תגית: דרך

אין לך מושג.
הפסיקי לחשוב שיש לך.
שחררי חלק מהלחץ.
הפגישה הזו, עם כל חשיבותה, אינה באמת "הזדמנות בלתי חוזרת".
גם אם זה מה שאת אומרת לעצמך.
אין דבר כזה הזדמנויות בלתי חוזרות.
יש צעד. ועוד צעד. יש דרך.
שמתהווה, מתפתחת, נגלית.
יכול להיות שמטרת הפגישה שונה ממה שאת חושבת שהיא?
האם תצליחי להבחין בה כשהיא תתחיל לחשוף את עצמה?

**
אתה לא יודע.
אל תעמיד פנים שכן.
כן תתקבל או לא תתקבל לתפקיד שהגשת אליו מועמדות.
יאמצו את הרעיון שלך או ידחו אותו.
אתה לא יודע באמת אם ההחלטה הקרובה תשרת או תפגע.
ובאיזו צורה.
אותך, את סביבתך, את העולם.
"טוב" ו"רע" הם שיפוטים מוגבלים הנכונים לנקודת זמן מסוימת.
הרפה מההצמדות שלך לתוצאה כזו או אחרת.
במקום זאת החזק כוונה חדה ומדויקת.

**
קצת פחות סימני קריאה.
קצת יותר סקרנות.
קצת פחות שיפוטיות.
קצת יותר ערנות.

חיים מלאים. יום יום.

זה שאתה מתעלם מזה, לא אומר שזה לא שם.
זה שפתאום יש לזה כותרת עכשיו, לא אומר שזה חדש.
יכול להיות שזה קיים כבר חודשים, אולי אפילו שנים.
זה שאת עוברת מ – "לא דחוף בכלל" ל- "דחוף מאוד", מעיד יותר עלייך ופחות על העניין.
השם המסוים שאתה או מישהו אחר נותנים לזה כעת, לא אומר שזה בהכרח מה שזה.

**
מתג חשמלי משנה מצב בין "דלוק" ל"כבוי".
"סגור" ו- "פתוח" הם סטטוסים של שער.
בן אדם, אף פעם אינו במצב "אפס" או "אחד".
הוא תמיד In-Process, בין לבין.
תהליכים אנושיים לא באמת מתחילים או מסתיימים בנקודה מסוימת.
הם מתהווים ומשתנים כל הזמן.

**
כשהאדם או העניין עולים לתשומת לבך היום,
מקבלים כותרת וזוכים לסדר עדיפות אחר,
זה רק עוד שלב בתהליך. צעד בדרך.
את הדרמה, הטרגדיה והאופוריה אפשר לשחרר.

חיים מלאים. יום יום.

למה חשוב לך להעביר את המשוב הזה?
כדי לחנך?
לתקן?
לנקום?
לשחרר תסכולים?
לסייע?
להעניק מתנה?

**
למה את הולכת להודות לו בעוד רגע?
כדי שהוא ימשיך לעבוד (הרבה ומהר)?
כי הגיע הזמן וצריך?
לצאת ידי חובה ולהמשיך הלאה?
כדי שתוכלי לבקש ממנו משהו בעתיד?
לחגוג משהו שאת מוקירה ומעריכה?

**
עם איזו כוונה אתה נכנס לפגישה הזו?
להפגין נוכחות?
להעביר את הזמן?
לצאת במינימום נזקים?
להראות כמה אתה חכם?
לתרום? לקדם עניין חשוב?
ללמוד ולהתפתח?

**
דע מאיפה אתה בא ועם איזו כוונה אתה נכנס.
זה ישפיע על המקום שאליו תגיעי ועל הדרך שבה תלכי.

חיים מלאים. יום יום.

לחגוג לפני שזה קורה
עכשיו זה הזמן.
לא לחכות לאחרי.
להפסיק לפחד מעין הרע ולוותר על הצניעות החסודה.
לחגוג עכשיו.
לפני שזה מתחיל.

