על מעגל ההסכמה, טיפות במדבר ואומץ

כשהתחלתי את השבוע לא הכרתי עדיין את בטי מרטין ואת העבודה שלה.
ואז ביום שני בבוקר, בקבוצת וואטסאפ של מנחים לתקשורת מקרבת,
מיכאל פינקל הזכיר את שמה ושלח קישור לסרטון שבו היא מסבירה על "מעגל ההסכמה" שהיא פיתחה.
ביום שלמחרת כבר צפיתי בהרצאה המוקלטת שלה (45 דקות) והמשכתי לפודקסט שהיא התארחה בו.
ביום רביעי הגעתי אל האתר שלה ושם מצאתי סרטונים נוספים וגם חומרי קריאה שניתן להוריד.
באותו יום הורדתי לעצמי את הספר שלה באודיבל ומאז אני מקשיב לו בעניין ובהתלהבות ולומד המון.
עוד רגע אכתוב כמה מילים על התכנים שלה, אבל בינתיים בא לי לחלוק אתכם את ההתרגשות של הגילוי:
נראה לי שהתחלתי ללמוד, לתרגל ולעסוק "בצורה רצינית" מודעות ומערכות יחסים לפני יותר מ20 שנים,
אבל עד השבוע לא נתקלתי בבטי מרטין ובעבודה שהיא עושה ומלמדת כבר כבר עשרות שנים.
ומרגע שנתקלתי, אני לא מפסיק לקרוא, להקשיב ולצפות בתכנים שלה.
הם מעוררים בי תנועה חזקה של מחשבות ורגשות.
אני מוצא בהם הרבה עומק (רעיונות משמעותיים שטרם שמעתי),
פשטות (בטי מעבירה אותם בדקות ספורות ובמילים ברורות ללא מושגים מורכבים),
ופרקטיות (חיבור לתרגילים מעשיים ולהתנהלות יומיומית).

בטי מרטין עוסקת בדינמיקות של מערכות יחסים.
באמצעות שני פרמטרים (מי עושה את הפעולה ומי מקבל/נותן),
היא יוצרת מפה בת ארבעה רביעים (זה הכלי של "מעגל ההסכמה")
ומעמיקה מאוד בנושא של קבלה ונתינה, רצון ומוכנות, גבולות, מודעות, רגשות ומגע.
אולי בהמשך אכתוב פוסט שממוקד יותר בתוכן ובכלים שלה.

אני בוחר לציין בפוסט הזה את בטי מרטין ואת עבודתה,
גם כי זה חי בי ומתחשק לי לחלוק אתכם את ההתרגשות שלי,
וגם כי אם אתם לא מכירים את העבודה שלה עדיין (כפי שאני לא הכרתי) כדאי לכם מאוד להכיר.
זה הקישור לאתר של בטי מרטין שבו תמצאו הרבה סרטונים וחומרים.

**
בשיטוט בחנות ספרים הבוקר נתקלתי בספרו החדש של חילי טרופר "טיפות במדבר".
שמעתי עליו כבר לפני כמה שבועות, אבל זו הפעם הראשונה שלקחתי אותו לידיים.
בדומה לספריו הקודמים "מקום בעולם" ו"שביל בעולם" גם הספר הזה נוגע, מעורר מחשבה ומרגש מאוד.
חילי משתף בסיפורים, תובנות, חוויות ומחשבות.
בעוד שספריו הקודמים התמקדו במידה רבה בנושאי חינוך,
הספר הנוכחי עוסק גם בפוליטיקה, בקרע הפנימי ובאירועים האינטנסיביים שאנו חווים בשנים האחרונות.
התחלתי לעלעל בספר בעמידה ולאחר כמה דקות מצאתי בחנות כיסא והתיישבתי מרותק לחצי שעה נוספת.
כשקמתי לצאת מהחנות שמתי לב שמשהו באנרגיה שלי השתנה:
הלב שלי היה קצת יותר פתוח, עם יותר עצב ויותר הכרת תודה, וגם תקווה וכמיהה שיהיה פה אחרת.

**
אפרופו כמיהה ותקווה שיהיה פה אחרת –
השבוע זכיתי להנחות מפגש מיוחד (ראשון בסדרה) במועדון של קיבוץ נחשונים.
איתי בחדר היו כעשרים משתתפות ומשתתפים, חילוניים, דתיים וחרדים, מקיבוץ נחשונים, אלעד, ובארות יצחק,
שבחרו להגיע כדי להתחבר, להקשיב, להכיר, ולגעת באומץ גם בדברים מורכבים ושנויים במחלקות.
הזכות הזו נפלה בחלקי תודות לכרמית מנחשונים ואייל מאלעד שהקימו את הקבוצה כבר לפני כשנתיים,
ולעידו מעמותת "ניפגשים" שעשה את החיבור לקבוצה.
זה כל כך מרגש.
וכל כך מורכב.
גם כשיש הרבה רצון, כוונה טובה ונכונות,
אנחנו במרחק משפט אחד מלהיות "מוקפצים" ו"מופעלים".
ועם זאת אני מאמין שאפשר לבנות אמון, ללמוד להתקרב, ולעשות ביחד יותר טוב מרע.

