תגית: בחירות

כשמשהו שאנחנו רוצים שיקרה, לא קורה,
או כשמשהו שאנחנו לא רוצים שיקרה, קורה,
מתעוררת בנו התנגדות.

ההתנגדות היא למה שקורה, 
השונה מהסיפור שאנו מספרים לעצמנו על מה שצריך היה לקרות.

**
מקור ההתנגדות הוא היאחזות.
היאחזות במחשבה או ברעיון שאנו מאמינים שהם נכונים או טובים יותר.

לדוגמא:
כחצי מהעם מאמינים שעדיף שביבי יהיה ראש ממשלה, ושאם זה יקרה זה טוב למדינה.
כחצי מהעם מאמינים שעדיף שביבי לא יהיה ראש ממשלה, ושאם זה יקרה זה רע למדינה.

כשאנשים נאחזים במחשבה או ברעיון, 
יש להם פחות פתיחות ויותר שיפוטיות כלפי אנשים, מחשבות ורעיונות אחרים.

**
מקור ההתנגדות שאנו חווים הוא היאחזות.
בבסיס ההתנגדות וההיאחזות נמצא פחד.

פחד ממה שעלול לקרות ואנו מקווים שלא יקרה,
או פחד ממה שעלול לא לקרות, ואנו מקווים שיקרה.

**
על-פי סוזן ג'פרס (מחברת הספר "להרגיש את הפחד ובכל זאת…לעשות"), 
קיימות שלוש רמות של פחדים:

א. הרמה החיצונית "שמעל פני השטח":
דברים שקורים לנו או דברים המצריכים פעולה שלנו. לדוגמא:
הזדקנות, חולי, מוות, מלחמה, פיטורים, גירושים, פרישה, תאונה …
בחירות, ראיון עבודה, דיבור בפני קהל, שינוי קריירה, ביצוע בדיקה רפואית, שינוי מערכת יחסים…

ב. רמת "מצבי התודעה הפנימיים":
תחושות, רגשות ותפיסות שלנו את עצמנו ואת מה שקורה לנו.
תחת כל פחד ברמה החיצונית מצוי פחד אחד לפחות ברמת התודעה הפנימית.
דוגמאות:
פחד מדחייה, מהצלחה, מכישלון, מבדידות, מכאב, מביקורת, מחוסר אונים, מפגיעות, מאיבוד זהות…

ג. רמת "אני לא מסוגל/ת להתמודד עם זה !"
בבסיס כל אחד מהפחדים ברמה החיצונית (רמה #1) או ברמת התודעה הפנימית (רמה #2)
מצוי הפחד היסודי שלא נוכל להתמודד עם זה.

דוגמאות:
לא אוכל להתמודד עם זקנה.
לא אוכל להתמודד עם המחלה.
לא אוכל להתמודד עם האובדן.
לא אוכל להתמודד עם השינוי.
לא אוכל להתמודד עם הדחייה.
לא אוכל להתמודד עם הכישלון.
לא אוכל להתמודד עם הכאב.
לא אוכל להתמודד עם אי-הוודאות.

**
בכדי להבין טוב יותר את הפחד שלנו, אנו יכולים להיעזר בשלוש השאלות הבאות:

א. מה אני חושש/ת שיקרה?
ב. מה איני רוצה לחוות?
ג. עם מה אני חושש/ת שלא אצליח להתמודד?

שלוש השאלות הללו יכולות לסייע בהגברת נוכחות ובשהייה עם הפחד.
הן מאפשרות לנו להתבונן בהתנגדויות ובפחדים שלנו, ולהפחית את ההזדהות עמם.

**
השבוע הזה הרגיש לי אינטנסיבי.
הבחירות + הקורונה + עניינים נוספים הביאו איתם אנרגיה חזקה ומרוכזת עבורי.
הרבה טריגרים שעוררו בי התנגדות, חשש, כעס וחוסר וודאות.