**
לחגוג את הדרך.
את המאמץ.
לחגוג את עבודת הצוות.
את השותפות.
לחגוג את ההתמודדות עם האתגר.
את היצירתיות.
לחגוג את פריצת הדרך.
את התעוזה.
לחגוג אלף פעולות ומחוות שאינן מובנות מאליהן,
שאף אחד לא באמת יבין, יכיר או יעריך,
ושאפילו אנחנו נשכח את רובן.

**
לזכור מאיפה א. עלתה לשיחה הבוקר.
לזכור כמה שעות ג. ישנה הלילה וכמה שקט היא נותנת לכולנו עם חזרתה.
לזכור את המשפט של נ. בתחילת המפגש אתמול (לפני פריצת הדרך) ובסוף המפגש (אחרי הפריצה).
לזכור את החדות של א. שכל-כך קידם אותנו ברבע שעה של חשיבה.
לזכור את הרמת הכפפה של ע.
לזכור את ה"תרומות הנקודתיות" בימים האחרונים של א., ע., נ., ד., מ., וא. שכל אחת בתורה חידדה והובילה אותנו לצעד הבא.
לזכור את עשרות השעות הארוכות, המצחיקות, המתישות וההזויות עם ש., מ. וא.
לזכור את המסע המפותל בחודשים האחרונים עם התשיעייה המקומית + הדוד מאמריקה.

**
להכיר בשעות האינטנסיביות ובלחץ שעברנו.
להסתכל מסביב ולחגוג את השותפות הזו.
לחגוג את זה שאנחנו אחרי כל זה.
ביחד.
מוכנים.

לחגוג עכשיו.
זה הזמן.
לפני ש"המופע" מתחיל.

מי יודע איפה נהיה בעוד כמה שעות… 🙂

חיים מלאים. יום יום.

הוראות הליכה לדרך:

להחזיק כוונה.
לבחור כיוון.
להיות מחוייב לתהליך.
להיות מחוייב לדיאלוג.
לגלות גמישות.
להימנע מהינעלות על פתרון מסוים (או על נקודת מבט אחת).
לנוע יום-יום.
לחגוג.
להתאבל.
ללמוד.
לנוח בין לבין.

חיים מלאים. יום יום.

להתכוונן ליעד שאליו רוצים להגיע וגם לדרך מסוימת שחשוב לנו ללכת בה.
לתכנן לפרטי פרטים וגם להיות גמיש וספונטני.
להקשיב פנימה וגם החוצה.
להקשיב לעצמנו וגם לקבוצה.
לחשוב קדימה וגם להיות נוכח כאן ועכשיו.
להחזיק את התסכול וגם את ההתלהבות.
לבוא במגע עם הפחד וגם עם התשוקה.
לחפש את את ההרמוניה וגם את החיכוך.
להרשות לעצמך להוביל וגם להיות מובל. וגם להיות שותף.
להיות מחובר לשטח וגם לעוף גבוה ורחוק.
לחגוג וגם להתאבל. לשמוח וגם לכאוב.

חיים מלאים. יום יום.

בסרטים, בספרים ובסדנאות קסם, התהליך פשוט ורומנטי:
1. הגדר לאן אתה רוצה להגיע.
2. בני תוכנית שתקח אותך לשם.
3. התחל להתקדם והתמד בדרכך.
4. הגיעי לקו הגמר.
5. חגיגה גדולה.

בחיים, זה יכול להיות מאוד שונה.
מעברים (לפעמים חדים) בין סיפוק, גאווה, התלהבות, ביטחון, שמחה לבין בלבול, תהייה, דכדוך, חוסר בטחון, עייפות, ייאוש, ספק.
רכבות הרים רגשיות ומנטליות.

