ד' טבת – חמש המחוייבויות

חמש המחוייבויות

1. מחוייבות ללמידה – גדילה, צמיחה, שינוי והתפתחות. בתחום שמעניין אותך או שחשוב לך, ברמה אישית ומקצועית.

2. מחוייבות לעשייה – לעשות את "העבודה" שלך, להיות בתנועה, לספק את הסחורה, לרדת לשטח, להביא ערך, לשרת.

3. מחוייבות לאנשים החשובים בחייך – בן/בת הזוג, ילדיך, הוריך, חברים קרובים, אנשים אחרים שחשובים לך, שאתה אוהב, מעריך ומוקיר.

4. מחוייבות לעצמך – דאגה למשאב ולנכס הכי חשוב שלך הנמצא בכל מקום שאת נמצאת בו ומשפיע על כל דבר שאת עושה.

5. מחוייבות לערכים שלך – לערכי המפתח שמובילים אותך, למצפן הפנימי שלך.

**
חמש המחוייבויות הללו רלוונטיות מאוד עבורי היום.
נראה לי שהן רלוונטיות מאוד עבורי כבר כמה וכמה שנים.

למה אתם מחוייבים היום ובחיים? איך זה בא לידי ביטוי ?

חיים מלאים. יום יום.

ב' טבת – אין לה שום סיכוי לנצח

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק מהר או בזמן.

כשהיא עושה משהו ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שזה לא היה מספיק איכותי או עמוק.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק ובזמן היא מלקה את עצמה על כך שהוא לא הכי מדויק או יעיל.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן היא מלקה את עצמה שהיא לא היתה מספיק בבית, עם משפחתה או עם עצמה.

כשהיא עושה משהו איכותי, עמוק, יעיל, מדויק ובזמן וגם מוצאת זמן להיות בבית, עם משפחתה ועם עצמה היא מלקה את עצמה שהיא עשתה רק את זה… ולא עשתה משהו אחר בזמן הזה.

כשהיא לא עושה משהו היא מלקה את עצמה על כך שלא עשתה.

כשהיא כן עושה משהו היא מלקה את עצמה…

כשהיא עושה משהו ובזמן…

וכך הלאה…

**
במשחק הציפיות האינסופיות, הלא ריאליות והבלתי אפשריות שלה מעצמה אין לה שום סיכוי לנצח… 

חיים מלאים. יום יום.

כט' כסלו – להיכנס למים או לשחק על החוף

לפני כשנתיים וחצי פניתי לחברי צביקה ברגמן וביקשתי להיפגש אתו.
התחשק לי לכתוב ספר ורציתי לקבל מ"המומחה" עצות, טיפים, הכוונות וכלים.
צביקה כתב עד כה עשרות ספרים בנושאים שונים.
הוא כותב בקצב מטורף של 3-4 ספרים לשנה (כולל מחקר שנדרש לעתים)
וברוב חנויות צומת ספרים וסטימצקי תמצאו מדף שלם או חצי מדף של ספריו.

חשבתי על הרעיון הזה של כתיבה הרבה מאוד זמן.
הפעם, הרגשתי בשל ורציתי "לצאת לדרך".

הפגישה עם צביקה היתה מצוינת: קונקרטית, תכל'סית ובעלת ערך גבוה עבורי.
יצאתי ממנה עם המון אנדרנלין.
כבר באותו ערב התחלתי לכתוב את תוכן העניינים של הספר ואפילו שלחתי אותו לצביקה.
בבוקר למחרת התעוררתי מוקדם והתחלתי לכתוב את הפרק הראשון.
פחות חשוב כמה ויותר חשוב שזה יקרה.
בדיוק לפי ההוראות של צביקה.
אנרגייה מטורפת.
גם בבוקר שאחרי התעוררתי מוקדם, עוד לפני שהשעון צלצל וישבתי לכתוב.
הפעם הלך קצת יותר קשה אך עמדתי בזה.
שלושה ימים רצופים של עשייה.

בבוקר הרביעי התחילו סימני שאלה ותהיות.
זה הרגיש לי לא מדויק.
אולי אני צריך לעשות את זה בשיטה אחרת?
אין לי השראה כרגע והכתיבה קצת מאולצת.
אולי עדיף לפנות זמן כתיבה מרוכז ולהתנפל על זה (הרי קשה להתעורר בכל בוקר ולכתוב)?

מדי פעם החלפתי מיילים והודעות עם צביקה.
עדכנתי אותו במה קורה אתי, בסימני השאלה ובהתלבטויות.
צביקה כדרכו היה מאוד לבבי וזמין.
הוא המשיך לשתף אותי מניסיונו ולחזק אותי בדרכי.

