תגית: מודעות

4 המלצות אחרי מפגש עם מועמד:
"בוודאות כן", "בוודאות לא", "נטייה ללא", "נטייה לכן".
לכאורה, כולנו פגשנו את אותו מועמד.
בפועל, כל אחד מאתנו פגש אדם אחר
שבמקרה נשא את אותו שם
ואת אותם קורות חיים.

**
כשכולנו מסכימים זה קצת פחות מעניין.
כשיש בינינו חילוקי דעות, זה מתחיל להיות מרתק.
לא פחות משחשוב לי להבין את השורה התחתונה שלך,
חשוב לי להבין איך הגעת להחלטה הזו ואילו שלבים עברת בדרך אליה.

**
ההמלצה שלך בנוגע למועמד,
אומרת משהו עליו
והרבה עלייך.

חיים מלאים. היום.

כשמישהו מדבר "לאט מדי",
הוא לא באמת מדבר לאט מדי,
הוא מדבר לאט יותר
מהקצב שבו אנו מאמינים שהוא אמור לדבר.

**
כשמישהי מדברת "הרבה מדי",
היא לא באמת מדברת הרבה מדי
היא מדברת יותר
ממה שאנו מאמינים שהיא אמורה לדבר.

**
כשמישהו מבקש מחיר "גבוה מדי",
הוא לא באמת מבקש מחיר גבוה מדי,
הוא מבקש מחיר גבוה יותר
מהמחיר שאנו חושבים שהוא אמור לבקש.

**
כשלמישהי לוקח "יותר מדי זמן" לקבל החלטות,
לא באמת לוקח לה יותר מדי זמן לקבל החלטות.
הזמן שלוקח לה לקבל החלטות גדול יותר
מהזמן שאנו חושבים שאמור לקחת לה.

**
זה פחות הם, איך שהם מדברים ומה שהם עושים.

זה יותר אנחנו והדרך שבה אנחנו מפרשים, מעריכים ומודדים
את איך שהם מדברים ואת מה שהם עושים.

חיים מלאים. היום.

רובנו מנסים להעצים עונג ולהפחית כאב.
אנחנו מתוכנתים לכך.
אנו מאמינים שהמשוואה הזו תשפר את איכות חיינו ואת רמת האושר שלנו.
כאב נתפס כמשהו שיש להתרחק ממנו ולהימנע ממנו.
למזער להעלים אותו.
זו טעות.
וזה בלתי אפשרי.
כאב הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
ברמות מסוימות כאב משרת אותנו.
שומר עלינו.
מסייע לנו להתפתח.
כאב מבוקר ברמה מסוימת ולאורך זמן בונה שריר.
כוויה או חתך מאותתים שיש להיזהר.
כאבי לידה מובילים לחיים חדשים.

**
אולי העניין הוא לא למזער כאב באשר הוא, אלא –
להפחית את הכאב שפוגע בנו,
להעצים את הכאב שמשרת אותנו,
ולקבל קצת יותר את הכאב הבלתי נמנע שאינו בשליטתנו
ושהינו חלק בלתי נפרד מהחיים.

**
שאלות לעבודה עם כאב:
– איזה כאב אנו רוצים לחוש בחיינו?
– מה הכאב שאנו רוצים לשמר ותחזק?
– מה אנו מוכנים לסבול?

חיים מלאים. היום.

"רוב הזמן, מה שאנו עושים זה מה שאנו עושים רוב הזמן.
לפעמים אנו עושים משהו חדש."

~ מתוך "מיקרו החלטות" מאת קרוליין ל' ארנולד

חיים מלאים. היום.

"כאשר תבחרו כל בחירה שהיא, תוכלו לשאול את עצמכם שני דברים:
ראשית, 'מהן התוצאות של הבחירה שאני בוחר?'.
בלבכם תדעו מיד מהן התוצאות.
שנית, 'האם הבחירה שאני בוחר עכשיו תביא אושר לי ולסובבים אותי?'.
אם התשובה חיובית, קבלו את הבחירה.
אם התשובה שלילית, אם הבחירה תביא מצוקה לכם או לסובבים אתכם,
אל תבחרו בה.
פשוט מאוד.

