תגית: אמונה

"כעס מתעורר בשל שלוש אמונות שגויות או שלוש טעויות בתפיסה:
אתה מאמין שאתה יודע מה קורה.
אתה מאמין שאתה יודע מה אמור לקרות.
אתה מאמין ששני אלה חייבים להיות זהים זה לזה."

~ מתוך "להכיר במציאות. לדעת שלווה." / יונתן הריסון.

חיים מלאים. היום.

Ideas of Happiness

"In order to be happy, we need first to let go of our ideas of happiness.
It's difficult.
Each one of us has an idea of happiness; we think that we must have this or that to be happy, or that we have to eliminate this or that to be happy.
We think that we have to have certain conditions:
We have to have this house or this car or this person to live with so that we can be happy.
We have these ideas of happiness.
If we haven’t been able to be happy and joyful, it's because we’re caught in our ideas.
So we have to be able to let them go.
Our idea of happiness is the main obstacle to happiness."

~ Quoted from "How To Relax" / Thich Nhat Hanh

**
רעיונות על אושר

"כדי להיות מאושרים,
עלינו להרפות תחילה מהרעיונות שלנו על אושר.
זה קשה.
לכל אחד מאתנו יש רעיון על אושר;
אנחנו חושבים שאנחנו חייבים להשיג משהו כזה או אחר,
או שאנחנו צריכים להיפטר ממשהו כזה או אחר כדי להיות מאושרים.
אנחנו חושבים שאנחנו צריכים תנאים מסוימים:
אנחנו צריכים את הבית הזה או את המכונית הזאת
או את האדם הזה לחיות איתו כדי שנוכל להיות מאושרים.
יש לנו את הרעיונות האלה על אושר.
אם לא הצלחנו להיות מאושרים ושמחים,
זה בגלל שאנחנו לכודים ברעיונות שלנו.
אז אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשחרר אותם.
הרעיון שלנו על אושר הוא המכשול העיקרי לאושר."

~ טיך נהאת האן / מתוך "איך להירגע" (תרגום חופשי – רוני ויינברגר)

חיים מלאים. היום.

שלוש רמות של פחדים

1. הרמה החיצונית "שמעל פני השטח":

דברים שקורים לנו או דברים המצריכים פעולה שלנו.

דוגמאות:
הזדקנות, חולי, מוות, מלחמה, פיטורים, גירושים, פרישה, תאונה, …
קבלת החלטה, ראיון עבודה, דיבור בפני קהל, שינוי קריירה, ביצוע בדיקה, שינוי מערכת יחסים, …

**
2. רמת "מצבי התודעה הפנימיים":

תחושות, רגשות ותפישות שלנו את עצמנו ואת מה שקורה לנו.
תחת כל פחד ברמה החיצונית מצוי פחד אחד לפחות ברמת התודעה הפנימית.

דוגמאות:
דחייה, הצלחה, כישלון, חוסר אונים, פגיעות, איבוד זהות, …

**
3. רמת "אני לא מסוגל/ת להתמודד עם זה !"

בבסיס כל אחד מהפחדים ברמה החיצונית (רמה #1) או ברמת התודעה הפנימית (רמה #2)
מצוי הפחד היסודי שלא נוכל להתמודד עם זה.

דוגמאות:
לא אוכל להתמודד עם זקנה.
לא אוכל להתמודד עם המחלה.
לא אוכל להתמודד עם האובדן.
לא אוכל להתמודד עם השינוי.
לא אוכל להתמודד עם הדחייה.
לא אוכל להתמודד עם הכישלון.
לא אוכל להתמודד עם הכאב.
לא אוכל להתמודד עם אי-הוודאות.

**
על פי מודל שלוש הרמות,
כל פחד שאנו חווים, במאה אחוז מהמקרים והמצבים,
מבוסס על האמונה או החשש היסודי שלא נוכל לעמוד במה שהולך לקרות.

שאלה:
אם היית יודע/ת שיש ביכולתך להתמודד עם כל מה שמגיע, האם עדיין היית מפחד/ת? ממה?

[מפת "שלוש רמות הפחדים" מתוך ספרה של סוזן ג'פרס – "להרגיש את הפחד ובכל זאת…לעשות"]

חיים מלאים. היום.

סיפורים עצמיים

ככה אני
אין לי ברירה
אני לא יכול
זה מגיע לי
זה לא מגיע לי
אני אשמה
אין לי מזל
עושים לי דווקא
אני לא מתאים
אין לי את זה
דופקים אותי
עוד רגע יגלו מי אני באמת
זה בגלל שאני _____

**
מה הסיפור המרכזי שלך על עצמך שתוקע אותך ?

חיים מלאים. היום.

בן אלמוות

"צ'יף רומן-נוז משבט השאיין וכל אנשיו האמינו שהוא בן אלמוות.
הוא והם צדקו בכל יום מימי חייו,
פרט לאחד."

~ הסופר ריצ'ארד האייט (ציטוט מתוך "הלב הנבון" מאת ג'ק קורנפילד)

**
"אין ראייה נכונה אחת, אין עמדה מוקדמת נכונה.
ראייה נכונה היא ראייה שאין בה קיבעון,
שאין בה הנחה מוקדמת על אודות נכון ולא נכון."

~ אסתר פלד, "להרבות טוב בעולם"

**
גם המחשבה על אי-היאחזות במחשבות שלנו היא מחשבה.
גם התפיסה שאין ראייה נכונה היא תפיסה.
או שלא.

**
מעניין לאן יוביל השביל שאצעד בו היום…
מעניין איך תתפתח הדרך שנפתחת היום…

חיים מלאים. היום.

