תגית: ניהול

איך לגדל עובדים עצלנים ובעלי ראש קטן בארבעה צעדים?

1. תן להם אחריות כלשהי.
2. בדוק אותם לפרטי פרטים, עם או בלי ידיעתם.
3. מצא משהו לא בסדר במה שהם עושים (קטן ככל שיהיה).
4. תן להם קצת פחות אחריות (שהרי אי אפשר לסמוך עליהם).

וחוזר חלילה…

**
איך לגדל עובדים חסרי יוזמה בשלושה צעדים?

1. בקשי מהם לבוא עם הצעה למשהו.
2. מצאי ליקויים בהצעה שלהם (קטנים ככל שיהיו).
3. העלי הצעה "יותר טובה" משלך ובקשי מהם ליישם אותה.

וחוזר חלילה…

**
איך לגדל עובדים חסרי מוטיבציה בשני צעדים?

1. התעלם או התייחס כמובן מאליו לכל דבר שהם עושים שעומד בציפיות או עולה עליהן.
2. הער להם על כל דבר (קטן ככל שיהיה) שאינו עומד בציפיות.

וחוזר חלילה…

**
100% הצלחה מובטחת.
שיטה מוכחת, אחריות מלאה לתוצאות.
מתאים לעובדים ולמנהלים בכל דרג שהוא.
עובד גם על בני/בנות זוג, ילדים, תלמידים וחברים.

חיים מלאים. היום.

את השיחה של היום את רוצה לזכור.
אני מנחש שגם היא רוצה.
היום זה לא היום של השדים שלך.
(בטוח שהם יחזרו בקרוב…)
היום זה היום שלך.
עופי על עצמך.
מגיע לך.
מגיע לה.

חיים מלאים. היום.

1. ניהול עצמי

ניהול עצמי לפני ניהול אחרים:

סדרי עדיפויות.
קבלת החלטות.
בריחה או התמודדות.
משמעת. עשייה.
עמידה במילה שלך.
נאמנות לערכים שלך.
מחויבות. מוכנות לתת.
מוכנות לבקש. מוכנות לקבל.
אחריות אישית. למידה.
שליטה עצמית. החזקה עצמית.
אהבה עצמית.
אומץ.
תקווה.

שוב אותו שיעור…

**
2. החלטות

אם אתה כבר יודע, חבל להתמהמה.
אם כבר הגעת להחלטה, לכי על זה.
יש מחיר לדחיינות.
עכשיו זה יותר יקר מאז.
והרבה פחות נוח.

**
3. אחריות

אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ומאפשרים אותה.
כל הזמן.
בכל רגע נתון.
בכל אינטראקציה, פעולה, החלטה ושיחה.
בכל פעם שאנו בוחרים לומר משהו או לשתוק.
לעשות או להימנע מעשייה.
גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
4. דיוק

פעולה אחת… שהגיעה זמנה.
שיחה אחת…שעושה הבדל.
בחירה אחת…שמשנה מסלול.

להיות במקום.
לעשות את הדבר.

**
5. טריגר

אני שם לב לכעס שבי.
עליך, על הפעולות שלך, על ההתנהלות שלך.
משהו בי מאשים אותך בכל מיני דברים שהיית או לא היית אמור לעשות.
יש בתוכי שיפוטים על כפיות טובה, אנוכיות וחוסר הוגנות.

השיח הפנימי הזה מוכר לי.
אני פוגש אותו מדי פעם.
יותר מכפי שהייתי רוצה.
אתה מעורר אותו עבורי עכשיו.
שולח אותי לעשות עבודה.
עם עצמי.
אתך.
עם אחרים.

להתראות בקרוב…

**
6. המשכיות

אין דבר כזה "דף חדש".
כל דף הוא הדף הבא לדף שלפניו
והדף הקודם לדף שאחריו.

אנחנו קוצרים היום מה שזרענו וגידלנו.
אנחנו יוצרים עתיד עכשיו.

**
7. תרומה הדדית

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלך בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותך בשנים הקרובות…

ההצעה שקיבלת השבוע
נובעת בין היתר מההתנהלות שלי בשנים האחרונות.
מעניין לאן היא תוביל אותי בשנים הקרובות…

**
8. דרך

הדרך היא המטרה.
בסוף… כשנסתכל אחורה…
שזה יהיה שווה את זה.

