תגית: שיפוטיות

רק להקשיב
רק להיות נוכח
רק לשבת עם
רק לתת יד

בלי לפתור
בלי להציל
בלי לעזור
בלי לשנות
בלי לתקן
בלי עצות
בלי להיות חכם
בלי להוביל
בלי להיבהל
בלי להילחץ
בלי לשפוט
בלי אג'נדה
בלי שורות תחתונות
בלי לרוץ לספר לחבר'ה

בכוונה
בכבוד
בסקרנות
בענווה
בביטחון
בהכרת תודה
באהבה

חיים מלאים. היום.

כל כך הרבה
כעס.
ביקורת.
שיפוטיות.
אשמה.
חוסר אונים.
בלבול.
לחץ.
פחד.

בתוכי.

חיים מלאים. היום.

אשפוז

חגיגה והכרת תודה:
• מזל שזה קורה עכשיו ולא לפני שבועיים כשהיית בעיצומה של שפעת קשה.
• מזל שזה קורה במוצ"ש הזה ולא במוצ"ש שעבר כשהיתה לי עבודה דחופה.
• מזל שזה קורה כשאני יחסית גמיש ולא בראשון שעבר ששם היתה לי מחויבות שמורכב לשנות.
• מזל שהגענו לביה"ח מבחירה ולא כתוצאה מנפילה (שבהחלט היתה אפשרית לאור המצב).
• תודה לקליטה ולבדיקה המהירה היחסית בחדר המיון.
• מזל שהגענו בעומס בינוני יחסית שאיפשר יותר קשב כלפינו.
• תודה לרופא ולאחות על בדיקה מקצועית ואמפטית.
• תודה על העברה למחלקה המסוימת שביקשנו להיות בה. מזל שהיה שם מקום פנוי.
• תודה על הזמנה מהירה של מנת דם, שאפשרה התחלת טיפול כבר אתמול בלילה.
• יופי שההמוגלובין כבר מתחיל לעלות.
• יופי שבוחרים לתת לי עוד שתי מנות דם, זה יחזק אותי.

שיפוטיות וביקורת:
• למה זה קורה דווקא עכשיו בתזמון שלא מתאים לי?
• למה זה מגיע לנו כל "העניינים הללו" בשנים האחרונות?
• למה לוקח כל כך הרבה זמן לקלוט ולבדוק אותנו?
• איך הגעתי לרמות כאלו נמוכות, שיא שלילי, של המוגלובין?
• איך אף אחד לא שם לב לזה ועצר את זה קודם?
• איך אני לא שמתי לב לזה ועצרתי את זה קודם?
• למה אי אפשר לעבור כבר מהמיון למחלקה ולהתחיל טיפול יותר מהר?
• מי יודע כמה שעות עוד נישאר כאן במקום המזוהם והלא נוח הזה.
• אין לי כוח לכל הסטאז'רים האלו שיפספסו לי את הוריד ו"יתגלחו" עלי.
• למה ההמוגלובין עולה כל כך לאט וכל כך מעט?
• איזה באסה שהחליטו לתת לי עוד מנות דם במקום לשחרר אותי הביתה היום.

**
אשפוז.
לא הזמנו את זה והנה זה כאן.
אנחנו כאן. זה המצב.

פרשנות יוצרת מציאות.
פרשנות היא המציאות.

גם באשפוז.
אפילו באשפוז.
על אחת כמה וכמה באשפוז.

במה את בוחרת כרגע?
איפה תשומת הלב שלך עכשיו?

חיים מלאים. היום.

לפני שמתחילים לרוץ חשוב ללמוד ללכת.
לפני שלומדים חילוק חשוב ללמוד חיבור.
לפני שמנהלים אחרים חשוב ללמוד לנהל את עצמנו.

למעשה,
לא באמת ניתן לרוץ אם לא למדנו ללכת.
לא באמת ניתן לבצע פעולות מתקדמות במתמטיקה אם לא למדנו את הבסיס.
לא באמת ניתן לנהל אחרים אם איננו מנהלים את עצמנו.

ביום ראשון השבוע התחלתי להנחות קורס ניהולי נוסף.
מפגש ראשון מתוך שמונה, לכחמישה עשר מנהלות ומנהלים בחברה מסוימת.
כמו תמיד, גם הפעם, המפגש הראשון הוקדש לניהול עצמי.
ניהול עצמי מעסיק אותי כבר עשרות שנים (שלושים לפחות).
זהו תחום שאיני מפסיק ללמוד ונושא שאני מקפיד לתרגל שוב ושוב.
ככל שעובר הזמן אני מכיר בחשיבותו יותר ויותר.

בשלב מסוים במפגש,
אמרתי למשתתפים שייתכן שהנקודה הבאה שאציג תרגיז אותם.
שבסבירות גבוהה לא כולם יסכימו איתי.
שחלקם אולי אפילו יתנגדו נחרצות.