במצבים כאלה אני משתדל לעשות קצת יותר "עבודה פנימית" של הפניית תשומת לב למחשבות, רגשות ותחושות, הגברת נוכחות ופירוק הזדהויות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

ביום שני בשעה 5:20 התעוררנו בהפתעה לקולה של אזעקה עולה ויורדת ורצנו לממ"ד.
כדקה וחצי מאוחר יותר פגעה רקטה ששוגרה מעזה בבית במושב משמרת ופצעה 6 אנשים.

ביום שלישי ורביעי, כחלק מצעדי התייעלות ושינויים עסקיים שהחברה עוברת,
קיבלו עובדים מכתבי פיטורים "השולחים" אותם לחפש את תפקידם הבא.

ביום חמישי היא ניגשה שוב לביקורת התקופתית, בכדי לבדוק איך הטיפול מתקדם.
כשתתקבלנה התוצאות, יתברר מה מצב המחלה והאם יש אישור להמשיך עם הטיפול הנוכחי.

מדינת ישראל חווה כרגע מערכת בחירות אינטנסיבית, רוויית אלימות, מלאת הכפשות והפחדות.
לא ברור מי ייבחר ב- 9/4 ומה יקרה לאחר מכן.

**
המציאות מתפתחת ומשפיעה על חיינו בצורות שונות, מפתיעות, לא תמיד רצויות.
אירועים רבים המשפיעים עלינו מאופיינים בחוסר וודאות ומעוררים פחד ולחץ.
אזעקות, רקטות, פיטורים, מחלות ובחירות הן דוגמאות לאירועים כאלו שרבים מאיתנו חוו או חווים:
אירועים שאין לנו שליטה עליהם ושניתן להיפגע מהם באופן ישיר (פגיעת הרקטה, קבלת מכתב פיטורים או מחלה), או להיות מושפעים מהם באופן עקיף.
בתודעה של כל אחד ואחת מאיתנו טמונים זרעים של טוב לב, אהבה, נתינה, נדיבות, שלווה וחמלה, לצד זרעים של רוע, שנאה, כעס, פחד, לחץ, חוסר ביטחון ואלימות.

האנרגיה שאנו חשים מושפעת במידה רבה מהאנרגיה שאנו מוקפים בה. 
בתקופות ובאירועים כגון אלו, האנרגיה הסביבתית חזקה מאוד ובדרך כלל כזו שמטפחת יותר את זרעי הכעס-פחד-שנאה-לחץ.
אין לנו שליטה על אירועים מסוימים ועל היבטים שאינם תלויים בנו.
יש לנו השפעה עצומה על הדברים שאנו בוחרים להתמקד בהם.

**
להלן חמישה דברים שיש לנו עליהם שליטה, שאפשר וכדאי לעשות במצבים כאלו המאופיינים בחוסר וודאות, לחץ ופחד:

1. לשלוח אנרגיה –
אפשר לשלוח אנרגיה לאנשים שזקוקים לה, להתפלל לשלומם, להצלחתם ולבריאותם.
גם אם אנו עושים את זה "רק" בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין הבורא (או כוח אחר שאנו מאמינים בו) יש לכך חשיבות והשפעה.

2. להגביר נוכחות – 
אפשר להתקשר או לשלוח הודעה למישהו שנפגע או מושפע מהאירועים.
לומר לו שאנו חושבים עליו. להיפגש איתו ולהיות לצדו.
המהות כאן היא נוכחות קרובה ("רק להיות עם…") , מבלי להלביש עליו את הדאגות, הלחצים והפחדים שלנו.

3. לעזור לאחרים – 
אפשר לעשות פעולות מסוימות שיסייעו לאנשים:
לעזור במנהלות, בארגון הבית, בבישול, בקביעת תור למרפאה, בשמירה על הילדים, בכתיבת קורות חיים ובהכנה לראיון.
המהות כאן היא לעשות משהו שהוא מעבר לנוכחות, גדול כקטן.

4. לטפל בעניינים החשובים שלנו – 
אפשר להתמקד בעניינים החשובים שלנו ולטפל בהם: במערכות היחסים שלנו, בבריאות שלנו, בקריירה שלנו ועוד.
גם בזמן אירועי טילים, פיטורים, מחלות ובחירות, חשוב מאוד להתמקד בדברים החשובים שבמימדי חיינו השונים.

