תגית: אינטל

"איפה היית בפברואר 1999?", שאלתי אתמול את הגר שעובדת איתי.
"בכיתה ב'." היא ענתה בחיוך, לאחר 5 שניות של מחשבה.

איפה אתם הייתם בפברואר 1999, בדיוק לפני 20 שנים?

**
אני יודע איפה אני הייתי.
בפברואר 1999, כשהגר קיבלה תעודת מחצית של כיתה ב', 
הייתי נשוי כחצי שנה, ללא ילדים עדיין, בעיצומם של לימודי תואר ראשון בטכניון,
והתחלתי לעבוד כסטודנט בקבוצת מערכות מידע בחברת אינטל.

עשרים שנים !!!
לא נתפס הקטע הזה.

אני..??
עשרים שנות עבודה בארגון..???
איך זה יכול להיות..????

**
את "התרסקות" כתבתי בנובמבר 2013.
למרות שהכתיבה היתה לפני למעלה מחמש שנים,
והאירוע המדובר אפילו יותר מכך,
אני עדיין זוכר היטב את הסיטואציה ואת המצוקה שהייתי בה.
ברמה מסוימת הוא עדיין חי בי ומלווה אותי בכל תהליך של תחילת עבודה 
עם קבוצות חדשות של מנהלים, הנהלות או ארגונים.
השבוע, כששיתפתי את קהילת התקשורת המקרבת שבפייסבוק בסיפור הזה,
קיבלתי לא מעט תגובות והתייחסויות.
"התרסקות" נכתב כשעל הבלוג שלי היו מנויים מאות בודדות של קוראים.
עפ"י מערכת שליחת המיילים שלי את "התרסקות" קראו 219 קוראים בלבד.
אם מעניין אתכם לקרוא על נפילה כואבת במיוחד, 
ועל כלי חשוב לטיפול עצמי במצבים הללו,
אתם יכולים לעשות את זה כאן.

**
"איך אפשר להכניס תקשורת מקרבת לארגונים?"

את השאלה הזו נשאלתי לפחות 5 פעמים בשבועות האחרונים ע"י אנשים שונים.
הנה מספר נקודות למחשבה בנושא הזה:

א. אין דבר כזה "ארגונים".
"ארגונים" הוא שם-תואר מכליל שאנו מלבישים על ישויות שונות.
חברה בת 5000 עובדים שונה מחברה בת 10 עובדים.
שני ארגונים בני 400 עובדים יכולים להיות שונים מאוד זה מזה.
ארגון חינוכי שונה מאוד מארגון עסקי, ושניהם שונים מאוד מארגון ציבורי או ממשלתי.
ולכן השאלה "איך אפשר להכניס תקשורת מקרבת לארגונים" אינה רלוונטית.
עדיף לשאול איך ניתן להכניס תקשורת מקרבת לארגון מסוים X או Y.

 

ב. אין דבר כזה "ארגון מסוים".
גם כשיורדים מהכללות ומדברים על ארגון מסוים,
חשוב להבין שזהו שם קוד למשהו שלא באמת קיים.
כשם שלא ניתן לתאר אדם במילה אחת, 
כך גם לא ניתן לתאר ארגון בשם-תואר אחד.
ולכן, אם רוצים להכניס תקשורת מקרבת לארגון מסוים,
חשוב להבין שהארגון הזה לא באמת קיים,
או ליתר דיוק, הוא קיים ברמה מסוימת, הוא אינו הומוגני, 
והוא מורכב מהרבה תתי קבוצות, מחלקות וארגונים.
למעשה שאלה אפקטיבית יותר יכולה להיות,
איך מכניסים תקשורת מקרבת לאזור או לקבוצה מסוימת בתוך ארגון X.

 

ג. למה להכניס תקשורת מקרבת לארגון?
חשוב להבין אלו צרכים אנשים מנסים למלא
כשהם רוצים להכניס תקשורת מקרבת לארגון כלשהו.
יכול להיות שמניע אותם צורך בהשפעה.
ייתכן שזהו צורך במימוש עצמי ומשמעות.
במקרים רבים זהו צורך כלכלי ורצון להשתכר.
לפעמים זה מגיע ממקום של התלהבות וכמיהה להתנהלות אחרת המפחיתה סבל ומעצימה שמחה.
במונחים של תקשורת מקרבת, "להכניס תקשורת מקרבת לארגון",
היא אסטרטגיה שמהותה לשרת צרכים חשובים של האדם שרוצה לעשות זאת.
לאנשים שפונים אלי אני מציע לבדוק בשלב ראשון,
אלו צרכים חשובים הם מנסים למלא.
כשהצרכים ברורים לנו, אנו יכולים להיות יותר גמישים עם האסטרטגיות שאנו בוחרים למימושם.

