תגית: בחירה

הודעה שקיבלתי הבוקר:
"אני נאלצת לדחות את פגישתנו בגלל …. "

לא נכון.

יכול להיות שאת:
בוחרת לדחות את פגישתנו,
או
רוצה לדחות את פגישתנו,
או
מעדיפה להקדיש את הזמן למשהו אחר.

גם אם מאמינה
שאת נאלצת / מוכרחה / חייבת / צריכה לדחות את פגישתנו
ושאין לך אפשרות אחרת,
זה לא המצב.

אל תתחבאי מאחורי תירוץ של חוסר ברירה.
אף אחד לא מכריח אותך.
זו הבחירה שלך.
תמיד.

וזה בסדר.

מעבר מחשיבת נאלץ-צריך-חייב-מוכרח
לחשיבת רוצה-בוחר-מעדיף משנה חיים.

חיים מלאים. יום יום.

"סוּר מֵרָע, וַעֲשֵׂה-טוֹב; בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ." / תהילים ל"ד ט"ו

חלק א' – "סור מרע" – פרשנות אישית:

התרחק מכוונות, מחשבות, דיבורים ומעשים רעים.
הישמרי מסביבה מזיקה – פיזית, חברתית, רגשית ווירטואלית.
לאיכות המים שאתה שותה, למזון שאתה אוכל ולאוויר שאתה נושם יש השפעה עליך.
שימי לב איפה תשומת הלב שלך והאם היא טוענת או מרוקנת את האנרגיה שלך.
את מושפעת, תמיד, מכל מפגש ואינטראקציה עם כל אדם ובכל מצב :
מערכות יחסים, אנשים, עיתונים, תגובות, פוסטים, טלוויזיה, רשתות חברתיות, כותרות, חדשות, פרסומות, …
בצורה כזו או אחרת שום דבר לא עובר לידך בלי לעבור דרכך.
הימנע מפעולות יום-יומיות ומהרגלים הרסניים הפוגעים בך ובסובביך.
וותרי על שקרים, ריכולים, התלהמות, התבהמות, אלימות, קורבנות, תוקפנות, "דיבורע" ומניפולציות למיניהם.
שמור על הקוים האדומים שלך והיזהר מחצייה שלהם.

"רע" אינו משהו מוחלט שמישהו מגדיר עבורך או שנכתב בספר חוקים כזה או אחר.
"רע" הוא משהו שאת, הגוף שלך, הנשמה שלך וחלקים נוספים בך יודעים ומזהים אותו ככזה עבורך.

הכר באנושיות ובפגיעות שלך.
הכירי במוגבלות ובקטנות שלך.

"סור מרע" – המהות היא הימנעות.

חיים מלאים. יום יום.

במהלך מספר שנים ערכו סמואל ופרל אולינר (Samuel & Pearl Oliner) "מחקר שואה" יוצא דופן,
בניסיון להבין מה גרם לאנשים להעמיד את חייהם ואת חיי משפחותיהם בסכנה,
ולהציל יהודים בזמן מלחמת העולם השנייה ?

שלוש שאלות הנחו את המחקר והובילו אותו:

1. האם הצלת יהודים היתה בעיקרה תוצר של הזדמנות,
דהיינו של צירוף נסיבות חיצוניות ותלויות מצב?
אם כן – מהם?

2. האם הצלת יהודים היתה בעיקרה תוצר של אופיים הייחודי של המצילים,
דהיינו, אוסף תכונות ומאפיינים אישיים?
אם כן – מהם?

3. האם הצלת יהודים היתה מונעת בעיקר ממניעים ערכיים ומוסריים?

בכדי לענות על שאלות המחקר ובניסיון לזהות תכונות דומות ודפוסים משותפים,
בצעו סמואל ופרל מאות רבות של ראיונות עם מצילי יהודים.

שני ממצאים יוצאי דופן בלטו במחקר:

א. מצילי יהודים התבקשו לעשות זאת.
אצל רובם לא היתה בחירה ופעולה פרוקאטיבית
ללכת ולחפש יהודים כדי להצילם,
אלא נסיבות חיצוניות שבהן ברגע מסוים כלשהו
מישהו נקש על דלתם או התחנן לעזרה.
בקשה קונקרטית ברגע נתון שהם בחרו להיענות לה בחיוב.

