תגית: אגו

משהו שנוכח כרגע:
השעה 17:02.
חשוב לי לשלוח את הפוסט הזה לפני כניסת השבת.
הוא כבר 90% מוכן, אבל משהו עדיין חסר…
אני לא בטוח מה בדיוק וזה מעכב אותי.
בחצי השעה האחרונה אני מתבחבש עם זה.
לא בטוח שזה מתקדם ואני מתחיל לאבד סבלנות.

כמו ב"מאסטר-שף", 
משהו בי רוצה להתגבר על העיכוב, לצאת מהתקיעות…
ומשהו נוסף בי רוצה להגיע לפוסט שמרגיש מדויק ומשמעותי…

הרגע הזה הוא דוגמא להרבה רגעים אחרים:
בחלקים ניכרים של חיינו אנו מחכים שמשהו יעבור או מצפים שמשהו יגיע.

**
מתי זה כבר יעבור… ???
מתי הכאב ייעלם,
השיעור יסתיים,
המבחנים ייגמרו,
המשכנתא תיסגר,
החורף/הקיץ יחלוף,
הלחץ ירד,
לחץ הדם ירד,
המחלה תעבור,
הפקק ישתחרר…???

**
מתי זה כבר יגיע…??
מתי נקבל את התואר,
נקבל החלטה,
נתחתן, נקנה דירה,
נזכה למספיק שעות שינה,
יגיע סוף השבוע/הסתיו/האביב,
נעלה בדרגה,
ניכנס להריון,
נצא לחופשה,
נצא לפנסיה,
נעלה לאוויר עם הפרויקט,
נגיע כבר ליעד…???

**
בחלקים ניכרים של חיינו אנו מחכים שמשהו יעבור או מצפים שמשהו יגיע.

לחכות שמשהו יעבור זה לדחות את מה שכאן ועכשיו.
לצפות שמשהו יגיע זה להשתוקק למשהו שאינו כאן ועכשיו.

שני מצבי אי-קבלה: דחיית ההווה או השתוקקות לעתיד.
בשני המצבים, מה שכאן ועכשיו לא מספיק טוב.

אנחנו לא רוצים את מה שיש לנו או רוצים את מה שאין לנו.

הלולאות הללו אינן מסתיימות לעולם:
תמיד יש משהו קיים שאנו רוצים שייעלם או משהו חסר שאנו כמהים להשיג.

**
אקהרט טולה כותב על כך נפלא בספרו "ארץ חדשה":

"האגו מטפל ברגע ההווה בשלוש דרכים: כאמצעי להשגת מטרה, כמכשול או כאויב."

"בשביל האגו רגע ההווה הוא רק אמצעי להשגת מטרה.
הוא לוקח אתכם לרגע עתידי כלשהו שנראה חשוב מאוד,
אף שהעתיד לעולם אינו מגיע אלא כרגע ההווה, ולכן הוא לעולם אינו יותר ממחשבה בראשכם.
במילים אחרות, לעולם אינכם נמצאים כאן לגמרי, כי אתם תמיד עסוקים בניסיון להגיע למקום אחר."

"כאשר דפוס זה נעשה בולט יותר, וזה שכיח מאוד, רגע ההווה נתפש כמכשול שיש להתגבר עליו.
עקב כך מתעוררים חוסר סבלנות, תסכול ומתח, ובתרבות שלנו אלה המציאות היומיומית והמצב הרגיל של אנשים רבים.
החיים, שהם העכשיו, נתפשים כ'בעיה', ואתם מוצאים את עצמכם בעולם מלא בעיות שיש לפתור את כולן כדי לחוש שמחה, להרגיש סיפוק, או להתחיל לחיות באמת – לפחות כך נדמה לכם.
הבעיה היא שכנגד כל בעיה שנפתרת צצה אחת חדשה.
כל עוד רגע הווה נתפש כמכשול, לא יהיה סוף לבעיות."

"במקרה הגרוע ביותר, וגם זה שכיח מאוד, רגע הווה נתפש כאויב.
כאשר אתם שונאים את מה שאתם עושים; מתלוננים על סביבתכם; מקללים דברים שקורים או שקרו;
כאשר הדיאלוג הפנימי שלכם מורכב מ'אני חייב לעשות או לא לעשות' – 
אתם מתווכחים עם מה שהווה, מתווכחים עם הדבר שקיים ממילא.
אתם הופכים את החיים לאויב, והחיים אומרים: 'אתם רוצים מלחמה, אז תקבלו מלחמה.'
המציאות החיצונית, שתמיד משקפת לכם את מצבכם הפנימי, נחווית אז כמציאות עוינת."

