ט"ז כסלו – בעיות

טאטוא החול מתחת לשטיח לא באמת מנקה את הבית.
פתח ניקוז המתמלא באשפה ייסתם עם הזמן ויביא להצפה.
כתם חלודה יכול להתפשט ולפרק מתכת.
מי שמתעלם מחור בשן יגיע לעקירה או לטיפול שורש.
למטענים לא מטופלים יש נטייה להצטבר ולהתפוצץ.
גם אם מאוד רוצים,
לא ניתן לזרוק משהו (או מישהו) לחצר האחורית (או למרתף)
מבלי לפגוש אותו (בגירסא המפותחת שלו) בהמשך.

בעיות שמתעלמים מהן לא נוטות להתאדות.
בעיות לא מטופלות אינן נוטות להעלם.
חשיבה חיובית, מנטרות ומדיטציות חשובות ועוזרות, אך לא בהכרח מספיקות.

חיים מלאים. יום יום.

ט' כסלו – להישאר כתה

אם לא תשלים את המטלות הלימודיות בזמן תישאר כתה.
אם לא תעברי את המבחנים תאלצי לחזור על הסמסטר.
אם תיכשל במבחן הנהיגה תצטרך להיבחן שוב.
בגרות שלא השלמת, תשלימי אחרי הצבא.

יש מצבים שבהם אסטרטגיות של אי התמודדות,
אי לקיחת אחריות ודחייה לרגע האחרון לא תעזורנה.
לפעמים להתעורר בדקה ה- 90 או (ה- 85) זה מאוחר מדי.

ואז, פשוט תצטרך לחזור שוב על השנה, על הסמסטר, על המבחן.
הרעיון הזה רלוונטי גם למקומות נוספים בחיים.
גם לשיעורים שמחוץ לכותלי בית הספר או האוניברסיטה.
שיעורים של מערכות יחסים ואהבה.
שיעורים של ערכים ומוסר.
שיעורים של חופש, כוח והשפעה.
שיעורים של ביטוי עצמי והקשבה.

אם לא תשלים את השיעור תידרש לעבור אותו שוב.
אל דאגה, תקבלי הרבה הזדמנויות.
ככל שתצטרך.
אולי יותר ממה שתרצי.
הן תישלחנה אליך בצורות שונות, על ידי אנשים שונים ובמצבי חיים שונים.
(לפעמים כשהשיעור מספיק חשוב, ייתכן שבכדי להשלים אותו,
תידרש לחזור לכאן במעבר הבא או בגלגול נוסף).

שאלות למחשבה:
– מה השיעור החשוב עבורך כרגע שאת/ה מסרב/ת לראות ולהבין?
– מה השיעור החשוב עבורך כרגע שאת/ה כבר מבין/ה אך מתקשה להפנים?

חיים מלאים. יום יום.

ד' כסלו – ההשתתפות חובה

הזמנה רשמית:
"בשבוע הבא יתקיים מפגש בן יום שלם בנושא XYZ.
ההשתתפות לכל 65 המנהלים בארגון הינה חובה."

*****
ובמילים אחרות (שכנראה לא תיאמרנה):
1. אנחנו אומרים לכם להתייצב ולא שואלים אתכם אם אתם מעוניינים.
2. אנו דורשים מכם להגיע ולא מאפשרים לכם לבחור או לוותר.
3. מה שיש לנו בשבילכם חשוב בעינינו יותר מדברים אחרים שאתם מתעסקים בהם היום.
4. ההשתתפות הינה חובה. הנוכחות תרשם. מי שלא יגיע עלול להיענש.

*****
מספר המלצות למארגני המפגש:
1. זכותכם לזמן מפגש שכזה. אתם המנהלים הבכירים. לכם יש את הכוח והסמכות.
2. התייחסו ביראת כבוד, בהתחשבות וברגישות לסמכות שאתם מפעילים, לאנשים שאתם מזמינים ולזמן שלהם.
3. בחישוב קר עלות היום הזה שלושה חודשי ניהול (65 ימי מנהלים) ו 100-200 אלף ₪ (משכורות יום + נסיעות). האם הקדשתם תשומת לב מספקת לבנייה של פרוייקט שזו עלותו?
4. הפוטנציאל של יום כזה ושל מה שקורה בו הוא עצום. פוטנציאל שלילי או חיובי. האם אתם בדרך להגשמת הפוטנציאל ? ואולי אתם בדרך לייצר יותר נזק מתועלת?
5. מה יקבלו ויפיקו משתתפי המפגש? האם זו שאלה שמעניינת אתכם? (או שמטרתכם המרכזית היא בעיקר "ליישר" את כולם לפי החליל שלכם).
6. האם המסרים שאתם מעבירים הם בהלימה לדרך ההתנהלות שלכם? אם לא, זה "יצעק חזק".