בחיבור להיום –
כשאנו מבקשים משהו ממישהו,
אנו נותנים לו את ההזדמנות לסייע לנו.
ברמה מסוימת, בקשה היא בעצם אקט של נדיבות,
המאפשרת לאדם שנענה לבקשה לעשות משהו משמעותי.
כשאדם נמנע מלעשות מעשה מסוים,
ייתכן שזה לא מפני שלא אכפת לו
או שהוא אינו רואה את החשיבות בפעולה.
יכול להיות שזה פשוט מפני שלא ביקשנו ממנו.
בתקשורת מקרבת, כשאנו מבקשים בקשה,
אנו רוצים לאפשר לאדם שמולנו את הבחירה,
מוכנים לקבל "כן" או "לא"
ומקווים שהאדם יענה בחיוב מתוך בחירה מלאה
ולא מתוך תחושת חוסר ברירה או חשש.

ב. מצילי יהודים גדלו בבתים שבהם היו פחות עונשים ודרישה לצייתנות ויותר חינוך לערכים ולבחירה.
בבתים אלו הדגש היה על מוטיבציה פנימית ולא על מוטיבציה חיצונית.
אותם בני אדם הונעו פחות מתוך פחד, צייתנות כנועה לסמכות או חשש לטעות ולשלם את המחיר
ויותר מחיבור לערכים מובילים ולקיחת אחריות מתוך בחירה.

בחיבור להיום –
הרגלים שגרתיים והדרך שבה אנו מתנהלים ביום – יום,
עם ילדינו, עובדינו או אחרים הנמוכים מאיתנו בסולם ההיררכי,
בונים תשתית חשובה המשמשת אותנו ואותם לאחר מכן
גם במצבים קיצוניים, במקרים שבהם איננו נוכחים,
או בסיטואציות שבהן הסמכות לא קיימת.

על מחקר האלטרואיזם של סמואל ופרל אולינר קראתי לראשונה
בספרה של מיקי קשתן – Spinning Threads of Radical Aliveness

**

לפני מספר שנים ערכתי הדרכה אינטרנטית בת שני מפגשים בנושא בקשות אפקטיביות.
בין היתר ההדרכה כללה:
– מאפיינים של בקשה אפקטיבית.
– איך לבקש בצורה אפקטיבית ואנושית שתגביר את הסיכוי לקבלת כן"
– איך להתמודד עם סירוב לבקשה.
– איך לומר "לא" לבקשות מאיתנו.

ניתן לקבל גישה מיידית לסדנאות המוקלטות
(שלוש שעות הרצאה,שתי מצגות ודפי עבודה)
בקישור הבא וללא תשלום.

שבת של שלום. חיים מלאים. יום יום.

אם אתם לא אוהבים את המשחק, הנה כמה דברים שתוכלו לעשות:

1. פעלו לשנות את חוקי המשחק. אולי תצליחו ואולי לא.

2. החליפו את השחקנים, המאמן או המגרש.

3. בחרו לשחק אחרת מבלי לשנות את החוקים הרשמיים.

4. סרבו לשחק. פשוט הפסיקו וצאו מהמשחק.

5. החליפו את המשחק במשחק מסוג אחר.

6. בחרו להמשיך לשחק מכיוון שזה משרת אתכם. למרות שאינכם אוהבים את המשחק ולמרות שהוא רחוק מלהיות מיטבי.

7. המשיכו לשחק תוך כדי תלונות, רטינות והאשמה עקבית של אחרים במצב. המשיכו לספר לעצמכם שאין לכם ברירה, שאתם חייבים, שמכריחים אתכם. שאתם בסדר והם לא.

**
ערב יום השואה תשע"ו.

איך אתם משחקים עכשיו ?
איך אתם בוחרים להמשיך לשחק ?

חיים מלאים. יום יום.

מגיע לך
מגיע לך לאהוב.
מגיע לך להיות נאהב/ת.
מגיע לך השפע הזה.
מגיע לך החופש הזה.
מגיע לך הטוב הזה.
מגיע לך להצליח.
מגיע לך שקט.
מגיע לך לשמוח.
מגיע לך ליהנות.
מגיע לך חיבוק.