**
9. בלבול

שלשום הלכתי לישון בתחושה מבאסת שאולי "הרעים מנצחים".
חילקתי לעצמי את העולם לרעים ולטובים.
לניצחונות ולהפסדים.

זה באמת יכול לייאש כשמאמינים בזה…

**
10. ריענון

השבוע כשעבדתי עם קבוצת לוחמים שמשתחררים בקרוב,
שאלנו כמה שאלות:
– "מה תחשב הצלחה בחיים עבורכם?"
– "מה ערכי החיים המובילים שלכם?"
– "איפה אתם נמצאים כרגע?"
– "לאן אתם מכוונים?"

שאלות חשובות.
לא רק לחיילים משתחררים.

אולי הגיע הזמן לשאול אותן שוב…
להיזכר… לבדוק…לרענן…

 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

אירוע אחד ועשרה שיעורים חשובים
(מחשבות לפני הרצאת "קריירה בעולם החדש")

הרגע ההוא שהתכוננתי אליו שעות רבות בכדי להציג משהו להנהלת המחלקה…
ההמתנה המלחיצה במשך דקות מחוץ לדלת עד שיגיע תורי ויקראו לי…
הדקות שהפכו ליותר משעה, הרבה אחרי שהזמן המתוכנן עבר…
ההבנה שהיום זה כבר לא יהיה…
ההפתעה כשהדלת נפתחה בסיום הישיבה וכולם פשוט זרמו החוצה להמשך עיסוקיהם…
הפנייה לזו שהזמינה אותי לקבל קצת התייחסות ואמפטיה והתסכול למשמע תשובתה: "לא הסתדר היום… נתאם מועד אחר…"

**
לקחים מאותו אירוע, בפרספקטיבה של כמה שנים אחרי:
(מתוך היכרות אישית של כל המשתתפים)

• לא מדובר באנשים "רעים", "נצלניים" או כאלו שלא אכפת להם.
• מדובר באנשים עסוקים שאכפת להם.
• אנשים עסוקים שלפעמים מחמיצים משהו בזמן שהם עסוקים בענייניהם.
• ישיבות הנהלה יכולות להתפתח בצורות שונות, לא ניתן לתכנן כל דבר מראש, על הדקה.
• בזמן שאת בישיבת הנהלה, מישהו יכול להיות מחוץ לדלת: מתכונן. לחוץ. דרוך. מתוח.
• שינוי שגרתי אצלך (ביטול, עדכון, דחייה, …) יכול להיות שינוי עצום אצלו.
• זכרי שהוא שם. התאמץ לראות אותו.
• אי אפשר לבנות על זה שיראו אותך, יזכרו אותך או יחשבו עלייך ב 100% מהמקרים.
• חשוב לקחת אחריות על עצמנו. לא לזרוק אותה על אחרים.
• משפט אחד, שנאמר או שלא נאמר יכול לעשות הבדל עצום. לכאן או לשם.

חיים מלאים. היום.

בסוף הסמינר אתמול, 
י. הציע שנסתכל במראה ונבחר משהו אחד שחשוב לנו לשפר בעצמנו.
"משהו אמיתי !" הוא הדגיש.
לא כמו "פרפקציוניזם", "עקשנות" או "אין לי גבולות" 
שמקבלים בראיונות עבודה כשמבקשים ממועמדים לתאר את החולשות שלהם.
לא לעשות לעצמנו הנחות.
לא לחפף.
אני מכיר את הגישה הזו.
עבדתי איתה שנים.
גדלתי עליה.
היום אני יודע שהיא לא מספיקה.
זו דרך אפקטיבית מאוד לשיפור ולהתפתחות.
ודרך לא מספיק אפקטיבית לשמחה. 
ולאהבה.

אם כבר מסתכלים במראה,
למה לא לחפש גם משהו שאני מעריכים בעצמנו ?
כזה שאנו ממש גאים בו.
אבל אמיתי.
לא לחפף.