5. להכיר תודה ולהוקיר את מה שיש – 
אפשר להכיר תודה על אנשים ודברים חשובים בחיינו ולהוקיר את מה שיש.
במיוחד באירועים כאלו, קל לראות שלהתעורר בבית שלא נפגע, לצד משפחה בריאה, עם עבודה מהנה ומתגמלת אינם מובנים מאליהם.

**
כשאנו מתמקדים במעגלי השליטה וההשפעה במקום במעגל הדאגה שלנו, ובחצי הכוס המלאה במקום בחצי הכוס הריקה, אנו מחזקים את עצמנו ותורמים לאחרים.

דבר אחד שחשוב להימנע ממנו בתקופות כאלו:
להישאב למסכי הטלוויזיה, למהדורות החדשות האינסופיות, לדיוני הפרשנים ולכתבות העיתונים.
אנרגיית הפחד, הלחץ , הכעס וחוסר הוודאות חזקה, הרסנית ומדבקת.
כשאנו מרשים לעצמנו להיסחף על ידה אנו פוגעים בעצמנו ואיננו עוזרים לאחרים.
הדרך לעשות זאת היא בחירה אקטיבית במה אנו צופים, למה אנו מקשיבים, במה אנו מתמקדים ומה אנו עושים.
לצורך הדוגמא, כנראה ש 5-20 דקות של חדשות ביום יספקו את החיבור הנחוץ לנו למה שקורה במדינה,
ושכל שאר הזמן שאנו משקיעים בכך (הקשבה לפרשנים, קריאת עיתונים, גלישה בטוקבקים וכו') אינו תורם ורק מזיק.

**
אחד הדברים שאני עשיתי השבוע היה להיפגש עם עומר ורום.

עומר גלס ורום טנא הם שני חבר'ה צעירים שהרימו לפני מספר חודשים את הפודקאסט המרתק "סטודנט חופשי", המתמקד בהיבטי למידה, קריירה, הגשמה והתפתחות אישית.
בכל שבוע רום ועומר מראיינים אנשים מעניינים מעולמות שונים שייצרו לעצמם את הלמידה שלהם והגיעו לאן שרצו להגיע.

השבוע עלה לאוויר הפרק "איך תקשורת מקרבת יכולה לשנות לכם את החיים?",
שבו עומר, רום ואני שוחחנו על פיתוח קריירה, המפגש שלי עם תקשורת מקרבת, העבודה שלי, תשוקה, הכרת תודה ועוד.

לקראת סוף הריאיון, שיתפתי את רום ועומר בטכניקת "להגיד שלום" – אחד הכלים האפקטיביים שאני מכיר להגברת נוכחות עם עצמנו. 
זהו גם אחד מתוך "52 הכלים לתקשורת מקרבת ויחסים" שניתן לקבל ישירות למייל אחת לשבוע במשך שנה.

ניתן להאזין לפרק שבו רום ועומר מראיינים אותי בקישור הבא. (ממנו מומלץ להמשיך גם לפרקים נוספים !!!).

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

שבעה הרהורים על הבחירות המקומיות

א. אופטימיות

אנשים מסוימים שנבחרו לראשות העיר או המועצה.
אנשים מסוימים שעלו לסיבוב שני.
אנשים מסוימים שהתמודדו ולא נבחרו.
פעילים שהצטרפו למטות כדי לתמוך, לעזור ולקדם.
דרך מסוימת שאנשים בחרו ללכת בה.
דרך מסוימת שאנשים בחרו לא ללכת בה.

הנושא הזה העסיק אותי ומשך את תשומת לבי השנה, הרבה יותר מבשנים קודמות.
אולי זה בגלל ההיכרות האישית שלי עם כמה עשרות אנשים שהתמודדו במקומות שונים בארץ.

הבחירות המקומיות שהתקיימו השבוע עוררו בי אופטימיות.
אופטימיות מכך שאנשים שאני מעריך, בוטח בהם ומאמין ביכולות ובכוונות שלהם פועלים במרחב הציבורי – מקומי.
שישנה תנועה לכיוון הזה והתפתחות במרחב הזה.