מותר לך
מותר לך להתעייף.
מותר לך לנוח.
מותר לך לעצור.
מותר לך לחגוג.
מותר לך לצחוק.
מותר לך לבכות.
מותר לך לכאוב.
מותר לך לכעוס.
מותר לך לחשוש.
מותר לך לא לדעת.
מותר לך לטעות.
מותר לך לבקש סליחה.
מותר לך לבקש עזרה.
מותר לך להיות.

זכותך
זכותך להסכים.
זכותך לסרב.
זכותך להביע דעה.
זכותך לשתוק.
זכותך לחשוב אחרת.
זכותך להתחרט.
זכותך להגן על עצמך.
זכותך לשאול.
זכותך ללמוד.
זכותך לעבוד.
זכותך לשרת.
זכותך לבחור.
זכותך לחיות.

מגיע לך.
מותר לך.
זכותך.

וגם לי.

**

מסר זה נכתב מתוך כוונה ועם אנרגיה שיודעת למצוא את דרכה…

חג שמח ופשוט לך ולכל משפחתך,
מכל הלב, חיים מלאים,
רוני ויינברגר.

על פי עיקרון פארטו,
ב 20% מהזמן שלנו אנחנו משיגים 80% מהתפוקה שלנו או מהדברים החשובים שלנו.
ב 80% מהזמן את כל יתר ה – 20% .
אם מסתכלים על 80% הנותרים ומפעילים עליהם שוב את עיקרון פארטו 80/20,
ב 20% “העליונים” שם משיגים שוב 80% מהתפוקה שנותרה.

כשמנרמלים את זה יוצא שב 16% (20% מתוך 80%)
משיגים 16% (80% מתוך 20%).
זאת אומרת שב 36% (20 + 16) משיגים 96% תפוקה (80 + 16).

בואו נמשיך.

ל- 20% “התחתונים” מתוך 80% המייצרים את התפוקה הנמוכה יותר (16% תחתונים מתוך ה 100%)
יש ערך שולי, אפסי או שלילי.
זאת אומרת שב 16% מהזמן שלנו אנחנו מייצרים תפוקה אפסית ואולי אפילו יוצרים נזק.

בואו נתרגם את זה למספרים ברורים:
בשבוע עבודה שבו 45 שעות עבודה (תשע שעות ביום X חמישה ימים).

"36% השעות הגבוהות" המייצרות את 96% מהתפוקה
תסתכמנה לקצת יותר מ 16 שעות עבודה שבועיות.

"16% השעות הנמוכות" המייצרות תפוקה זניחה, אפסית או שלילית
תסתכמנה לקצת יותר מ – 7 שעות עבודה שבועיות.
לשם הבהירות – שעות האוכל או ההפסקה אינן חלק מהשעות הללו
מכיון שלאוכל ולהפסקה יש ערך שהוא הרבה מעבר לזניח או שלילי.

נותרנו עם "48% שעות רגילות"
שאינן נכללות בקבוצת האיכות הגבוהה או בקבוצת האיכות הזניחה -שלילית.
48% אלו מתורגמים לכ 21.5 שעות שכנראה אחראיות ל 4% מהתפוקה שלנו.

*****

כמה משמעויות:

1. בשליש מהזמן שלנו (36%, כ- 16 שעות עבודה) אנחנו סוגרים 96% ממה שחשוב שיקרה בשבוע.

2. חלק מהזמן שלנו (16%, כ – 7 שעות) מוקדש לדברים שעדיף לא לעשות בכלל.
עצם העשייה לא מועילה ולפעמים אפילו מזיקה. אי-עשיית כלום באותן שעות כבר מהווה שיפור.

3. כמעט מחצית מזמן העבודה שלנו ( 48%, כ- 21.5 שעות)
מוקדשת לדברים שהערך המוסף שלהם מסוים,
לא גבוה במיוחד אך כנראה גם לא אפסי או שלילי.