בבוקר החמישי הרשיתי לעצמי לא לכתוב וכך גם בשישי.
היו לי דברים אחרים לא פחות חשובים להתמקד בהם.

באחד הבקרים שאחרי צביקה התעניין בי ובהתקדמות שלי.
לאחר שסיפרתי לו בפירוט על הימים האחרונים,
קיבלתי ממנו את ההודעה הבאה:

"תקבע יעד ללכת בכיוון מסויים לחודש או חודשיים ואז תעצור.
תביט לאחור ותראה אם ולאן התקדמת….
אם לא התקדמת או קידמת סימן שהדרך לא נכונה.
אולי אתה סתם נהנה להשתעשע על החוף ולא בא לך בכלל לשחות?"

האמת, המשפט האחרון הקפיץ אותי.
אני? משתעשע?? דיבורים ולא עשייה ???
הטריגר הזה גרם לי להתבונן במראה והעיר אותי.
באופן זמני…

המאמצים לכתיבת הספר המשיכו עוד זמן מה ואז נפסקו.
זה קרה כשהודיתי בפני עצמי
שכרגע אני עוד לא באמת מתכוון להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
אני מעדיף להשתעשע על החוף.
אני נהנה לדבר על זה, לחלום על זה, לשחק עם זה,
ועדיין לא "ללכת על זה".

ההכרה הזו חשובה בעיני.
יכול להיות שבזמן שאני משתעשע על החוף "בכתיבת ספר"
אני עמוק במים בהרבה נושאים אחרים. וזה בסדר.
כדאי שאבין האם אני על החוף או במים ביחס לנושא מסוים.
יש הבדל גדול בין להיכנס למים ולהתמודד עם מה שמגיע,
לבין להישאר על החוף או להרטיב את קצות האצבעות.

תכנית "ספרינט 21" מיועדת לאנשים שרוצים להיכנס למים ולהתחיל לשחות.
בתחום מסוים שחשוב להם.
בפרויקט מסוים שהם רוצים לקדם.
להירטב, להתמודד עם הקור, עם הגלים ועם המלח.
לעבור מדיבורים למעשים.
להתחייב בפני עצמם.
לחגוג התמודדות.
לחגוג עשייה.
לחגוג התקדמות.

שבת של שלום.
חיים מלאים. יום יום.

כד' כסלו – מתי עלעלת בפעם האחרונה?

לעלע"ל =
למידה – עשייה – למידה – עשייה – למידה.

**
דוגמא לשימוש:

"מתי עלעלת בפעם האחרונה?"
= מתי היתה הפעם האחרונה שבה היית ברצף אינטנסיבי של עשייה ולמידה השזורים זה בזה?

**
יש משהו חזק, עוצמתי ובריא בשילוב של עשייה ולמידה.

למידה:
לעצור לאחר עשייה מסוימת,
לנשום.
להתבונן בדרך שעברנו,
לחגוג את ההצלחה,
לכאוב את הפספוס,
לבקש משוב,
להפיק לקחים,
לסמן דבר או שניים להמשך,
לקחת אויר ו… לחזור לעשייה.

עשייה:
להחליט שהגיע הזמן לקפוץ למים,
לקפוץ למים,
לעבור מדיבורים ותיאוריה, איסוף מידע, בחינה, ומחשבה
למעשים והתנסות.
לצאת לאור, להתמודד עם החשש,
להפשיל שרוולים, להתחכך עם המציאות,
להסכים להיות בתנועה,
גם אם היא לא מושלמת (ובד"כ היא לא).

וחוזר חלילה.

**
רוצים לעלע"ל איתי בקרוב?
העלעול מתחיל ב 4/1/16.
הגשת מועמדות מסתיימת בעוד 15 יום.

חנוכה שמח ומלא אור. חיים מלאים. יום יום.

יז' כסלו – הסיבה שעדיין לא עשית את זה

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
אינה שאתה לא יודע,
או שאין לך מספיק זמן,
או שאין לך את התמיכה שאתה צריך,
או שאת מחוייבת לדברים אחרים כרגע,
או שעדיין לא החלטת לגבי זה,
או שזה לא מספיק מדויק עבורך,
או שהתזמון לא משהו,
או שלא מבינים אותך.

יכול להיות שהסיבה שעדיין לא עשית את זה
היא פשוט מכיון שאת/ה מפחד/ת.

לפעמים זו סיבה מספיק טובה לא לעשות משהו.

אם זו הסיבה כדאי לקרוא לילד בשמו.
להפסיק להתחבא. להפסיק לתרץ.
ואז… לבדוק בסקרנות –
מה בדיוק מפחיד אותך שם?
מה לא היית רוצה שיקרה?
מה לא היית רוצה להרגיש?

חיים מלאים. יום יום.