מחשבות ושיתופים על חיים מלאים. יום יום.
"אחריות"
בהשראת מצגת של ילדה בת 8.
תודה לשאול שלח שדרכו נחשפתי לזה.
1. מתחילה ב"א" – אני.
אחריות על עצמי.
2. ממשיכה ב"אח".
אחריות לבני ביתי ולמעגל הקרוב אלי.
3. עוברת ב"אחר".
אחריות למי ששונה ממני. לכל אדם באשר הוא.
4. מתקדמת ל"אחרי".
דוגמא אישית. להוביל. המעשים מדברים.
5. מתפתחת ל"אחריו".
להיות מוכנים ללכת אחרי. לשתף פעולה. להאמין גם במשהו שגדול מאיתנו.
6. המילה השלמה – "אחריות".
כל התורה. מא' ועד ת'. פשוט. חשוב.
חיים מלאים. יום יום.
חמש המחוייבויות
1. מחוייבות ללמידה – גדילה, צמיחה, שינוי והתפתחות. בתחום שמעניין אותך או שחשוב לך, ברמה אישית ומקצועית.
2. מחוייבות לעשייה – לעשות את "העבודה" שלך, להיות בתנועה, לספק את הסחורה, לרדת לשטח, להביא ערך, לשרת.
3. מחוייבות לאנשים החשובים בחייך – בן/בת הזוג, ילדיך, הוריך, חברים קרובים, אנשים אחרים שחשובים לך, שאתה אוהב, מעריך ומוקיר.
4. מחוייבות לעצמך – דאגה למשאב ולנכס הכי חשוב שלך הנמצא בכל מקום שאת נמצאת בו ומשפיע על כל דבר שאת עושה.
5. מחוייבות לערכים שלך – לערכי המפתח שמובילים אותך, למצפן הפנימי שלך.
**
חמש המחוייבויות הללו רלוונטיות מאוד עבורי היום.
נראה לי שהן רלוונטיות מאוד עבורי כבר כמה וכמה שנים.
למה אתם מחוייבים היום ובחיים? איך זה בא לידי ביטוי ?
חיים מלאים. יום יום.
המצב הזה מוכר לכולנו:
אנחנו נוסעים בכביש המהיר ונתקלים בפקק אדיר של מכוניות, כנראה עקב תאונה.
הפקק הוא דו-כיווני ולא ברור אם התאונה קרתה בנתיב שלנו או בנתיב הנגדי.
אחרי דקות ארוכות נחלוף ליד רכב שפונה לצדי הכביש.
בשלב הזה, יש קשר ישיר בין חומרת התאונה לבין גודל הפקק.
אם לצד הרכב יש צוותי מד"א, אמבולנס ומשטרה, כנראה שנאט וננסה לראות לפרטי פרטים מה קורה שם.
יש משהו בנו שנמשך לדרמה, לכאב, לזוועה.
כמות הדם וחומרת הפציעה יכולות להשפיע יותר ממיקום הרכב ומההפרעה הפיזית-אובייקטיבית לזרימת המכוניות.
ההאטה בסמוך לאירוע (בנתיב שלנו ובנתיב הנגדי) היא זו שתוקעת את התנועה יותר מכל דבר אחר.
בזמן שאנו מאטים, איננו עוזרים לפצועים ואיננו תורמים למצב.
יכול להיות שאנו פוגעים בהם (מקשים על פעולות חילוץ ועזרה אחרות) ובוודאות אנו פוגעים באנשים אחרים.
אם יש לנו אפשרות לספק טיפול רפואי או לעזור בכל צורה אחרת חשוב מאוד שנעשה זאת.
אחרת חשוב מאוד שנמשיך לנוע, נפסיק לסמס ונהיה ערניים בהמשך הדרך.
*****
מה שנכון לנתיבי איילון, כביש 6 וכביש 1, נכון גם לכבישי החיים.
בתקופה הזו, בכל יום אנו שומעים על דקירות, דריסות ופיגועים.
כשאנחנו נתקעים מול המסך, נדבקים לחדשות ומזריקים כותרות של עיתונים אנחנו לא עוזרים לאף אחד. בטח שלא לעצמנו.
גם כאן חשוב מאוד להמשיך לנוע כדי לא לתקוע את החיים.
אם יש עזרה קונקרטית שאנחנו יכולים לתת לאחרים חשוב לתת אותה:
להתנדב למשמר האזרחי כדי להוריד עומס מכוחות הביטחון,
להחליף את הילדים במשמרות הזה"ב שעקב המצב אולי לא נמצאים שם עכשיו,
לספק צרכים חשובים של אנשים שנפגעים ישירות ממה שקורה.
אם אין עזרה קונקרטית שאנו יכולים או רוצים לתת חשוב שנמשיך לנוע.
נתנתק מהמסכים והמבזקים, נמשיך בעבודה שלנו ונגביר ערנות.
נכיר תודה על כל מה שיש לנו כרגע ונחווה כמה זה לא מובן מאליו.
נעשה משהו משמעותי, נביא ערך, נקדם פתרון של בעיות חשובות אחרות.
ננשום.
נעשה שלום בתוכנו וסביבנו.
נחבק את ילדינו ואת בני / בנות זוגינו.
נתקשר להורינו.
חיים מלאים. יום יום.