כלל 1:המשחק ייגמר מתישהו. יום אחד. לא ברור מתי. נדע כשנדע. לפעמים נראה את זה מגיע. לפעמים נקבל את זה בהפתעה כשזה יבוא. זה יכול לקרות בכל רגע. גם היום.
כלל 2: תוך כדי משחק נשכח שזה משחק. נתבלבל. נשכח מי אנחנו ומה תפקידנו. לא נזכור מי משחק איתנו ולידינו. מי הם ומה תפקידם. מדי פעם ניזכר. אולי.
כלל 3: יש לנו השפעה אינסופית על המשחק, על ההתפתחות שלו ועל מה שיקרה במהלכו. יש לנו השפעה אינסופית על מה שיקרה לנו בתוכו. בכל רגע נתון אנחנו יכולים לבחור מה לעשות ואיך להגיב.
כלל 4: אנחנו מוגבלים. בכל סיבוב של המשחק יש דברים שהם מעבר לשליטתנו. בכל רגע נתון יש דברים שהם מעבר ליכולותינו.
כלל 5: אנחנו קובעים את מטרת המשחק שלנו. אנחנו מגדירים מהי הצלחה ומהו כישלון, מהו ניצחון ומהו הפסד.
כלל 6: את המשחק הזה משחקים ביחד. אפשר לבחור עם מי לשחק, איפה ואיך. אפשר לבחור עם מי לא לשחק, איפה לא ואיך לא. תמיד.
** רוצים לשחק ?
התחלנו מזמן …
אנחנו כבר עמוק בתוכו…
(כלל 2)
הצעה ללכת ביחד למופע של אביתר בנאי – החלטה – קניית כרטיסים
צורת התארגנות חדשה – חמש דקות יומיות – מערכת יחסים חדשה בין חמישה אנשים – אינטראקציה שונה – נגיעות …
התכווננות – התפתחות ספונטנית – שינוי – אדוות –התרחשות – הדהודים – השפעה אינסופית – ….
**
תודה על אתמול.
תודה על ההזמנה.
תודה על יצירת המרחב.
תודה על פתיחת הדלת, על ההכנסה פנימה.
תודה על חיבור.
תודה על נוכחות.
עשרה דברים שחיים בי כרגע.
מחשבות בעקבות אירוע בן יומיים שזכיתי להשתתף בו השבוע.
השפעה
השפעה של איש אחד.
במקרה הזה של אישה מסוימת אחת.
אסנת.
שלקחה על עצמה משימה קונקרטית,
להקים משהו שלא קיים
ושלא ברור אם ואיך אפשר ליצור אותו.
לקחה על עצמה ויצרה.
משהו יוצא דופן. מופלא.
בעל השפעה אינסופית
שנוגע במאות אנשים במעגל ראשון
וברבבות במעגלים נוספים.
** התפתחות
האירוע התרחש במלון ליאונרדו באשדוד.
כשנתיים לפני כן השתתפתי באירוע "דומה", של אותו ארגון ובאותו מלון.
דומה בהיבטי הכותרת והמיקום.
שונה מאוד כמעט בכל היבט אחר.
התפתחות אינסופית של אנשים, תוכן, רעיונות, תהליכים, השפעה.
התפתחות אינסופית שחלקה תולדה של חשיבה, תכנון, עבודה וחזון
וחלקה ספונטנית, יצירתית, מפתיעה, מקורית ואקראית.
** פחד
פחד של אנשים.
פחד מאיבוד מקום.
פחד מעולם משתנה.
פחד מאיבוד רלוונטיות.
פחד מפספוס הזדמנות.
פחד שזה לא מספיק.
פחד מהעתיד וממה שיהיה.
לא רק פחד.
גם חרדה.
גם חוסר אונים.
מטען כבד.
** זיכרון
זיכרון של משפט מסוים שנאמר לפני שלוש או ארבע שנים.
משפט שמישהו זכר שאמרתי ושאני כבר מזמן שכחתי.
זיכרון חי ונוכח של משפט אחד.
הבחירה להזכיר את המשפט ולהפיח בו חיים.
זיכרון לא לינארי.
למילים יש כוח.
** אינטימיות
שיחה קצרה בין שני אנשים.
כמה דקות.
מוכנות להיפתח.
לשתף ולהקשיב.
להיות נוכח.
בלי להיבהל. בלי לשפוט.
בלי לפתור. בלי לייעץ.
רק להיות ביחד.
לכמה רגעים.
אינטימיות של עשר דקות
שיכולה להיהפך לדבר הכי משמעותי באירוע שלם.
** מתח
יש את זה ויש את זה.
גם וגם.
מתח בין סיפורים שמתנגשים.
מתח בין צרכים שונים.
מתח בין תחושות.
בין הכרת תודה והשראה לבין תסכול.