**
ב. לטעת עצים, לקטוף פירות

דברים לא קורים במקרה.
בדרך כלל הם תוצר של הרבה מאוד חשיבה, עבודה והשקעה.
כשאנו רואים פרי מסוים, איננו רואים את העץ שננטע לפני מספר שנים
ואת עבודת הניכוש, העישוב, ההשקייה והטיפוח העצומה והעקבית לאורך השנים.

השבוע הנחיתי סדנת תקשורת מקרבת לצוערי שלטון מקומי.
זוהי רק סדנה אחת בתוך תהליך עמוק ומשמעותי בן מספר שנים שעוברים אותם עשרים וחמישה צוערות וצוערים מכל רחבי הארץ.
תכנית צוערים לשלטון המקומי היא רק אחת ממספר תכניות צוערים המתקיימות מדי שנה 
ואשר מכשירות מאות צעירים וצעירות לעבודה במגזר הציבורי. 
לצד תכניות צוערים המתמקדות בסטודנטים ובקהלים צעירים יחסית שבתחילת הקריירה שלהם, ישנן תכניות דומות המתמקדות באנשים מנוסים יותר המיועדים לתפקידים בכירים יותר במגזר הציבורי.

דברים לא קורים במקרה.
ייתכן שלא שמעתם על אדם בשם איציק דבש ועל תכנית "עתודות לישראל".
זה שלא שמעתם על איציק או על "עתודות לישראל", לא אומר שהם לא קיימים.

בשקט, בנחישות, בחוכמה ובהתמדה, 
לפעמים רחוק מעין המצלמות והכותרות הראשיות,
מתרחשים מהלכים אסטרטגיים, עמוקים ואיכותיים שמשפיעים על חיי כולנו.

עצים שננטעו לפני מספר שנים כבר מניבים פירות.
בכדי ליהנות מפרי מסוים בעתיד, חשוב לנטוע את העץ המתאים כבר עכשיו.

**
ג. לא הכול ורוד

חלק מהנבחרים מואשמים או חשודים בפלילים.
ערים ומועצות אינן נקיות משחיתות.
מועמדים מסוימים מגיעים בעיקר כדי לעשות לביתם.
עוולות ופשעים מתרחשים בכל יום.

זה המצב.
כך ימשיך להיות.

תמיד אפשר למצוא משהו שלא מספיק טוב.
תמיד אפשר למצוא משהו מרגיז, מקומם, מטריד, מדאיג או מעציב.
תמיד יש חצי כוס ריקה שאפשר להתמקד בה.
יכול להיות שבעיני המתבונן הניזון מהטלוויזיה, העיתונים והרדיו, 
הרוב שחור.
אני לא בטוח שזה המצב, שהרוב שחור.

השאלה החשובה היא במה אנו מתמקדים ומה אנו עושים לגבי זה.
התשובות לשאלה הזו משפיעות על מצבנו הפנימי ועל העולם שסביבנו.

הבחירות המקומיות הכי חשובות שלנו,
הן הבחירות הפנימיות שאנו עושים:
1. במה אנו מתמקדים?
2. מה המשמעות של זה עבורנו?
3. מה אנו עושים לגבי זה?

**
ד. "מנהיג לא פקיד"

מקרה אמיתי:
מועמד מסוים עולה לסיבוב שני.
בניסיון להגדיל את אחוזי הבחירה בו, הוא בוחר בסיסמה "העיר צריכה מנהיג לא פקיד".
הסיסמה מעוררת תגובות רבות ברשתות החברתיות על כך שהוא מזלזל בעשייה ציבורית רבת שנים,
לא רק של מתחרהו לראשות העיר, אלא גם של רבים אחרים המשמשים בתפקידים דומים.
בתוך שעות הוא בוחר לשנות את הסיסמה שלו ולהישאר עם "העיר צריכה מנהיג".
כשאני שומע על מקרה כזה משהו בי מתמלא בשמחה ובאופטימיות.
יש בי הערכה גם כלפי אותם אנשים שבחרו להגיב לסיסמה שלו בדרך מסוימת
וגם כלפי אותו מתמודד שבחר לשנות את הסיסמה שלו לאחר התגובות.

שינוי אפשרי.

