תגית: בהירות

– "מתאים לך לבוא לסרט הערב? … לא.. אין לי חשק…"
– "האם את מוכנה לעזור לי עם העניין הזה? … סליחה, אין לי פניות לזה עכשיו"

**
כשאת אומרת "לא" למשהו,
את בעצם אומרת "כן" למשהו אחר.
למה את אומרת "כן" ?
אם תבטאי את ה"כן" שלך כשאת אומרת "לא",
יהיה לאנשים קל יותר לשמוע, להבין ולקבל אותך.

**
כשאתה שומע "לא" ממישהי,
אתם בעצם שומע "כן" שלה למשהו אחר.
למה היא אומרת "כן"?
כשתצליח להבין את ה"כן" שלה,
תיקח פחות אישית את ה"לא",
תוכל להעמיק את החיבור ולהמשיך בדיאלוג.

חיים מלאים. יום יום.

חמש פרידות מהשבוע החולף:
– להיפרד ממחשבה על עבודה אפשרית עם אדם יוצא דופן. נראה שזה לא יקרה בקרוב.
– להיפרד מהצעה לשיתוף פעולה מחמיא. משהו מרגיש שם לא מדויק.
– להיפרד מקבוצת מנהלים שנכנסו לי ללב בחודשים האחרונים.
– להיפרד ממחלה משפחתית. לחזור לשגרה מבורכת ולא מובנת מאליה.
– להיפרד מתפישת מציאות מסוימת שמוחלפת באחרת. בהירות + משמעויות.

**
פרידות.
מגיעות עם כאב או עם הקלה.
עם אבל או עם שמחה.

משהו זז ומשתנה.
נע ומתהווה.
ממשיך הלאה…

חיים מלאים. יום יום.

כשכתבתי במוצאי שבת שעברה את הפוסט "הזדמנות לתרגול",
לא היה לי מושג עד כמה השבוע הקרוב שמחכה לי,
יהיה שונה מהשבוע המתוכנן שחשבתי שמחכה לי.

כמה מהאירועים הכי משמעותיים וחשובים שבו לא היו בלו"ז המקורי שלי:
– שינוי תכניות חד ונוגע של חברה לעבודה,
– הזמנה בלתי צפויה לפרויקט עתידי מסוים,
– משהו משפחתי שהתפתח וקיבל עדיפות על פני תכניות אחרות,
– עניין חשוב בעבודה שלא צפיתי את עוצמתו ואת ההשפעה שלו,
– כניסה אינטנסיבית של אדם מסוים לחיי לכמה ימים,
– הדיסק החדש של אברהם טל שמצא את דרכו אלי ומאז מתנגן ברכב,
– מפגש אקראי בסופרמרקט עם רופאה מיוחדת שאני מכיר לה תודה עמוקה,
– הרצאת תקשורת מקרבת בתיאטרון גבעתיים שהיתה מתוכננת אך הפתיעה אותי בחוויה שהיא עוררה.

אני סוגר עוד שבוע "רגיל" של חיים מלאים:
שבוע של לידה ושל מוות.
שבוע של כאב ושל שמחה.
שבוע של הרבה בהירות ושל המון בלבול וחוסר וודאות.
שבוע של שיתופי פעולה, תמיכה הדדית, וגם של אי- הבנות וקונפליקטים.
שבוע של התרגשות, הכרת תודה והנאה לצד לחץ, מתח, כעס ומועקה.

בחיים מלאים עסקת החבילה כוללת "גם וגם".

יש משפט שאומר (איני זוכר היכן שמעתי אותו)
שכששני אנשים נפגשים, יש שם בעצם שישה:
התמונה שיש לכל אחד מהם על רעהו,
התמונה שיש לכל אחד מהם על עצמו,
והאדם שכל אחד מהם הוא באמת.

אני נכנס לשבת עם תובנה חזקה לגבי חשיבות הדיאלוג:
ביני לבינך יש מרחק עצום הנובע מאינסוף סיפורים, שיפוטים ופרשנויות,
המונעים מאיתנו לראות זו את זה.
הסיפורים שאני מספר לעצמי עלייך ועל עצמי
מרחיקים אותנו זה מזו וגם מעצמנו.
אנחנו כל- כך מורגלים לתווך הזה עד שבדרך כלל איננו רואים אותו.
הוא שקוף לנו ואיננו מודעים לכך שהוא שם.
התווך הזה מזהם את המרחב שבינינו ומייצר גם אצלך וגם אצלי,
כאב, כעס ופחד הנובעים במידה רבה מבלבול.

דיאלוג מתמשך, אמיץ, כן ומלא כוונה,
בין אנשים המאמינים זה בזה ומודעים לתווך הסיפורים שביניהם,
הוא אולי אחת הדרכים היחידות שיאפשרו לנו
לראות בצורה צלולה זו את זה וזה את זו.
גם אם רק לפרקים או לרגע קצר.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

שתי מיומנויות מפתח למנהלים ומובילים בדרג ביניים:

**
1) להקשיב למטה
לייצר אמון ופתיחות שיעודדו אנשים לבטא עצמם בחופשיות וללא פחד, למרות ההיררכיה.
לשמוע גם את מה שלא נאמר, גם את מה שבין המילים.
להתחבר לשטח, לדופק הארגוני, למסדרונות ולמה שבאמת קורה.
לגלות סקרנות לנקודות מבט מגוונות ולמסרים העלולים לערער אמונות או תפישות קיימות.
להזמין פרואקטיבית משוב מתמיד, גם כשהוא קשה או לא נעים.

