תגית: הערכה

פחות חשובה לי התודה שלך עכשיו.
אני לא צריך את האמירה שלך
ובטח שלא את המתנה שלך.

**
הרבה יותר חשוב לי שתראה אותי.
שלא אהיה שקוף.
שתבין מה אני עושה.
ועד כמה.
שתעריך את מה שקורה "מאחורי הקלעים"
ושגורם לכל זה להיראות זורם, חלק וקל.

**
אם אתה לא רואה, לא מבין, לא מעריך או לא מתכוון,
אנא חסוך ממני את המילים החלולות שלך,
את הודעת ה-"יציאה-ידי-חובה",
או את הצ'ופר החומרי והסטנדרטי שקל לך לשלוף ולהפעיל.
עדיף שתשתוק מאשר שתסמן "וי" על עוד משימת "אמירת תודה" בצ'קליסט שלך.

**
פחות חשובה לי התודה שלך.
הרבה יותר חשובה לי ההבנה וההכרה שלך.
היא לא חייבת להיות מדוברת.
מבט או מחווה קטנה יספיקו.

חיים מלאים. היום.

אתמול, אי שם במרכז הארץ,
מורה אחת, בתיכון אחד,
נפרדה באופן אישי מעשרות תלמידיה
כשהפתיעה אותם במכתב אישי מעוצב
עם רשימת התכונות הייחודיות שהיא רואה ומעריכה
בכל אחד ואחת מהם.

**
אולי זה מסביר חלק מהסיבה
לנוכחות המלאה בכיתתה לאורך השנה
לרעב ללמידה ולאהבת המקצוע שיש לתלמידיה…

וכל זאת,
עם אותו שר,
עם אותה מערכת,
עם אותה משכורת,
ועם אותם בני נוער,
שקוראים עליהם כל כך הרבה בעיתונים
וששומעים עליהם בלי סוף בחדשות.

חיים מלאים. היום.

אין לנו מושג מאיפה הוא מגיע ולאן היא הולכת.
אין לנו מושג מה עובר עליו ומה היא עוברת.
אין לנו מושג מה הוא יעשה עם זה. אם הוא יעשה עם זה.
אין לנו מושג לאן היא תיקח את זה. אם היא תיקח את זה.
אין לנו מושג איך זה ישפיע. אם זה ישפיע.
אין לנו מושג מה יש מתחת למילים.
אין לנו מושג מה נמצא מאחורי השתיקה.

**
אין לנו מושג.
להחזיק כוונה.
לעשות את העבודה.

להמשיך הלאה…

חיים מלאים. היום.

בהנחה שהוא לא יודע כמה את חושבת עליו וכמה זמן את מקדישה לו…
בהנחה שהיא לא יודעת מה אתה עושה עבורה מאחורי הקלעים ואלו מחירים אתה משלם…
בהנחה שהוא לא יודע כמה אנרגיה את משקיעה בעניין שלו וכמה אנשים מעורבים…
בהנחה שהיא לא יודעת, מבינה או מאמינה כמה היא חשובה לך…
בהנחה שהוא לא יודע כמה זה מורכב ואולי גם לא ידע…
בהנחה שהיא לא רואה את התמונה המלאה שאת רואה ושאולי גם לא תוכלי לשתף אותה בזה…

**
בהנחה שאולי למרות כל ההשקעה, האנרגיה והמאמץ,
הם לא יראו את זה, ישכחו את זה, יעריכו את זה פחות ממה שלדעתך צריך
ואולי אפילו ישפטו אותך, יכעסו עלייך ולא יעריכו אותך –

בהנחה שכל זה (אולי/סביר להניח/כנראה) יקרה:
האם עדיין חשוב לך לעשות את זה ?

חיים מלאים. היום.

שאלות קריירה בין אדם למקום

מה המקום שלי ?
האם יש לי מקום כרגע ?

**
האם אני במקום שבו:
– רואים אותי ?
– מקשיבים לי ?
– אכפת לאנשים ממני ?
– מתייחסים אלי בכבוד ?
– מעריכים אותי ?
– אוהבים אותי ?

**
עד כמה אני במקום המאפשר לי :
– לעשות עבודה חשובה ?
– לעשות עבודה שאני אוהב ?
– לעשות עבודה שאני טוב בה ?
– לקבל שכר ראוי בעבור עבודתי ?
– להביא לידי ביטוי את חוזקותיי ויכולותיי ?
– חופש תנועה, ביטוי ויצירה ?
– ללמוד, לגדול ולהתפתח ?
– לקיים קשרים חברתיים משמעותיים ?

**
במקום שבו אני נמצא/ת כרגע:
– עד כמה אני ערה / מודעת / מוקירה / רואה / חווה את כל זה ?
– עד כמה אני מדחיק / מתעלם / מסרב לראות ?
– עד כמה אני לוקחת דברים כמובן מאליו ?
– עד כמה אני במרדף אינסופי אחרי הדבר הבא ?
– האם זה זמן לשינוי במקום שבו אני נמצא ?
– האם זה זמן למעבר למקום אחר ?
– איך אפשר לדעת… ?

חיים מלאים. היום.