לחלק מהאנשים שאני פוגש הקטע המסוים הזה קשה מאוד.
לאחרים הוא כמעט בלתי אפשרי.
כרגע.
אחרי שנים של "אילוף" ביקורתי.
כמו הרבה דברים אחרים,
אפשר ללמוד ולפתח את זה.

קצת יותר אהבה…

בעצם, הרבה יותר אהבה.
לא במקום השיפור.
לצד השיפור.
לפני השיפור.

**
ט. , מנכ"ל מצליח ועתיר ניסיון , שיתף אותי שהשיטה שלו היא לחפש מנהלים "רעבים".
כאלו שיש להם "חור פנימי" שהם כל הזמן מנסים למלא.
מנסים בלי סוף ואף פעם לא מצליחים.
זו הדרך שלו להבטיח שהם ימשיכו לרוץ ללא הפסקה.
שביעות רצון יכולה להיות מסוכנת.
ט. ואני מכירים כבר שנים.
בחוויה שלי, אכפת לו מאוד מאנשיו.
הוא דואג להם.
בטח שהוא לא מנצל אותם. 
אבל הוא ממשיך לחפש את אלו עם "החורים".
כי גם הוא כזה.
כך הוא מעיד על עצמו.
ט. הוא אחד המנהלים שאני יותר מעריך. 
אדם שאני אוהב.
עצוב לי לשמוע אותו מדבר על זה כך.

קצת יותר אהבה…

קודם לעצמנו.
ועוד קצת לעצמנו.
וגם ולאחרים.

**
מורה אחת נתנה לתלמיד אחד מתנת פרידה השבוע.
"תיבת אוצרות".
היא ביקשה ממנו לפתוח אותה רק לפני השינה.

בלילה, במיטה, כשהוא פתח בסקרנות את הקופסא,
הוא גילה בתוכה שוקולדים ופתקים. 
בכל פתק כתבה המורה "תכונת אוצר" אחת שהיא מזהה בו.
על פתק אחד למשל נכתב "יש לך לב זהב".
על פתק אחר, "יצירתי ואלוף במשחקי דמיון".
על פתק שלישי, "בעל חוש הומור וכיף להיות במחיצתך".
והיו גם פתק רביעי, חמישי ושישי.

המורה הסבירה לתלמיד שהיא זיהתה רק חלק קטן מהאוצרות שלו
ושבכל פעם שהוא מוצא אוצר נוסף של עצמו,
שיכתוב על פתק ויכניס לקופסא.

באותו לילה אותו תלמיד של אותה מורה בכה מהתרגשות.
הוא כבר מתגעגע אליה ועצוב לו שנגמרת השנה.
כבר בבוקר שלמחרת הוא הוסיף לעצמו שלושה פתקים חדשים לקופסת האוצרות שלו.
יש סיכוי סביר שאותו תלמיד, כשיגדל,
לא יעבוד אצל מנהלים כמו ט. כי "החור הפנימי" שלו לא יהיה מספיק גדול.

הלוואי שלכל ילד וילדה יהיה לפחות מישהו אחד 
שיראה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

קצת יותר מוקדם.

הלוואי שלכל אדם יהיה לפחות מישהו אחד
שרואה אותם כמו שאותה מורה רואה את אותו תלמיד.

קצת יותר אהבה…

גם עכשיו.
במיוחד עכשיו.

**
תרגיל מומלץ לילדים בני 25 ומעלה – 

קחו דף ועט וגשו להוריכם (אם הם עדיין בחיים):
בקשו מהם לציין חמישה דברים שהם מעריכים בכם ואוהבים אצלכם
ודבר אחד שהם מציעים לכם לשים אליו לב.
זה היחס – 1:5.
תנו להם זמן עיכול ומחשבה.
כמה ימים אם צריך.
כתבו את מה שהם אומרים ושמרו במקום בטוח.

אם יש יותר מחמישה דברים שהם מעריכים ואוהבים, אפשרו את זה.
אם יש יותר מדבר אחד לשיפור, בקשו מהם לבחור את האחד הכי חשוב.

"המולקולה" המיוחדת של חיים שמחים, מלאים ומשמעותיים
מכילה חמש יחידות אהבה (5L) על כל יחידת שיפור (I)
L5I

זו הזמנה נדירה שאתם יכולים להעניק להם
ומתנה עצומה שאתם יכולים לקבל מהם.