בין חיבור לניתוק.
בין קירבה לבדידות.
מתח של פוטנציאל שרוצה להתממש.
** בחירה
"דלתות מסתובבות".
בקיץ 2015, לאחר התלבטות בין שתי אפשרויות, בחרתי בחירה.
פיצול בנתיב חיים שהוביל אותי במסלול מסוים ולא במסלול אחר.
השבוע, באירוע , קיבלתי הצצה לנתיב החלופי.
פגשתי אנשים שבבחירה שונה, אז באותה נקודת זמן,
היו יכולים להיות חלק מחיי (ואני חלק מחייהם)
והיום אנחנו לא.
היה מעניין ומרתק לפגוש אותם.
להכיר אישית חלק מהם.
מתח של גם וגם.
שמחה על אותה בחירה וגם צביטה קלה בלב.
** חברים
אנשים שכיף לך להיות במחיצתם.
שאתה נהנה לפגוש.
להגיד שלום.
להתחבק.
לדבר.
קרובים יותר וקרובים פחות.
חברים חדשים וותיקים.
חברים לדרך.
חברים לחיים.
** הכרת תודה
בכדי שאירוע כזה יתרחש ושאני אוכל להשתתף בו
צריכים לקרות אינספור אירועים מקדימים.
עשייה, החלטות, פעולות והשקעה
של אינספור אנשים בנקודות זמן שונות.
את חלקם אני מכיר ואחרים לא.
חלקם מכירים אותי ואחרים לא.
בהסתכלות פשטנית מסוימת,
החיבור שלי לאירוע המסוים הזה
התחיל להיווצר כבר לפני שבע שנים.
זרע עוברי,
מפגש ראשוני עם קבוצה מצומצמת של אנשים
שחלקם עדיין כאן ואחרים כבר לא.
עצירה להכרה ולהיזכרות.
הכרת תודה הפרושה על פני שבע שנים.
כשלושים נשות חינוך.
שלושה מפגשי למידה וחוויה בני שלוש שעות.
** מה כבר יכול לקרות בפרק זמן כה קצר?
סבב סיכום חושף חלק מהתשובה.
רשימה חלקית בלבד:
ההיא שרצה להתקשר לבתה ולהגיד שהכול בסדר עם הנכד (אפילו שהמורה חושבת אחרת).
ההיא שלמדה משהו על עצמה ומבינה שהכול בסדר איתה (מותר לה להנות מלהיות לבד).
ההיא שהצליחה להיות נוכחת לצד חברתה בשעותיה האחרונות (פשוט להיות איתה…).
ההיא שמבינה את הבן שלה קצת יותר עכשיו (ושבדרך לדבר על זה עם בעלה).
היא שיותר קל לה להקשיב עכשיו (ושכבר רואה את ההשפעה של זה על אחרים).
**
וואוו.
מתנה גדולה.
זכות ענקית.
אינסוף השפעה.
לילה טוב.
גזענות. אלימות. כוחנות. שחיתות.
רצח עם. סוריה. ילדי–רחוב. חסרי-בית.
מלחמות השרדות. קשישים. ניצולי שואה.
ALS. סרטן. אלצהיימר. מחלות קשות. התאבדויות.
התעללות. הטרדות מיניות. זנות. סמים.
פיטורים. אבטלה. עוני. חקלאים קורסים.
פערים כלכלים. פערים חברתיים. אי שוויון.
הרג בעלי-חיים. תאונות דרכים. משפחות מתפרקות.
פליטים. חוסר אנושיות. אזרחים סוג ב'.
**
הצפה.
כאב אינסופי.
סבל שלא נגמר.
מה כבר אפשר לעשות… ??
הרי שום דבר לא באמת ישנה…
**
לנשום.
להחזיק כוונה.
לנקוט עמדה.
לחגוג ולשמוח.
להתאבל ולכאוב.
להמשיך להאמין.
לשמור על עצמנו.
להשפיע במקומות שניתן.
כל אדם הוא עולם ומלואו.
קצת יותר חמלה ואנושיות.
נוכחות ועשייה מעבר לעצמנו.
להשקיע אנרגיה במקומות חשובים.
להכיר תודה על מה שיש.
להוקיר את שאינו מובן מאליו.
לנשום…
למרות שלא ניתן לקבוע האם התרנגולת קדמה לביצה
או שמא הביצה קדמה לתרנגולת,
ניתן לקבוע שתרנגולת (כלשהי) קדמה לביצה (כלשהי)
ושאותה ביצה קדמה לתרנגולת אחרת (כלשהי) שבקעה מתוכה.
