תגית: הערכה

את המסר השבוע אני כותב ממונטנגרו הנפלאה, במהלך טיול של מספר ימים עם בני רועי.
השעה כרגע היא קרוב לאחת אחר חצות בלילה שבין חמישי לשישי.
מחר (יום שישי) מתוכנן לנו יום עמוס שיתחיל מוקדם בבוקר ויסתיים מאוחר בלילה.

אני בוחר לכתוב גם השבוע ולשלוח את המסר לפני כניסת השבת, למרות שאני לא חייב.
אין שום בעיה בלקחת הפסקה, זה אפילו חשוב.
ועדיין, מתחשק לי לכתוב…

הטעינה בסוללת המחשב שממנו אני כותב כרגע נמוכה ותסתיים בעוד כחצי שעה (אולי פחות) ואין לי מטען.
המשמעות היא שמה שלא אצליח לכתוב בדקות הקרובות כבר לא יישלח השבוע.

יש בזה משהו קצת מלחיץ… ועם זאת גם מקדם…
דדליינים עוזרים לנו לסיים דברים.
מגבלה, כמו מגבלת זמן בסוללה, יכולה לחדד אותנו.

משהו חזק שמהדהד בי כרגע:

השעות הראשונות במונטנגרו היו ואוו.
הטבע כאן חזק ועוצמתי.
מדהים לראות את כל הירוק הזה, את ההרים, הנהרות, הקניונים והאגמים.
היום הראשון היה מופלא והתחשק לי רק לשאוף את כל היופי הזה פנימה עוד ועוד.
נסיעה של שלוש-ארבע שעות עברה כמו כלום ונהניתי מכל קילומטר.
היום השני עדיין היה מדהים ומרומם נפש.
ביום השלישי זו כבר היתה התחלה של שגרה.
ביום הרביעי החלטנו לוותר על אגם יפהפה כי כמה כאלו אפשר לראות.

המהירות שבה אנו מסתגלים לדברים תמיד מפתיעה אותי, גם אלו שיותר נעימים לנו וגם אלו שיותר מאתגרים אותנו.

כמה מהר אנו מתרגלים לדברים טובים שנכנסים לחיינו ומתחילים לקבל אותם כמובן מאליו?
כמה מהר מצב לא רצוי (כמו מחלה או פיטורים), הופך להיות חלק מהמציאות יומיומית שלנו מרגע שהוא נכנס לחיינו?

האם יש דרך להאט את "קצב ההתרגלות" באותם מצבים רצויים כך שנוכל להמשיך להתרגש, להעריך ולהתלהב,
כדי שלא נפסיק לראות בעיניים רעננות ולחוות כמו בהתחלה?

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

"לפחות שני סוגים של אומץ נדרשים בהזדקנות ובמחלה.

הסוג הראשון הוא להתייצב בפני עצם היותך בן תמותה – 
האומץ לגלות את האמת ולדעת ממה לפחד ולמה לקוות.
האומץ הזה קשה לכשעצמו.

אבל קשה עוד יותר הוא הסוג השני של אומץ – 
האומץ לפעול על פי האמת שאנו מגלים.

הבעיה היא שהמהלך החכם הוא פעמים רבות לא ברור.
זמן רב חשבתי שהסיבה לכך היא פשוט אי-הוודאות.
כשקשה לדעת מה יקרה, קשה לדעת מה לעשות.
אבל האתגר, נוכחתי לדעת, הוא בסיסי יותר מזה.
אדם צריך לחשוב מה חשוב יותר, פחדיו או תקוותיו."

~ מתוך "להיות בן תמותה" מאת אטול גוואנדה

**
שני הסוגים של האומץ נדרשים לא רק בהזדקנות ובמחלה.

פגשתי השבוע כמה וכמה אנשים שמתמודדים עם דברים.
אתגרים משפחתיים, עסקיים, בריאותיים, …
עניינים מורכבים.

הם עושים את זה במקביל ל"חיים הרגילים".
במקביל לתפקידים שהם ממלאים, לעבודות שהם עושים.
לא תמיד אפשר לראות את זה עליהם.