"חשוב שתשאלו את עצמכם לעתים תכופות: אילו יחסים יש לי עם רגע ההווה?
היו ערניים לתשובה.
האם אני מתייחס לעכשיו רק כאמצעי להשגת מטרה כלשהי? 
האם אני רואה בו מכשול? 
האם אני הופך אותו לאויב?
היות שרגע ההווה הוא כל מה שאי-פעם יהיה לכם, היות שהחיים הם בלתי נפרדים מן העכשיו,
משמעות השאלה היא בעצם: אילו יחסים יש לי עם החיים?"

**
מעניין… אז מה עושים עם זה..?

זהירות מלכודת…

הניסיון להתגבר על מצב מסוים (לדוגמא: להיות בהלך רוח תמידי של דחייה או ציפייה),
כמו גם הניסיון להגיע למצב מסוים (לדוגמא: לקבל את רגע הווה),
הוא דוגמא נוספת ללולאות הדחייה והמשיכה של האגו…

**
ובכל זאת…?

אפשר להתחיל מהתבוננות סקרנית, מהפניית תשומת לב לתחכום ולחמקמקות שבה האגו "מנהל" אותנו:
– עד כמה אני שבע רצון מהמקום ומהמצב שאני נמצא בו כרגע?
– באילו חלקים מזמני אני מנסה להתגבר על משהו או להשיג משהו, ובאילו חלקים אני בנוכחות ובהכרת תודה עם ההווה?
– אם אני בהכרת תודה ובשביעות רצון, כמה זמן זה "מחזיק"?
– אם אני בדחייה או בציפייה, מה "האובייקטים" שמושכים/דוחים אותי ובאיזו מהירות הם מתחלפים עבורי?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תזכורת חשובה לאחר קורס בהגדרות אנושיות של עצמנו ושל אחרים:

"ותרו על הגדרת עצמכם בפני עצמכם ובפני אחרים.
אתם לא תמותו מזה.
אתם תתעוררו לחיים.
ואל תדאגו לדרך שבה האחרים מגדירים אתכם.
כאשר הם מגדירים אתכם, הם מגבילים את עצמם, לכן זו הבעיה שלהם.
בכל פעם שאתם יוצרים יחסי גומלין עם אנשים,
אל תהיו שם בראש ובראשונה כמשימה או כתפקיד,
אלא כשדה של נוכחות מודעת."
…
"מדוע האגו משחק תפקידים?
בגלל הנחה בלתי בדוקה אחת, שגיאה יסודית אחת, מחשבה לא מודעת אחת.
מחשבה זו היא: אני לא מספיק."
…
"במהות אינכם נחותים מאיש ואינכם נעלים על איש.
מתוך הבנה זו צומחת הערכה עצמית וענווה אמיתיות.
בעיני האגו הערכה עצמית וענווה עומדות בסתירה זו לזו.
לאמיתו של דבר, הן דבר אחד ויחיד."

~ מתוך "ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה (עמוד 77).

חיים מלאים. היום.

"עוד מלחמה שצריך לעבור"

לא, זאת לא.
זאת לא עוד מלחמה שצריך לעבור.
גם אם נדמה שכן.
גם כשזה מרגיש ככה.

יכול להיות שזה עניין מורכב, רגיש ושנוי במחלוקת.
צעד נוסף בדרך ארוכה.
שיחה שלאחריה תתקבל החלטה.
החלטה שיכולות להיות לה השפעות והשלכות.

**
אל תתבלבלו.
זו לא מלחמה.
אתם לא אויבים.
אין פה שני צדדים.
יש פה בני אדם.
יש פה נושא חשוב.

**
להנמיך את הלהבות.
להשקיט את האגו.
לצאת מהפינה.

להחזיק כוונה.
להקשיב ולדבר.
לחפש טוב משותף.

להחליט.
ללכת עם זה.
להמשיך הלאה.

חיים מלאים. היום.

"עד כמה קשה לכם לחיות עם עצמכם?

אחת הדרכים שבהן האגו מנסה להתחמק מחוסר הסיפוק של העצמי האישי 
היא להרחיב ולחזק את תחושת העצמי שלו בהזדהות עם קבוצה – 
אומה, מפלגה פוליטית, איגוד, מוסד, כת, מועדון, חבורה, קבוצת כדורגל…

לעתים נראה כי האגו האישי מתמוסס כליל כאשר מישהו מצווה על אנשים 
להקדיש את חייהם לעבודה בלתי אנוכית לטובת הכלל בלי לדרוש גמול אישי, הכרה או האדרה.
איזו הקלה זו להיות משוחרר מהמעמסה של עצמי אישי. 
חברי הקולקטיב מרגישים שמחים ומלאים, 
ולא משנה כמה קשה הם עובדים, כמה נדרש מהם להקריב. 
נראה כי הם הרחיקו לכת מעבר לאגו. 
השאלה היא: האם הם באמת חופשיים, או שהאגו עבר מהאישי אל הקולקטיבי?

