איך לאהוב, להירגע וללכת

השבוע קיבלתי מתנה מחבר.
הוא חזר מארה"ב עם ארבעה ספרונים שרכשתי באמאזון ושנכתבו ע"י טיך נהאת האן.
"איך לאהוב", "איך לשבת", "איך להירגע", "איך ללכת".
הם מצטרפים לספרון חמישי, "איך לריב", שכבר נמצא ברשותי.

היום אני בוחר לשתף בארבעה קטעים מתוך הספרונים הללו.
ארבעה קטעים שהקריאה בהם משפיעה עלי ומעוררת בתוכי משהו חזק, מעבר לגירוי מנטלי.

טיך נהאת האן, מורה זן וייטנאמי, נוגע רבות בנושאים הקשורים למודעות, שלווה, ריפוי, נוכחות ותקשורת.
תמצאו את זה גם בקטעים הללו.

מומלץ לקרוא את הטקסטים המקוריים באנגלית אם אתם יכולים.
בחרתי להביא גם את התרגום החופשי שלי לקטעים הללו, עבור אלו מכם המעדיפים לקרוא עברית.

אני מקווה שהקטעים הללו יעוררו בכם אדוות של שלווה, ביטחון, תקווה והתרגשות, כפי שהם מעוררים בי…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

=====
The greatest gift

"One of the greatest gift we can offer people is to embody nonattachment and nonfear.
This is a true teaching, more precious than money or material resources.
Many of us are very afraid, and this fear distorts our lives and makes us unhappy.
We cling to objects and to people like a drowning person clings to a floating log.
Practicing to realize nondiscrimination, to see the interconnectedness and impermanence of all things, and to share this wisdom with others, we are giving the gift of nonfear.
Everything is impermanent.
This moment passes.
That person walks away.
Happiness is still possible."

~ Quoted from "How to Love" / Thich Nhat Hanh

**
The War Inside

"We know that many of us don’t want to go home to ourselves.
We're afraid.
There is a lot of internal suffering and conflict that we want to avoid.
We complain that we don’t have time to live, yet we try to kill our free time by not going back to ourselves.
We escape by turning on the television or picking up a novel or a magazine; or we go out for a drive.
We run away from ourselves and we don’t attend to our body, feelings or states of mind.
We have to go home.
If we're at war with our parents, friends, society, or our church, it may be because there is a war raging within us.
An internal war facilitates other wars.
We're afraid of going home because we lack the tools or the means for self-protection.
Equipped with mindfulness, we can go home safely and not be overwhelmed by our pain, sorrow, and depression.
With some training, with the practice of mindful walking and mindful breathing, we'll be able to go home and embrace our pain and sorrow."

~ Quoted from "How to Relax" / Thich Nhat Hanh

**
Resting

"Whenever animals in the forest are wounded, they rest.
They look for a very quiet place and just stay there without moving for many days.
They know it's the best way for their body to heal.
During this time they may not even eat or drink.
The wisdom of stopping and healing is still alive in animals, but we humans beings have lost the capacity to rest."

~ Quoted from "How to Relax" / Thich Nhat Hanh

**
Notes on Walking

"When we first learned to walk, we walked just to enjoy walking.
We walked and discovered each moment as we encountered it.
We can learn to walk that way again."

~ Quoted from "How to Walk" / Thich Nhat Hanh

**
המתנה הגדולה ביותר

"אחת המתנות הגדולות ביותר שאנו יכולים להציע לאנשים, היא להטמיע בתוכנו אי-האחזות ואי-פחד.
זוהי הנחייה אמיתית, יקרה יותר מכסף או ממשאבים חומריים.
רבים מאתנו מפוחדים מאוד, והפחד הזה מעוות את חיינו ועושה אותנו אומללים.
אנו נאחזים בחפצים ובאנשים כמו אדם טובע הנאחז בבול-עץ צף.
כשאנו מתרגלים אי-מובחנות, בכדי לראות את התהוות-הגומלין והארעיות של כל הדברים, 
וכשאנו משתפים את חוכמה זו עם אחרים, אנו מעניקים את מתנת האי-פחד.
הכול ארעי.
הרגע הזה עובר.
האדם הזה ממשיך הלאה.
אושר עדיין אפשרי."