** יום המנהלים שנבנה עכשיו (ויתקיים בעוד כשבועיים)
מושפע מעבודת ההכנה ליום (המוגדרת ברגעים אלו ממש)
המושפעת מיום המנהלים כפי שניתן לדמיין אותו היום,
המושפע מהמשובים לעבודת ההכנה הניתנים כעת,
המושפעים מ…
** בשונה מהביצה והתרנגולת,
יום המנהלים (שלכאורה יתקיים בעתיד)
ועבודת ההכנה (שלכאורה מוגדרת כרגע) מתרחשים שניהם,
בו זמנית,
באינטראקציה מופלאה,
שבה זה יוצר את זו,
וזו יוצרת את זה, ממש עכשיו, בעת ובעונה אחת.
דמיינו לעצמכם מדינה בשם לסטרלנד
שבה מתקיימים אחת לתקופה שני סוגים של בחירות.
בחירות לסטריות ובחירות כלליות.
בבחירות הלסטריות, רק לאנשים בשם לסטר מותר להצביע.
בבחירות הכלליות לכל תושבי המדינה מותר להצביע.
הקטע הוא, שבכדי להתמודד בבחירות הכלליות,
מועמדים חייבים לעבור את הבחירות הלסטריות בתוצאה טובה.
מה אתם אומרים…?
** עפ"י לורנס לסיג, פרופסור למשפטים,
מספר האנשים שקוראים להם לסטר בארה"ב
שווה פחות או יותר למספר התורמים הפוליטיים הגדולים.
סדרי העדיפויות של חברי הקונגרס נקבעים בעיקר על ידי אותם תורמים,
כך שלמעשה רק קולותיהם ודעותיהם של התורמים האלה הם בעלי משמעות.
עפ"י לורנס לסיג, ארה"ב היא למעשה לסטרלנד.
** ומה בארצנו…?
גם ללא הבנה פוליטית עמוקה,
אין ספק שהמשל רלוונטי מאוד גם עבורנו.
פחות בכיוון של אברהםלנד, יעקבלנד, לאהלנד או רבקהלנד
שהם שמות נפוצים מדי.
יכול להיות שבכדי שהיחס יהיה מדויק,
ניתן להישאר עם השם לסטר גם כאן, במדינת ישראל…
אורך הסרטון 3:49 דקות ברוטו.
אני מתחיל לדבר בשניה ה – 0:25.
הנאום שלי מסתיים אחרי 110 שניות בלבד (כולל ההקדמה)
ואז… נשלף "השפן" שאף אחד לא ציפה לו.
מה יש בסרטון הזה עבורי ?
1. הכרת תודה עמוקה וכנה למספר אנשים שאני מאוד מעריך
ושתרמו המון למשפחתי (ולמאות משפחות אחרות).
2. חידוד כוונה.
למה אתה עולה "על הבמה"?
את מי את משרתת כשאת שם?
3. מעבר לשיפוטיות של טוב ורע.
וואטסאפ הוא לא "מכת מדינה" וחיבור לסלולרי הוא לא "מגיפה".
גם הומואים, לסביות, סטרייטים, רבנים, מתנחלים או חברי כנסת הם לא.
הטכנולוגיה קיימת, דברים נאמרים.
השאלה החשובה בעיני היא איך מגיבים למה שקורה ואיזה שימוש עושים בטכנולוגיה.
4. בכדי לתת למישהו מתנה משמעותית (לכל החיים… ?)
או בכדי ליצור רגע קדוש ומרגש של חיבור,
לפעמים מספיקים שני משפטים או עשרים שניות.
אם בא לכם לשתף אותי (באתר, בפייסבוק או במייל חוזר) אשמח לשמוע מה הסרטון והמילים הללו מעוררים בכם…
ביום רביעי הקרוב, 27/7, אתן את הרצאת הפתיחה בכנס מיוחד לבעלי עסקים
המאורגן ע"י מט"י (המרכז לטיפוח יזמות) וסלבה מרגוליס בקולנוע גלובוס מקס שבקריון.
ההרצאה תתמקד בבניית וטיפוח מערכות יחסים עם לקוחות קיימים וחדשים
וביישומים חזקים של תקשורת מקרבת (רוח וכלים) בעולמות העסקיים.
ה"נאום" הפעם יהיה קצת יותר ארוך (40 דקות)
וגם הקהל יהיה שונה (מנהלים, יזמים ובעלי עסקים)
אבל למרות ההבדלים בנושא, בקהל ובפורמט,
אני מגיע בדיוק עם אותה מהות ועם אותה כוונה: לתת ערך משמעותי, לגעת ולשרת.
לאחר ההרצאה שלי תועברנה בכנס ארבע הרצאות נוספות
ע"י 4 מרצות ומרצים שאת חלקם אני מכיר באופן אישי
ועליהם אני ממליץ בחום רב.
התוכניה המלאה, פרטים, עלויות והרשמה בקישור הבא.
(שימו לב שההרשמה אינה דרכי + בואו להגיד שלום אם תהיו שם ..).