**
את כל הדברים הללו חוויתי ופגשתי השבוע.
וגם זכיתי להשתתף בעצרת בכיכר החטופים בשבת,
ולתמוך במשפחות החטופים במאהל בגין באמצע השבוע,
ולטייל עם אשתי בהר שוקף ובקעת אלון בכרמל היפהפה והפורח.

החיים מלאים והם גם וגם.

לסיום, ציטוט של ג'וזף גולדסטין, אחד המורים המובילים למיינדפולנס:

אני מאחל לעצמי ולנו,
שלא נתבלבל, לא נתיאש ולא נוותר,
שנהיה אמיצים, טובי לב וחכמים,
שנתמקד במה שחשוב,
ושנתרום לכך שיהיה פה טוב יותר. 

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

על מה בעצם איננו מסכימים?

"זו המציאות שאני רואה
זו הבעיה שאני חווה
זה הפתרון שאני מציע
זו הבקשה שלי ממך.

האם את/ה מסכים/ה?"

**
אם התשובה שלך היא "לא",
סביר להניח שאיננו מסכימים על תמונת המציאות,
או ש… איננו מסכימים על הבעיה,
או ש… איננו מסכימים על הפתרון,
או ש… איננו מסכימים על סדרי העדיפויות (של הבעיה או של הפתרון).

**
בשלב זה,
במקום להתווכח אתך, לנסות לשכנע אותך או להשפיע עליך,
חשוב לי להבין אותך:
האם את/ה מוכנ/ה לומר לי על מה בעצם איננו מסכימים…?
(תמונת מציאות? בעיה? פתרון? סדר עדיפות?)
האם את/ה מוכנ/ה לשתף באיך את/ה רואה/חווה את הדברים מנקודת מבטך …?

חיים מלאים. היום.

על הבמה

כשבחרנו לעלות על הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יהיה מה.
אתה תהיה ילד.
את תהיי אמא.
אני אהיה אבא.
אנחנו נהיה זוג.

**
כשבחרנו לחלוק את הבמה ביחד,
קבענו (באופן שרירותי) מי יעשה מה
אתה תהיה מורה.
את תהיי מנהלת.
הוא יהיה עובד.
היא תהיה ראש ממשלה.
אני אהיה רופא, מנחה סדנאות או מנקה רחובות.

**
כשבחרנו לשחק על הבמה ביחד,
הסכמנו (באופן שרירותי) על מה שיקרה.
האם נילחם, או נהיה חברים.
האם נהיה קרובים או רחוקים.
איך ניפגש ומתי ניפרד.
מתי ניוולד ומתי נמות.

**
כשאנחנו על הבמה,
כל אחד משחק את התפקיד שלו…
לזמן מוגבל ולמטרה מסוימת.
רק תפקיד.
מעבר לטוב ורע.
מעבר לחכם וטיפש.
מעבר לעשיר ועני.

**
התפקיד שלי הוא לא אני.
התפקיד שלך הוא לא אתה.

כיף גדול לשחק אתך ביחד.
זכות עצומה לחלוק אתך במה.
וחיים.

קל לשכוח.
חשוב לזכור.

חיים מלאים. היום.

כ"ח אב – כשמפכ"ל המשטרה אומר את מה שהוא אומר

כשמפכ"ל המשטרה אומר את מה שהוא אומר*
יכול להיות שהוא מתכוון לכך שהוא מבין את התופעה ושהוא מכיר בבעיה.
הוא אינו אומר שהוא מסכים עם התנהגויות אלימות של שוטרים כלפי ציבור מסוים.
הוא אינו אומר שהוא מצדיק אפליה של שוטרים כלפי אותו ציבור.

**
חלק מהאנשים ששומעים את המפכ"ל וקוראים ציטוטים* מנאומו,
מבינים מדבריו שהוא מסכים עם ההתנהלות ומצדיק את הפעולה.

אחרים מבינים שהוא לא מסכים עם ההתנהלות ושהוא אינו מצדיק את הפעולה
אך חוששים שעצם הבנת התהליך וההכרה בתופעה, נותנות לגיטימציה לאפליה ולאלימות.

אפשר להבין מדוע אנשים ששומעים בדברי המפכ"ל
הצדקה, גיבוי, עידוד או לגיטימציה לאלימות ולאפליה, ישירות או בעקיפין,
יתקפו את דבריו או יקראו לו להתפטר.