~ מתוך "איך לאהוב" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

** 
המלחמה שבפנים

"אנחנו יודעים שרבים מאתנו לא רוצים לחזור הביתה לעצמנו.
אנחנו מפחדים.
יש הרבה סבל ומאבק פנימי שאנו רוצים להימנע ממנו.
אנו מתלוננים שאין לנו זמן לחיות, אבל אנחנו מנסים להרוג את הזמן הפנוי שלנו על ידי אי-חזרה אל עצמנו.
אנחנו בורחים על ידי הפעלת הטלוויזיה, ע"י קריאת רומן או מגזין, או שאנחנו יוצאים לנסיעה כלשהי.
אנו בורחים מעצמנו ואנחנו לא מתייחסים לגופנו, לרגשותינו או למצבינו הנפשיים.
אנחנו צריכים ללכת הביתה.
אם אנחנו במלחמה עם ההורים, החברים, החברה, או הכנסייה שלנו, ייתכן שזה מפני שמלחמה מתחוללת בתוכנו.
מלחמה פנימית מובילה למלחמות אחרות.
אנחנו מפחדים לחזור הביתה כי אנו חסרים את הכלים או את האמצעים להגנה עצמית.
מצוידים במודעות, אנחנו יכולים ללכת הביתה בבטחה מבלי להיות מוצפים מהכאב, הצער והדיכאון שלנו.
בעזרת אימון, באמצעות תרגול של הליכה מודעת ונשימה מודעת, נהיה מסוגלים לחזור הביתה ולחבוק את הכאב ואת הצער שלנו."

~ מתוך "איך להירגע" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
מנוחה

"כאשר חיות ביער פצועות, הן נחות.
הן תרות אחר מקום שקט מאוד ופשוט שוהות שם מבלי לזוז במשך ימים רבים.
הן יודעות שזו הדרך הטובה ביותר עבור הגוף שלהן להירפא.
במהלך הזמן הזה הן יכולות אפילו להימנע מאכילה ומשתיה.
החוכמה של עצירה וריפוי עדיין חיה אצל בעלי החיים, אבל אנחנו בני האדם איבדנו את היכולת לנוח."

~ מתוך "איך להירגע" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

**
רשימות על הליכה

"כאשר למדנו ללכת לראשונה, הלכנו רק כדי ליהנות מהליכה.
הלכנו וגילינו כל רגע כשפגשנו בו.
אנחנו יכולים ללמוד ללכת כך שוב."

~ מתוך "איך ללכת" / טיך נהאת האן (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

זהירות. משבר זה ממכר.

זהירות.
משבר זה ממכר.

לבחור תפקיד של גיבור במשבר:
– תפקיד ראשי של גיבור המציל את המצב ומחלץ מהמשבר.
– תפקיד ראשי של גיבור החווה משבר ומתמודד איתו.
– תפקיד משני של גיבור התומך באחרים ומסייע להתמודד עם המשבר.

**
זהירות.
משבר זה ממכר.

גיבורים מקבלים תשומת לב, אמפטיה או מחיאות כפיים.
גיבורים זוכים להבנה, להנמכת ציפיות ולהנחות משמעותיות.
לגיבורים מותר להתמקד בדברים מסוימים ולהזניח אחרים.
לגיבורים מותר לא להתמודד עם עניינים חשובים שאינם ה-משבר.

**
זהירות.
משבר זה ממכר.

משבר הוא דרך אפקטיבית לחוות משמעות ותחושת ערך.
משבר הוא אסטרטגיה יעילה לקבל עזרה ותמיכה, לפעמים גם בלי לבקש אותה.
יש משהו חי, מעורר, מעניין, מחבר ומלא אנדרנלין במשבר,
שפחות מורגש בתחזוקה שוטפת, בתכנון פרואקטיבי ובעבודה יומיומית על הדברים החשובים בחיים.

