מאה החלטות ביום

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

ביקורת

ביקורת – השלימו את החסר :

אתה ___ .
את לא ___ .
ההתנהגות שלך ___ .
את לא מספיק ___ .
אתה יותר מדי ___ .
אני במקומך כבר מזמן הייתי ___ .
לא היית אמורה לעשות את זה.
לא היית אמורה לעשות את זה כך.
למה עשית את זה ??
למה אתה לא ____ ??
מי את חושבת שאת ??

**
ביקורת.
מדוברת או שקטה.
חומצה הרסנית מהסוג הקטלני ביותר.

כמה ביקורת אפשר לספוג בחמש דקות ?
כמה ביקורת אפשר להטיח בחמש דקות ?

הרבה.
הרבה יותר מדי.

**
חלקנו כל-כך מורגלים בה (לתת ו/או לקבל)
עד שאיננו מודעים לעד כמה היא נוכחת בחיינו.
באמונות, בחשיבה, בשפה, בדיבור.
כמו דג במים שאינו מודע לסביבה שלו.

חלקנו כל-כך מורגלים בה
עד שאיננו מאמינים שאפשר גם אחרת.

אפשר.

צעד צעד…
לאט לאט…
בהרבה עדינות וחמלה.
לעצמנו ולאחרים.

חיים מלאים. היום.

ט"ו אלול – אחד מארבעת אלפים

80 שנות חיים.
4,000 שבועות חיים.
29,000 ימי חיים.
700,000 שעות חיים.
(* הערכה מקורבת גסה – לא כוללת תאונות, מחלות, אסונות וכו')

**
גם אם זה לא נראה או מרגיש כך,
גם אם קל לשכוח ולהדחיק,
בינתיים…
אנחנו כאן לזמן מוגבל.
סופי.
קצר.
מספיק.

**
השבוע הנוכחי, שהתחיל היום ויסתיים בעוד שישה ימים
הוא אחד מארבעת אלפים.
0.03% מסך שבועות החיים.

**
שאלות בסיסיות:
– איפה השקעת את אנרגית החיים שלך היום…?
– במה חשוב לך להשקיע אותה מחר…?

חיים מלאים. יום יום.

ג' אלול – לְמַה את מחוייבת?

לְמַה את מחויבת כרגע?
את תמיד מחוייבת למשהו.
תמיד.
בכל רגע נתון.
זה יכול להשתנות מרגע לרגע, או להישאר קבוע לאורך זמן.
כך או כך, את תמיד מחויבת למשהו.

**
לְמַה אתה מחויב היום … ?
לקריירה? למשפחה? לחברים? לכסף?
לניצחון? לביטוי עצמי? להנאה? לכבוד?
לאמת? להרמוניה? לצדק? לביטחון?
לאיזון? לעמידה במילה שלך? ללמידה?

**
גם כשאתה מתחיל ומפסיק אתה מחויב.
גם כשאת לא עקבית או לא מתמידה את מחויבת.
אולי לנוחות. אולי לחופש. אולי לעצמאות.
אולי למשהו אחר…

**
אנחנו תמיד מחויבים למשהו.
האם אתם מבינים לְמַה אתם מחויבים היום…?
האם מתאים לכם להמשיך להיות מחויבים לזה…?

חיים מלאים. יום יום.

יד' אב – אפשר

אפשר להתנתק מדי פעם מהטכנולוגיה.
(לא חייבים להיות מחוברים לכל דבר כל הזמן).

ניתן להעניק תשומת לב מלאה למי שאיתנו באינטראקציה.
(……. מ – ל – א – ה ……. )

מותר לסגור לעצמנו זמן אישי נטול–הפרעות.
(לחשיבה, יצירה, משחק, עבודה, מנוחה…).

מומלץ לעשות שימוש מתאים במכשירים ובכלים השונים.
(במקום שהם יעשו שימוש בנו).

**
כמו דברים רבים אחרים, זה לגמרי אפשרי.
כמו דברים רבים אחרים, בכדי שזה יקרה צריך לבחור ולעשות.
כמו דברים רבים אחרים, זה לא תמיד פשוט

**
ההשראה לפוסט הגיעה מהמאמר של לינדה סטון על "תשומת לב חלקית מתמשכת".
שאליו הגעתי בזכות המאמר של נירית כהן על "הרעב לזמן".

חיים מלאים. יום יום.

