאת…
יש משהו מרגיע, משמח ומחזק,
בידיעה ששיחקתי במגרש של ה 36% שלי השבוע.
כשאני רואה שלצדי היו שם עוד חברים ושותפים,
יש בזה משהו מרגש וממלא.
הכרת תודה גדולה.

חיים מלאים. יום יום.

ו' ניסן – אפשרויות ודחייה בעולם החדש

לפני כמה שנים,
נולדנו במקום מסוים, למעמד מסוים, לפעמים אפילו למקצוע מסוים
והיו לנו הרבה פחות אפשרויות.
פעמים רבות, גם כשהיתה לנו בחירה, היא היתה בין מספר מצומצם של אפשרויות,
ובנקודות זמן מסוימות.

*
היום, בעולם החדש והמחובר,
הרבה מאוד אפשרויות זמינות עבורנו כמעט בכל רגע נתון.
המוח שלנו לא משתנה בקצב שבו העולם משתנה
ולצד ההיבטים החיוביים של התופעה,
ישנן לפחות שתי תופעות לוואי פחות נעימות:
1. הצפה – עומס גדול על מערכת העצבים והמוח שלנו. אינסוף אפשרויות המייצרות בלבול וחוסר וודאות.
2. שיתוק – חשש לבחור במשהו מסוים כשבכל רגע אנו אולי מפסידים משהו טוב יותר.

**
לפני כמה שנים,
נולדנו בשבט מסוים, בכפר או בעיר מסוימים, בסביבה חברתית מוגבלת.
מספר האנשים שבאנו איתם במגע וקיימנו איתם קשרים היה מצומצם.
לדחייה חברתית היו משמעויות קשות, עד כדי קטלניות.
(נידוי מהשבט הוא גזר דין מוות מכיוון שלא ניתן לשרוד לבד).
*

כיום, בעולם החדש והמחובר,
אנו חלק מעשרות או מאות קבוצות פיזיות ווירטאוליות,
ומקיימים קשרים חברתיים שונים עם המוני אנשים בכל יום.
עקב ריבוי האינטראקציות עם מגוון גדול מאוד של בני אדם,
כנראה שנקבל הרבה יותר דחיות כאלו ואחרות.
למרות שברוב המקרים, לדחייה לא תהיינה השלכות הישרדותיות,
היא יכולה להפעיל במוחנו "כפתורי אזעקה הישרדותיים" עתיקים
ולעורר תגובה חזקה, לפעמים לא פרופורציונית לדחייה.

**
בחירה בין אפשרויות והתמודדות עם דחייה,
הן שתי מיומנויות חשובות,
שאנו פוגשים כמעט בכל יום,
ואשר מעוררות את המתח שבתוכנו (במוחנו ובגופנו) שבין העולם הישן לעולם החדש.

חיים מלאים. יום יום.

ה' ניסן – סוד ההצלחה המיידית

איך מנהלים שיחה משמעותית בנושא טעון כשיש רק עשר דקות ?

איך עולים מרמה של שלוש יחידות מתמטיקה לרמה של חמש יחידות בשבוע אינטנסיבי אחד ?

איך מייצרים אסטרטגיה מנצחת וברורה ביום מרוכז ?

איך משקמים אמון בפגישה אפקטיבית אחת ?

איך פותרים בעייה מורכבת בצורה פשוטה ומהירה ?

איך נכנסים לכושר גופני מצוין באימון של עשרים דקות שבועיות ?

איך מתקתקים הריון בריא בשלושה חודשים במקום בתשעה ?

איך מצליחים באותו זמן להיות גם בעבודה, גם עם הילדים וגם עם ארוחת הערב ?

איך מגיעים להצלחה פנומנלית בן לילה ?

איך מבריאים בתוך יומיים ממחלת הנשיקה ?

איך עושים אינטגרציה בריאה וחלקה לארגון שבו 50% עובדים חדשים ?

איך מפתחים מיומנות חשובה בסדנה חד פעמית ?

**
דברים מסוימים צריכים את הזמן ואת תשומת הלב שלהם.
חשיבה אופטימית וחיובית יכולה לסייע.
חשיבה אופטימית וחיובית מדי יכולה להיות מסוכנת.
לא לכל דבר יש פתרון קל, ברור, פשוט ומיידי.
בחירה היא היבט קריטי של לקיחת אחריות.
תיאום ציפיות עם אחרים הוא חשוב.
תיאום ציפיות עם עצמך הוא הכרחי.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ח אדר ב' – חמש דקות או פחות

הפוסט הזה ייכתב בחמש דקות או פחות.

4:59

כי זו כמות הזמן שאני בוחר להקדיש לו.
כי זו כמות המשאבים העומדת לרשותי כרגע.

מה שיקרה בחמש הדקות הללו,
שונה מאוד ממה שיכול לקרות בחצי שעה או ביום שלם.