אף פעם לא מאוחר מדי, 
לקבל ממישהו שמצליח לראות אותנו
פתקים לתיבת האוצרות שלנו.

קצת יותר אהבה…

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

"בעוד כמה מאות שנים, כאשר ההיסטוריה של זמננו תיכתב מנקודת מבט ארוכת טווח,
סביר להניח כי האירוע החשוב ביותר שההיסטוריונים יראו לא יהיה טכנולוגיה, האינטרנט או מסחר אלקטרוני.
האירוע הינו שינוי חסר תקדים במצב האנושי.
בפעם הראשונה – פשוטו כמשמעו – למספר הולך וגדל במהירות ובאופן משמעותי של אנשים יש אפשרויות בחירה.
בפעם הראשונה, הם יצטרכו לנהל את עצמם.
והחברה לגמרי לא מוכנה לכך."

~ פיטר דרוקר (תרגום חופשי…)

**
"In a few hundred years, when the history of our time will be written from a long-term perspective,
it is likely that the most important event historians will see is not technology, not the Internet, not e-commerce.
It is an unprecedented change in the human condition.
For the first time – literally – substantial and rapidly growing numbers of people have choices.
For the first time, they will have to manage themselves.
And society is totally unprepared for it."

~ Peter Drucker

**
בעולם הנוכחי, הדינמי, המחובר והמשתנה,
אנו חשופים להרבה מאוד מידע, אפשרויות ורעש.

יש לנו הרבה בחירה:
מה לקרוא, מה לאכול, מה ללמוד, מה לעשות, במה לעבוד,
מה לראות, איך להתנהל, במה להשקיע את המשאבים ואת תשומת הלב שלנו.
וגם מה לא.
מה לא לקרוא, מה לא לאכול, מה לא ללמוד, מה לא לעשות, במה לא לעבוד,
מה לא לראות, איך לא להתנהל, במה לא להשקיע את המשאבים ואת תשומת הלב שלנו.

**
החדשות הטובות הן שיש לנו הרבה בחירה ושאנחנו יכולים לנהל את עצמנו.
החדשות הפחות טובות הן שיש לנו הרבה בחירה ושלא פשוט לנהל את עצמנו.

חיים מלאים. היום.

אי אפשר לנהל זמן.
אפשר להתייחס לזמן ולכבד אותו.
אפשר לבחור מה לעשות עם זמן.

**
אי אפשר לנהל אנשים.
אפשר (אולי) לנהל עבודה או פרוייקט.
אפשר לעבוד עם אנשים.

**
אי אפשר לנהל מערכת יחסים.
אפשר להיות במערכת יחסים.
אפשר להשקיע במערכת יחסים.

**
אי אפשר לנהל קריירה.
אפשר לעשות משהו שאוהבים.
אפשר לגדול, ללמוד ולשרת אנשים.

חיים מלאים. היום.

לפני שמתחילים לרוץ חשוב ללמוד ללכת.
לפני שלומדים חילוק חשוב ללמוד חיבור.
לפני שמנהלים אחרים חשוב ללמוד לנהל את עצמנו.

למעשה,
לא באמת ניתן לרוץ אם לא למדנו ללכת.
לא באמת ניתן לבצע פעולות מתקדמות במתמטיקה אם לא למדנו את הבסיס.
לא באמת ניתן לנהל אחרים אם איננו מנהלים את עצמנו.

ביום ראשון השבוע התחלתי להנחות קורס ניהולי נוסף.
מפגש ראשון מתוך שמונה, לכחמישה עשר מנהלות ומנהלים בחברה מסוימת.
כמו תמיד, גם הפעם, המפגש הראשון הוקדש לניהול עצמי.
ניהול עצמי מעסיק אותי כבר עשרות שנים (שלושים לפחות).
זהו תחום שאיני מפסיק ללמוד ונושא שאני מקפיד לתרגל שוב ושוב.
ככל שעובר הזמן אני מכיר בחשיבותו יותר ויותר.