מבין אין-סוף הברירות הפתוחות בפניכם בכל שנייה,
יש רק אחת שתביא אושר לכם ולסובבים אתכם גם יחד.
וכאשר אתם בוחרים בבחירה האחת הזו,
היא מניבה צורת התנהגות הקרויה 'המעשה הנכון הספונטני'.
המעשה הנכון הספונטני הינו המעשה הנכון ברגע הנכון.
זו התגובה הנכונה לכל מצב בעת התרחשותו.
זה המעשה המזין אתכם ואת כל מי שמושפע מאותו מעשה.

ליקום יש מנגנון מעניין ביותר, המסייע לכם להגיע באופן ספונטני לבחירות נכונות.
מנגנון זה קשור בתחושות בגופכם.
גופכם חווה שני מיני תחושות: האחת היא תחושת נוחות, והשנייה היא תחושת אי-נוחות.
כשאתם בוחרים בחירה מודעת, הקדישו תשומת לב לגופכם ושאלו אותו,
'מה יקרה אם אבחר בבחירה הזו?'.
אם גופכם שולח לכם מסר של נוחות, זו הבחירה הנכונה.
אבל אם הגוף שולח לכם מסר של אי-נוחות, זו אינה הבחירה הנכונה."

~ מתוך "ההצלחה בשבעה חוקים רוחניים" מאת דיפאק צ'ופרה.

**
עבורי זוהי תזכורת.
תזכורת למשהו שידעתי ושכחתי.
תזכורת למשהו שאני יודע ושלעתים אני מתקשה ליישם.

חיים מלאים. היום.

תמיד יש משהו

הדאגה שפגעה באיכות חייך
והטרידה אותך בימים האחרונים,
התפוגגה כהרף עין אתמול
ופינתה מקום לדאגה הטורדנית התורנית
שפוגעת באיכות חייך עכשיו.

**
שמת לב לזה?
תמיד יש משהו.
אנרגיה אינסופית…

מה הזב"ד שלך…?

חיים מלאים. היום.

טריגרים

– הדברים שאמרת לי.
– הדרך שבה דיברת אליה לידי.
– המייל ששלחת לי והצורה שבה התנסחת.
– הגילוי שמשהו קורה ושלא הייתי מעודכן לגביו.
– העדכון לגבי ההחלטה שקיבלת והמשמעויות שלה עבורנו.

**
טריגרים

עשרות ביום.
לזהות שהם כאן.
לתפוס אותם בשלב מוקדם.
להכיר בכעס שמתעורר בתוכנו.
לשים לב לשיפוטיות, להאשמות, לביקורת שבתוכנו.
לשים לב באיזו מהירות "קפצנו" ואיך משפט אחד מפעיל אותנו.
לשים לב לדחף שלנו להוכיח, לנצח, לצאת צודקים, לחנך, "להראות לאחרים".
לשים לב לרצון שלנו להיפטר מהאנרגיה הזו שבתוכנו, לשחרר אותה על מי שמולנו.
לשים לב לאנרגיה הזו ואיך אנחנו סוחבים אותה איתנו ממקום למקום, ממפגש למפגש.
לשים לב למחשבה שלנו שמישהו היה אמור/צריך/חייב להתנהג אחרת ממה שהוא התנהג בפועל.

**
טריגרים

לעצור.
לקחת את הזמן.
להימנע מלהגיב מיד.
להימנע מלעשות עכשיו.
להתרחק ממקום האירוע אם צריך.
לעצור את ההתלקחות המדבקת ואת ההסלמה.

לנשום.
להחזיר שליטה.
לזכור שאנחנו בעלי הבית.
לפעול באחריות מתוך בחירה.

דרך אינסופית.
עבודה לכל החיים.

חיים מלאים. היום.

יש לנו מספיק

זה פחות עניין של כמה יש לנו
ויותר עניין של מה אנחנו עושים
ואיך אנחנו משתמשים במה שיש לנו.

**
יש לנו מספיק.
יש לנו מספיק זמן.
יש לנו מספיק כסף.
יש לנו מספיק בריאות.
יש לנו מספיק משאבים.
יש לנו מספיק אנרגיה פיזית.
יש לנו מספיק יכולות מנטליות.
יש לנו מספיק חופש ואפשרויות בחירה.

**
יש לנו מספיק.
העניין הוא לא איך אנחנו יכולים להשיג עוד או יותר.
העניין הוא לא כמה יש לנו בהשוואה לאחרים.
העניין הוא מה אנחנו עושים עם מה שיש לנו.
איך אנחנו משתמשים בזה.
לאן אנו לוקחים את זה.