*****
מספר המלצות למשתתפי המפגש:
1. אף אחד לא מכריח אתכם להשתתף. זו בחירה שלכם (גם אם ההשתתפות מוגדרת כחובה, אתם עדיין יכולים לבחור שלא להגיע ולשאת בתוצאות).
2. אם בחרתם להגיע קחו אחריות. על הזמן שלכם. על מה שתפיקו מהמפגש. על ההתנהלות שלכם.
3. אם יש לכם משהו לומר אמרו אותו. אם אתם מעדיפים לשתוק או חוששים לדבר – זכותכם. זכרו שזו שוב הבחירה שלכם. קחו עליה אחריות. השקיעו פחות אנרגיה בלהתלונן או להאשים אחרים.
4. בדקו את עצמכם: מה המצבים המקבילים שבהם אתם בעצמכם המארגנים? עברו על ההמלצות למארגנים ונסו ליישם את מה שחשוב לכם. שינוי מתחיל בדוגמא אישית.
5. בין אם היום היה משמעותי מאוד, מיותר לגמרי, או כל דבר אחר – זה בסה"כ יום אחד. קצת פרופורציות. קחו מה שבעל ערך עבורכם והמשיכו הלאה. מה שתעשו הערב או מחר חשוב לא פחות.

חיים מלאים. יום יום.

 

א' כסלו – שלוש מחשבות על משטרה

משטרה 1#
השבוע עשיתי לייק לפוסט של אלון ויסר.
אלון הוא סטודנט בבאר שבע, שהיה אחד ממארגני ההפגנה בשבת שעברה נגד מתווה הגז.
יומיים לאחר ההפגנה הוא נעצר ונחקר ע"י המשטרה למרות שפעל לכל אורך הדרך עפ"י החוק ובהתאם להנחייות.
כשקראתי את הפוסט של אלון שמתי לב לכעס, תסכול ופחד שעלו בי.
כעס, תסכול ופחד שעלו מתוך מחשבה על אנשי משטרה אלימים וכוחניים, הפועלים בשירות טייקונים ונטפלים לאזרח הצודק וחסר האונים.

משטרה 2#
שרי מייפלס היתה שוטרת ותיקה כשהחלה ללמוד מיינדפולנס.
לאחר תרגול והעמקה היא החלה לתהות:
האם ניתן לשלב בין העקרונות המנחים של הגישה לבין עבודתה כשוטרת.
איך כל זה מסתדר ביום יום עבורה כשוטרת נושאת נשק, היכולה לירות באדם ולהרוג אותו במצבים מסוימים?
היא פנתה עם השאלה הזו לאחות צ'אן קונג שהשיבה במילים הבאות:
" מי את רוצה שיישא אקדח במסגרת תפקידו, אם לא אדם שיעשה זאת בצורה מודעת ומלאת תשומת לב?
כמובן שאת יכולה להשתתף בהדרכות הללו ! "

משטרה 3#
במסגרת ראיון שנערך עם טיך נהאת האן לפני מספר שנים שאלה המראיינת:
"האם ההדרכה שלך שונה כשאתה מדבר אל פוליטיקאים, אנשי עסקים, מורים, רופאים או קציני משטרה?"

טיך נהאת האן ענה:
"העקרון יהיה זהה.
אבל בשלב ראשון צריך חברים שיראו לנו איך קבוצה כזו של אנשים מנהלת את חייה,
עם מה הם מתמודדים…. מה הקשיים, האתגרים והסבל שהם חווים ביום-יום.
כך נוכל להתחיל להבין אותם.
ואז, רק לאחר שנבין אותם, נוכל להציע הדרכה רלוונטית עבורם.
כלים המתאימים להם.
זו הסיבה שאנו ממשיכים ללמוד בכל יום ויום כשאנו מתרגלים ומלמדים."