**
זהירות.
משבר זה ממכר.

אם חייך מלאים במשברים בלתי פוסקים הרודפים זה אחר זה,
יכול להיות שהתמכרת…

**
משברים הם חלק בלתי נפרד מהחיים,
מצבים שלפעמים אנו פוגשים ושלפעמים פוגשים אותנו.

לא כל אירוע הוא משבר.
לא כל משבר נכפה עלינו.
להיות סקרנים למה שאנו יוצרים ומזמנים.
לשים לב ולקחת אחריות על התפקיד שאנו בוחרים.
להיות מודעים לעניינים שאנו בורחים מפניהם.

חיים מלאים. היום.

מלכודות מסוכנות

מלכודות מסוכנות

איך לא רואים אותי.
איך רואים אותי אבל לא מעריכים אותי.
איך מעריכים אותי אבל לא מעריכים אותי מספיק.
איך מעריכים אותי מספיק אבל לא מתגמלים אותי מספיק.
איך רואים, מעריכים ומתגמלים אותי מספיק אבל פחות מאת הסובבים אותי…

**
זרעים של קורבנות.
זרעים של שיפוטיות תוקפנית.
מלכודות השוואה מסוכנות.

**
לעצור.
לשים לב.
לגלות אחריות.
להפסיק לנוע בכיוון.
לגדר את האזור בזהירות.
להתרחק מהמקום במהירות.

חיים מלאים. היום.

בתקופה הזו, עם כל מה שקורה…

בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל לך יותר,
לשפוט, להאשים,
להניח הנחות, לקפוץ למסקנות,
להיפגע או לקחת דברים באופן אישי.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
קל יותר לכעס, לעלבון, לתסכול, לייאוש, לשנאה,
לעלות, להיווצר ולהתעצם בך.
לכבוש עוד חלקים ולהתבסס בתוכך.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לך,
זה לדבר אתו ולהקשיב לו,
לפגוש אותה ולפתוח את זה מולה,
להיכנס לנושא הזה,
להשקיע במערכת היחסים הזו.

**
בתקופה הזו,
עם כל מה שקורה,
הדבר האחרון שמתחשק לאנרגיית הכעס, העלבון, התסכול, הייאוש והשנאה,
זה שמישהו ימתן, ישהה, יחקור בסקרנות או יעצור אותה.
הרבה יותר מתחשק לה לזרום, להתפשט, להתפרץ, להתפוצץ.
על מי ש"אשם".
על מי ש"עושה לך את זה".
על מי ש"גורם לך לסבול עכשיו".

**
עכשיו זה הזמן.
כשהכי קשה.
כשהכי לא מתחשק.
במיוחד בתקופה הזו.
דווקא בגלל כל מה שקורה.

**
דווקא עכשיו, כשהכי מאתגר,
חשוב במיוחד לבחור:
אילו זרעים להשקות ואילו זרעים לייבש.
אילו צמחים לטפח ואילו עשבים לנכש.

חיים מלאים. היום.

יש משהו בדבריך

יש משהו בדבריך

יש משהו בדבריך.
אני יכול לראות איך משהו שעשיתי תרם למצב כפי שהוא עכשיו.
כשאני בודק את עצמי ביושר ובכנות,
אני יכול למצוא חלקים בתוכי שבאמת מתאימים באופן כלשהו
למה שאתה אומר ולדרך שבה אתה חווה את הדברים.

**
יש משהו בדברייך.
יכול להיות שזה משהו קטן, לא לגמרי מדויק או שזה רק חלק מהעניין…
אולי אפילו לא החלק המרכזי או החשוב…
ועדיין זה שם.
יש משהו במה שאת אומרת.
את באמת צודקת ברמה מסוימת.