בשלב מסוים במפגש,
אמרתי למשתתפים שייתכן שהנקודה הבאה שאציג תרגיז אותם.
שבסבירות גבוהה לא כולם יסכימו איתי.
שחלקם אולי אפילו יתנגדו נחרצות.

כשקיבלתי את תשומת ליבם הסקרנית
טענתי שבכל מצב, בעבודה, בבית ובכל מקום,
יש לנו תמיד "100% בחירה".

שבכל רגע נתון הבחירה היא שלנו.
תמיד.
שאין שום דבר שאנו חייבים, נאלצים או מוכרחים לעשות.
אף פעם.

כצפוי, האמירה הזו והדיון שהתפתח חיממו את החדר.
רמת האנרגיה והאינטנסיביות קפצה במהירות.
אחרי כעשרים דקות של ויכוחים, טענות ודוגמאות,
המשכנו הלאה.
לנושא הבא.
בלי הסכמה מלאה או גורפת.
עם חומר למחשבה ועם סימני שאלה.

ביקשתי מהם שימשיכו לחשוב על זה ולבחון את זה.
שיתבוננו בעצמם במהלך השבוע.

עוד באותו לילה כתבתי פוסט העמקה בנושא.
ניתן לקרוא אותו בקישור הבא.

המעבר מגישה "קורבנית" שלפיה אנו צריכים, חייבים או מוכרחים לעשות משהו
ומגישה "תוקפנית" שלפיה אנשים אחרים צריכים, חייבים או מוכרחים לעשות משהו
לגישה "אסרטיבית" שלפיה יש לנו ולאחרים בחירה מלאה ואחריות מלאה
היא לא פחות ממשנת חיים בעיני. בדומה לגלולה האדומה של מורפיוס במטריקס.
תודה גדולה לד"ר מרשאל רוזנברג ולתקשורת המקרבת שבזכותם נחשפתי לדרך המחשבה הזו ולרעיון המעצים הזה.

הזמנה לסיום:

אם אתם מחפשים קורס ניהולי משמעותי למנהלים בארגון שלכם, צרו איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר. סדרת מפגשים שכזו יכולה לשנות חיים ולהשפיע עמוקות על האנשים ועל הארגון.
(אל דאגה: הציניות שתמיד נמצאת בהתחלה תקבל את המקום שלה. וגם את הטיפול שלה).

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

השבוע התחלתי לעבוד על שני דברים משמעותיים:
האחד – איסוף וארגון הפוסטים שאני כותב לאורך השנים לספר או לספרים.
השני – יצירת ופיתוח סדנת יום חדשה של תקשורת מקרבת למנהלים.

שלוש החלטות שרירותיות:
1. "התחלתי. "
2. "לעבוד. "
3. "דברים משמעותיים."

**
החלטה שרירותית ראשונה: "התחלה".

מתי דבר מתחיל, מתי דבר מסתיים.
התחלה וסיום הן לא יותר מהחלטות שרירותיות.
בחירה לסמן את הקו במקום מסוים ולא במקם אחר.
בתרבויות מסוימות מוסכם שתחילת החיים היא רגע הלידה
וסוף החיים, "המוות", הוא רגע הפסקת הנשימה והתפקוד הפיזי.
למעשה, החיים מתחילים הרבה לפני רגע הלידה
וממשיכים הרבה אחרי רגע המוות הפיזי.
רבקה אברג'ל זכרונה לברכה נפטרה השבוע,
אך השפעתה על שמונת ילדיה ועשרות נכדיה וניניה היא אינסופית.
תשאלו את סימה.

הרעיונות לכתיבת ספר וליצירת סדנת יום ייעודית למנהלים
מלווים אותי כבר מספר שנים בתצורות שונות.
אני משחק אתם כבר יותר מעשור.
הפגישות השבוע עם טל חלוץ בנושא הספרים
ועם בת-חן שפירא בנוגע לסדנה,
הן צעדים חדשים שטרם עשיתי עד כה
ואולי אפילו שלבים חשובים בתהליך.
עם זאת, יהיה לא מדויק לקרוא להן "התחלות" של ספר או של סדנה.
לרגע שבו אנו מתחילים לעבוד במקום חדש, על נושא חדש,
או פוגשים משהו ומישהו בפעם הראשונה,
קודמים אינספור רגעים וצעדים שבזכותם הרגע הנוכחי מתקיים.
"התחלה" היא החלטה שרירותית.