 

ד. תקשורת מקרבת אינה משהו שמכניסים למקום כלשהו.
מהות התקשורת המקרבת, לפחות כפי שאני מבין אותה,
היא לייצר חיבור (בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים),
על מנת לאפשר זרימה של נתינה וקבלה למילוי הדדי של צרכים חשובים.
חידוד הכוונה או המהות קריטי בעיני:
בתקשורת מקרבת אנו שואפים לחיבור, שיאפשר לנו מילוי הדדי של צרכים חשובים.
ולכן, במקום לחשוב על איך להכניס תקשורת מקרבת לארגון,
כדאי לחשוב על צרכים חשובים של הארגון שאנו רוצים ומסוגלים לתת להם מענה.
שינוי השאלה מוביל לשינוי עמוק בתפיסה:
במקום לחשוב איך להכניס, או לשווק, או למכור, או לשכנע,
אנו מתחילים לחשוב על הצרכים של הארגון וכיצד אנו יכולים לתת להם מענה.

 

ה. איך מתחילים?
מחדדים כוונה (מילוי צרכים הדדי).
מוצאים תת קבוצה אחת.
או אדם אחד.
שפתוחים לדיאלוג.
ושיש להם צרכים חשובים שהם רוצים למלא.
מקשיבים להם ומנסים לזהות את הצרכים הללו.
בודקים אם ואיך אנו יכולים לתת לצרכים הללו מענה.
מנסים. 
מצליחים יותר או פחות.
לומדים.
וחוזר חלילה..

**
בבוקר ראשון השבוע נפגשתי לראשונה עם מנכ"ל ומנהלת משאבי אנוש של חברה מצליחה בארץ.
הוא שמע על תקשורת מקרבת, שמע עלי, ורצה לבדוק האם יש מקום לשיתוף פעולה.
כשקראתי עליהם לפני הפגישה, משהו בי התחיל להילחץ:
החברה נראית מצליחה מאוד ושניהם מנוסים מאוד.
מה יש לי להציע להם…?
מה יש לתקשורת מקרבת להציע להם…?

קולות הפחד, תני ההשוואות ושדי חוסר הביטחון צצו ועלו על הבמה המרכזית שלי.
כנראה שטראומת ה"התרסקות" מלווה אותי בכל מפגש עם חברה או קבוצת מנהלים חדשה.
(ואולי טוב שכך…)

כתמיד, לקחתי לעצמי זמן לחיבור ולכוונון פנימי לפני המפגש:

– אני שם לב לחשש, ללחץ ולפחד שנוכחים בי עכשיו. הם מוכרים לי.
– אני שם לב להתלהבות ולהתרגשות שנוכחים בי עכשיו. הם מוכרים לי.
– המטרה שלי אינה למכור, לשכנע או לשווק משהו.
– המטרה היא מילוי הדדי של צרכים חשובים.
– כוונון פנימי: להקשיב להם, להבין את הצרכים שלהם. להקשיב לעצמי. לצרכים שלי.
– שאלה לבדיקה: האם יש פה הזדמנות למילוי צרכים הדדי?

**
בבוקר שלאחר הפגישה, כתבתי את "חידוד כוונה לדרך".

לחברים המודאגים-מסוקרנים שהתקשרו לשאול האם אני עוזב את אינטל, עניתי:

"חס וחלילה, אין לי כוונות כאלה.
מדובר בעוד חברה/ארגון/אנשים חדשים שאולי אתחיל לעבוד אתם בקרוב."

קטע שבדיוק שלושה ימים לאחר מכן קיבלתי את ברכת 20 השנים באינטל…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

הזמנות:

– להזמנת הרצאה או סדנה בנושאי ניהול, מנהיגות, תקשורת מקרבת וחיים מלאים ניתן ליצור איתי קשר דרך האתר.

– להצטרפות לרשימת התפוצה ולקבלת קורס תקשורת מקרבת בן 9 שיעורים במייל ניתן להירשם באתר או לבקש (במייל חוזר) שאוסיף אתכם.

נכנסים לפברואר

החודש שבו, לפני 7 שנים, נפטר אבי זכרונו לברכה.
איש אחד שאני מתגעגע אליו ושזכיתי להכיר.

החודש שבו, לפני 17 שנים, נולדה בתי הבכורה.
הגיחה לאויר העולם ושינתה את חיי לעד.

החודש שבו, לפני 18 שנים, התחלתי לעבוד באינטל.
מקום שהוא כל-כך הרבה מעבר לרק מקום עבודה עבורי.

החודש שבו, לפני 26 שנים, התחלתי מסלול מסוים בצבא.
מסלול שהפך להיות גם דרך מיוחדת ובעלת השפעה אינסופית.

החודש שבו, לפני 45 שנים, הצטרפתי גם אני לחגיגה.
למסע חווייתי מופלא על הכדור הזה, בגוף הפיזי הזה.