**
כשאני מודע לכך שיש משהו בדבריך,
אני פחות עסוק בלהצדיק את עצמי ולהגן על הדעה שלי.

כשאני מאמין שיש משהו בדברייך,
אני יותר פתוח להקשיב לך ופחות עסוק בלהוכיח שאת טועה.

ואז… כשמשהו בי נפתח, נרגע ומשתנה,
אולי גם משהו בך ובקשר שלנו ייפתח, יירגע וישתנה.

חיים מלאים. היום.

בדיקת ראייה עצמית

בדיקת ראייה עצמית

1 – מה אני רואה ?
2 – מה אני רואה ולא רוצה לראות ?
3 – מה אני רואה ומספר/ת לעצמי שאני לא רואה ?
4 – מה אני עדיין לא רואה וחשוב שאראה ?
5 – מה אחרים רואים שאני לא רואה ?

**
הוראות לבדיקת הראייה:

– להמתין דקה לפחות בין שאלה לשאלה.
– להקשיב בסקרנות למה שעולה.
– אפשר למקד את השאלות בנושא מסוים.
– או לא.

חיים מלאים. היום.

לסגור את הפער

לפעמים כשעובדים ביחד (וכשחיים ביחד),
אנו לא אומרים דברים שאנו חושבים, כי אנו לא רוצים לפגוע.
ואז… אנו פוגעים, למרות שאנו לא מתכוונים,
כשאנו מתנהלים, פועלים ומדברים מתוך מחשבות מסוימות שהאחר לא מודע להן.

**
כשהפער בין מה שאנו חושבים למה שאנו אומרים גדול, התחושות מורגשות.
בשלבים ראשוניים, אפשר לפספס אותן.
בשלבים מתקדמים, ניתן להתעלם מהן אם ממש מתעקשים.
בהמשך, זה בלתי אפשרי.
גם כשמאוד רוצים.

**
בכל רגע נתון, אנו מגדילים את הפער בינינו או מקטינים אותו.
מעמיקים או מצמצמים אותו.
בין אם אנו מדברים על כך ובין אם לא…

**
שלב הפיכתו של הלא-מדובר למדובר הוא שלב חשוב.
מפכח.
לעתים כואב. לעתים משמח.
לעתים מאיים. לעתים מרגיע.
שלב הפיכתו של הלא-מדובר למדובר חשוב כיון שהוא תורם לצמצום הפער.
פער המודעות.
כשפער המודעות מצטמצם, הוא יכול להוביל לקרבה או לריחוק.
להידוק היחסים ולחיזוק הקשר או להיפרדות ולניתוק.

**
השאלות שאנו שואלים את עצמנו,
מניעות את תהליך החשיבה שלנו ומזמנות תשובות.
משפיעות על המידע שנקלוט, נאסוף, נעבד ונגבש.
שאלות שונות מובילות לתשובות שונות.
תשובות שונות מציירות תמונות שונות.
תמונות שונות מייצרות מציאויות שונות.
מרגע שצוירה תמונה ונוצרה "מציאות" קשה לשנות אותה.
כשמשהו מתגבש למבנה מוצק קשה לערער אותו.

**
כשאנו משתפים מישהו במחשבות שלנו עליו
(בדרך מכבדת ורגישה המכוונת גם לטובתו)
אנו נותנים לו מתנה.
אנו מאפשרים לו להבין כיצד אנו רואים ומעריכים אותו.
כיצד הוא נתפס מנקודת מבטנו.
גם כשזה קשה או לא נעים.
כשאנו משתפים מישהי בשאלות ובתהיות שלנו לגביה ולגבי העבודה המשותפת שלנו,
אנו מקטינים את פער המודעות בינינו ומאפשרים לדיאלוג חשוב להיווצר.
אנו נותנים לה הזדמנות להצטרף לשיחה ולהשפיע עליה ועלינו.
אנו מאפשרים לה לשתף במחשבות ובשאלות שלה.

