החמישייה שלך

"לפי הסיפור, באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר מאשר להטיס את באפט לכל מקום שהוא צריך להגיע אליו.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.

ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.

שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוהה ביותר. רק חמש.

שלישית, מסתכלים היטב על עשרים המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו. הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות ביותר."

~ הציטוט מתוך הספר "גריט" מאת אנג'לה דאקוורת (עמוד 78)

**
מה "החמישייה" שלך…?

בקריירה..?
במשפחה..?
בחיים..?

**
כמו באפט, גם אנחנו תמיד מתמקדים במשהו.
תמיד.

לפעמים אנו מתמקדים בלקפוץ מדבר לדבר.
או בלשנות כיוון.
או בחופש שלנו.
או בנוחות שלנו.
או בחשק שלנו.
או במה אנשים חושבים עלינו.
או במה אנשים אמרו לנו.
או בהשוואות בינינו לבין אחרים.
או בהאשמות של אחרים במצבנו.
או בבעיות שלנו.
או בפחדים שלנו.

במה התמקדת אתמול?
במה את/ה בוחר/ת להתמקד היום?

חיים מלאים. היום.

להיות מספר 1 או מספר 2

להיות מספר 1 או מספר 2

כשג'ק וולש לקח את ההובלה על חברת GE 
הוא החליט לעשות סדר במאות העסקים שנוהלו תחת התאגיד.
האסטרטגיה שלו היתה חדה:
נישאר בעסק קיים מסוים רק אם אנו מספרי 1 או 2 בשוק.
אם איננו מספרי 1 או 2 עדיין, אבל אנחנו מסוגלים להיות, 
נתקן ונשנה מה שצריך בכדי להגיע לשם.
ואם לא, נמכור או נסגור.

עפ"י ג'ק וולש או שאתה מספר 1, או שאתה מספר 2 או שאתה לא.

**
בספרה "גריט" מתארת אנג'לה דאקוורת סיפור מעורר מחשבה על וורן באפט:

"באפט פנה לטייס הנאמן שלו ואמר לו שיש לו ודאי חלומות גדולים יותר
מאשר להטיס את באפט לכל מקום שאליו הוא צריך להגיע.
הטייס הודה שזו האמת.
כן, יש לו חלומות.
ואז באפט לימד אותו את שלושת השלבים.
ראשית, כותבים רשימה של 25 מטרות קריירה.
שנית, חושבים היטב, עורכים חשבון נפש ומסמנים את חמש המטרות עם העדיפות הגבוה ביותר.
רק חמש.
שלישית, מסתכלים היטב על עשרות המטרות שלא סומנו ונמנעים מן המטרות האלה בכל מחיר.
הן מה שמסיח את דעתנו.
הן גוזלות מאיתנו זמן ואנרגיה ומסיטות את מבטנו מן המטרות החשובות יותר."

נראה שהן עבור באפט והן עבור וולש, 
מיקוד בתחומים הכי החשובים הינו מרכיב מפתח באסטרטגיית ההצלחה.

**
כשמרחיבים את העדשה ופותחים את הפרספקטיבה, 
עסקים וקריירה הם רק חלק מהתחומים החשובים בחיים.
האם ניתן להכיל את השיטות של וולש ובאפט על תחומי חיים חשובים נוספים
כגון זוגיות, הורות, בריאות, תרומה לקהילה, רווחה כלכלית והתפתחות אישית?

אולי אנחנו יכולים לשאול את עצמנו שתי שאלות: 
1. מה הם אותם תחומי החיים הכי חשובים עבורנו?
2. מה תיחשב הצלחה בהם?

שאלות חשובות שכדאי לשאול ושקשה לענות עליהן.

**
מבחן דרוקר

פיטר דרוקר נהג לאתגר את המנהלים שאותם הוא ליווה במבחן קשה במיוחד.
הוא שאל אותם את השאלה הבאה:
"אם לא הייתם כבר בעסק הזה, האם הייתם בוחרים להיכנס אליו היום?"
לתשובת "לא", היה שולף פיטר את שאלת ההמשך המתבקשת:
"מה אתם מתכוונים לעשות בנידון?"

אני אוהב את המבחן הזה.
הוא עוזר ליצור בהירות אמיצה ומעודד לקחת אחריות.

בין אם התשובה עליו היא "כן" ובין אם התשובה עליו היא "לא",
חשוב שנתכוונן ונעשה משהו בנידון.

בכל תחום שהגדרנו כעדיפות עבורנו.
לא רק בעבודה, בעסקים או בקריירה.

**
בדומה לאסטרטגיות של וולש, באפט ודרוקר,
אני מאמין שאם הגדרנו עסק (או תחום חיים) כבעל עדיפות עליונה,
חשוב לעבוד בו ברמה יומיומית כדי להתקדם להצלחה שהגדרנו לעצמנו.
ושאם משהו אינו מוגדר כבעל עדיפות גבוהה מספיק,
חשוב להימנע מלהשקיע בו עבודה, זמן, אנרגיה ותשומת לב.