"הֲרֵי כָּל הַתְחָלָה
אֵינֶנָּהּ אֶלָּא הֶמְשֵׁךְ,
וְסֵפֶר הַקּוֹרוֹת
פָּתוּחַ תָּמִיד בָּאֶמְצַע."

– מתוך "אהבה ממבט ראשון", ויסלבה שימבורסקה

**
החלטה שרירותית שניה: "עבודה".

מה נחשב ל-"עבודה" ומה נחשב ל"לא-עבודה"?
מה זה "עבודה" ומה זה "פנאי/משחק/בטלה/תחביב"?
האם מחשבה על משהו היא עבודה
או שרק עשייה "אמיתית" פיזית ומעשית?
מתי החלפת רעיונות עם מישהו נקראת עבודה
ומתי היא לא יותר מ"סתם" שיחה.

מה מכל מה שעשיתי השבוע עם טל, בת-חן ועם עצמי,
ניתן לכנות כעבודה על ספר או על סדנה ?
ומעבר לכך… מה היא בעצם העבודה שלי?

הגבול בין "עבודה" ל- "לא-עבודה" הוא שרירותי לחלוטין.
החלטה שמישהו לוקח, הגדרה שמישהו מנסח.
באותו אופן שבו הוחלט מתישהו, על ידי מישהו,
לקבוע גבולות בין מדינות, בצורה מסוימת ולא אחרת.

**
החלטה שרירותית שלישית: "משמעותי".

מה משמעותי ומה לא משמעותי?
עבור אנשים מסוימים השפעה על אדם יחיד היא משמעותית מאין כמוה
("כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו")
בעוד שעבור אחרים השפעה על אלפי אנשים אינה משמעותית מספיק.
עליית שכר של 5% יכולה להיתפש כמשמעותית מאוד עבור עובדים בארגון
וכזניחה או לא מספקת עבור עובדים שונים באותו ארגון בדיוק.
שיחה עם חבר על כוס בירה באחד הערבים (אהלן זיו…)
יכולה להיות הדבר הכי משמעותי שקרה השבוע או "סתם" מפגש חברתי נחמד.

על פי השיעור הראשון ב"קורס בניסים", לשום דבר אין משמעות.
על פי השיעור השני, המשמעות היחידה לכל דבר היא אך ורק המשמעות שאנו נותנים לו.

"התקדמות משמעותית", "תנועה קלה" או "תקיעות"
הן בסך הכול פרשנויות סובייקטיביות לחלוטין
היכולות לתאר את אותה מציאות משלוש נקודות מבט שונות.

**
התחלה, עבודה ומשמעות.
שלוש החלטות שרירותיות.
שלוש בחירות של תשומת לב.

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

הצרכים שלך חשובים.
הצרכים שלנו חשובים.
הצרכים שלך חשובים לא פחות מהצרכים שלנו.
וגם לא יותר.
הצרכים שלנו חשובים לא פחות מהצרכים שלך.
וגם לא יותר.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני בעצם רוצה לומר ש… :
1. בראייה שלי ביצוע התפקיד המסוים הזה חשוב לארגון.
2. אני חושב שאת יכולה להצליח בתפקיד.
3. אני מאמין שעשיית התפקיד תתן מענה גם לצרכים חשובים שלך.

**
כשאני מבקש ממך לעשות את התפקיד הזה,
אני מקווה ש… :
1. שתסכימי לעשות את זה רק אם זה משרת גם את הצרכים שלך (ולא רק את שלנו).
2. שלא תסכימי אם את עומדת לעשות זאת רק מתוך חוסר ברירה, אי נעימות או פחד.
3. שנמשיך את הדיאלוג בינינו בחיפוש אחר פתרון מיטבי הנותן מענה גם לצרכים שלך וגם לצרכים שלנו.

**
כשמתכווננים ביחד ל"גם וגם",
אפילו בתוך מערכת מוגבלת, מורכבת ועתירת אילוצים,
ניתן ליצור מרחב שופע ואינסופי של פתרונות אפשריים.

חיים מלאים. היום.