4. יכול להיות שיש משהו מתסכל בכך שב 48% מהזמן שלנו אנו משיגים 4% מהתפוקה,
אך יש בזה גם משהו מאוד משחרר:
ראשית, לא יקרה כלום אם לא נהיה במיטבנו שם.
לא בכל רגע נתון חשוב שנהיה הכי חדים או אפקטיביים.
שנית, 48% אלו הם למעשה הצדקת החשיבות והלגיטמיציה לזמן איכותי
שבדרך כלל מקבל פחות תשומת לב:
מנוחה, משחק, למידה, שוטטות, ספורט, יצירה, חשיבה, מערכות יחסים, ניסוי וטעייה וכו'
(אלא אם כן כבר ספרנו אותו בקבוצת ה – 36%).

*****

תרגומים מעשיים:

1. זיהוי 20% השעות העליונות קריטי.
איפה, במי ובמה אתם הולכים להשקיע את אותן תשע שעות השבוע?
דאגו שהן תיכנסנה ליומן ושמרו עליהן היטב ! (המלצה: קחו לפחות אחת מתוך התשע לתכנון).

2. זיהוי 16% השעות הגבוהות (שמתחת לעליונות) חשוב מאוד.
למה ולמי אתם רוצים להקדיש את שבע השעות הללו?

3. 36% זה מספיק !
אפשר לעצור כאן. עוד או יותר זה לא בהכרח עדיף או יותר טוב.

4. הוצאה לפועל של שעה מתוך קבוצת ה 36% היא סיבה למסיבה.
לעצור ולחגוג.
הזיהוי חשוב אך העשייה היא זו שמקדמת את הדברים הכי חשובים לכם.

5. זיהוי 16% השעות התחתונות הוא קריטי.
היפטרו מהן מהר ככל האפשר.
פעולות ביטול / דחייה / שינוי השעות הללו יכול לייצר ערך מיידי בעצם אי עשייתן.
פחות זה יותר !

6. 48% השעות שנשארו מחזיקות את החופש והאיזון שלכם.
אפשר להתחיל לנשום ולהתרווח.
הדברים החשובים כבר מטופלים.
אפשר להפסיק את המירוץ, להישען אחורה, לחגוג, להנות, להירגע.
כל מה שיגיע מכאן הוא בונוס.

7. בחירות 48%-16%-36% (חשיבות גבוהה, חשיבות שלילית, חשיבות מסוימת)
הן מהבחירות היותר חשובות שתעשו השבוע.
בחירות עם הרבה כבוד.
לעצמכם ולאחרים.

8. כמו ענפי ספורט אחרים, בתחילה זה קשה, מאולץ ולא נוח.
אחרי זמן מה מתרגלים, מתישהו מתחילים להנות
ואז מגיע שלב שלא מבינים איך היה אפשר בלי זה.

9. באופן דומה ניתן להתבונן בשבוע מלא 24X7 ולזהות את השעות שבו:
(60 שעות בעלי חשיבות גבוהה,
27 שעות בעלי חשיבות שלילית,
80 שעות בעלי חשיבות מסוימת).

10. החשיבות וההשפעה של 48%-16%-36% בשבוע מלא רק עולה ומתגברת.
הן בגלל בגלל מספר השעות והן בגלל חשיבות התחומים (מעבר לעבודה…).

*****

כמה מילים אישיות:

תוך כדי השבוע התחושות שלי היו מעורבות:
חלק מהדברים נמרחים,
אחרים תקועים,
לכמה דברים שתכננתי לא הגעתי,
כמה קונפליקטים,
מצב הרוח משתנה ועוד.

ואז… כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף,
אני שם לב שהרבה אנרגיה הושקעה ב "36% הגבוהים" שלי:
חלק מ "ה 36%" שלי היו מתוכננים מראש,
אחרים התגלו וקיבלו מקום תוך כדי השבוע.
בין היתר היו שם:
כמה אינטראקציות אישיות (לפעמים בנות 5 דקות),
תשומת לב והקשבה לנושא חשוב,
עצירה לעיכול, למחשבה ולתכנון,
זמן שקט,
נוכחות עם אנשים מסוימים,
צפייה במשחק כדורגל,
התמודדות עם קושי,
סגירת עסקה,
צעדים בתוך פרויקט מורכב ועוד.