אגו קולקטיבי מבטא את אותם מאפיינים של האגו האישי, 
כמו הצורך בסכסוך ובאויבים, הצורך בעוד, הצורך להיות צודק לעומת האחרים שטועים וכדומה. 
במוקדם או במאוחר יסתכסך הקולקטיב עם קולקטיבים אחרים, 
מאחר שבאופן לא מודע הוא מחפש זאת כדי להגדיר את גבולותיו וזהותו.
חברי הקולקטיב יחוו אז את הסבל שנגרם בעקבות פעולה המונעת על-ידי האגו. 
בשלב זה ייתכן כי הם יתעוררו ויבינו שיש בקולקטיב שלהם מרכיב חזק של חוסר שפיות.

זה יכול לכאוב כאשר לפתע אתם מתעוררים 
ומבינים שהקולקטיב שעמו הזדהיתם ושלמענו עבדתם הוא בלתי שפוי. 
בשלב זה יש אנשים שנעשים ציניים או מרירים, ומאותו הרגע הם מתכחשים לכל ערך שהוא. 
פירוש הדבר הוא שהם אימצו במהירות מערכת אמונות אחרת, 
לאחר שהמערכת הקודמת הוכרה כאשליה והתמוטטה. 
הם לא התמודדו עם מות האגו שלהם, אלא ברחו ונולדו לתוך אגו חדש.

בדרך כלל האגו הקולקטיבי בלתי מודע יותר מהיחידים המרכיבים אותו. 
למשל, קהלים שונים (ישויות של אגו קולקטיבי זמני) מסוגלים לבצע זוועות 
שהיחידים המרכיבים אותם לא היו מבצעים אותן לבדם. 
לעתים אומות נוקטות התנהגות שאילו הייתה מאובחנת אצל אדם יחיד, 
היא הייתה מוכרת כפסיכופתית.

עם הופעתה של המודעות החדשה, 
יש אנשים המרגישים בקריאה ליצור קבוצות שמשקפות את המודעות הנאורה. 
אותן קבוצות לא יהיו אגואים קולקטיביים. 
לאנשים המרכיבים את הקבוצות האלה לא יהיה צורך להגדיר את זהותן באמצעותן. 
הם כבר לא מחפשים צורה כלשהי כדי להגדיר את מי שהנם. 
גם אם חברי אותן קבוצות עדיין אינם משוחררים לגמרי מן האגו, 
תהיה להם מודעות מספקת כדי להכיר באגו שלהם או של האחרים כאשר הוא יופיע. 
עם זאת, נדרשת ערנות מתמדת, 
מאחר שהאגו אכן ינסה להשתלט ולעמוד על שלו בכל דרך אפשרית. 
המסת האגו האנושי באמצעות הבאתו לאור המודעות תהיה אחת המטרות העיקריות של אותן קבוצות – 
אם מדובר בעסקים נאורים, בארגוני צדקה, בבתי ספר או בקהילות של אנשים החיים יחד."

~ מתוך "ארץ חדשה", מאת אקהרט טולה, עמודים 87-88.

**
את הקטע המצוטט קראתי לראשונה בתחילת השבוע וחזרתי אליו שוב ושוב.
בעקבות המפגש עם הטקסט מצאתי עצמי מתבונן בקבוצות שונות שאני משתייך אליהן,
ובוחן האם נוכח בהן אגו קולקטיבי, עד כמה הוא משפיע על ההתנהלות והאם הוא גלוי ומודע.
חשבתי על ההתנהלות שלי (ושל האגו שלי) בתוך אותן קבוצות…
תוך כדי כתיבת הקטע הזה, ראיתי לפתע אירוע מסוים מהיומיים האחרונים 
שבו האגו שלי "נכנס לפעולה" (ושלא הייתי מודע לו עד עתה…).

ב- "ארץ חדשה" יש 215 עמודים המחולקים לעשרה פרקים 
הפרושים על פני מאות קטעים קצרים, מעוררי מחשבה והשראה.
ניתן לעיין בספר הזה גם כשיש לכם דקות ספורות בלבד, 
לקרוא בו כמה שורות ולהמשיך הלאה…

**
את "ארץ חדשה" (כמו ספרים אחרים) ניתן לרכוש בחנויות ספרים ב – 84 שקלים ללא הנחה.
כמעט בכל יום ניתן לרכוש אותו בפחות מ-50 שקלים במסגרת מבצע כזה או אחר.
ברשת "סיפור חוזר" תוכלו לרכוש אותו ב-20 שקלים אשר ישרתו ארגון עסקי-חברתי 
שרוב עובדיו הינם אנשים המתמודדים עם קשיים תעסוקתיים.
אם תביאו אתכם ספר שכבר אינכם צריכים מהבית, תזכו בהנחה בת 5 שקלים.
בספרייה העירונית שבסמוך לביתכם, תוכלו לשאול את הספר הזה ללא עלות כלל.