**
2) לדבר למעלה
לבטא עצמך ביושר ובכנות, גם כשהדברים פחות פופולריים.
לעשות זאת בחדות, בבהירות תוך ניצול זמן והזדמנויות שאינם בלתי מוגבלים.
לדבר באומץ מבלי לחשוש מעונש או מתדמית שתדבק בך.
להביע עצמך ברגישות, כך שיהיה ניתן להקשיב לך עם מינימום התנגדות.

חיים מלאים. יום יום.

אתמול בערב שמתי לב שהנשימה שלי קצרה.
ואז…יכולתי לחוש בלחץ שהיה שם בתוכי…
לחץ כללי כזה, שילוב של כמה גורמים.
בדיעבד הוא היה אתי לאורך היום כולו.
חלק ממנו קשור לדברים שכבר קרו וחלק אחר לכאלו שיקרו בעתיד.

עצרתי לבדוק בסקרנות מה יש שם.
איזה מין לחץ זה וממה הוא נובע.
התמונה התחילה להתבהר.
גיליתי שהלחץ הכללי בעצם מורכב מפלונטר של מספר נושאים:

1. לחץ מלעשות משהו שמעולם לא עשיתי – ואין לי ביטחון שהוא יצליח.
2. לחץ מלהגיע לקהל או לקבוצה שאני לא מכיר – ופחד ולהיכשל שם.
3. לחץ מעומס גדול של מספר משימות שרצות במקביל – איך שומרים את כל הכדורים באויר?
4. לחץ מדבר אחד מסוים שמרגיש תקוע ולא ברור איך להתקדם איתו.
5. לחץ מלא להספיק – ברור מה צריך לעשות ולא ברור איך מגיעים להכול.
6. לחץ של לרוץ ממקום למקום, להגיע בזמן ולא לאחר.
7. לחץ מכמה שיחות שלא נענו, הודעות ומיילים "שמחכים לי" ושטרם הגבתי עליהם
8. לחץ מכך שאני פחות מוכן מכפי שהייתי רוצה להיות בשלב הזה – ועדיין אני מחוייב "לעלות על הבמה" מחר בוקר או בקרוב.
9. לחץ מאחריות שלקחתי על עצמי וחשש לא "לספק את הסחורה".
10. לחץ מכך שמשהו שאמרתי יתפרש אחרת ממה שהתכוונתי.
11. לחץ מכך שמשהו שלא עשיתי יתפרש אחרת ממה שאני רוצה.
12. לחץ מלעשות טעות. מלא לעשות את הדבר הנכון והמדויק.
13. לחץ מחוסר וודאות ומעתיד לא ברור – מה יקרה? איך יתפתח המצב שאני חושב עליו?

**
זוהי אינה רשימה תיאורטית.
כל סעיף מחזיק אירוע רלוונטי מסוים שחי בי בזמן הבדיקה.
–
זוהי אינה רשימה דרמטית.
לרבים מאיתנו יש רשימות דומות.
אני חי בשלום עם כל הסעיפים. שום דבר ברשימה לא מדיר שינה מעיני או גורם לי להתעורר עם זיעה קרה.
–
הרשימה מרגיעה ומקלה.
מיפוי הסעיפים השונים והורדתם אל הכתב מקל ומפנה מקום לדברים נוספים (לדוגמא: שמחה והכרת תודה).
עד שזה קורה הכול "מוחזק" בתוכו בעירבוביה מעיקה.
–
הרשימה יוצרת בהירות ומחדדת.
הפירוט מחדד סדרי עדיפויות, יוצר בהירות ומסייע לראות פעולות מסוימות שאפשר לעשות.
חלק מהלחץ יורד או מתפוגג מעצם המודעות אליו. לא כל סעיף מצריך פעולה.
–
עצירה לכמה דקות, בדיקה סקרנית פנימה והסדרת נשימה יכולות להביא לשינוי גדול ומיידי.

חיים מלאים. יום יום.

"נראה לי שכדאי לבחור בתכנית א'. מחשבות?"
כשאת שולחת לי מייל עם תכנית שחשבת עליה,
מה בעצם את מבקשת ממני?

"אני חושב להתקדם בכיוון X. מה דעתך?"
כשאתה משתף אותי במחשבות שלך לגבי הצעד הבא,
מה בעצם אתה רוצה לקבל ממני?

***
האם את מבקשת משוב?
האם אתה מבקש אישור או רשות?
האם את מבקשת עצה או רעיון?
האם אתה רק רוצה לעדכן אותי כדי שאכיר את זה?
האם את רוצה לשמוע כיוונים אחרים?
האם אתה רוצה שאעזור לך לקבל החלטה, או שאחליט בעצמי?
האם את רוצה לקבל את ברכתי?

***
בהירות לגבי מה אתם מבקשים ומה אתם רוצים לקבל
תסייע לאדם שמולכם להתכוונן ותגדיל את הסיכוי שזה יקרה.

חוסר בהירות לגבי מה אתם מבקשים ומה אתם רוצים לקבל
יבלבל ויתסכל את האדם שמולכם, יצור מתח ויקטין את הסיכוי שזה יקרה.

חיים מלאים. יום יום.