כשאני עוצר להתבונן על השבוע שחלף מנקודת מבט של 36%,
אני שם לב שאנרגייה משמעותית הושקעה במקומות חשובים.
ולמרות שלא לכל דבר היתה שורה תחתונה,
לא כל דבר ניתן למדידה ולכימות,
לא כל דבר שנעשה היה בשיא האפקטיביות,
או לשביעות רצוני המלאה.

למרות כל זאת…
יש משהו מרגיע, משמח ומחזק,
בידיעה ששיחקתי במגרש של ה 36% שלי השבוע.
כשאני רואה שלצדי היו שם עוד חברים ושותפים,
יש בזה משהו מרגש וממלא.
הכרת תודה גדולה.

חיים מלאים. יום יום.

לפני כמה שנים,
נולדנו במקום מסוים, למעמד מסוים, לפעמים אפילו למקצוע מסוים
והיו לנו הרבה פחות אפשרויות.
פעמים רבות, גם כשהיתה לנו בחירה, היא היתה בין מספר מצומצם של אפשרויות,
ובנקודות זמן מסוימות.

*
היום, בעולם החדש והמחובר,
הרבה מאוד אפשרויות זמינות עבורנו כמעט בכל רגע נתון.
המוח שלנו לא משתנה בקצב שבו העולם משתנה
ולצד ההיבטים החיוביים של התופעה,
ישנן לפחות שתי תופעות לוואי פחות נעימות:
1. הצפה – עומס גדול על מערכת העצבים והמוח שלנו. אינסוף אפשרויות המייצרות בלבול וחוסר וודאות.
2. שיתוק – חשש לבחור במשהו מסוים כשבכל רגע אנו אולי מפסידים משהו טוב יותר.

**
לפני כמה שנים,
נולדנו בשבט מסוים, בכפר או בעיר מסוימים, בסביבה חברתית מוגבלת.
מספר האנשים שבאנו איתם במגע וקיימנו איתם קשרים היה מצומצם.
לדחייה חברתית היו משמעויות קשות, עד כדי קטלניות.
(נידוי מהשבט הוא גזר דין מוות מכיוון שלא ניתן לשרוד לבד).
*

כיום, בעולם החדש והמחובר,
אנו חלק מעשרות או מאות קבוצות פיזיות ווירטאוליות,
ומקיימים קשרים חברתיים שונים עם המוני אנשים בכל יום.
עקב ריבוי האינטראקציות עם מגוון גדול מאוד של בני אדם,
כנראה שנקבל הרבה יותר דחיות כאלו ואחרות.
למרות שברוב המקרים, לדחייה לא תהיינה השלכות הישרדותיות,
היא יכולה להפעיל במוחנו "כפתורי אזעקה הישרדותיים" עתיקים
ולעורר תגובה חזקה, לפעמים לא פרופורציונית לדחייה.

**
בחירה בין אפשרויות והתמודדות עם דחייה,
הן שתי מיומנויות חשובות,
שאנו פוגשים כמעט בכל יום,
ואשר מעוררות את המתח שבתוכנו (במוחנו ובגופנו) שבין העולם הישן לעולם החדש.

חיים מלאים. יום יום.

איך מנהלים שיחה משמעותית בנושא טעון כשיש רק עשר דקות ?

איך עולים מרמה של שלוש יחידות מתמטיקה לרמה של חמש יחידות בשבוע אינטנסיבי אחד ?

איך מייצרים אסטרטגיה מנצחת וברורה ביום מרוכז ?

איך משקמים אמון בפגישה אפקטיבית אחת ?

איך פותרים בעייה מורכבת בצורה פשוטה ומהירה ?

איך נכנסים לכושר גופני מצוין באימון של עשרים דקות שבועיות ?

איך מתקתקים הריון בריא בשלושה חודשים במקום בתשעה ?

איך מצליחים באותו זמן להיות גם בעבודה, גם עם הילדים וגם עם ארוחת הערב ?

איך מגיעים להצלחה פנומנלית בן לילה ?

איך מבריאים בתוך יומיים ממחלת הנשיקה ?