**
400 מילים יכולות להיות בעלות ערך גבוה מאוד.
ל-4 דקות של קריאה יכול להיות השפעה עצומה.
השקעה של 15 שקלים או פחות יכולה להניב תשואה של מאות אחוזים.

זה פחות עניין של כמות, זמן או עלות.
זה יותר עניין של מהות, דיוק והתכווננות.

**
ביום ד' 26/7 אקיים הרצאה בנושא "פיתוח קריירה בעולם החדש".
חלק מפיתוח קריירה בעולם החדש הוא חיפוש אחר ארגון או רשת מתאימים להשתייך אליהם.
אולי כאלו שאקהרט טולה מכנה "נאורים" (אני פחות מתחבר לכינוי הזה…), 
ושבהן האגו הקולקטיבי יותר מודע, מדובר ונבחן על בסיס קבוע.

נכון לרגע זה נרשמו להרצאה 244 משתתפות ומשתתפים.

ההרצאה הינה וירטואלית וחינמית:
ניתן לצפות בה מהמחשב שלכם, ולהירשם אליה ללא עלות.

פרטים נוספים והרשמה בקישור הבא.

למקרה שהנושא מעניין אתכם אבל המועד לא מסתדר לכם –
הקלטת ההרצאה תישלח לכל הנרשמים.

ההרצאה מיועדת לשכירים, בעלי עסקים, עצמאים, פנסיונרים, לא-עובדים-כרגע, 
סטודנטים ומתנדבים, שנושא הקריירה מעסיק אותם.
בהרצאה אשתף בנקודות מפתח מרכזיות שהתחדדו אצלי במהלך השנים האחרונות 
תוך כדי עיסוק מתמיד ומתמשך בנושאי קריירה.
כל הנקודות שתוצגנה הן תוצר של ניסיון אישי מצטבר, ליווי אנשים אחרים, 
קריאת חומרים ו"למידת שטח" מתמדת.

פרטים נוספים והרשמה בקישור הבא

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

 

גם בקרב מנחי התקשורת המקרבת הלא-אלימה יש ניכור ואלימות.
גם בקרב הכנים והאותנטיים יש שקרים, זיופים והסתרות.
גם בקרב הסובלנים והפתוחים יש שיפוטיות וגזענות.
גם בקרב הטבעונים והצמחונים יש טרף והתעללות.
גם בקרב הלוחמים והאמיצים יש פחד ובריחות.
גם בקרב הצנועים והענווים יש אגו.
גם בקרב המאמינים יש כפירה.

בני אדם.
גם וגם.

חיים מלאים. יום יום.

"זה שאני עכשו מנכ"ל לא הופך אותי רק ל'מנהיג' אלא גם ל'ממשיך דרך'.
כולנו ממשיכי דרך.
אנחנו ממשיכי דרך מהרגע שנולדנו.
אדם צריך צניעות כדי להנהיג,
אבל הוא גם צריך צניעות כדי להמשיך את דרכם של אחרים.
מנהיגים צריכים ממשיכי דרך – אין מנהיגים בלי ממשיכי דרך.
וכשאתה מנהיג, אתה צריך לקחת לעבודה אנשים עם השקפות ועם התנסויות שונות משלך –
קבוצה שתשאיר אותך צנוע.
כי כשאתה מנהיג, האגו יכול להתנפח בקלות רבה."

~ ג'ים תיין, נשיא קימבל אינטרנשיונל,
הציטוט מתוך הספר "אגונומיקס" מאת דייויד מארקום וסטיבן סמית.

**
מרענן לקרוא על מנהיגים שאינם סטיב ג'ובס, מרטין לותר קינג או וולט דיסני.
מעניין ללמוד על חברות שאיני מכיר ושאפילו לא ידעתי שהן קיימות.
מנהיגות אינה שמורה רק למספר מצומצם של אנשים או חברות המוזכרים שוב ושוב ושוב.

חיים מלאים. יום יום.

אגו אינו רע.
אגו אינו טוב.
אגו הוא אגו.

אגו יכול להרוס ולבנות.
אגו יכול לקדם ולתקוע.

**
ענווה אינה ההיפך מאגו.
ענווה היא מעין "אגו מאוזן".
שאינו גדול מדי, רואה רק את עצמו ולא סופר אף אחד אחר.
שאינו קטן מדי, מבטל את עצמו ורואה רק אחרים.

שיהיה שבוע מבורך,
מלא באגו ובענווה מאוזנים ובמינונים בריאים.

חיים מלאים. יום יום.