2:32

במצבים הללו תיאום ציפיות שלנו עם עצמנו ובינינו לבין אחרים חשוב.
לא מומלץ להכנס לתהליך או למאמץ של 5 דקות עם ציפיות של 30 דקות או של יומיים מלאים.
הקצב, תשומת הלב, האיכות, צורת ההתקדמות משתנה כשאני מבין שעומדים לרשותי רק חמש דקות.

1:37

גם בתוך 5 דקות אפשר לקחת כמה שניות (אולי אפילו דקה או שתיים) למחשבה.

00:34

הזמן נגמר. השעון נעצר.

00:00

חיים מלאים. יום יום.

כ"ד אדר ב' – חשק ובחירה

1.
עם חשק ועם בחירה.
מתחשק לי לעשות את זה ואני בוחרת לעשות את זה.
מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני בוחרת לעשות זאת.
(כי זו ישיבה שמעניינת ומלהיבה אותי, כי אני מאמינה שאוכל לתרום ולהיתרם)

2.
בלי חשק ועם בחירה.
לא מתחשק לי לעשות את זה ואני בוחר לעשות את זה בכל זאת.
לא מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני בוחרת לעשות זאת בכל זאת.
(כי אני מבינה את החשיבות שלה, כי זה שלב קריטי בפרויקט וחשוב לי להשפיע, כי …)

3.
עם חשק ובלי בחירה.
מתחשק לי לעשות זאת ואני נאלץ לא לעשות זאת.
מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני נאלץ לוותר עליה.
(כי הבוס שלי מצפה שאהיה בישיבה אחרת, כי יש לי דו"ח שאני צריך להגיש בעוד שעה, כי… )

4.
בלי חשק ובלי בחירה.
לא מתחשק לי לעשות את זה ואני נאלצת לעשות את זה בניגוד לרצוני.
לא מתחשק לי להשתתף בפגישה הזו ואני נאלצת להיות נוכחת בה בניגוד לרצוני.
(כי הבוס שלי מצפה ממני, כי אני חוששת ממה יגידו אם לא אהיה, כי…)

**
לכאורה יש פה ארבעה מצבים שונים.
רק לכאורה.
בעצם יש פה רק שניים.
הבחירה תמיד שם.
גם כשאנחנו מספרים לעצמנו שאנו נאלצים, חייבים, מוכרחים או צריכים –
הבחירה תמיד שם.
והיא תמיד שלנו.

**
עם או בלי חשק, כשאנו בוחרים לעשות משהו,
זה תמיד כי אנו מאמינים שנרוויח מכך משהו.

עם או בלי חשק, כשאנו בוחרים לא לעשות משהו,
זה תמיד כי או מאמינים שנרוויח מכך משהו.

**
שני דברים שכדאי לעשות:
א. להכיר בכך שזו תמיד הבחירה שלנו ולהפסיק להתחבא מאחורי שמות אחרים.
ב. להבין מה הרווח שאנו מקווים להשיג בבחירה שלנו. הוא תמיד שם.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ב אדר ב' – "לא" = "כן"

– "מתאים לך לבוא לסרט הערב? … לא.. אין לי חשק…"
– "האם את מוכנה לעזור לי עם העניין הזה? … סליחה, אין לי פניות לזה עכשיו"

**
כשאת אומרת "לא" למשהו,
את בעצם אומרת "כן" למשהו אחר.
למה את אומרת "כן" ?
אם תבטאי את ה"כן" שלך כשאת אומרת "לא",
יהיה לאנשים קל יותר לשמוע, להבין ולקבל אותך.

**
כשאתה שומע "לא" ממישהי,
אתם בעצם שומע "כן" שלה למשהו אחר.
למה היא אומרת "כן"?
כשתצליח להבין את ה"כן" שלה,
תיקח פחות אישית את ה"לא",
תוכל להעמיק את החיבור ולהמשיך בדיאלוג.

חיים מלאים. יום יום.

כ' אדר ב' – מכתב לחייל שירה

אני לא מכיר אותך.
אתה לא מכיר אותי.
איני בקי בפרטי האירוע.
אתה משרת באותו צבא שגם אני משרת בו.
אתה חי באותה מדינה שגם אני חי בה.
שנינו בני אדם.

**
יכול להיות שעשית משהו שאתה מצטער עליו.
יכול להיות שאתה שלם עם הבחירות שלך.
אשם וזכאי הם סטטוסים שטוחים.
החיים יותר מורכבים מזה.
לקחת חיים של בן אדם.
גם אם יש כאלו שיגידו שהוא לא.
זה קורה כשמשרתים בצבא.