Be Kind, for everyone you meet is fighting a hard battle

**
זה לא רק האומץ לגלות את האמת ולפעול על פי מה שאתה מגלה.

זה גם אומץ להחזיק מעמד.
אומץ לקבל החלטה.
אומץ לחכות עם החלטה.
אומץ לפעול בהתאם להחלטה.
אומץ לפתוח את הלב. 
אומץ לומר משהו חשוב.
אומץ לתת לזה צ'אנס, גם כשלא בטוח שזה יצליח.
אומץ להמשיך, להילחם, להישאר.
אומץ להפסיק, לעצור, לעבור.

**
את "חיים של אנשים" כתבתי לפני מספר שנים.
נתקלתי בזה שוב השבוע במהלך קיבוץ פוסטים נבחרים לספר שאני עובד עליו.

חיים של אנשים

"אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו הורים של אנשים, ילדים של אנשים, אחים ואחיות של אנשים.
אנחנו בני ובנות זוג של אנשים.
אנחנו עובדים עם אנשים.
אנשים שיש להם הורים, בני ובנות זוג, ילדים, אחיות ואחים.
אנחנו נוגעים באנשים. בחיים של אנשים. כל יום.
אנחנו משפיעים על אנשים. ישירות ובעקיפין. כל הזמן.
אנשים שכועסים ופוחדים.
אנשים ששמחים ועצובים.
אנשים שאוהבים ושונאים.
אנשים בעלי ביטחון עצמי גבוה או נמוך.
אנשים בעלי דימוי עצמי כזה או אחר.
אנשים שמתמודדים עם אתגרים.
אנשים שחווים קשיים.
אנשים שעוברים שינויים.
אנשים שחוגגים ניצחונות ומשיגים הישגים.
אנשים שמתאבלים וכואבים.
אנשים שפוגעים ונפגעים.
אנשים שגאים בעצמם. אנשים שלא.
אנשים שעושים טעויות. שלפעמים מבקשים סליחה.
אנשים שיש להם אגו. לכולם יש.
אנשים שמאמינים. וכאלה שכבר לא.
אנשים מיואשים. וכאלה שיש להם תקווה.
אנשים שצמאים להערכה, הכרה, כבוד, אהבה ומגע.
אנשים שרוצים שיראו אותם, ישמעו אותם ויבינו אותם.
אנשים שיש להם קול. קול שלפעמים נשמע ולפעמים לא.
אנשים שחווים בלבול. או בהירות.
אנשים שרוצים יותר או פחות.
אנשים שרואים חצי כוס מלאה או חצי כוס ריקה.
אנשים שעדיין מנסים וכאלו שכבר לא.
אנשים עם ירושות. ירושות מודעות וירושות לא מודעות.
אנשים עם אמונות. עם מגבלות. עם יכולות. עם זיכרונות. עם הרגלים.
אנחנו עובדים עם אנשים.
אנחנו חיים עם אנשים.
אנחנו אנשים.
אנשים חיים.
אנשים שחיים חיים מלאים."

**
אני סוגר שבוע מלא ואינטנסיבי עם תחושת ריספקט עמוקה.
ריספקט לאנשים שאני פוגש, למורכבות ולאתגרים שאנשים מתמודדים עמם.
אני לא בטוח איך בדיוק לתרגם את "ריספקט" לעברית.

עבורי זה משהו המשלב כבוד, הערכה, חמלה והכרת תודה.
למה שאנשים עוברים וחווים…
במסע המשותף הזה של כולנו כאן…

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תזכורת חשובה לאחר קורס בהגדרות אנושיות של עצמנו ושל אחרים:

"ותרו על הגדרת עצמכם בפני עצמכם ובפני אחרים.
אתם לא תמותו מזה.
אתם תתעוררו לחיים.
ואל תדאגו לדרך שבה האחרים מגדירים אתכם.
כאשר הם מגדירים אתכם, הם מגבילים את עצמם, לכן זו הבעיה שלהם.
בכל פעם שאתם יוצרים יחסי גומלין עם אנשים,
אל תהיו שם בראש ובראשונה כמשימה או כתפקיד,
אלא כשדה של נוכחות מודעת."
…
"מדוע האגו משחק תפקידים?
בגלל הנחה בלתי בדוקה אחת, שגיאה יסודית אחת, מחשבה לא מודעת אחת.
מחשבה זו היא: אני לא מספיק."
…
"במהות אינכם נחותים מאיש ואינכם נעלים על איש.
מתוך הבנה זו צומחת הערכה עצמית וענווה אמיתיות.
בעיני האגו הערכה עצמית וענווה עומדות בסתירה זו לזו.
לאמיתו של דבר, הן דבר אחד ויחיד."

~ מתוך "ארץ חדשה" מאת אקהרט טולה (עמוד 77).

חיים מלאים. היום.

"אני בסדר כפי שאני."
"אני לא לבד."
"רואים אותי."
"מבינים אותי."
"אוהבים אותי."
"אני שווה."
"אני יכול/ה להמשיך להתפתח."

**
לחשוב את זה, זה דבר אחד.
להאמין בזה, זה דבר שני.
לחוות את זה, זה דבר שלישי.

**
יכול להיות שהדברים שעשינו ביומיים האחרונים,
הם מהדברים היותר חשובים שעשינו השנה.
(ויכול להיות שלא…)

**
אין לי מושג מי לקח מה, איך זה ישפיע ולאן זה יוביל.
אין וגם לא יהיה…

**
זכות עצומה לעשות עבודה כזו עם אנשים כאלו.

חיים מלאים. היום.

"One of the most satisfying feelings I know…
comes from my appreciating [an] individual in the same way that I appreciate a sunset.
People are just as wonderful as sunsets if I can let them be.
In fact, perhaps the reason we can truly appreciate a sunset is that we cannot control it.
When I look at a sunset as I did the other evening,
I don't find myself saying, 'Soften the orange a little on the right hand corner,
and put a bit more purple along the base, and use a little more pink in the cloud color.'
I don't do that.
I don't try to control a sunset.
I watch it with awe as it unfolds.

~ Carl Rogers

**

"אחד הרגשות המספקים ביותר שאני מכיר …
מופיע כשאני מעריך אדם, כפי שאני מעריך שקיעה.
אנשים הם נפלאים ממש כמו שקיעות אם אני מאפשר להם להיות.
למעשה, אולי הסיבה שאנחנו יכולים באמת להעריך שקיעה היא שאיננו יכולים לשלוט בה.
כשאני מביט בשקיעה, כפי שהבטתי בערב הקודם,
אני לא מוצא את עצמי אומר, 'רכך קצת את הכתום בפינה הימנית,
שים קצת יותר סגול לאורך הבסיס, והשתמש בקצת יותר ורוד בצבע הענן.'
אני לא עושה את זה.
אני לא מנסה לשלוט בשקיעה.
אני מתבונן בה ביראה בעודה מתפתחת."

~ קארל רוג'רס (תרגום חופשי: רוני ויינברגר)

חיים מלאים. היום.

אנחנו יכולים להתבלבל
ולחשוב שלא קורה יותר מדי בחודשים האחרונים.

**
אחרים מסביבנו פורצים גבולות,
שוברים שיאים,
עושים שינויים משמעותיים,
עוברים תהליכים,
גדלים,
מתפתחים.

**
ואנחנו…?

לכאורה הכול פחות או יותר אותו דבר.
באותו מקום.
אותו תפקיד באותה עבודה,
אותו בית באותה שכונה,
אותה משפחה, אותם חברים,
אותם בעיות, אותם עניינים.

לכאורה הכול פחות או יותר אותו דבר.
בקטנה, פה ושם.
עד כדי שגרתי, משעמם,
אולי אפילו תקוע.

**
אז זהו, שלא בטוח …

דברים ענקיים שיש לנו נטייה לשכוח:
בדיקת הדם המלחיצה שיצאה תקינה.
התאונה שרק כמעט קרתה.
המשפחה שנשארה ולא התפרקה.
העבודה שממשיכה לספק את הסחורה.