**
כשם שניתן להקשיב למפכ"ל, ניתן להקשיב גם להתייחסויות השונות לדבריו.
בשני המקרים, יש הבדל גדול בין להבין תהליך ולהכיר בתופעה לבין להסכים עם תגובה או להצדיק פעולה.

ועוד משהו…
כותרות בעיתונים, תגובות בטוקבקים ופוסטים בפייסבוק (כולל הפוסט הזה)
תורמים בדרך כלל מעט מאוד לפתרון בעיות מורכבות ולטיפול באתגרים קשים.

**
יש להתייחס לפוסט הזה בערבון מוגבל:
1. כותב הפוסט לא שמע את דברי המפכ"ל והוא ניזון מחלקי ציטוטים שהוא קורא.
2. כל הנכתב הוא פרשנות אישית בלבד. לכותב הפוסט אין באמת מושג מה עובר בראשו של המפכ"ל.
3. כותב הפוסט אינו נמנה על ציבור מקופח או מופלה והוא מעולם לא חווה אלימות של שוטרים כזו או אחרת.

**
* שלושה משפטים שצוטטו באחד העיתונים מדברי המפכ"ל :
– "בכל המחקרים בעולם ללא יוצא מן הכלל הוכח שמהגרים וצעירים מעורבים בפשיעה יותר מאחרים".
– "כששני הדברים הללו מתאגדים יחד יוצא שקהילה מסוימת מעורבת סטטיסטית בפשיעה יותר מאחרות"
– "כאשר שוטר פוגש חשוד המוח שלו חושד בו יותר מאשר היה חושד בו אילו היה מישהו אחר".

חיים מלאים. יום יום.

כ"ז תמוז – Best Case ,Worst Case ומה שביניהם

אם ברור לכם מה צריך לעשות
וכולם מאמינים שזה מה שצריך לעשות
ויש הסכמה שזה בסדר עדיפות גבוה
וכולם מוכנים לשתף פעולה כדי שזה יקרה
ויש מחויבות גבוהה לביצוע
ומה שאתם רוצים לעשות נמצא בשליטה מלאה שלכם
ואין מתחרים או גורמים אחרים שמפריעים לכם
ויש לכם את הידע, היכולת והמשאבים הנדרשים
והזמן שלכם אינו מוגבל
ואין דברים נוספים המעסיקים אתכם ומתחרים על תשומת לבכם…

אם כל זה מתקיים (best case) ,
אז יש סיכוי גבוה שמה שאתם רוצים לעשות יקרה.

**
אם לא לגמרי ברור לכם מה צריך לעשות
ולא כולם מאמינים שזה מה שצריך לעשות
ויש ביניכם חילוקי דעות לגבי סדר העדיפות של זה
ולא כולם מוכנים לשתף פעולה כדי שזה יקרה
ויש מחויבות משתנה לביצוע
ומה שאתם רוצים לעשות לא נמצא בשליטה מלאה שלכם
ויש מתחרים או גורמים אחרים שמפריעים לכם
ואין לכם את כל הידע, היכולת והמשאבים הנדרשים
והזמן שלכם מוגבל
ויש דברים נוספים המעסיקים אתכם ומתחרים על תשומת לבכם…

אם כל זה מתקיים (worst case),
אז יש סיכוי נמוך שמה שאתם רוצים לעשות יקרה.

**
אם אתה מוצאים עצמכם במצב best case
תהנו מהתנאים המיוחדים והנדירים.
לא בטוח מתי תפגשו בהם שוב….

אם אתם מוצאים עצמכם במצב worst case
מומלץ לתאם ציפיות עם עצמכם ועם הסביבה.
ענווה וכבוד למורכבות במצב הזה יכולים לעזור.

בכל מצב אחר,
תוכלו לבחור האם להתלונן שאתם לא ב best case
או להתנחם שאתם לא ב worst case
ומשם לצאת לפעולה.

תודה רבה לאילונה שפגשתי אתמול על ההשראה לפוסט הזה 🙂

חיים מלאים. יום יום.

כ סיון – שש שתיקות

שתיקת "הכול בסדר".
אני מרגיש בנוח. לא צריך מילים.

שתיקת "אני מסכימה".
אם אחשוב אחרת אגיד לך.

שתיקת "אני מבין הכול".
אם משהו לא ברור אשאל.

שתיקת "נפגעתי".
לא בא לי לדבר. עזוב אותי.

שתיקת "לא כאן".
משהו מטריד אותי. הראש שלי במקום אחר עכשיו.

שתיקת "ללכת על בטוח".
כדאי להתבונן מהצד בינתיים. המצב מסוכן. עדיף להיזהר.

**
איזו שתיקה אתם שותקים עכשיו?

חיים מלאים. יום יום.