**

ה. הצלחות וכישלונות

כחלק מההכנה לאירוע מנהלים שאני שוקד עליו בימים האחרונים,
בדקתי אפשרות לסשנים של למידה משמעותית המבוססים על ניתוח הצלחות וכשלונות בארגון.

כשאנו מתייגים אירוע בכותרת "הצלחה" או "כישלון" יש סכנה שנפספס משהו.
האירועים הינם תמיד יותר מורכבים מתווית מסוימת, כזו או אחרת שנדביק להם.
הכיוון שמרגיש לי יותר מדויק כרגע: "למידה משמעותית מתוך אירועים מורכבים".

גם כשאנו נמנעים מלכנות משהו בשם "הצלחה" ו"כישלון" ייתכן שנפספס משהו.
אם הצבנו לעצמנו יעד מסוים (להיבחר בבחירות, לסיים פרויקט, להגיע לרווח X)
ולא עמדנו בו, הרי שנכשלנו בהשגת היעד שהצבנו לעצמנו.
(זה לא אומר שאנחנו "כישלון")
אם הצבנו לעצמנו יעד מסוים ועמדנו בו, הרי שהצלחנו בהשגת היעד המסוים.

הצלחה וכישלון הם תמיד ביחס ליעד או למטרה שאנו מציבים לעצמנו.
במצבים רבים, חשוב שתהיה לנו הגדרה ברורה של יעד או מטרה,
כדי שנוכל למדוד את עצמנו ביחס אליה, ללמוד ולהשתפר.

**
ו. כוונה + דרך + תוצאות

אני מאמין שהצלחה היא תוצר של שלושה מרכיבים:
כוונה, דרך ותוצאה.

א. כוונה – 
ברמה הכי בסיסית – האם אנו מכוונים לעשיית טוב בעולם שאנו פועלים בתוכו?
האם אני כראש ארגון מחפש את טובת הארגון?
האם אני כראש עיר או מדינה באמת מחפש את טובת העיר והמדינה (כפי שאני מבין אותה)?

ב. דרך – 
איך אני מתנהל, מה אני עושה, מה הערכים שמובילים אותי, מה הגבולות שלי וכו'.
מה אני עושה (ומה איני עושה) בכדי להשיג את המטרות שהצבתי לעצמי ולקדם את הנושאים שחשובים בעיני?

ג. תוצאות – 
שורות תחתונות.
נבחרתי או לא? השגתי את היעד שהצבתי לעצמי או לא?
תוצאות מסוימות הינן חד משמעיות ואחרות מורכבות יותר.

הגדרת ההצלחה שאני מאמץ לעצמי היא "כוונה + דרך + תוצאה".

הסבר קצר:

כוונה ללא דרך ותוצאה אינה מספקת.
כוונה + דרך (ללא תוצאה) אינם מספיקים ולא יביאו לשינוי או לשיפור שאליו אנו מכוונים.

גם כוונה + תוצאה (ללא דרך) אינם מספיקים בעיני.
כשאנו מכוונים לטוב ומצליחים לעשות טוב, אך בוחרים להקריב את הדרך, אנו משלמים על כך מחיר.
זה יכול להיות מחיר פנימי (לדוגמא, במקרה של פגיעה בערכים פנימיים שלנו),
או מחיר חיצוני (לדוגמא, במקרה של פגיעה באנשים שעובדים אתנו).
כוונה + תוצאה הרבה פעמים משתלמת בטווח הקצר ואינה משתלמת בטווח הארוך.

כשעובדים בסביבות מורכבות, לא פשוט להצליח.
לא פשוט להחזיק כוונה, לשמור על דרך ולהגיע לתוצאות.
כשפועלים בסביבה מסוימת, פועלים במסגרת חוקים ואילוצים שהינם חלק מאותה סביבה.

האם אפשר להצליח בעסקים ובקריירה תוך כדי החזקת כוונה, שמירה על דרך והגעה לתוצאות?
בוודאות כן.
יש הרבה דוגמאות לכך.
לא פשוט ואפשרי.