המילים הללו של טיך נהאת האן גרמו לי לחשוב:
איך נראה עולמו של שוטר המתמודד עם מצבים מורכבים בעצימות גבוהה ונדרש לקבל החלטות מהירות תוך כדי תנועה?
מה חווה רופאה העובדת שעות רבות ביממה בבית החולים ואשר נתונה ללחץ מתמשך ואינטנסיבי מכל כיוון אפשרי?
מה עובר על מחנכת הנדרשת לתת מענה כמעט בכל רגע לאינספור צרכים בעת ובעונה אחת?

*****
איני בטוח עם יש קו מקשר במסר הזה.
לא לגמרי ברור לי אם יש לי פה אמירה קונקרטית כזו או אחרת.

בחרתי להביא את שלושת הקטעים פשוט מפני שכולם נגעו בי השבוע.
הבנה כמפתח לחיבור.
מודעות כמפתח לאחריות.
בחירה לפני שליפה.

מעבר לתפקידנו (כשוטרים, רופאים, מורים, מפגינים, חולים, תלמידים, …)
אנו בני אדם.
לפעמים מלאים בכאב, בפחד ובסבל.
לעתים כזה שהצטבר במשך שנים רבות.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ה חשוון – זה לא אותו דבר

להקשיב זה לא אותו דבר כמו לשמוע.
להבין זה לא בהכרח להסכים. ובטח שלא להצדיק.
אשמה ואחריות הם שני דברים שונים לגמרי.

יש משהו חזק ואפקטיבי בשילוב של הקשבה, הבנה ולקיחת אחריות.
במשפחה. בעבודה. בחיים.
עם עצמך ועם אחרים.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ד חשוון – כף היד

כף היד

"עשרים ושבע עצמות,
שלשים וחמשה שרירים,
קרוב לאלפיים תאי עצבים,
יש בכל כרית של אצבעותינו החמש.
הרי זה די והותר,
כדי לכתב את 'מיין קמפף'
או את 'פו הדב' "

– ויסלבה שימבורסקה

*****
לחבר שלי א. יש רק ארבע אצבעות באחת מכפות ידיו.
זה לא באמת כל כך משנה.
עשרים ושבע עצמות, שלשים וחמשה שרירים,
או פחות.
איזה סיפור אתה כותב היום במו ידיך?

הלשון הינה איבר מורכב המכיל ששה עשר שרירים שונים.
איזו מציאות את יוצרת בשניה הזו עם ששה עשר השרירים הללו?

*****
אתמול השתתפתי כצופה בקורס לכמאה מנהלים יחסית מנוסים בארגון מסוים.
בשלב כלשהו התחילו לעלות שאלות והערות מהחדר.

אחד המנהלים אמר:
"אני מצפה שתסכמו (מארגני ומנחי הקורס) את כל הדברים החשובים שעולים פה כדי שהם לא ילכו לאיבוד"

מנהלת אחרת שאלה:
"מה אתם יכולים לעשות עבורנו בכדי שבאמת נצליח ליישם את הכלים שאנו לומדים כאן לאחר שנחזור למציאות האינטנסיבית היום-יומית שלנו?"

בעיני המנהל והמנהלת פספסו קטע חשוב.
העניין הוא לא המערכת, ההנהלה הראשית, מנחי הקורס או מארגניו.
העניין הוא הם עצמם.
אנחנו.
כל אחד מאיתנו.
כף יד – עשרים ושבע עצמות, שלושים וחמישה שרירים.
לשון – ששה עשר שרירים.

אנחנו יוצרים מציאות כל יום. כל רגע.
במחשבות, במילים ובמעשים שלנו
"מיין קמפף" או "פו הדב".
לבחירתנו.

חיים מלאים. יום יום.

כ"ב חשוון – תסכול זה דלק

תחושת תסכול מכילה בתוכה מידע יקר לגבי מה שחשוב לך.
מידע לגבי משהו שהיית רוצה שיקרה ועדיין לא קורה. או לא קורה מספיק.
לגבי משהו שלא עומד בסטנדרטים או בערכים שלך.