**
אני מנחש שאתה חושש ממה שיוחלט לגביך עכשיו.
יכולות להיות לזה משמעויות שישפיעו על חייך.
המשפחה שלך ואנשים רבים נלחמים עבורך כרגע.
דואגים לך.
גם אני דואג לך.
אתה בסך הכול בן תשע עשרה.
אני מקווה שהאירוע הזה יוביל אותך למקומות שישרתו אותך.
בדרך כזו או אחרת.
אין לי מושג מה זה אומר.
כנראה שרק אתה תדע.
ואולי ייקח לך זמן לראות את זה.

**
אני בטוח שהתמודדת עם כמה מצבים קשים בעבר.
גם אני.
כשאתה משרת בצבא יש לך אחריות.
כמו שרופא נשבע להציל חיים,
התפקיד שלך הוא להגן.
עברת אימונים וקיבלת נשק בכדי לעשות את זה.
אל תקל בזה ראש.
אל תתבלבל.

**
יש את מה שקורה בחוץ ויש את מה שקורה בתוכך.
זה לא אותו דבר.
בלי קשר למה שתגיד בתקשורת, בחקירה או בערוצים אחרים,
אני מקווה שתהיה בך היכולת להקשיב לעצמך ולדבר עם עצמך באותנטיות.
שיהיה מישהו לצדך שיסייע לך להיות נוכח עכשיו.
שיעזור לך לעבור את החוויה האינטנסיבית הזו.
לא כל מי שמצטייר כרגע ככזה שדואג לך באמת דואג לך.
לא כל מי שמצטייר כרגע כאויב שלך הוא באמת נגדך.
היזהר מאנשים שמשתמשים בך ורוכבים על המקרה שלך.
בחלק גדול מהמקרים האג'נדה שלהם לא קשורה אליך.

**
זה מפחיד.
וזה לא קל.
מה שהיה היה.
חלק מהדברים לא ניתן להחזיר אחורה.
התמקד בהווה ובעתיד. קח אחריות.
אם אתה מצטער על משהו שעשית, זה הזמן להתחיל לתקן.
תחזיק מעמד.
אל תלך לאיבוד.
שמור על עצמך.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו אדר ב' – שיעור על מנהיגות, הורות וכוח

"לנצח אהיה אסיר-תודה לילדיי,
על שחינכו אותי באשר למגבלות המטרה של לגרום לאנשים אחרים לעשות מה שאנחנו רוצים.
הם לימדו אותי, קודם כל, שאני לא יכול להכריח אותם לעשות מה שאני רוצה.
לא יכולתי לגרום להם לעשות שום דבר.
לא יכולתי לגרום להם להחזיר צעצוע בחזרה לקופסה.
לא יכולתי לגרום להם לסדר את המיטה.
לא יכולתי לגרום להם לאכול.
כן, זה היה שיעור מעורר ענווה כהורה,
ללמוד על חוסר האונים שלי,
כי איפה שהוא הכנסתי לי לראש,
שתפקידו של הורה הוא לגרום לילד שלו להתנהג כמו שצריך.
והנה הילדים הצעירים האלה מלמדים אותי את השיעור מעורר- הענווה הזה,
שאני לא יכול לגרום להם לעשות דבר.
כל מה שיכולתי לעשות הוא לגרום להם להצטער על שהם לא עשו זאת.

וכל פעם שהייתי טיפש מספיק כדי לעשות זאת,
כלומר, לגרום להם להצטער שהם לא עשו מה שביקשתי,
הם לימדו אותי שיעור שני על הורות וכוח,
שהתגלה כבעל ערך רב בשבילי על- פני השנים.
והשיעור הזה היה,
שבכל פעם שגרמתי להם להצטער על שהם לא עשו משהו,
הם גרמו לי להצטער על שגרמתי להם להצטער שהם לא עשו משהו.
אלימות מולידה אלימות.

הם לימדו אותי,
שכל שימוש בכפייה מצדי יגרום באופן עקבי להתנגדות מצדם,
מה שיכול להוביל לכך,
שבקשר בינינו תהיה איכות של יריבות.
אני לא רוצה שיהיה לי קשר כזה עם אף אדם,
אבל במיוחד לא עם הילדים שלי,
האנשים האלה, שאני הכי קרוב אליהם ולוקח עליהם אחריות.
אז הילדים שלי הם בני- האדם האחרונים
שאני רוצה להיכנס אתם למשחקי הכפייה האלו,
שעונשים הם חלק בלתי נפרד מהם. "

**

הציטוט נלקח מתוך הספרון "לגדל ילדים בחמלה"
שנכתב ע"י ד"ר מרשאל רוזנברג, יוצר גישת התקשורת המקרבת
וניתן לרכישה דרך עידן מלמד באתר הבא.

*****

בדומה להורות, אני מאמין שכדאי גם למנהיגות, ניהול והובלה
להתבסס יותר על קשר, אמון, בחירה ודיאלוג ופחות על עונשים, משחקי כוח, כפייה, פחד וצייתנות.