דברים יקרים שאנו מתקשים לראות:
ארוחה, שיחה, מבט, מגע,
התנסות, מפגש, חוויה, למידה,
נתינה, קבלה, עצמאות, תמיכה,
חופש, משחק, בחירה, יצירה, נשימה.

**
בזמן שאנחנו מספרים לעצמנו
שלא קורה יותר מדי ושהכול פחות או יותר אותו דבר,
חיים שלמים רוחשים, מתפתחים, מתהווים.

**
אנחנו לא רואים את מה שאנחנו לא רואים.
אנחנו לא זוכרים את מה שאנחנו לא זוכרים.
אנחנו לא סופרים את מה שאנחנו לא סופרים.
אנחנו לא מעריכים את מה שאנחנו לא מעריכים.

חיים מלאים. היום.

כשמישהו מדבר "לאט מדי",
הוא לא באמת מדבר לאט מדי,
הוא מדבר לאט יותר
מהקצב שבו אנו מאמינים שהוא אמור לדבר.

**
כשמישהי מדברת "הרבה מדי",
היא לא באמת מדברת הרבה מדי
היא מדברת יותר
ממה שאנו מאמינים שהיא אמורה לדבר.

**
כשמישהו מבקש מחיר "גבוה מדי",
הוא לא באמת מבקש מחיר גבוה מדי,
הוא מבקש מחיר גבוה יותר
מהמחיר שאנו חושבים שהוא אמור לבקש.

**
כשלמישהי לוקח "יותר מדי זמן" לקבל החלטות,
לא באמת לוקח לה יותר מדי זמן לקבל החלטות.
הזמן שלוקח לה לקבל החלטות גדול יותר
מהזמן שאנו חושבים שאמור לקחת לה.

**
זה פחות הם, איך שהם מדברים ומה שהם עושים.

זה יותר אנחנו והדרך שבה אנחנו מפרשים, מעריכים ומודדים
את איך שהם מדברים ואת מה שהם עושים.

חיים מלאים. היום.

מלכודות מסוכנות

איך לא רואים אותי.
איך רואים אותי אבל לא מעריכים אותי.
איך מעריכים אותי אבל לא מעריכים אותי מספיק.
איך מעריכים אותי מספיק אבל לא מתגמלים אותי מספיק.
איך רואים, מעריכים ומתגמלים אותי מספיק אבל פחות מאת הסובבים אותי…

**
זרעים של קורבנות.
זרעים של שיפוטיות תוקפנית.
מלכודות השוואה מסוכנות.

**
לעצור.
לשים לב.
לגלות אחריות.
להפסיק לנוע בכיוון.
לגדר את האזור בזהירות.
להתרחק מהמקום במהירות.

חיים מלאים. היום.

המשאית עם המדליות

המשאית עם המדליות לא בדרך.
לא תקבל/י דרגה על מה שעשית.
כנראה שגם לא מחיאות כפיים.
אולי אפילו לא הכרת תודה.

**
לא בטוח שמישהו בכלל ראה את מה שעשית.
וגם אם ראה,
לא בטוח עד כמה הוא מודע למורכבות,
עד כמה הוא מבין את החשיבות.

**
שאלות חשובות:
– האם אתה רואה את מה שעשית?
– האם את מבינה את המורכבות והחשיבות?
– האם אתה מעריך את זה?
– האם תכירי תודה לעצמך ותעצרי לחגוג את זה?

**
אתמול הצלחתי לראות אותך.
(לא תמיד אני מצליח…)

אתמול התחברו לי כמה נקודות.
(לא תמיד מתחברות לי…)

תודה על מה שעשית.
תודה על היותך.

חיים מלאים. היום.

התכווננות

שמעתי אודותיכם.
אני חושב עליכם.
יש בי כבוד אליכם.
יש בי הערכה להתמודדות שלכם.
אני רוצה לשרת אתכם.
חשוב לי לתת לכם משהו בעל ערך.
אשתדל כמיטב יכולתי.
אני מקווה שאצליח.
איני בטוח.

לילה טוב.
ניפגש מחר.

חיים מלאים. היום.