האם אפשר להצליח בפוליטיקה מקומית או בינלאומית לאורך זמן תוך כדי החזקת כוונה, שמירה על דרך והגעה לתוצאות?
לא פשוט ואולי אפשרי.
הלוואי.
אני לא מבין בזה מספיק…

הבחירות הנוכחיות מעוררות בי הרבה תקווה שכן.

**
ז. הכרת תודה

אני רוצה לסיים בהכרת תודה לאלפים רבים של אנשים,
שרק את חלקם המזערי אני מכיר באופן אישי,
אשר בזמן שבו אני חיי את חיי,
משקיעים את מיטב מרצם, זמנם, כספם ותשומת לבם, 
ברמות שלא ניתן לתאר, 
בניסיונות לשפר מרחבים ולקדם נושאים חשובים,
המשפיעים עמוקות על חייהם של אינספור אנשים ומשפחות.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

3 השאלות של טוני רובינס:

1. מה קורה עכשיו?
2. מה המשמעות של זה עבורי?
3. מה אני עושה עם זה?

**
מייל שקיבלנו.
התפתחות שלא צפינו.
שינוי בפרויקט.
ישיבת עבודה.
משפט שאומרים לנו.
פקק תנועה.
שיחת טלפון נכנסת.

עשרות טריגרים ואירועים ביום שאפשר לתרגל עליהם את שלוש השאלות:

1. מה קורה עכשיו?
מה אני רואה? למה אני שם לב?
במה מתוך כל מה שקורה אני מתמקד? ממה אני מתעלם?
למה אני נותן משקל גבוה ומה אני לא סופר?
האם אני מבחין בחצי הכוס המלאה או הריקה?
האם הפרספקטיבה שלי רחבה או צרה?

**
2. מה המשמעות של זה עבורי ?
איך אני מפרש את מה שאני רואה? אילו מסקנות אני מסיק?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי על מה שקורה?
מה הסיפור שאני מספר לעצמי ולא בהכרח קורה?
מה המשמעות שאני בוחר להדביק למה שקורה?
עד כמה מה שקורה משפיע עלי ? באיזה אופן ?

**
3. מה אני עושה עם זה?
איך אני בוחר להגיב לזה?
האם אני בוחר להגיד משהו ? מה בדיוק? איך?
האם אני בוחר לעשות פעולה כלשהי? איזו? למה?
ואולי אני מעדיף לשתוק או להימנע מפעולה?
האם אני ריאקטיבי או פרואקטיבי? איך זה בא לידי ביטוי?

**
התשובות שלנו לשלוש השאלות
משפיעות על הבחירות שלנו
שמשפיעות על המחשבות שלנו
שמשפיעות על הרגשות שלנו
שמשפיעות על הפעולות שלנו
שמשנות את חיינו.

כל יום.

חיים מלאים. היום.

נניח שאדם ממוצע ישן כ 6-8 שעות בלילה.
זמן הערות היומי שלו אם כך הוא כ 16-18 שעות.
לצורך הנוחות נעגל זאת ל- 1000 דקות
(שהם בעצם 16.6 שעות).
ניתן לחלק את 1000 הדקות הללו,
למאה מקטעים בני עשר דקות האחד (100X10 = 1000).

לאור החישוב, במהלך יום ממוצע,
כל אחד מאיתנו עובר בשעות הערות שלו
כמאה קטעים בני עשר דקות ביממה.
בבית, בעבודה, בנסיעות, בפקקים,
לבד, עם משפחה, עם חברים,
בטלפון, במחשב, מול הטלויזיה, בוואטסאפ,
בשירותים, במקלחת, במטבח, וכו'.
העיקרון ברור.

לצורך ההמחשה:
נסיעה בת כשלושים דקות מכילה שלושה קטעים,
פגישת עבודה בת שעה מכילה שישה קטעים,
סרט קולנוע באורך מלא מכיל 9-12 קטעים וכו'.

**
יציאה מאוטומט

דמיינו לעצמכם החלטה מודעת
שאתם לוקחים בכניסה למקטע בן עשר דקות.
משהו בסגנון "בעשר הדקות הקרובות אני… "
ההחלטה יכולה להיות למקטע הקרוב בלבד,
או לסדרת המקטעים הבאה.