*****
הקושי האמיתי לעתים אינו להתמיד בדרך שאנו בטוחים לגביה ושקשה להתקדם בה.
הקושי הגדול באמת הוא להתקדם בדרך שאיננו בטוחים לגביה כשעולות השאלות הבאות:
האם אני במקום הנכון?
האם זו הדרך שמתאימה לי?
האם זה מקדם אותי או מעכב אותי?
האם המטרה שסימנתי היא מטרה מדויקת עבורי?
מה אני מנסה לעשות?
האם אני לא עושה טעות?
לאן אני מנסה להגיע?
האם ההשקעה כדאית?
האם לא כדאי להשקיע במקום אחר במקום?
האם להמשיך ולהתמיד באותו כיוון או לשנות תפקיד , מסגרת, שיטה?
האם זו התמדה או התעקשות?
האם זה שינוי בריא או בריחה מהתמודדות?

*****
לפעמים אין לך מושג.
לפעמים את פשוט לא יודעת.

לפוסט הזה אין פתרון בהיר, כללי אצבע אפקטיביים או תשובת פלא.

לפעמים אין לך מושג.
לפעמים את פשוט לא יודעת.

חיים מלאים. יום יום.

 

לאלף – Domesticate
שב.
תן יד.
רגלי.
רוץ תביא.

תעשה בדיוק מה שאני אומר לך.
כי אני בעל הבית.
כי ככה בא לי עכשיו.
צייתנות כערך עליון.

להורות – Train
כתוב את הספרה מלמעלה למטה.
עבוד בדיוק לפי סדר הפעולות הזה.
עשה כך ולא אחרת.

יש דרך נכונה ודרך לא נכונה לעשות את זה.
הדרך שאראה לך היא הנכונה (לפעמים אפילו אסביר לך למה).
השאר לא רלוונטי.
לאחר שאלמד אותך אבדוק אם אתה עושה את זה כמו שצריך.
חשוב שתעשה זאת בדרך הנכונה כי כל דרך אחרת מסוכנת או פחות טובה.

לחנך – Educate
הנה דרך אחת לעשות זאת.
אחת מני רבות.
איך אתה היית עושה זאת?
מה הדרך שמתאימה לך? למה?

שורש המילה Education הוא Educare.
המשמעות היא לאפשר לשלמות החבויה שבאדם לצאת ולהתגלות.
חינוך מאפשר גילוי עצמי, מטפח ביטחון פנימי, נותן מקום ליצירתיות
ומעודד התפתחות ביטוי מלא לזהות הייחודית של הלומד.

*****
באינטראקציה הבאה עם הילד, העובד, הלקוח, או בן בת-הזוג שלכם:
בדקו – האם את מאלפים, מורים או מחנכים?

את ההשראה והזרעים לפוסט הזה קיבלתי מרחל נעמי רמן שכתבה על ההבדל שבין Training ל- Education. .

אומרים שנדרשים 21 ימים רצופים בכדי לסגל הרגל חדש.
אז אומרים.
אני מאמין שנדרשים הרבה יותר.

ועדיין, לעשות משהו שמתחייבים אליו 21 ימים ברציפות אינו מובן מאליו.
פחות משנה הכמות של מה שעושים או הזמן שזה לוקח.
יותר משנה עצם זה שעושים את זה. יום יום. בלי תירוצים.
הכי משנה לעמוד במילה שאנו נותנים לעצמנו.

המסר הזה הוא המסר ה-21 שאני כותב ברציפות מאז א' תשרי.
המסר הזה לוקח אותי מעבר "לפסגה" של סדרת עשרים המסרים שכתבתי בדיוק לפני שנתיים.

אני מסתכל אחורה בשמחה על הדרך שעברתי עד כה ועל הבחירה להכנס למסע הזה.
בינתיים זהו מסע של תשומת לב, מודעות, יצירתיות, גילוי, התמודדות, כוונה וביטוי עצמי.
אני מסתכל קדימה בשמחה, בהתרגשות ובהרבה סקרנות.

חג שמח. חיים מלאים. יום יום.