איך עושים אינטגרציה בריאה וחלקה לארגון שבו 50% עובדים חדשים ?

איך מפתחים מיומנות חשובה בסדנה חד פעמית ?

**
דברים מסוימים צריכים את הזמן ואת תשומת הלב שלהם.
חשיבה אופטימית וחיובית יכולה לסייע.
חשיבה אופטימית וחיובית מדי יכולה להיות מסוכנת.
לא לכל דבר יש פתרון קל, ברור, פשוט ומיידי.
בחירה היא היבט קריטי של לקיחת אחריות.
תיאום ציפיות עם אחרים הוא חשוב.
תיאום ציפיות עם עצמך הוא הכרחי.

חיים מלאים. יום יום.

הפוסט הזה ייכתב בחמש דקות או פחות.

4:59

כי זו כמות הזמן שאני בוחר להקדיש לו.
כי זו כמות המשאבים העומדת לרשותי כרגע.

מה שיקרה בחמש הדקות הללו,
שונה מאוד ממה שיכול לקרות בחצי שעה או ביום שלם.

2:32

במצבים הללו תיאום ציפיות שלנו עם עצמנו ובינינו לבין אחרים חשוב.
לא מומלץ להכנס לתהליך או למאמץ של 5 דקות עם ציפיות של 30 דקות או של יומיים מלאים.
הקצב, תשומת הלב, האיכות, צורת ההתקדמות משתנה כשאני מבין שעומדים לרשותי רק חמש דקות.

1:37

גם בתוך 5 דקות אפשר לקחת כמה שניות (אולי אפילו דקה או שתיים) למחשבה.

00:34

הזמן נגמר. השעון נעצר.

00:00

חיים מלאים. יום יום.

1.
עם חשק ועם בחירה.
מתחשק לי לעשות את זה ואני בוחרת לעשות את זה.
מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני בוחרת לעשות זאת.
(כי זו ישיבה שמעניינת ומלהיבה אותי, כי אני מאמינה שאוכל לתרום ולהיתרם)

2.
בלי חשק ועם בחירה.
לא מתחשק לי לעשות את זה ואני בוחר לעשות את זה בכל זאת.
לא מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני בוחרת לעשות זאת בכל זאת.
(כי אני מבינה את החשיבות שלה, כי זה שלב קריטי בפרויקט וחשוב לי להשפיע, כי …)

3.
עם חשק ובלי בחירה.
מתחשק לי לעשות זאת ואני נאלץ לא לעשות זאת.
מתחשק לי להשתתף בישיבה הזו ואני נאלץ לוותר עליה.
(כי הבוס שלי מצפה שאהיה בישיבה אחרת, כי יש לי דו"ח שאני צריך להגיש בעוד שעה, כי… )

4.
בלי חשק ובלי בחירה.
לא מתחשק לי לעשות את זה ואני נאלצת לעשות את זה בניגוד לרצוני.
לא מתחשק לי להשתתף בפגישה הזו ואני נאלצת להיות נוכחת בה בניגוד לרצוני.
(כי הבוס שלי מצפה ממני, כי אני חוששת ממה יגידו אם לא אהיה, כי…)

**
לכאורה יש פה ארבעה מצבים שונים.
רק לכאורה.
בעצם יש פה רק שניים.
הבחירה תמיד שם.
גם כשאנחנו מספרים לעצמנו שאנו נאלצים, חייבים, מוכרחים או צריכים –
הבחירה תמיד שם.
והיא תמיד שלנו.

**
עם או בלי חשק, כשאנו בוחרים לעשות משהו,
זה תמיד כי אנו מאמינים שנרוויח מכך משהו.

עם או בלי חשק, כשאנו בוחרים לא לעשות משהו,
זה תמיד כי או מאמינים שנרוויח מכך משהו.

**
שני דברים שכדאי לעשות:
א. להכיר בכך שזו תמיד הבחירה שלנו ולהפסיק להתחבא מאחורי שמות אחרים.
ב. להבין מה הרווח שאנו מקווים להשיג בבחירה שלנו. הוא תמיד שם.

חיים מלאים. יום יום.