תסכול זו אנרגיה.
אפשר לשרוף את האנרגיה הזו על שיפוטים, האשמות, ביקורת, תלונות, קיטורים ויללות.
ואפשר גם אחרת.
אפשר להשתמש באנרגיה הזו כדלק.
תסכול יכול להיות דלק המניע אותנו וגורם לנו לזוז, להשפיע, להתפתח, להגביה אמות מידה.

*****
תסכול מכך שאתה משועמם בעבודה יכול להניע אותך ליוזמה, יצירה, פרואקטיביות ולקיחת אחריות.
(מעבר למקום עבודה חדש הוא לפעמים פשוט בריחה ואי לקיחת אחריות).

תסכול ממה שקורה במדינה אחרי שאת צופה ב"מגש הכסף" יכול להניע אותך להצביע אחרת, לצאת להפגנה, לדבר עם ילדייך או לתרום את חלקך בדרך שתמצאי לנכון.
(רביצה על הספה או שיחות "פרלמנט" על כך שכולם גנבים לא באמת תורמים לשום דבר).

תסכול מישיבת עבודה משעממת שלא מתקדמת יכול להניע אתכם להכנה יותר טובה בפעם הבאה, לעבודה בין ישיבות ולהתערבות פרואקטיבית בזמן אמת.
(אצבע מאשימה ליוזם הישיבה, ציניות או גלגול עיניים הם לפעמים רק פחדנות).

*****
בפעם הבאה שאת פוגשת תסכול הקשיבי לו בסקרנות.
בפעם הבאה שאתה חווה תסכול חפש את הדבר הכ"כ חשוב שלא מתקיים שם עבורך.

ואז בחרו:
האם להמשיך לשבת, לרכל, לברוח מאחריות, להעביר את הזמן.
או אולי להשתמש בדלק ולעשות עם זה משהו.

חיים מלאים. יום יום.

ט"ז חשוון – להתעורר מחלום

את חולמת בלילה שהוא לא ראה אותך כשממש היית צריכה,
מתעוררת בבוקר ומתנפלת עליו בכעס.
הוא לא מבין מאיפה את מגיעה ולמה הוא אשם במה שחלמת.

אתה חולם בלילה שהיא פגעה בך,
מתעורר בבוקר ונכנס בה.
היא לא מבינה למה זה מגיע לה. למה היא צריכה לשלם על משהו שהיא לא עשתה. על משהו שלא קרה.

יש משהו די משחרר בלשפוך עליו את הכעס שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליו.

יש משהו די משחרר בלהשליך עליה את התסכול שלך מהלילה.
גם אם זה לא באמת קשור אליה.

אבסורד.

*****
קל להבחין בין חלום-לילה לבוקר שאחרי.
למרות שאנו מבינים שחלמנו ושעכשיו אנו ערים, האנרגייה והרגשות עדיין שם.

יותר קשה להבחין בין חלום-ערות לבין המציאות.
בין הסיפור שאנו מספרים לעצמנו והסרט שאנו חיים בתוכו לבין מה שקורה באמת.

הפרשנות שלך למה שהוא אמר או לא אמר בונה את החלום שלך. את הסרט שלך.
המשמעות שאתה מייחס למה שהיא עשתה או לא עשתה יוצרת את הסיפור שלך. את הסרט שלך.

רגע לפני שאתם שופכים זה על זו את המטען שצברתם במהלך היום, הלילה או השבוע,
רגע לפני שאתם ממשליכים זו על זה את הכעסים והתסכולים שלכם,
רגע לפני שאתם נותנים למישהו תפקיד מרכזי בסרט שלכם ומאשימים אותו בעלילה שמתפתחת,
עצרו.
קחו אויר.

בדקו אם מתאים לכם לעשות זה.
אולי יש דרך אחרת.

חיים מלאים. יום יום.

*****
לפעמים החלום מכיל אמת שאנו מסרבים לראות. שיעור שחשוב שנלמד.
יכול להיות שכשהיא חולמת עליך בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדוק את עצמך.
יכול להיות שכשאת מככבת בסרט שלו בתפקיד מסוים, יש בזה משהו עבורך. בדקי את עצמך.