שתי אסטרטגיות הישרדות:

1. "איזהו עשיר? השמח בחלקו"

הכרת תודה על מה שיש.
הסתפקות במועט.
ויתור על צרכים.
הנמכת ציפיות.
כיבוי רצון.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר".

**
2. "אם אין אני לי מי לי"

עצמאות, מסוגלות ושאפתנות.
אני יכול להגיע למה שאני רוצה.
אני יכול להסתדר בעצמי.
אני צריך להסתדר בעצמי.
אני אחראי לספק את צרכיי.
רק אני אחראי לספק את צרכיי.

סיפור מרכזי: "אינני זקוק לדבר מאיש".

**
שני סיפורים.
שתי אמונות יסוד שפיתחנו עם השנים.
שתי אסטרטגיות הישרדות שונות שנבטו מאותו זרע.
שתי דרכי פעולה המכוונות לסייע לנו להתרחק
מכאב חוסר האונים שבתלות הדדית.
מההזדקקות שלנו לאחר.
מהמוגבלות שלנו.

**
– איזו מבין שתיהן אימצת?
– לאיזו דרגת מומחיות הגעת?

חיים מלאים. היום.

"מה אני יכול לעשות בעניין הזה היום?"

ארבע הנחות עבודה מעצבות:
• אפשר לעשות משהו בעניין הזה.
• אפשר לעשות את אותו משהו היום.
• אני הוא זה שיכול לעשות את אותו משהו היום.
• יכול ולא חייב.

**
חמישה ערכים מובילים:
• לקיחת אחריות אישית.
• מוכוונות לעשייה.
• מיקוד בהווה.
• בחירה.
• אמונה.

חיים מלאים. היום.

אני עדיין זוכר
את הריצה שרצתי אז ביער
לפני שלושים ואחת שנים
לא רחוק מהמקום שבו אני נמצא כרגע:

את הדופק הגבוה,
את ההפתעה הגדולה כשהגעתי לפניו,
את ההבנה שאני מסוגל,
שאני לא פחות ממנו,
שאני יותר ממה שהאמנתי שאני.

וגם אותך,
עומד על המרפסת,
צופה על השביל,
מחייך בגאווה,
כשהופעתי בין העצים.

**
דווקא הזיכרון הזה.
לא האטרקציות.
לא הנופים.
לא המסעדות.
לא הקניות.

**
מעניין מה אתם תזכרו
בעוד שלושים ואחת שנים
מהמסע הזה.

חיים מלאים. היום.

זה שאמרו לך את מה שאמרו לך,
לא אומר שמי שאמר את זה באמת חושב כך או מתכוון לזה.

וגם אם הוא חשב כך או התכוון לזה באותו רגע,
זה לא אומר שהוא חושב כך או מתכוון לזה בדרך כלל.

וגם אם הוא חושב כך או מתכוון לזה בדרך כלל,
זה לא אומר שזו "האמת" או "המציאות".

זו בסך הכול המחשבה שלו,
נקודת המבט שלו, האמונה שלו
לא מעבר לכך.

**
אם זה פוגע בך, כואב או מפריע לך,
כנראה שגם בך יש מחשבה או אמונה כזו.
על עצמך.

בהיעדר ביקורת פנימית,
ביקורת חיצונית היא רק משוב.

**
אפילו מחשבה כזו שלך על עצמך,
לא הופכת את זה ל"נכון".
זו בסך הכול עוד נקודת מבט או אמונה,
שגם היא אינה "האמת" או "המציאות"…

חיים מלאים. היום.

הבעיה עם "איזון בית-עבודה"
היא התפישה שיש "בית" ויש "עבודה" ושצריך לאזן ביניהם.

באנגלית זה אפילו יותר קיצוני: “Work-Life Balance” :
יש "חיים" יש "עבודה" וחשוב לאזן ביניהם.

האמונה הסמויה (או הגלויה) בתפישות הללו היא שאנו חיים
על ציר חד מימדי כשבקצהו האחד "בית" או "חיים" ובקצהו השני "עבודה",
ושעלינו למקם את עצמנו איפשהו על הציר הזה.

**
במצב קיצוני אחד (קצה ה- "בית/חיים")
נבחר להקדיש את תשומת ליבנו, האנרגיה והזמן שלנו למשהו שהוא אינו עבודה
כך שמה שזה לא יהיה, הדבר יבוא על חשבון עבודה, קריירה, הגשמה עסקית ועוד.

במצב קיצוני שני (קצה ה- "עבודה") נבחר להתמסר באופן מלא לעבודה
ובכך לשלם מחירים יקרים של כל דבר שאינו עבודה.

**
איזוני "בית-עבודה" ו- “work-life”
משתמשים באותו ציר חד מימדי
רק שהפעם אנו ממקמים את עצמנו במקום כלשהו על הציר
שאינו אחד הקצוות.

איזונים אלו מבוססים על אותה תפישה מוגבלת
שלפיה ככל שנתקרב לקצה מסוים נתרחק מקצה אחר.
האחריות שלנו אם כן, באה לידי ביטוי בעיקר במיקום הנקודה על הקו,
ובקביעת המחירים שאנו מוכנים או לא מוכנים לשלם בהתרחקות מהקצוות.

**
למרות ש"איזון בית-עבודה" יכול להצטייר כחשיבת Win-Win
הוא למעשה חשיבת Lose-Win או Win-Lose
המכווינה אותנו לבחור "את זה" או "את זה"
ואשר מושתתת על תודעת חסר (Scarcity):
העוגה מוגבלת וצריך להחליט לכמה חלקים ובאלו גדלים לחלק אותה.

חיים מלאים. היום.