האיש האהוב, המוערך והנערץ,
שנשיאים, ראשי ממשלות ומנהיגים מכל העולם
הגיעו במיוחד כדי ללוות אותו בדרכו האחרונה

הוא אותו האיש,
שאשתו וחברתו, שלה נישא עוד לפני הקמת מדינת ישראל,
בחרה להיעדר מטקס השבעתו לנשיא התשיעי של אותה המדינה.

**
בן אדם:
מעבר לשחור ולבן,
מעבר לטוב ורע,
מעבר לצודק וטועה,
מעבר לכותרת שטוחה
כזו או אחרת.

**
בן אדם:
חיים מלאים של גם וגם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

תודה על שאתה מנסה להבין אותי.
שאתה מקשיב.
שאתה משתדל לראות אותי.
שמעניין אותך מה עובר עלי,
איך אני מרגיש, מה חשוב לי ומה דעתי.

**
תודה על שאת מכבדת אותי.
שאינך מקטינה אותי.
שאינך מזלזלת בי, בדברי או במעשי.
שגם כשדעותינו שונות וכשאנחנו רואים דברים אחרת,
את עדיין מעריכה אותי. כאדם.

**
תודה על שאתה אוהב אותי.
שאתה רוצה שיהיה לי טוב.
שאני חשוב לך.
שאתה דואג לי.
שבאמת אכפת לך ממני ולא רק מהעבודה שאני עושה.

**
"החבילה" של הבנה – כבוד – אהבה שאני מקבל ממך אינה מובנת מאליה.
למרות שהיא לא תופיע בהצעת העבודה ובחוזה הרשמי בינינו,
מבחינתי היא בראש הרשימה.
תנאי הכרחי לעבודה המשותפת שלנו.
כש"החבילה" חסרה, או לא שלמה,
שום תואר, דרגה או הטבה לא באמת יספקו את "הסחורה"…

חיים מלאים. יום יום.

כשהייתי בדרכי למפגש אתמול בבוקר, הטלפון צלצל.
על הקו היה ע. שרצה לשתף אותי במשהו ולהגיד לי תודה.
הוא סיפר לי שהוא החל להשתמש בפורמט של שיחת חמש השאלות עם המנהלים שתחתיו
ושהתהליך הזה (כולל ההכנה לשיחה) מייצר דיאלוג איכותי ומשמעותי שכולם נתרמים ממנו.
שיחה של פחות מחמש דקות.
זו היתה שיחה קצרה שריגשה אותי, מילאה אותי ושינתה לי את היום.

**
הנה הניתוח שלי בדיעבד, למה שהפך אותה לכל-כך עוצמתית עבורי:
1. היא היתה מפתיעה.
לא ציפיתי לשיחה הזו. עצם הצלצול הפתיע אותי.
התוכן הפתיע אותי. ע. שיתף אותי במשהו שלא הכרתי ושלא הייתי מודע לו.

**
2. היא היתה קונקרטית.
ע. התייחס למשהו מאוד ברור ומסוים.
הוא לא דיבר בצורה כללית או בסיסמאות.

**
3. היא הגיעה מאדם שאני מעריך ושדעתו חשובה לי.
ע. הוא לקוח שאני מעריך ושאני מכוונן לתת לו ערך גבוה.
מעבר לתוכן, ההכרה בכך שע. חשב עלי ובחר להתקשר מחממת את לבי.

**
4. היא היתה אותנטית וכנה. שיחה "מהלב".
בחוויה שלי, ע. לא הפעיל עלי טכניקה מניפולטיבית כלשהי בכדי להוציא ממני יותר.
גלאי ה"בולשיט" במצבים הללו חדים מאוד.

**
בפחות מחמש דקות ניתן להעניק לאנשים שחשובים לכם מתנה משמעותית, עוצמתית ויוצאת דופן.

"המצרכים הנדרשים":
התכוונות, אותנטיות, תשומת לב ופעולה.

מצרכים ש"אינם נדרשים":
כסף, תקציב מתנות, אישור הנהלה, הרבה זמן.

חיים מלאים. יום יום.

ניתן לתרגם את הפועל "להעריך" לשני פעלים שונים באנגלית:

1. להעריך = To Appreciate :
לראות את העובדים "שלכם".
ליתר דיוק, את בני האדם שאתכם.
להכיר להם תודה על המאמץ, התרומה והעשייה שלהם.
גם במקומות שקשה לכמת. גם על דברים שאינם באור הזרקורים.
לאפשר להם לראות את עצמם.

2. להעריך = To Evaluate :
לשפוט אותם ואת התוצאות שלהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב בהם.
לנתח את מה שטוב ומה שפחות טוב במה שהם עושים.
לתת להם ולעבודה שלהם ציון.
להשוות אותם לאחרים.

**
הערכה מהסוג השני היא משהו שהרבה מערכות וארגונים דורשים.
מנהלים (והורים) רבים ממוקדים בעיקר בהערכה מהסוג השני.

בלי קשר למערכת שאתם חלק ממנה, הערכה מהסוג הראשון היא 100% בידיים שלכם. גם בארגון שדורש הערכה מסוג שני.
הערכה מהסוג הראשון היא אחת המתנות היקרות שאתם יכולים להעניק לעובדיכם (ולילדיכם).

חיים מלאים. יום יום.