מאה החלטות ביום

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

 

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

ט"ז אלול – השקעות כדאיות במיוחד

השקעות כדאיות במיוחד:
מחווה קטנה של תשומת לב.
דקה וחצי של נוכחות.
כמה מילים.
פרגון נדיב.
הודעה אישית.
התעניינות כנה.
מייל קצר.
הכרת תודה.
מבט.
חיוך.
חיבוק.

**
מהלב.
אותנטי.
בלי לסמן "וי".
כי רוצים.
לא כי צריכים.
מיומנויות שניתן לפתח.
הרגלים קדושים משני חיים.

**
השקעות כדאיות במיוחד, שלושה צרכים אנושיים:
– שיראו אותנו.
– שיבינו אותנו.
– שיאהבו אותנו.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו אלול – אחד מארבעת אלפים

80 שנות חיים.
4,000 שבועות חיים.
29,000 ימי חיים.
700,000 שעות חיים.
(* הערכה מקורבת גסה – לא כוללת תאונות, מחלות, אסונות וכו')

**
גם אם זה לא נראה או מרגיש כך,
גם אם קל לשכוח ולהדחיק,
בינתיים…
אנחנו כאן לזמן מוגבל.
סופי.
קצר.
מספיק.

**
השבוע הנוכחי, שהתחיל היום ויסתיים בעוד שישה ימים
הוא אחד מארבעת אלפים.
0.03% מסך שבועות החיים.

**
שאלות בסיסיות:
– איפה השקעת את אנרגית החיים שלך היום…?
– במה חשוב לך להשקיע אותה מחר…?

חיים מלאים. יום יום.

כ"ו אב – למרות שאיני רואה את זה עדיין

למרות שאיני רואה את זה עדיין, אני יודע שזה שם.
למרות שאיני מכיר את זה אישית, יש לי תחושה שבקרוב ניפגש.
למרות שאיני בטוח מהיכן זה יגיע, בעוד רגע זה יופיע.
למרות שאיני יודע איך בדיוק זה יהיה, בוודאות זה יקרה.

**
לצאת לעולם…
בתשומת לב סקרנית…
בנוכחות ערנית…
בדריכות נינוחה…
בהכרת תודה…
בענווה…

חיים מלאים. יום יום.

יד' אב – אפשר

אפשר להתנתק מדי פעם מהטכנולוגיה.
(לא חייבים להיות מחוברים לכל דבר כל הזמן).

ניתן להעניק תשומת לב מלאה למי שאיתנו באינטראקציה.
(……. מ – ל – א – ה ……. )

מותר לסגור לעצמנו זמן אישי נטול–הפרעות.
(לחשיבה, יצירה, משחק, עבודה, מנוחה…).

מומלץ לעשות שימוש מתאים במכשירים ובכלים השונים.
(במקום שהם יעשו שימוש בנו).

**
כמו דברים רבים אחרים, זה לגמרי אפשרי.
כמו דברים רבים אחרים, בכדי שזה יקרה צריך לבחור ולעשות.
כמו דברים רבים אחרים, זה לא תמיד פשוט

**
ההשראה לפוסט הגיעה מהמאמר של לינדה סטון על "תשומת לב חלקית מתמשכת".
שאליו הגעתי בזכות המאמר של נירית כהן על "הרעב לזמן".

חיים מלאים. יום יום.

י"ב תמוז – ההחלטה היחידה

"איפה אני בוחר/ת למקד את תשומת הלב שלי כרגע?"

מספר דוגמאות (רשימה חלקית ביותר):
– בחצי הכוס המלאה או בחצי הכוס הריקה?
– בעבר, בהווה או בעתיד?
– בסלולרי או בילד שלי?
– בוואטסאפ או בכביש?
– במילים, במעשים או בצרכים?
– במה שכבר קורה או במה שלא קורה עדיין?
– באיום או בהזדמנות?
– במבט על או בצלילת עומק?
– בניסיון להקשיב או בניסיון להגיד?
– במחשבות או ברגשות?
– במי שמדבר כרגע או במי ששותק?
– בבעיה או בפתרון?
– בדרך שעברנו או בתקיעות שאנו חווים?
– בתהליך, במבנה או בתוכן?
– בפרויקט הזה או בפרויקט אחר?
– בזוית ראייה רחבה או בזוית ראייה מצומצמת?
– במה לעשות או במה לא לעשות?
– בעצמי או באחרים?
– במה אני רוצה שיקרה או במה שאיני רוצה שיקרה?
– האם להגיד "כן", להגיד "לא" או להמשיך להתלבט?
– בפייסבוק, באח הגדול, בטוקבקים, בספר או בסדרה תיעודית?
– בתשתיות או בייצור?
– בקבלה או בנתינה?
– בחגיגה או באבל?
– בחשוב או בדחוף?
– בלמכור או בלשרת?
– בלהימנע או להתמודד?
– בלחיות או בלמות?

**
מאמן כדורסל מקבל מאות החלטות מקצועיות במשחק.
בן אדם מקבל אלפי החלטות "תשומת לב" בכל יום.
במודע או שלא במודע.

תשומת לב.
ההחלטה היחידה.
שריר שניתן לאמן.
המשאב הכי יקר שיש.
שם הכול מתחיל.
משם הכול נגזר.