חיים מלאים. היום.

כשערן הודח ב"משחקי השף" אתמול,
זה לא בגלל שהוא טבח גרוע.
שלושת השפים, מושיק, מאיר ואסף
מסכימים שיש בו מן הגאונות
ומעריכים מאוד אותו ואת יכולותיו.
ערן הלך הביתה אתמול
פשוט משום שבמשימה מסוימת אחת,
הוא השיג את הציון היחסי הנמוך ביותר.
על פי חוקי המשחק,
אין חשיבות לציון המצטבר,
אלא רק למשימה הנוכחית.

**
אם הפועל באר שבע תודח מחצי גמר גביע המדינה הערב,
(בזמן כתיבת שורות אלו התוצאה היא 2:0 למכבי חיפה)
זה לא בגלל שהיא קבוצה פחות טובה מהקבוצה היריבה.
אם זה יקרה,
זה רק מפני שבמשחק מסוים אחד,
היא הבקיעה פחות שערים מהקבוצה היריבה.

**
בשדות מסוימים,
על המגרש ובחיים,
המשחק הנוכחי הוא המשחק הכי חשוב,
לפעמים אפילו המשחק המכריע שאין ממנו חזרה.

ברוב השדות ו"משחקי החיים",
התוצאה המצטברת כן משנה ומשפיעה.
ברוב מגרשי החיים,
אנו רצים למרחקים ארוכים,
והדרך חשובה לא פחות,
(אולי אפילו הרבה יותר)
מאירוע נקודתי כזה או אחר.

**
כשערן הודח ממשחקי השף אתמול,
הוא לא הודח מהמטבח, מהחברים או מהקריירה שלו.

אם הפועל באר שבע תודח היום (התוצאה עדיין 2:0)
היא לא תודח מהליגה או מהדרך מעוררת ההשראה שהיא עוברת.

**
אתמול הכריזה הנהלת אינטל העולמית
על קיצוצים צפויים של 12,000 עובדים, כ- 11% מהחברה.

ההחלטה האם אדם מסוים ילך או יישאר, ובאיזה אופן זה יקרה,
תושפע במידה מסוימת ואולי רבה,
מהדרך המסוימת שאותו אדם עבר בשנים שלפני.
בין אם אותו אדם יישאר, יעזוב או יפוטר,
הבחירות שהוא יבחר והפעולות שהוא יעשה לאחר ההחלטה
תשפענה במידה עצומה על המשך דרכו ועתידו.

גם כשאין לנו שליטה על הקלפים שאנו מקבלים בסיבוב מסוים,
יש לנו שליטה רבה והשפעה גדולה על הדרך שבה אנו משחקים.

חיים מלאים. יום יום.

איש אחד.
איש אחד נולד בהונגריה, בשני לספטמבר 1936.
הוא שרד את השואה והיגר עם משפחתו לארה"ב.
שם הוא למד וסיים כמה תארים.
אחרי כמה שנים הוא פגש כמה חברים שרצו שיעבוד אתם.
הוא הסכים.
ב 1968 כשהחברים שלו עזבו, הוא בחר ללכת איתם
ולהיות העובד הראשון בחברה החדשה שהם הקימו.
אינטל.
ב 1974 הוא היה חלק מהחלטה לפתוח סניף קטן של החברה בישראל.
היום מתפרנסים מהסניף הזה מעל עשרת אלפים משפחות.
והוא היצואן הפרטי הכי גדול במדינת ישראל.
לפני כמה שנים קראתי את אחד הספרים שלו – "רק הפרנואידים שורדים".

איש אחד.
אנדי גרוב.
אתמול הוא נפטר.
לא הכרתי אותו אישית.
חבר שלי הכיר.
חבל שלא הכרתי אותו.
הרבה מדברים עליו עכשיו.
על האופי שלו. החדות. היושרה. האומץ.
איש אחד.
השפעה אינסופית.

**
איש אחד.
איש אחד נולד ברומניה בשישי לאוקטובר 1934.
עלה לארץ כשלושים שנה לאחר מכן,
עם אשתו והתינוק שבבטן.
לא הקים את אינטל או משהו בסדר גודל כזה.
לא כתב ספרים.
לא שינה את המדינה או העולם.
הקים משפחה,
השתתף בכמה מלחמות,
פיתח קריירה,
בנה תשתית למשפחה,
צפה בטלויזיה,
התרגז מפוליטיקה,
שיחק שח,
אהב את הילדים שלו.

איש אחד.
אבא שלי.
בדיוק לפני שש שנים הוא נפטר.
בבוקר, כשהילדים הלכו מחופשים לבית הספר,
חיכינו עם ההודעה כדי לא להרוס להם.
הכרתי אותו אישית.
זכיתי.
אני מתגעגע.
איש אחד.
השפעה אינסופית.

חיים מלאים. יום יום.