כשקיבלתי את תשומת ליבם הסקרנית
טענתי שבכל מצב, בעבודה, בבית ובכל מקום,
יש לנו תמיד "100% בחירה".

שבכל רגע נתון הבחירה היא שלנו.
תמיד.
שאין שום דבר שאנו חייבים, נאלצים או מוכרחים לעשות.
אף פעם.

כצפוי, האמירה הזו והדיון שהתפתח חיממו את החדר.
רמת האנרגיה והאינטנסיביות קפצה במהירות.
אחרי כעשרים דקות של ויכוחים, טענות ודוגמאות,
המשכנו הלאה.
לנושא הבא.
בלי הסכמה מלאה או גורפת.
עם חומר למחשבה ועם סימני שאלה.

ביקשתי מהם שימשיכו לחשוב על זה ולבחון את זה.
שיתבוננו בעצמם במהלך השבוע.

עוד באותו לילה כתבתי פוסט העמקה בנושא.
ניתן לקרוא אותו בקישור הבא.

המעבר מגישה "קורבנית" שלפיה אנו צריכים, חייבים או מוכרחים לעשות משהו
ומגישה "תוקפנית" שלפיה אנשים אחרים צריכים, חייבים או מוכרחים לעשות משהו
לגישה "אסרטיבית" שלפיה יש לנו ולאחרים בחירה מלאה ואחריות מלאה
היא לא פחות ממשנת חיים בעיני. בדומה לגלולה האדומה של מורפיוס במטריקס.
תודה גדולה לד"ר מרשאל רוזנברג ולתקשורת המקרבת שבזכותם נחשפתי לדרך המחשבה הזו ולרעיון המעצים הזה.

הזמנה לסיום:

אם אתם מחפשים קורס ניהולי משמעותי למנהלים בארגון שלכם, צרו איתי קשר במייל חוזר או דרך האתר. סדרת מפגשים שכזו יכולה לשנות חיים ולהשפיע עמוקות על האנשים ועל הארגון.
(אל דאגה: הציניות שתמיד נמצאת בהתחלה תקבל את המקום שלה. וגם את הטיפול שלה).

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

מציאות:
עובדת חדשה חתמה על חוזה עבודה ותחל לעבוד בעוד כחודש.
מכיון שקודמתה בתפקיד עוזבת במהלך החודש הקרוב,
הוסכם שהעובדת החדשה תבצע חפיפה בת מספר ימים עוד לפני כניסתה הרשמית לתפקיד.
לאחר יומיים של חפיפה העובדת ביקשה לשוחח עם המנהלת ואמרה:
"כעת אני מבינה שהעבודה הרבה יותר מורכבת ותובענית ממה שהערכתי בתחילה.
לאור זאת אני מבקשת לשקול את שיפור תנאי ההעסקה שעליהם הוסכם."

**
סיפור אפשרי אחד של מנהלת מגייסת:
לא עושים דבר כזה. היא לא בסדר.
אי אפשר לבטוח במי שמתנהגת כך עוד לפני יומה הראשון.
היא איבדה את האמון שלי ועליה לרכוש אותו בחזרה.

**
סיפור אפשרי שני של מנהלת מגייסת:
העובדת מנסה לנצל הזדמנות.
לאחר שהיא הבינה שאנו בלחץ היא מנסה לסחוט אותנו בשיטת "מצליח".
העובדת מעמידה אותי במבחן ואני צריכה להעמיד אותה במקומה.

**
סיפור אפשרי שלישי של מנהלת מגייסת:
כנראה שהיא ראתה במהלך החפיפה את המשכורות בארגון
והבינה שאנו משלמים לה פחות ממה ששילמנו לקודמתה.
עדיין, זה לא בסדר לפתוח תנאים לאחר שסגרנו.

**
סיפור אפשרי רביעי של מנהלת מגייסת:
זה מוזר. מישהו השפיע עליה בימים האחרונים.
אולי בעל או חברה המליצה לה לפתוח איתנו מחדש את הנושא הזה.
ממש הרגשתי שהדיבור בשיחה האחרונה היה שונה מבשיחות הקודמות.

**
סיפור אפשרי חמישי של מנהלת מגייסת:
העובדת החדשה היא אם חד הורית ומצבה הכלכלי מאתגר.
העבודה אכן תובענית ומצריכה לא מעט השקעה.
אולי יש פה עניין חצי הישרדותי עבורה. כדאי לראות אם/איך אפשר לעזור…

**
חמישה סיפורים שונים למציאות אחת.
חמישה סיפורים מחוברים או לא מחוברים למציאות.
חמישה סיפורים שייצרו חמש מערכות שונות לחלוטין של עובדת-מנהלת-צוות-חברה.