לדוגמא:
בנסיעה בת שלושים דקות
ניתן לבחור לנסוע בבטחה ולהאזין לפודקאסט באורך של כחצי שעה
(החלטה אחת לשלושה מקטעים רצופים)
או לבחור לקיים שיחות טלפון עם מספר אנשים שונים
(כל אדם מהווה למעשה החלטה מודעת שונה).

דוגמא נוספת:
בפגישת עבודה בת שעה,
ניתן לבחור צורך או מטרה שבהם רוצים להתמקד
ואותם רוצים לקדם במהלך המפגש (החלטה לשישה מקטעים).
ניתן גם לחלק את הפגישה למספר מקטעים שונים
שמהם תיגזרנה החלטות תשומת לב שונות.
בפגישה שבה רמת המעורבות שלי נמוכה,
אולי אבחר להקדיש תשומת לב רבה בקטעים מסוימים
ולהתעסק בדברים שונים בקטעים אחרים.

דוגמא שלישית:
בזמן ליווי הילדים לחוג הטניס, הבלט או הכדורסל,
ניתן לקבל החלטה מודעת לנוכחות מלאה איתם
במהלך ארבעה פרקי זמן של עשר דקות
(ללא הצצות בסלולרי או שיחות טלפון).
באותו אופן, ניתן לקחת החלטה מודעת שונה,
גם היא לארבעה פרקי זמן רצופים,
לקניות בסופרמרקט, או לפגישת עבודה טלפונית.
כמובן שתמיד ניתן גם לוותר על החלטה מודעת
ולהעביר את הזמן בקפיצות תשומת לב אקראיות מכאן לשם.

**
מאה מקטעים ופארטו

על פי חוק פארטו (אפשר לקרוא עוד כאן וכאן) הידוע גם כחוק 20-80,
20% מהפעולות שלנו מייצרות 80% מהתוצאות,
20% מההחלטות שלנו הן בעלות השפעה של 80% וכו'.
בהמשך לקו זה, מתוך מאה המקטעים היומיים,
עשרים מקטעים הם כנראה בעלי חשיבות גבוהה במיוחד.
אם "מאה החלטות ביום" נשמע מאיים, מלחיץ או מציף,
למעשה עלינו לקבל רק כעשרים החלטות תשומת לב חשובות.
או פחות.
(בחירה בסרט קולנוע משובח מהווה החלטה אחת למספר מקטעים רצופים).

**

ספרינטים של תשומת לב

כתיבת הפוסט הזה ארכה מספר פרקי זמן רצופים.
היא תוצר של החלטה שקיבלתי ושל מחויבות לתשומת הלב המתאימה לפעולה המסוימת הזו.

מסר מרכזי:

מספר החלטות מצומצם יחסית,
המגיעות ממקום של בחירה מודעת,
כוונה מחודדת ומחויבות לביצוע
יכולות להשפיע על חיינו ועל חיי הסובבים אותנו
בצורה ניכרת, בפרקי זמן קצרים ובאופן יום-יומי.

* הרעיון וההשראה לפוסט הזה נולד מתוך הפוסט 100 Blocks a Day .

שבת של שלום,
חיים מלאים. היום.
רוני ויינברגר.

הנפה אחת מדויקת ומלאת כוונה תספיק ליד הלוחם לשבור 10 לוחות עץ.
שיחה אחת אותנטית ומלאת כוונה תחזק את האמון ותוביל לשיתוף פעולה.
רגע אחד מודע, ערני ומלא כוונה יציל חיים ויחסוך הרבה כאב וצער.
מחווה אחת נדיבה ומלאת כוונה תקצר את המרחק ותבנה את מערכת היחסים.
מפגש אחד קשוב ומלא כוונה יכול להביא לריפוי פלאי ולהתקדמות שקשה להסביר.

**
כמה שיחות, רגעים, מחוות ומפגשים מלאי כוונה יצרת היום?

**
יכול להיות שעומס היתר, המחסור בזמן והמרדף האינסופי הם בסך הכול אשליות?
בחירות אישיות הנובעות מבלבול ומחוסר בהירות ?

חיים מלאים. יום יום.