חיים מלאים. היום.

הסתיידות תודעתית

"בחלקה הגדול חשיבתם של רוב האנשים היא בלתי רצונית, אוטומטית וחוזרת על עצמה.
היא אינה יותר מאשר מטען מנטלי סטטי, ואינה מממשת כל תכלית אמיתית.
בעצם, אינכם חושבים – החשיבה קורית לכם.
ההצהרה 'אני חושב' מרמזת על רצון.
היא רומזת על כך שיש לכם השפעה בנושא, שיש לכם בחירה.
לגבי רוב האנשים, עדיין אין זה המצב.
'אני חושב' – זו הצהרה כוזבת בדיוק כמו 'אני מעכל' או 'אני מזרים את הדם שלי'.
העיכול קורה, זרימת הדם קורית, המחשבה קורית."

~ מתוך "ארץ חדשה" / אקהרט טולה, עמוד 91

**
גם הבוקר:

– אני מעוכל.
– אני מונשם.
– הדם בגופי מוזרם.
– רגשות נחוות בתוכי.
– מחשבות עוברות דרכי.

**
הסתיידות עורקים –
תהליך הדרגתי שבו מצטבר חומר המכיל שומנים וכולסטרול על דפנות העורק
שמתחיל להיות מוצר עד שעלול להיסתם לחלוטין.
קוראים לתופעה הסתיידות כיוון שכאשר מנתחים עורק כזה,
מוצאים בפנים חומר נוקשה ולעיתים קרובות לבן שמזכיר סיד.

**
הסתיידות תודעתית –
תהליך הדרגתי שבו מצטברות מחשבות ואמונות על דפנות התודעה
שמתחילה להיות מוצרת ומוגבלת עד שעלולה להיסתם לחלוטין.
בשונה מהסתיידות עורקים שאותה ניתן לנתח במקרים מסוימים,
בהסתיידות תודעתית קשה מאוד לטפל.

חיים מלאים. היום.

השבוע קיבלתי מתנה מחבר.
הוא חזר מארה"ב עם ארבעה ספרונים שרכשתי באמאזון ושנכתבו ע"י טיך נהאת האן.
"איך לאהוב", "איך לשבת", "איך להירגע", "איך ללכת".
הם מצטרפים לספרון חמישי, "איך לריב", שכבר נמצא ברשותי.

היום אני בוחר לשתף בארבעה קטעים מתוך הספרונים הללו.
ארבעה קטעים שהקריאה בהם משפיעה עלי ומעוררת בתוכי משהו חזק, מעבר לגירוי מנטלי.

טיך נהאת האן, מורה זן וייטנאמי, נוגע רבות בנושאים הקשורים למודעות, שלווה, ריפוי, נוכחות ותקשורת.
תמצאו את זה גם בקטעים הללו.

מומלץ לקרוא את הטקסטים המקוריים באנגלית אם אתם יכולים.
בחרתי להביא גם את התרגום החופשי שלי לקטעים הללו, עבור אלו מכם המעדיפים לקרוא עברית.

אני מקווה שהקטעים הללו יעוררו בכם אדוות של שלווה, ביטחון, תקווה והתרגשות, כפי שהם מעוררים בי…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

=====
The greatest gift

"One of the greatest gift we can offer people is to embody nonattachment and nonfear.
This is a true teaching, more precious than money or material resources.
Many of us are very afraid, and this fear distorts our lives and makes us unhappy.
We cling to objects and to people like a drowning person clings to a floating log.
Practicing to realize nondiscrimination, to see the interconnectedness and impermanence of all things, and to share this wisdom with others, we are giving the gift of nonfear.
Everything is impermanent.
This moment passes.
That person walks away.
Happiness is still possible."

~ Quoted from "How to Love" / Thich Nhat Hanh

**
The War Inside

"We know that many of us don’t want to go home to ourselves.
We're afraid.
There is a lot of internal suffering and conflict that we want to avoid.
We complain that we don’t have time to live, yet we try to kill our free time by not going back to ourselves.
We escape by turning on the television or picking up a novel or a magazine; or we go out for a drive.
We run away from ourselves and we don’t attend to our body, feelings or states of mind.
We have to go home.
If we're at war with our parents, friends, society, or our church, it may be because there is a war raging within us.
An internal war facilitates other wars.
We're afraid of going home because we lack the tools or the means for self-protection.
Equipped with mindfulness, we can go home safely and not be overwhelmed by our pain, sorrow, and depression.
With some training, with the practice of mindful walking and mindful breathing, we'll be able to go home and embrace our pain and sorrow."

