תגית: אשמה

עכשיו,
אחרי שעשיתי מה שעשיתי
ואחרי שהגבת כמו שהגבת
מגיע תורן של הבושה,
האשמה וההלקאה העצמית.

**
מדהים באיזו קלילות וחדווה,
הן עולות ומופיעות,
משתלטות על מרכז הרחבה,
ממש כאילו זה מקומן הטבעי.

חיים מלאים. היום.

בשבח הגינוי העצמי / ויסלבה שימבורסקה

לָאַיָה אֵין בַּמֶה לְהַאֲשִׁים אֶת עַצְמָהּ.
פִּקְפּוּקִים זָרִים לְדִידוֹ שֶׁל הַפַּנְתֵּר הַשָּׁחֹר.
דָּג הָפִּירַנְהָה אֵינֶנּוּ מֵטִיל סָפֵק בְּצִדְקַת מַעֲשָׂיו.
הָאֶפְעָה מְשַבֵּח אֶת עַצְמוֹ בְּלֹא הִסְתַּיְּגֻיוֹת.

לֹא קַיָּם תַּן בַּעַל בִּקֹּרֶת-עַצְמִית.
הָאַרְבֶּה, הַתַּנִּין, הַשַּׁעֲרוֹנִית, וּזְבוּב-הַסּוּסִים
חַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם וּשְׂמֵחִים בָּהֶם.

לִבּוֹ שֶל לִוְיָתָן הָאוֹרְקָה שׁוֹקֵל מֵאָה קִילוֹ
אַךְ מִבְּחִינָה אַחֶרֶת הוּא קַל.

אֵין דָּבָר חַיָּתִי
מִמַצְפּוּן נָקִי
עַל הַכּוֹכָב הַשְּׁלִישִי בְּמַעֲרָכֶת הַשֶּׁמֶשׁ.

תרגום: רפי וייכרט

חיים מלאים. היום.

כל כך הרבה
כעס.
ביקורת.
שיפוטיות.
אשמה.
חוסר אונים.
בלבול.
לחץ.
פחד.

בתוכי.

חיים מלאים. היום.

חמשת החוקים של משחקים שלא ניתן לנצח בהם:

א. מטרת המשחק: לעשות הכול, כמה שיותר, באיכות מעולה ובזמן.

ב. הצלחה = 100% מהדברים נעשים באיכות מעולה, בזמן ולשביעות רצון של כולם.
(דברים = משימות, שיחות, פרויקטים, מערכות יחסים, מטלות ועוד).

ג. כישלון = פחות מ 100% מהדברים נעשים באיכות מעולה, בזמן ולשביעות רצון של כולם.
(99.9% = כישלון).

ד. במקרה של כישלון יש לחפש את האשמים ולהעניש אותם.
ד-1. במסגרת חיפוש האשמים אנחנו מועמדים מרכזיים.
ד-2. עונשים יכולים להיות מגוונים ויצירתיים. בושה, רגשות אשם וייסורי מצפון הן רק 3 דוגמאות.

ה. הצלחה היא רגעית בלבד.
ה-1. במקרה של הצלחה יש להמשיך מייד הלאה (שהרי תמיד יש עוד מה לעשות).
ה-2. לחגיגה ולעצירה אין מקום, שכן הן מתכון בטוח לכישלון עתידי.

**
בהערכה גסה, לפחות 85% מהאנשים שאני מכיר
משחקים את המשחק הזה או את אחת הגרסאות שלו.
לפעמים לאורך כל חייהם.

התמודדות לאורך זמן במשחק שלא ניתן לנצח בו היא הרסנית.

אפשר לשחק אחרת.

חיים מלאים. יום יום.

לרגע התבלבלתי…
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה אנוכי ושלא אכפת לך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שונאת אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא מעריך אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת רעת לב ולא אכפת לך מהעובדים שלך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא עושה כלום.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שפגעת בי בכוונה.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שקרנית.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה עצלן.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת האויבת שלי.

**
לרגע התבלבלתי…
שכחתי מי את.
לא הייתי מודע ל"חבילה" שאתה סוחב כרגע ולכל מה שעובר עליך.
נתתי לשיפוטים שלי להפריד בינינו.
זרקתי עליך את האחריות שנמנעתי לקחת בעצמי.
חשבתי שאני מבין את התמונה וגיליתי שאין לי מושג.
אפשרתי לפחדים ולכאבים שלי לצבוע אותך בצבע מסוים.
חייתי בסרט שרחוק מאוד מהמציאות.
הקשבתי לסיפורים והאמנתי לתמונות שהאכילו אותי בהם.

**
לרגע התבלבלתי…
הרגע הזה נמשך שתי דקות, שעתיים, שבועיים, חודשיים או ארבעים שנה.
אני מבקש את סליחתך על כך.

חיים מלאים.יום יום.

במקום של אשמה והאשמה יש מיקוד בשיפוטיות, הצטדקות והתגוננות.
אשמה והאשמה מייצרות כעס ופחד.
במקום של אשמה יש מעט מאוד (אם בכלל) למידה ואחריות.

**
הבנת התרומה (שלי ושלך) למצב הקיים היא הצעד הראשון בלקיחת אחריות.
הכרה בתרומה ההדדית (גם שלך וגם שלי) מפחיתה האשמות, יוצרת חיבור ומעודדת שינוי.
אנחנו כאן ביחד עכשיו בגלל שנינו.

**
לקיחת אחריות על מצב קיים היא צעד הכרחי ביצירת שינוי.
אחריות אישית + החלטות אסטרטגיות + פעולות גדולות יכולות לשנות את העולם.
אחריות אישית + החלטות יום-יומיות + פעולות קטנות ועקביות משנות את העולם.
כל יום.
גם היום.

חיים מלאים. יום יום.

להקשיב זה לא אותו דבר כמו לשמוע.
להבין זה לא בהכרח להסכים. ובטח שלא להצדיק.
אשמה ואחריות הם שני דברים שונים לגמרי.

יש משהו חזק ואפקטיבי בשילוב של הקשבה, הבנה ולקיחת אחריות.
במשפחה. בעבודה. בחיים.
עם עצמך ועם אחרים.

חיים מלאים. יום יום.