תגית: בלבול

כשאתה בתוך עשייה אינטנסיבית, מתמשכת ומלאת פרטים
אל תאבד את זה.

כשאת מתחילה לצלול לעומק ולפגוש את כל המורכבות של העניין
אל תאבדי את זה.

אל תאבד קשר עין ולב עם המטרה שאתה מנסה להשיג.
אל תאבדי את המהות שלשמה יצאת לדרך.
אל תאבד את המצפן שלך.
אל תאבדי את הערכים שלך.

לפעמים זה מבלבל.

ארגונים שנוצרים כדי לשרת את העולם ולתת מענה לצרכים חשובים
יכולים למצוא עצמם אחרי זמן מה משרתים בעיקר את עצמם.

**
מספר דוגמאות:

תפקיד המחלקה המשפטית בארגון,
אינו לשמור על הארגון ולעצור כל מה שמריח כמו פוטנציאל לתביעה.
תפקיד המחלקה המשפטית בארגון הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד קבוצת ניהול הסיכונים,
אינו להוריד את הסיכון לאפס ולעצור כל דבר שנראה כמו איום על הסטטוס קוו.
תפקיד הקבוצה לניהול סיכונים הוא לסייע לארגון,
לממש את המהות שלו ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

תפקיד המנהלים והעובדים בארגון אינו לעשות הכול, הכי טוב שאפשר וכמה שיותר בכל רגע נתון.
תפקיד המנהלים והעובדים בארגון הוא שהדברים החשובים,
יקבלו את תשומת הלב והמשאבים הנדרשים,
בכדי לממש את מהות הארגון ולהגשים את המטרה החשובה שלשמה הוא כאן.

**
כשהאתגר נובע משחיתות ואי – מוסריות זה יותר קל ברמה מסוימת.
יש "רעים" ויש "טובים".
יש "נכון" ויש "לא נכון".

אבל… במקרים רבים מאוד של אנשים (כמוך וכמוני ?) בסביבה מורכבת,
האתגר יכול לנבוע מהליכה לאיבוד, בלבול או ניתוק.
מהמטרה. מהדרך. מהערכים. מהמהות.

חיים מלאים. יום יום.

כשבוחרים בנתיב לא סטנדרטי ובדרך לא מסומנת,
כדאי שיהיה "למה" (why) חזק וכוונה בהירה.
שכנוע פנימי וסביבה תומכת מסייעים מאוד. כשהם שם…

כשעושים משהו שאין לו שם,
שהוא לא לגמרי ברור, או שאינו קיים עדיין,
כדאי שיהיה חיבור עמוק למהות והקשבה רגישה לצעד הבא.

במקומות לא מוכרים, בשבילים לא מסומנים, חסרי מפות ומדריכים,
הדרך יכולה להיות מאתגרת. מבלבלת.
לפעמים מעייפת.

מפתה לחזור לדרך המלך, לנתיב סטנדרטי, למקום מוכר.
חלקים מסוימים בנו כמהים לוודאות. לביטחון. להגדרה.

חיים מלאים. יום יום.

 

כשראיתי שנפגעת ממשהו שאמרו לך
ושאתה לוקח את זה יותר "קשה"
ממה שחשבתי שאתה צריך לקחת את זה,
שוב התבלבלתי…

**
ניסיתי להסביר לך למה זה לא כזה נורא כדי שתתרגש מזה פחות.
ניסיתי לגרום לך לשנות את התגובה שלך כי חשבתי שהיא מוגזמת.
ניסיתי להסב את תשומת לבך למשהו אחר וקיוויתי שתשכח.
ניסיתי לחנך אותך כדי שתלמד מזה לעתיד.
ניסיתי לספר לך בדיחות וממש רציתי שתתחיל לצחוק.
ניסיתי ללמד אותך מניסיוני והתחלתי לספר לך על עצמי.
ניסיתי לעזוב אותך לבד והתאכזבתי שאחרי כמה דקות לא השתנה כלום.

**
בכל הניסיונות הללו לא ממש ראיתי אותך.
לא באמת הייתי אתך.
ברמה מסוימת לא כיבדתי את המקום שלך.
אולי אפילו לא סמכתי עליך שתתמודד עם זה.

**
כ"שתפסתי" את עצמי ב"בור" הזה,
כבר היית במיטה והתקשית להירדם.
שאלתי אותך אם תרצה שפשוט אהיה לידך
ולשמחתי אמרת "כן".
קיבלתי הזדמנות נוספת…
הפעם, פשוט ישבתי לידך ונתנו ידיים.
בלי דיבורים…
הייתי אתך,
הקשבתי לנשימות שלך
והזרמתי לך אהבה.

**
ברגעים שאני פחות מבולבל,
החיים יותר פשוטים.
והרבה יותר מלאים.

חיים מלאים. יום יום.

לרגע התבלבלתי…
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה אנוכי ושלא אכפת לך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שונאת אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא מעריך אותי.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת רעת לב ולא אכפת לך מהעובדים שלך.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה לא עושה כלום.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שפגעת בי בכוונה.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת שקרנית.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאתה עצלן.
לרגע התבלבלתי וחשבתי שאת האויבת שלי.

**
לרגע התבלבלתי…
שכחתי מי את.
לא הייתי מודע ל"חבילה" שאתה סוחב כרגע ולכל מה שעובר עליך.
נתתי לשיפוטים שלי להפריד בינינו.
זרקתי עליך את האחריות שנמנעתי לקחת בעצמי.
חשבתי שאני מבין את התמונה וגיליתי שאין לי מושג.
אפשרתי לפחדים ולכאבים שלי לצבוע אותך בצבע מסוים.
חייתי בסרט שרחוק מאוד מהמציאות.
הקשבתי לסיפורים והאמנתי לתמונות שהאכילו אותי בהם.