יב' אב – אמונות יסוד

קבוצה א':
1. העולם מקום מסוכן.
2. אין מספיק לכולם.

קבוצה ב':
1. העולם מקום בטוח.
2. יש מספיק לכולם.

**
שתי קבוצות של אמונות יסוד.
בכל קבוצה שתי אקסיומות המגדירות חיים שלמים.

לכל קבוצה שירשת או שפיתחת לאורך השנים
ניתן למצוא אינסוף הוכחות שהיא הקבוצה הנכונה.
התקשורת והרשתות החברתיות לשרותך.
כל קליק ולייק יקרבו לך עוד מאותו סוג.

**
– איזו קבוצה ירשת מהבית?
– האם שינית או פיתחת קבוצה בעצמך לאורך השנים?
– איך הקבוצה הזו מנהלת אותך ואת חייך ביום – יום?
– איך הקבוצה הזו מנהלת אותך ואת חייך ממש כרגע?

חיים מלאים. יום יום.

כ"ו תמוז – לחץ

5 סוגים של לחצים (רשימה חלקית)

א. לחץ מאי-נוחות
משהו לא יהיה מושלם, כיף, מהנה ונוח.
אולי גם "נשלם עליו" בזמן, באנרגיה, בכסף.

ב. לחץ מעומס
ריבוי משימות ועניינים שאנו עוסקים בהם בו זמנית.
גם אם כל משימה בפני עצמה היא ברת-ביצוע ואינה מאתגרת במיוחד,
כשכולן נערמות ביחד ומתרחשות בעת ובעונה אחת זה מלחיץ.

ג. לחץ מהלא – נודע
אי – וודאות וחוסר אונים שאנו חווים כשאין לנו מושג איך המצב יתפתח ומה יקרה.
אנו חיות אנושיות המחפשות וודאות ונלחצות כשאין.
לחץ מהלא – נודע יתפוגג או יומר ללחץ מסוג אחר כשהבהירות תיווצר.

ד. לחץ מכישלון
בביצוע משימה מסוימת או תפקיד כלשהו.
הכישלון יכול להיות מוגדר ע"י סמכות חיצונית או פנימית (אנחנו).
בעבודה, במערכות יחסים, בלימודים ובכל תחום שהוא.

ה. לחץ הישרדותי
סכנת חיים שלא בטוח איך נצא ממנה.
ענייני בריאות או כסף שמאיימים על חיינו.

**
החופש הגדול, שינוי תפקיד,
קניית ומכירת בית, איסלם קיצוני בעולם,
מזג האוויר, החלפת בית ספר,
המבחן הקרוב, הפרויקט הנוכחי,
הפגישה הבאה, הטיסה לחו"ל,
הפידבק שקיבלתי, רופא השיניים…

**
יש משהו מרגיע בעצם ההתבוננות בלחץ שלך,
הזיהוי שלו וההבנה שהוא אינו לחץ הישרדותי אמיתי.

במצבים שבהם ישנו לחץ הישרדותי אמיתי,
כדאי שהוא יקבל עדיפות עליונה.
כל השאר פחות חשוב כרגע.
ופחות מלחיץ.

חיים מלאים. יום יום.

י"ז תמוז – אושרו של אדם אחד

"תרגול של מודעות הוא, למעשה, תרגול של אהבה.
כדי לעודד מודעות, באנשים המתעתדים לחיות עם אדם אחר,
ביקשתי מתלמידי לעזור לי להקים 'מכון לאושרו של אדם אחד'.
יהיו לנו תכנית שנתית וקורס אחד בלבד, שייקרא 'התבוננות עמוקה'.
במשך שנה ילמד כל תלמיד לתרגל התבוננות עמוקה בתוך עצמו
כדי לגלות את כל הפרחים והזבל הנמצאים בתוכו –
לא רק את אלה שיצר בעצמו,
אלא גם את המורשת שקיבל מאבותיו ומהחברה.

בסוף הקורס יקבל כל תלמיד תעודה,
שכתוב בה שלאותו התלמיד יש הכישורים הדרושים לנישואים.
לדעתי, חשוב שכל הזוגות הצעירים יתרגלו בצורה זו
לפני צאתם למסע הגילוי ההדדי, דהיינו – הנישואים.
אם הם אינם מכירים היטב את עצמם
ואינם מקדישים זמן להתרת הקשרים הפנימיים שבתוכם,
תהיה שנת נישואיהם הראשונה קשה."