ביום חמישי הקרוב 31/3 אנחה ברמת השרון מפגש ייחודי וחד פעמי של תקשורת מקרבת למנהלות/ים ולמובילים/ות.
המפגש יתמקד בחיבור שבין תקשורת מקרבת להובלה, ניהול ומנהיגות בארגונים, פרויקטים ומיזמים וכיצד ניתן לשלב ביניהם.
תקשורת מקרבת מהווה נדבך משמעותי ומרכזי בתהליך ההכשרה והפיתוח של מאות מנהלות ומנהלים שאני מלווה ומנחה בשנים האחרונות.

המפגש יכלול:
– הצגת גישת התקשורת המקרבת ומספר עקרונות מרכזיים מתוכה בדגש על הובלה וניהול.
– דוגמאות אמיתיות (Case Studies ) לשימוש בתקשורת מקרבת מתוך מגוון פרויקטים וארגונים.
– הדגמות Real Time לדילמות ואתגרים שיעלו ממשתתפי המפגש.
– שאלות ותשובות.
– שתייה וכיבוד קל.

המפגש ייערך בחצר של ניר באווירה חמה וביתית.
מספר המקומות מוגבל.
פרטים נוספים והרשמה בקישור הבא.

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

ב' אדר ב' – כשאילן אמר "כן" לליאת

כשליאת ביקשה מאילן עזרה עם מטלה בפרויקט שלה, אילן הסכים לעזור.

**
אילן אמר "כן" לליאת,
למרות שהוא חשב שהיא אמורה לעשות את זה בעצמה,
ולמרות שהוא היה עמוס בדברים אחרים,
ולמרות שלא הכי התחשק שלו.

**
אילן אמר "כן" לליאת,
מכיון הוא חשש לפגוע בה,
ומכיון שלא היה נעים לו לומר "לא"
ומכיון שהוא האמין שלעשות את זה יהיה יותר פשוט מהדרמה שתתפתח ביניהם.

**
שבוע אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא גילה שזה יותר גדול ממה שהוא העריך,
ושהוא יותר עמוס ממה שהוא חשב שהוא יהיה,
ושכל הדבר הזה מציק לו מאוד.

**
שבועיים אחרי שאילן אמר "כן" לליאת,
הוא ממש כעס עליה על שהיא לא מתחשבת בו,
על שהיא הכניסה אותו למצב שכזה,
על שהיא חושבת רק על עצמה,
ועל זה שאנשים כמוה מנצלים אנשים כמוהו.

**
נקודת פתיחה של "בסדר, כי לא נעים"
מגיעה מהר מאוד ללולאת "קורבן– מתקרבן – מקרבן"
שעלותה לשני הצדדים ולמערכת היחסים יקרה מאוד.
"לא" מכבד בנקודת הפתיחה,
או "כן" של בחירה מלאה ולקיחת אחריות באותה נקודה
ינטרלו את הלולאה ההרסנית הזו.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ח אדר א' – חוזה עבודה

אכפת לי ממך.
חשוב לי שיהיה לך טוב ושתרגיש טוב.
חשוב לי שתצליחי, שתתפתחי ושתהני מהעבודה.
זו זכותך המלאה. העבודה היא חלק חשוב מחייך. לא החלק היחיד.
אני מבין את זה, מכבד את זה ומכיר בזה.
הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון חשובים באותה מידה.

אין לי מושג איך דברים יתפתחו עם הזמן ובוודאות הם יהיו שונים מאיך שהם כרגע.
נמשיך ביחד כל עוד זה משרת את שנינו ואת הקבוצה שאנו חלק ממנה.
בקשר בינינו לא תהיה קביעות המבוססת על תואר, דרגה, תפקיד או מסמך.
בקשר בינינו הקביעות תנבע מאכפתיות, מכבוד הדדי ומערך אמיתי שנמשיך לתת ולקבל לאורך הדרך.

יש לי כוונה חזקה לקיים את החוזה הזה ומחוייבות לדיאלוג מתמשך פתוח, כן ויצירתי.
אני מקווה שנישאר ביחד הרבה שנים ושנמשיך להרוויח ממערכת היחסים הזו ביחד.
במידה ומשהו ישתנה אעשה כל שביכולתי כדי לסיים את זה בצורה מיטבית. לך ולי.
גם אז הצרכים שלך, הצרכים שלי והצרכים של הארגון יהיו חשובים באותה מידה.
החוזה הזה מחייב את שנינו. כל מה שאני מצפה מעצמי אני מצפה גם ממך.
מעבר לכך אין הרבה דברים שאני יכול להבטיח או רוצה לבקש.

מתאים לך שנתחיל לעבוד ביחד?

חיים מלאים. יום יום.