**
לרגע התבלבלתי…
הרגע הזה נמשך שתי דקות, שעתיים, שבועיים, חודשיים או ארבעים שנה.
אני מבקש את סליחתך על כך.

חיים מלאים.יום יום.

כשכתבתי במוצאי שבת שעברה את הפוסט "הזדמנות לתרגול",
לא היה לי מושג עד כמה השבוע הקרוב שמחכה לי,
יהיה שונה מהשבוע המתוכנן שחשבתי שמחכה לי.

כמה מהאירועים הכי משמעותיים וחשובים שבו לא היו בלו"ז המקורי שלי:
– שינוי תכניות חד ונוגע של חברה לעבודה,
– הזמנה בלתי צפויה לפרויקט עתידי מסוים,
– משהו משפחתי שהתפתח וקיבל עדיפות על פני תכניות אחרות,
– עניין חשוב בעבודה שלא צפיתי את עוצמתו ואת ההשפעה שלו,
– כניסה אינטנסיבית של אדם מסוים לחיי לכמה ימים,
– הדיסק החדש של אברהם טל שמצא את דרכו אלי ומאז מתנגן ברכב,
– מפגש אקראי בסופרמרקט עם רופאה מיוחדת שאני מכיר לה תודה עמוקה,
– הרצאת תקשורת מקרבת בתיאטרון גבעתיים שהיתה מתוכננת אך הפתיעה אותי בחוויה שהיא עוררה.

אני סוגר עוד שבוע "רגיל" של חיים מלאים:
שבוע של לידה ושל מוות.
שבוע של כאב ושל שמחה.
שבוע של הרבה בהירות ושל המון בלבול וחוסר וודאות.
שבוע של שיתופי פעולה, תמיכה הדדית, וגם של אי- הבנות וקונפליקטים.
שבוע של התרגשות, הכרת תודה והנאה לצד לחץ, מתח, כעס ומועקה.

בחיים מלאים עסקת החבילה כוללת "גם וגם".

יש משפט שאומר (איני זוכר היכן שמעתי אותו)
שכששני אנשים נפגשים, יש שם בעצם שישה:
התמונה שיש לכל אחד מהם על רעהו,
התמונה שיש לכל אחד מהם על עצמו,
והאדם שכל אחד מהם הוא באמת.

אני נכנס לשבת עם תובנה חזקה לגבי חשיבות הדיאלוג:
ביני לבינך יש מרחק עצום הנובע מאינסוף סיפורים, שיפוטים ופרשנויות,
המונעים מאיתנו לראות זו את זה.
הסיפורים שאני מספר לעצמי עלייך ועל עצמי
מרחיקים אותנו זה מזו וגם מעצמנו.
אנחנו כל- כך מורגלים לתווך הזה עד שבדרך כלל איננו רואים אותו.
הוא שקוף לנו ואיננו מודעים לכך שהוא שם.
התווך הזה מזהם את המרחב שבינינו ומייצר גם אצלך וגם אצלי,
כאב, כעס ופחד הנובעים במידה רבה מבלבול.

דיאלוג מתמשך, אמיץ, כן ומלא כוונה,
בין אנשים המאמינים זה בזה ומודעים לתווך הסיפורים שביניהם,
הוא אולי אחת הדרכים היחידות שיאפשרו לנו
לראות בצורה צלולה זו את זה וזה את זו.
גם אם רק לפרקים או לרגע קצר.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

שלט שפגשתי הבוקר ליד קופה מספר 4 בסופרמרקט:

"כאן ניתן להשיג סיגריות
אך ורק בקופה הראשית"

אז ניתן להשיג כאן סיגריות או לא??

מילה מיותרת אחת יכולה לבלבל ולעורר אי הבנה. בסופר ובחיים.

שבת שלום. חיים מלאים. יום יום.

בסרטים, בספרים ובסדנאות קסם, התהליך פשוט ורומנטי:
1. הגדר לאן אתה רוצה להגיע.
2. בני תוכנית שתקח אותך לשם.
3. התחל להתקדם והתמד בדרכך.
4. הגיעי לקו הגמר.
5. חגיגה גדולה.

בחיים, זה יכול להיות מאוד שונה.
מעברים (לפעמים חדים) בין סיפוק, גאווה, התלהבות, ביטחון, שמחה לבין בלבול, תהייה, דכדוך, חוסר בטחון, עייפות, ייאוש, ספק.
רכבות הרים רגשיות ומנטליות.

*****
הקושי האמיתי לעתים אינו להתמיד בדרך שאנו בטוחים לגביה ושקשה להתקדם בה.
הקושי הגדול באמת הוא להתקדם בדרך שאיננו בטוחים לגביה כשעולות השאלות הבאות:
האם אני במקום הנכון?
האם זו הדרך שמתאימה לי?
האם זה מקדם אותי או מעכב אותי?
האם המטרה שסימנתי היא מטרה מדויקת עבורי?
מה אני מנסה לעשות?
האם אני לא עושה טעות?
לאן אני מנסה להגיע?
האם ההשקעה כדאית?
האם לא כדאי להשקיע במקום אחר במקום?
האם להמשיך ולהתמיד באותו כיוון או לשנות תפקיד , מסגרת, שיטה?
האם זו התמדה או התעקשות?
האם זה שינוי בריא או בריחה מהתמודדות?

*****
לפעמים אין לך מושג.
לפעמים את פשוט לא יודעת.

לפוסט הזה אין פתרון בהיר, כללי אצבע אפקטיביים או תשובת פלא.

לפעמים אין לך מושג.
לפעמים את פשוט לא יודעת.

חיים מלאים. יום יום.