סיפור יוצר מציאות.
שים לב לסיפור שאתה מספר לעצמך על מה שקורה.
טפלי בסיפור שלך בעדינות, בזהירות ובאחריות.

חיים מלאים. היום.

כשסיכמנו את המפגש היום, ניסיתי… :

להקשיב למה שאתם אומרים
ולהבין מתוך זה את המקום שלכם
ואת מה שחשוב לכם.

לשים לב למה שמתחולל בתוכי:
הכמיהה להערכה ולהבנה, הרצון להסביר, להוכיח, לשכנע,
תחושת הכיווץ, הלחץ, חוסר האונים, התסכול, הכעס, השיפוטיות.

לשחרר את עצמי
מתלות בתוצאה כזו או אחרת,
מהעדפה להחלטה כזו או אחרת.

להמשיך לנשום.
להיות נוכח.

ניסיתי…
לפעמים הצלחתי יותר.
לפעמים פחות.

**
הרבה דברים מתרחשים בחדר
בעשר דקות של סבב סיכום.

חיים מלאים. היום.

לפניכם שתי תמונות.
התמונה השמאלית מושלמת.
בתמונה הימנית חמישה פרטים "דפוקים".
האם תוכלו למצוא אותם?

אם תנסו תצליחו.
אם תתמידו תצליחו בקלות.

**
"התמונה השמאלית" שלך היא
קבוצת האמונות / הציפיות / החלומות / הכמיהות שלך
לעולם מושלם כזה או אחר.
לאיך דברים "אמורים" להיות בעיניך.

"התמונה הימנית", תמונת המציאות שלך, היא בסך הכול
הפרשנות הסובייקטיבית שאת נותנת למה שקורה עכשיו
ולעד כמה זה רחוק או קרוב מ"התמונה המושלמת" שאת מחזיקה.

**
מציאת הבדלים ופגמים היא מיומנות שניתן לפתח.
מציאת "מה לא בסדר" ו"מי דפוק" הוא שריר שניתן לגדל.
למען האמת גם התמונה השמאלית אינה מושלמת.
אפילו בה ניתן למצוא פגמים אם רק רוצים.

בתמונה הימנית, לצד חמשת ההבדלים,
יש אלפי פרטים "תקינים" שהם "בסדר".
מציאת הטוב, החיובי והיפה היא מיומנות שניתן לפתח.
הכרת תודה היא שריר שניתן לגדל.

**
אצל עדי ואבי היום, נכחו שבעה זוגות ושמונה עשרה ילדים.
מפגש חברים, אוכל, שתייה, דיבורים ומשחקים.
אם ממש מתאמצים, אפילו במפגש כזה, אפשר למצוא חמישה "פגמים".
(במשתתפים, בפקקים, במאכלים, בשיחות, במזג האוויר או במצב הכוכבים).
ואפשר גם, בהרבה פחות מאמץ,
למצוא אינסוף רגעים יקרים שאינם מובנים מאליהם.

**
זה הכול עניין של בחירה.

שאלה חשובה: במה אתה בוחר להתמקד עכשיו?
שאלה חשובה נוספת: איזה שריר את בוחרת לפתח?
שאלה חשובה לחיים: באיזה "משחק" אתה בוחר לשחק?

חיים מלאים. היום.

מערכת ניתוב

לביקורת ושיפוטיות הקישו #1
לזלזול והקטנה הקישו #2
לעידוד וניחום הקישו #3
לעצות וטיפים הקישו #4
לפרספקטיבה ומסגור מחדש הקישו #5
לזוית ראיה שונה הקישו #6
לסיפור אישי דומה הקישו #7
לפתרונות הקישו #8
לסימפטיה הקישו #9
להקשבה אמפטית הקישו #10
לחיבוק הקישו #11
לסיעור מוחות וחשיבה משותפת הקישו #12
לכל מענה אחר או לנציג הקישו #0

**
אם אתה יודע איזו נוכחות אתה צריך כרגע, פשוט תגיד את זה…
אם את יודעת איזה מענה את רוצה עכשיו, פשוט בקשי את זה…

חיים מלאים. היום.

הבעיה עם ו – "אהבת לרעך כמוך"
היא שלחלק מהאנשים "כמוך" לא מספיק נוכח.
אהבה עצמית היא משהו שצריך ללמוד, לתרגל, לפתח.
להחליף את השיפוטיות, הריצוי והביקורת שחיים בתוכנו.
שהוטמעו והוטבעו בנו במשך שנים.

**
לפני שרצים לשיעורים מתקדמים,
כדאי להשקיע בשיעורים בסיסיים.

אהבה עצמית לפני אהבת אחרים.
אהבת עצמית לפני תיקון עולם.

**
סילבוס מומלץ לבתי הספר היסודיים:
כיתות א-ב : ואהבת.
כיתות ג-ד : כמוך.
כיתות ה-ו : לרעך.

חיים מלאים. היום.