בשונה מהאסטרטגיה של וולש, להיות מספר 1 או מספר 2 אינה תמיד המטרה.
לפעמים זה אפילו פוגע במטרה ובא על חשבון דברים חשובים אחרים.
בתחומים מסוימים ההשוואה לשוק או לאחרים אינה משרתת אותנו.

אסטרטגיית "1 או 2" יכולה להיות מסוכנת, הרסנית ולא בריאה.

**
אסטרטגיה חלופית: "להיות מספר 1 או מספר 2 או להיות מספיק"

האם אפשר להיות מספר 1 בזוגיות, בהורות או ברווחה כלכלית? מה זה אומר?
האם כדאי לכוון להיות מספר 1 בבריאות, בהתפתחות אישית, בתרומה לקהילה או בקריירה?

ואולי במקום זאת, כדאי לחדד לעצמנו מה זה מספיק.

מהו אותו מרחב, שאליו אנו מכוונים בדברים החשובים בחיינו, שאינו פחות מדי ואינו יותר מדי.
שכשנהיה בו או נחווה אותו נדע שהגענו.
נפסיק את המרדף המתיש, המרוקן והבלתי פוסק אחר מטרות חמקמקות
העומדות תמיד בינינו ובין ההצלחה שלנו. 
בינינו ובין האושר שלנו.

איפה חשוב להיות מספר 1 או 2 ואיפה חשוב להיות מספיק?
לא מספיק של בינוניות, ויתור עצמי, הסרת אחריות ובריחה מהתמודדות.
מספיק של מצוינות, לקיחת אחריות, הכרת תודה, איזון, בהירות ופרואקטיביות.

**
אולי להיות מספר 8 או 27 או 126 זה מספיק?

האם חשוב לך להיות המנכ"ל, המטפלת, עורך הדין, הרופאה הכי הכי בארץ או שמספיק לך להיות בעשירייה הראשונה? השלישית? 
ואם תהיה מספר אחד בארץ, איזה מספר תהיה בעולם?
(מי בכלל קובע איזה מספר אתה..?)

האם חשוב לך להחזיק בשיא צפיות/מכירות או שמספיק לך לגעת בצורה משמעותית בכמה מאות אנשים/לקוחות?
(מה זה לגעת בצורה משמעותית…?)

האם חשוב לך להרוויח את השכר הכי גבוה בסביבתך, או את השכר שייתן מענה לצרכים החשובים שלך?
(מה זה סביבתך – קבוצת השווים במחלקה שלך? בארגון כולו? בשכונה שלך? בשוק?)

**
פול אוטליני, מנכ"ל אינטל בשנים 2005 – 2013, נפטר השבוע בביתו, בגיל 66.
הלך לישון ולא התעורר.

מתישהו זה מגיע. 
בגיל מבוגר או צעיר.
כשאנחנו מוכנים לזה או כשאיננו.
גם הדרגה, התפקיד וחשבון הבנק שלנו לא יכולים למנוע את זה.

ואולי זה לא "מגיע מתישהו".
אולי זה כבר כאן.
תמיד כאן.
תמיד איתנו.

לאה גולדברג כתבה על כך ב"שארית החיים":

בְּכָל דָּבָר יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁמִינִית
שֶׁל מָוֶת. מִשְׁקָלוֹ אֵינוֹ גָּדוֹל.
בְּאֵיזֶה חֵן טָמִיר וְשַׁאֲנָן
נִשָּׂא אוֹתוֹ אֶל כָּל אֲשֶׁר נֵלֵךְ.
בִּיקִיצוֹת יָפוֹת, בְּטִיּוּלִים,
בּשִׂיחַ אוֹהֲבִים, בְּהֶסַּח-דַּעַת
נִשְׁכָּח בְּיַרְכְּתֵי הֲוָיָתֵנוּ
תָּמִיד אִתָּנוּ. וְאֵינוֹ מַכְבִּיד.

**
כנראה שהיום זה יום טוב.

יום טוב לשאול שאלות חשובות.
יום טוב לנסות לענות.
יום טוב לבחור.
יום לקחת אחריות.
יום טוב להכיר תודה.
יום טוב לחגוג.
יום טוב לחוות.
יום טוב לחיות.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר

המכתב של באפט לגייטס

לפני כעשור בחר וורן באפט להעביר חלק גדול מהונו לקרן שיסדו ביל ומלינדה גייטס
בכוונה לעזור במתן מענה לבעיות קשות וחשובות בעולם.
ב 2 /12/2016 כתב וורן באפט לביל גייטס מכתב.
את הנוסח המקורי והמלא ניתן לקרוא בקישור הבא.
להלן תרגום מקוצר וחופשי שלי למכתב:

מלינדה וביל היקרים,

לפני כשנתיים, ציינתי 50 שנים כמנכ"ל של חברת ברקשייר.
ניצלתי את ההזדמנות לכתיבת דו"ח מיוחד לבעלי החברה.
בדו"ח התייחסתי למה שהלך טוב ופחות טוב בתקופה הזו,
למה שלמדתי ולמה שאני מקווה שיקרה בעתיד.