ט"ו חשוון – "עסוק" זה סטטוס

"עסוק" זה סטטוס.
אם אתה עסוק אתה חשוב.
אם את עסוקה את בעלת ערך.
לדלג על ארוחת צהריים בגלל עומס זה סטטוס.
זה להיות גם עסוק וגם חשוב.
לעבוד עד 23:45 או בסוף השבוע זה סטטוס.
זה להיות מחוייבת. זה לעשות מעל ומעבר.
לעבוד חולה זה סטטוס.
העולם מתקשה (אולי אפילו לא יכול) להסתדר בלעדיי.

"עסוק" זו תעודת ביטוח.
גם אם התוצאות לא יהיו משהו,
נקבל קרדיט על מאמץ והשתדלות.
נרוויח נקודות על מסירות.
ציפור אחת כבר יש לנו.

"עסוק" זו בריחה.
מסדרי עדיפויות.
משאלות חשובות.
מהחלטות ומהתמודדויות.
מתפקידים אחרים שלנו.
מלהגיד "לא".
מלהגיד "כן".

להוריד הילוך זה מאיים.
זמן פנוי זה בעיה.
לעצור, לחגוג, להנות, להכיר תודה הן מילים גסות.
אולי אחר כך… עכשיו אני עסוק.

ו' חשוון – תרופת הפלא

תרופת הפלא א':
איזה חומר ניתן לפזר על אדמה שהוזנחה במשך שנים,
ושכעת היא מלאת עשבים שוטים, קוצים וצמחי בר,
אשר יהפוך אותה לגינה פורחת ומלאת עצי פרי בתוך שעתיים?

תרופת הפלא ב':
איזו שיטה מהפכנית ניתן להפעיל במערכת יחסים שהוזנחה במשך שנים,
ושכעת היא מלאת מטענים, שיפוטים, פצעים מוגלתיים וחוסר אמון,
אשר תהפוך אותה למופלאה, מלאת אהבה ומעוררת השראה בתוך יומיים?

תרופת הפלא ג':
איזו נוסחת קסמים מתאימה למצב כלכלי,
המאופיין במינוס גדול, משכנתא שלא נסגרת, חובות ואפס חסכונות,
ויכולה להביא לרווחה כלכלית, עכשיו ובעתיד, לנו ולילדינו בתוך שבועיים?

תרופת הפלא ד':
באיזה רעיון פורץ דרך ניתן להשתמש עם גוף שהוזנח במשך שנים,
ושכעת הוא מוצף בחולי, ניקוטין, תזונה לקויה ובריאות ירודה,
אשר ינקה את העורקים, יאזן את הערכים ויאפשר לאדם המחובר אליו לרוץ מרתון בתוך חודשיים?

תרופת הפלא ה':
האם יש תכנית פורצת דרך, ראש ממשלה, מפלגה, שר או מפכ"ל המתאימים למצב הקיים, לאלימות, לפערים, לפיגועים ולפילוג,
אשר יפתרו את הבעיות, יחזירו את הביטחון, השלווה והשפיות ויאפשרו לנו לחיות בשלום עם עצמנו ועם שכנינו? בתוך שעתיים, יומיים, שבועיים או חודשיים?

*****
המציאות שאנו חווים עכשיו (תהא אשר תהא),
ברמה האישית, המשפחתית, החברתית, הלאומית והעולמית
היא תוצר של השקעה (תהא אשר תהא) עקבית ומתמדת לאורך שבועות, חודשים ושנים.

לא לכל מצב ולא בכל רגע יש תרופת פלא או פתרון קסם מיידי.
לעתים לא ברור מה אפשרי וכמה זמן זה ייקח.

אבל תמיד תמיד יש כמה דברים שאפשר להתחיל לעשות:
א. לעצור את ההזנחה וההתדרדרות – רק היום לייצר פחות נזק, להפסיק לחפור את הבור.
ב. לשנות את המגמה – רק היום להשקיע בתשתיות, באהבה, בסובלנות, בחינוך, בבריאות.
ג. לרדת למגרש – רק היום להפסיק להתלונן, לרכל ולהתקרבן. להתחיל לעשות. איפה וכמה שאפשר. רק היום לבחור איפה ואיך מושקעת תשומת הלב והאנרגיה שלנו.
ד. להמשיך נשום – רק היום להחזיק מעמד, להחזיק כוונה, לשמור על תקווה.

חיים מלאים. יום יום.