**
"כשמישהו אומר לנו משהו לא נעים,
ואיננו מבינים למה הוא אומר זאת,
אנחנו נפגעים ונוצר קשר בתוכנו.
היעדר הבנה הוא המקור לכל הקשרים הפנימיים.
אם אנחנו מתרגלים מודעות,
אנחנו יכולים ללמוד איך לזהות קשר ברגע שהוא נוצר בתוכנו
ונוכל למצוא דרכים להתיר אותו.
מבנים פנימיים דורשים את תשומת ליבנו המלאה ברגע שהם נבנים,
כשהם עדיין רופפים, וכך התרתם תהיה קלה יותר.
אם איננו מתירים את הקשרים ברגע היווצרותם,
הם יתהדקו ויתחזקו."

~ הקטעים מתוך הספר "לגעת בשלווה" מאת טיך נהאת האן.

חיים מלאים. יום יום.

י"ב תמוז – ההחלטה היחידה

"איפה אני בוחר/ת למקד את תשומת הלב שלי כרגע?"

מספר דוגמאות (רשימה חלקית ביותר):
– בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה?
– בעבר, בהווה או בעתיד?
– בסלולרי או בילד שלי?
– בוואטסאפ או בכביש?
– במילים, במעשים או בצרכים?
– במה שכבר קורה או במה שלא קורה עדיין?
– באיום או בהזדמנות?
– במבט על או בצלילת עומק?
– בניסיון להקשיב או בניסיון להגיד?
– במחשבות או ברגשות?
– במי שמדבר כרגע או במי ששותק?
– בבעיה או בפתרון?
– בדרך שעברנו או בתקיעות שאנו חווים?
– בתהליך, במבנה או בתוכן?
– בפרויקט הזה או בפרויקט אחר?
– בזוית ראייה רחבה או בזוית ראייה מצומצמת?
– במה לעשות או במה לא לעשות?
– בעצמי או באחרים?
– במה אני רוצה שיקרה או במה שאיני רוצה שיקרה?
– האם להגיד "כן", להגיד "לא" או להמשיך להתלבט?
– בפייסבוק, באח הגדול, בטוקבקים, בספר או בסדרה תיעודית?
– בתשתיות או בייצור?
– בקבלה או בנתינה?
– בחגיגה או באבל?
– בחשוב או בדחוף?
– בלמכור או בלשרת?
– בלהימנע או להתמודד?
– בלחיות או בלמות?

**
מאמן כדורסל מקבל מאות החלטות מקצועיות במשחק.
בן אדם מקבל אלפי החלטות "תשומת לב" בכל יום.
במודע או שלא במודע.

תשומת לב.
ההחלטה היחידה.
שריר שניתן לאמן.
המשאב הכי יקר שיש.
שם הכול מתחיל.
משם הכול נגזר.

חיים מלאים. יום יום.

ג' תמוז – הרצל אמר

"ראיתי והאזנתי להולדת אגדת אישיותי.
העם הוא רגשני,
ההמונים אין להם ראייה בהירה.
נדמה לי שכבר עכשיו אין להם מושג ברור עלי.
אד קל מתחיל להיתמר סביבי.
אולי יהיה עמוד ענן אשר בו אתהלך. "

**
"יש לשער שהיו מקדמים באהבה פני רמאי ממולח,
כמו את פניי שלי, שאיני מוליך אותם שולל.
אולי הדבר הזה שאני רושם כעת
הוא הדבר המעניין ביותר ביומנים האלה:
איך האגדה שלי נוצרת.
כשישבתי שם על הבימה
והאזנתי לנאומים הסוערים ולתרועות של תומכי
החלטתי בלבי להיות תמיד ראוי יותר ויותר לאמונם ולאהבתם."

**
דברים שכתב בנימין זאב תאודור הרצל ביומניו
המצוטטים בספר "מנהיגות מעצבת" מאת פרופסור מיכה פופר (עמ' 77).

**
כמה נקודות שעלו בי עם קריאת הקטעים הללו:
– הפער בין מה שקורה לסיפור על מה שקורה.
– היווצרותם של אגדות וסמלים.
– הכמיהה להנהגה.
– בלבול, טעויות והטעייות.
– השפעתה ועוצמתה של התכווננות פנימית.

חיים מלאים. יום יום.