כפי שאתם יכולים לנחש,
אני המרוויח העיקרי מכתיבת הדו"ח.
אין כמו לכתוב משהו בכדי להגיע לבהירות מחשבתית.

חלפו עשר שנים מאז אותו יום ב 2006,
בו החלטתי להשקיע בחמישה ארגונים, וביניהם הארגון שלכם.
בדומה לתהליך שאני עברתי,
חשבתי שתיהנו לכתוב על התקופה הזו תוך התבוננות אחורה ומבט קדימה.

אני לא היחיד שרוצה לקרוא את זה.
רבים רוצים לדעת מאיפה הגעתם, לאן אתם הולכים ולמה.
אני גם מאמין שחשוב שאנשים יבינו את השוני שבין מדידת הצלחה בפילנתרופיה,
למדידת הצלחה בעסקים או בממשל.
המכתב שלכם יכול להסביר איך שניכם מודדים את עצמכם
ואיך אתם רוצים שהתוצאות שלכם תיקראנה.

הארגון שלכם יהיה תמיד במרכז תשומת הלב.
לכן חשוב, שעבודתכם תהיה ברורה ומובנת.
ואין דרך טובה יותר לעשות זאת, מאשר,
תקשורת אישית וישירה מאותם שני אנשים ששמם על הדלת.

Best to both of you,
Warren

**
מספר מחשבות בעקבות קריאת המכתב:

1. רפלקציה –
לא מילה גסה.
לא בזבוז זמן או חוסר אפקטיביות.
תהליך מרכזי ומשמעותי בהתפתחות של ארגון ושל אדם.
תהליך חיוני בהשפעה על העולם וביצירת שינוי.

**
2. דוגמא אישית –
לבקש מאחרים מה שאנו דורשים מעצמנו.

**
3. דיווח –
גם וורן באפט וגם ביל גייטס מחוייבים בדיווח.
אני מניח שבמקרה שלהם זה מתוך בחירה.
מחוייבות לדיווח מאפשרת בדיקה עצמית, חשבון נפש, למידה והתקדמות עקבית.
את התשובה המפורטת של ביל ומלינדה גייטס לוורן באפט ניתן לקרוא באתר.

**
4. מיקוד –
מתוך שוטטות קצרה באתר של גייטס ראיתי שעבודתו ומשאביו מתמקדים בשלושה תחומים עיקריים:
א. הצלת חיים.
ב. חדשנות אנרגטית.
ג. שיפור החינוך.
מיליארדים רבים של דולרים.
שלושה תחומים בלבד.
בהירות ומיקוד.

**
5. משמעות –
בזמן שחלקנו משוטטים בפייסבוק, עומדים בפקק, מתמודדים עם מחלה, בונים עסק,
צופים באח הגדול או בכדורגל, קוראים עיתונים, מעבירים את הזמן, מתכננים פיגוע,
הולכים לעבודה, חוזרים מהעבודה, מנסים לשרוד, יוצאים לטיול וכו'
יש אנשים, ביניהם כאלו עתירי משאבים (פיננסיים, טכנולוגיים, מנטליים, ועוד…),
המנסים לתת מענה לבעיות הכי חשובות של העולם ושל האנושות.
לא רק וורן וביל.
כל יום.

**
6. מאקרו ומיקרו –
סוף השבוע שבין יום הזיכרון לשואה ולגבורה ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
הווה נוכחי,
בין עבר בלתי נתפש לעתיד בלתי ידוע.
בן-אדם,
בין ענייני היום-יום "הרגילים", מחשבות ותחושות של "חול",
לבין שאלות קיומיות, פרספקטיבות רחבות, נושאים של "קודש".

**
7. עשר שנים –
באפט שלח את המכתב עשר שנים לאחר שבחר להשקיע את כספו.
עשור שלם של מחויבות ארוכת טווח קדימה.
זמן משמעותי לעשייה ולשינוי.
התבוננות אמיצה וחדה אחורה.
השבוע ביצעה קאסיני (גשושית חלל של נאס"א) משימה יוצאת דופן.
היא שוגרה למשימה הזו לפני עשרים שנים.
מה שקורה עכשיו הוא תוצר של זרעים שנזרעו לפני עשר או עשרים שנים.
מה שקורה עכשיו הוא זרע של מה שיקרה בעוד עשר ועשרים שנים.

**
8. ספרים –
באתר של ביל גייטס, לצד שלושת תחומי המיקוד (הצלת חיים, אנרגיה, חינוך)
מופיע תחום מיקוד רביעי:
"ספרים שאני קורא".
למידה והתפתחות מתמדת כדרך חיים.
קריאה והקשבה, כתחום מיקוד שאינו נופל בחשיבותו מהצלת חיים או משינוי עולם.
היום, יותר מבכל תקופה אחרת, כמעט הכול נגיש וזמין.
אם רק בוחרים בכך.

שבת של שלום,
חיים מלאים, היום,
רוני ויינברגר