חיים מלאים. יום יום.

א' תמוז – מגבלות מקדמות

אימיילים

פעם, כשתיבת האימייל שלנו יכלה להחזיק נפח מוגבל בלבד של מידע
היינו משקיעים הרבה יותר בלסנן, לזרוק ולבחור.
פשוט לא היתה ברירה אחרת.
היום, ללא המגבלה הזו,
תיבות הדואר שלנו מלאות
בהמון המון המון אימיילים, מידע, קבצים, פרסומות ו"זבל" שאיננו צריכים
ושכנראה לעולם לא ננקה או נסדר באופן יזום.

מגבלה על שטח אחסון היא גורם מקדם לסדר, לניקיון ולבריאות.

**
חופש דיבור

בפגישה בת מספר שעות
שבה כל אחד יכול להגיד כל מה שהוא רוצה בכל רגע נתון,
מרוויחים הרבה ביטוי עצמי ואולי גם תחושת מעורבות מוגברת.
לעומת זאת,
בפגישה שבה מוגדר סבב התייחסויות מוגבל בזמן לכל משתתף,
כנראה שהמילים וההתייחסויות תיבחרנה יותר בקפידה.

מגבלת דיבור יכולה להיות גורם מקדם למיקוד ולהתקדמות.

**
סוללה

כשהסוללה שלנו מלאה, המטען בהישג יד ויש חשמל באזור,
נרשה לעצמנו לגלוש, לשוטט, להימרח ולצ'טט בצורה חופשית.
כשנותרו לנו רק 18%, ללא מטען וללא חשמל,
נבחר בקפידה איך לנצל את המשאב היקר הזה
וכל רגע של שימוש יזכה ליראת הכבוד הראויה לו.
לא נבזבז זמן סוללה על "סתם דברים".

מגבלת סוללה יכולה להיות גורם מקדם לאפקטיביות וליצירתיות.

**
חיים

כשאנו חושבים שאנו כאן לנצח ואיננו מבינים שעוד רגע זה ייגמר,
קל לנו לבזבז אנרגיית חיים ותשומת לב על הרבה מאוד דברים ועניינים.
כשאנו מאמינים שהכול מובן מאליו,
קשה לנו לראות, להעריך, לחגוג ולהוקיר את כל מה שמתקיים כרגע.
כשאנו מבינים שאנו כאן לזמן קצר וששום דבר אינו מובן מאליו,
החיים הופכים להיות יותר מלאים, פלאיים, מרגשים ויקרים.

מגבלת חיים (משך או איכות)
יכולה להיות גורם מקדם לנוכחות, לרוגע, לשמחה ולהשקעה בדברים החשובים באמת.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ו סיון – היום זה היום

בוקר טוב.
יום חדש.
היום זה היום
היום הוא היום שבו משתנים חיי…

**
השאלה אינה "האם זה יקרה היום או לא?".
היום זה קורה.
בוודאות.
גם היום זה קורה.
השאלה היא למעשה "איך זה קורה?"
ו"האם אצליח לשים לב לזה …?"

חיים מלאים. יום יום.

י' סיון – זה לא זה

אולי הגיע הזמן להודות.
להכיר בכך ש"זה לא זה".
להפסיק להתעקש.

להתבאס על כסף, תשומת לב, עבודה, אנרגיה,
השקעה, רעיון ואפילו חלום ש"הולכים לאיבוד".

לשים לב למתח כשכבר ברור ש"זה לא זה"
ועדיין לא ברור מה "כן זה" או מה במקום.

לשים לב לאי הנוחות שבחווית אי – ההצלחה.
אולי אפילו הכישלון.

לשים לב למועקה מהתקשורת הצפויה
עם בני האדם המושפעים.

**
להכרה בכך ש"זה לא זה" יש מחירים ומשמעויות.

למרות שברור לי (כבר מזמן) ש"זה לא זה",
אולי עדיף כרגע לא לגלות את זה לעצמי
ולהמשיך להתנהל כרגיל?

אולי איכשהו זה ייעלם או ייפתר?

הפניית מבט ועצימת עיניים
עוזרות לא לראות את מה שאנו כבר יודעים.

הנה… כבר מרגישים את ההקלה המדומה

חיים מלאים. יום יום.

ח' אייר – קצת פחות

קצת פחות מיילים.
קצת פחות הודעות.
קצת פחות שיחות.
קצת פחות מטלות.
קצת פחות פגישות.
קצת פחות דברים לעשות.
קצת פחות ריצות ממקום למקום.
קצת פחות קפיצות מדבר לדבר.
קצת פחות אוכל.
קצת פחות הפרעות.
קצת פחות טלויזיה.
קצת פחות פייסבוק.
קצת פחות עיתונים.
קצת פחות התחייבויות.
קצת פחות תכניות.
קצת פחות "לא נעים".
קצת פחות "כי מוכרחים".

**
קצת פחות…

רק מלכתוב את זה,
אפשר להתחיל לנשום
קצת יותר…

חיים מלאים. יום יום.