**
ארגונים ומנהלים נוטים לקרוא לזה "ניהול ביצועים":
– איך מעבירים מסרים קשים לעובדים?
– איך נותנים משוב בונה?
– איך מנהלים תהליכי שיפור ברגישות ובחדות?
הנחה מרכזית ב"ניהול ביצועים" היא שתפקידם של המנהלים
הוא להעביר את המסרים, לנהל את העובדים ולשפר את הביצועים.

**
אני רואה את זה אחרת:

כשתופסים את העבודה ביחד כמסע של שותפים
החוצה דרגות, תארים ותפקידים,
מתחדדת חשיבות הדיאלוג הכן, הישיר והפתוח,
המכוון לטוב המשותף ולטובת כל אחד מהמעורבים.

גם כשלא ברור מה זה בדיוק אומר
או האם זה אפשרי.

גם כשקשה ולא פשוט.
במיוחד כשקשה ולא פשוט.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

זה שאמרת את זה, לא אומר ששמעתי את זה…

זה שאמרת את זה, לא אומר ששמעתי את זה…
זה ששמעתי את זה, לא אומר ששמעתי את זה כפי שהיית רוצה…
זה ששמעתי את זה כפי שהיית רוצה, לא אומר שהבנתי את זה כמוך…
זה שהבנתי את זה כמוך, לא אומר שאני מתכוון לעשות עם זה משהו עכשיו…
זה שאני מתכוון לעשות עם זה משהו עכשיו, לא אומר שמשהו יעשה עם זה עכשיו…

**
כדאי להכיר בכך שבשונה ממכונות,
מנגנונים אנושיים מופלאים ובלתי צפויים פועלים בינינו ועלינו.

חיים מלאים. היום.

איפה למדת את זה ?

איפה למדת את זה ?

קריאה. כתיבה. חשבון. אנגלית. ספרות. תנ"ך.
רכיבה על אופניים. שחייה. בישול. נהיגה.
מגע. תזונה. אורח חיים. התנהלות עם כסף. פתרון בעיות. סקס. הקשבה. ביטוי עצמי. יזמות.
אהבה. זוגיות. הורות. עבודה. חברות. אזרחות במדינה ובעולם.

**
– איפה למדת את זה?
– ממי למדת את זה?
– האם את/ה עדיין לומד/ת היום?
– ממי? איך?

**
שני דברים מתקיימים בוודאות:
1. למדנו את זה איפשהו, מתישהו, ממישהו.
2. אנו ממשיכים ללמוד את זה גם כיום. או שלא.

**
בביה"ס היסודי, קיבלנו מערכת שעות נתונה והיתה לנו בחירה מוגבלת מה ללמוד ועם מי.
בתיכון, יכולנו לבחור מגמה ומקצועות להרחבה.
באוניברסיטה, היתה לנו אפשרות לבחור מוסד, פקולטה, תואר, מערכת שעות ואפילו מורים.

היום, אנחנו יכולים לבחור.
מה ללמוד, ממי ועם מי.

העובדה שאנו יכולים ללמוד אינה ערובה לכך שנעשה זאת.

**
שלוש שאלות חשובות:

1. האם אנו מאמינים שחשוב לנו ללמוד את זה?
2. האם אנו רוצים ללמוד את זה?
3. האם אנו לומדים את זה?

חיים מלאים. היום.

עיצוב חיים

כשם שקו הוא אוסף של נקודות,
כך חיים הם אוסף של רגעים
ומערכת יחסים היא אוסף של אינטראקציות.

**
הנקודות, הרגעים והאינטראקציות
הם אלו היוצרים את הקו, החיים ומערכות היחסים שלנו.
בין אם אנו מודעים לכך ובין אם לא.
בין אם אנו רוצים בכך ובין אם לא.
בין אם אנו אוהבים את זה ובין אם לא.

**
רגע אחר רגע, משפט אחר משפט,
מפגש אחר מפגש, פעולה אחר פעולה,
אנו טווים ומעצבים את חיינו ואת מערכות היחסים שלנו.

כל יום.
גם היום.

חיים מלאים. היום.