~ Quoted from "How to Relax" / Thich Nhat Hanh

**
Resting

"Whenever animals in the forest are wounded, they rest.
They look for a very quiet place and just stay there without moving for many days.
They know it's the best way for their body to heal.
During this time they may not even eat or drink.
The wisdom of stopping and healing is still alive in animals, but we humans beings have lost the capacity to rest."

~ Quoted from "How to Relax" / Thich Nhat Hanh

**
Notes on Walking

"When we first learned to walk, we walked just to enjoy walking.
We walked and discovered each moment as we encountered it.
We can learn to walk that way again."

~ Quoted from "How to Walk" / Thich Nhat Hanh

**
המתנה הגדולה ביותר

"אחת המתנות הגדולות ביותר שאנו יכולים להציע לאנשים, היא להטמיע בתוכנו אי-האחזות ואי-פחד.
זוהי הנחייה אמיתית, יקרה יותר מכסף או ממשאבים חומריים.
רבים מאתנו מפוחדים מאוד, והפחד הזה מעוות את חיינו ועושה אותנו אומללים.
אנו נאחזים בחפצים ובאנשים כמו אדם טובע הנאחז בבול-עץ צף.
כשאנו מתרגלים אי-מובחנות, בכדי לראות את התהוות-הגומלין והארעיות של כל הדברים, 
וכשאנו משתפים את חוכמה זו עם אחרים, אנו מעניקים את מתנת האי-פחד.
הכול ארעי.
הרגע הזה עובר.
האדם הזה ממשיך הלאה.
אושר עדיין אפשרי."

~ מתוך "איך לאהוב" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

** 
המלחמה שבפנים

"אנחנו יודעים שרבים מאתנו לא רוצים לחזור הביתה לעצמנו.
אנחנו מפחדים.
יש הרבה סבל ומאבק פנימי שאנו רוצים להימנע ממנו.
אנו מתלוננים שאין לנו זמן לחיות, אבל אנחנו מנסים להרוג את הזמן הפנוי שלנו על ידי אי-חזרה אל עצמנו.
אנחנו בורחים על ידי הפעלת הטלוויזיה, ע"י קריאת רומן או מגזין, או שאנחנו יוצאים לנסיעה כלשהי.
אנו בורחים מעצמנו ואנחנו לא מתייחסים לגופנו, לרגשותינו או למצבינו הנפשיים.
אנחנו צריכים ללכת הביתה.
אם אנחנו במלחמה עם ההורים, החברים, החברה, או הכנסייה שלנו, ייתכן שזה מפני שמלחמה מתחוללת בתוכנו.
מלחמה פנימית מובילה למלחמות אחרות.
אנחנו מפחדים לחזור הביתה כי אנו חסרים את הכלים או את האמצעים להגנה עצמית.
מצוידים במודעות, אנחנו יכולים ללכת הביתה בבטחה מבלי להיות מוצפים מהכאב, הצער והדיכאון שלנו.
בעזרת אימון, באמצעות תרגול של הליכה מודעת ונשימה מודעת, נהיה מסוגלים לחזור הביתה ולחבוק את הכאב ואת הצער שלנו."

~ מתוך "איך להירגע" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
מנוחה

"כאשר חיות ביער פצועות, הן נחות.
הן תרות אחר מקום שקט מאוד ופשוט שוהות שם מבלי לזוז במשך ימים רבים.
הן יודעות שזו הדרך הטובה ביותר עבור הגוף שלהן להירפא.
במהלך הזמן הזה הן יכולות אפילו להימנע מאכילה ומשתיה.
החוכמה של עצירה וריפוי עדיין חיה אצל בעלי החיים, אבל אנחנו בני האדם איבדנו את היכולת לנוח."

~ מתוך "איך להירגע" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
רשימות על הליכה

"כאשר למדנו ללכת לראשונה, הלכנו רק כדי ליהנות מהליכה.
הלכנו וגילינו כל רגע כשפגשנו בו.
אנחנו יכולים ללמוד ללכת כך שוב."

~ מתוך "איך ללכת" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)