יש משהו מיוחד במחשבה ש…

יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית אנו עלולים לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתנו ולהדביק אנשים סביבנו, כולל את היקרים לנו ביותר.

יש משהו מיוחד במחשבה שפוטנציאלית כל אדם שאנו פוגשים, עלול לשאת את הנגיף גם ללא ידיעתו ולהדביק אותנו ואת הקרובים לנו.

יש משהו מיוחד בכך שהאפשרות קיימת ושרובנו לא באמת יודעים האם אנו נשאים או לא.

יש משהו מיוחד בכך שמה שקורה רלוונטי לכולנו ושכולנו מושפעים מזה בצורה ישירה או עקיפה.

יש משהו מיוחד בכך שגם אנו נושאים את הנגיף לא בטוח שהוא יתפתח בתוכנו ולא בטוח באיזו עוצמה.

יש משהו מיוחד בכך שאנו מבינים שיש דברים שונים שאנו יכולים לעשות שיקטינו את הסיכוי שנידבק מאחרים או שנדביק אותם, ועדיין אין לנו שליטה או וודאות מוחלטת.

**
ואולי זה לא כל כך מיוחד.

כל אחד מאיתנו נושא בתוכו כל הזמן זרעים של כעס, שנאה, פחד, ייאוש, קנאה ואלימות כמו גם זרעים של אהבה, אכפתיות, חמלה, תקווה, שלווה, נתינה וערבות הדדית.

ביום-ביום, במציאות "רגילה" של טרום-קורונה, פוטנציאלית אנו נושאים בתוכנו את הזרעים הללו גם ללא ידיעתנו ויכולים להדביק אנשים סביבנו, כולל את היקרים לנו ביותר.

ביום-ביום, במציאות "רגילה" של טרום-קורונה, כל אדם שאנו פוגשים נושא את אותם זרעים שאנו נושאים ויכול להדביק אותנו ואת הקרובים לנו.

אין מפגשים נייטרליים.

בכל אינטראקציה עם אדם אחר אנו משפיעים ומושפעים.

ההשפעה עלינו וההשפעה שלנו היא אינסופית וחסרת גבולות.

בדומה לקורונה לעתים יהיה קשה לראות שנדבקנו או שהדבקנו. שהשפענו או שהושפענו.
אם לא רואים את זה, זה לא אומר שזה לא קורה.

בשונה מהקורונה, ההדבקה של הזרעים הללו אינה רק באמצעות מגע ומשטחים פיזיים, 
אלא גם באמצעות מחשבות, תמונות, מילים ומעשים במגוון ערוצים.

ההכרה בכך שאנו נשאים פוטנציאליים ושכל מי שאנו פוגשים הוא נשא פוטנציאלי, מחדדת ומגבירה את תחושת האחריות האישית.

את חשיבות השמירה על עצמנו ועל אחרים.

את חשיבות ההקפדה על הדרך שבה אנו מתנהלים בעולם.

במיוחד בימים אלו חשוב להקפיד על האנשים והחומרים שאנחנו נחשפים אליהם.

**
אני סוגר שבוע שני של כתיבה יומית.

השבוע כתבתי על: 
"מאסלו ואתגרים שאנשים חווים", "שאלות אישיות לפתיחת יום", "5 סוגים של זמן" ועוד.

חלק מהפוסטים מכילים כלים מעשיים.
חלק מהפוסטים הם שיתופים במחשבות.

כל פוסט נכתב מתוך כוונה פנימית להרבות טוב בעולם. 
לאפשר נשימה. 
להגביר שלווה. 
ליצור חיבור. 
לחזק משאבים פנימיים.

ניתן לקרוא את כל הפוסטים שעלו השבוע ובשבוע שעבר באתר הבלוג היומי שלי.

ניתן גם להירשם אליו ולקבל את הפוסטים החדשים ישירות למייל.

**
יש לי מחשבה לקיים באחד הערבים הקרובים מפגש זום בנושא "התנהלות אישית" בימים הללו.
אני מתכנן להציג מספר כלים יומיומיים המונעים שחיקה ומגבירים איזון, נוכחות, מיקוד ושלווה בתקופה הזו.

ברוח התקופה והאתגרים השונים שרבים מאתנו חווים, המפגש יהיה ללא תשלום.

פרטים נוספים יישלחו בקרוב.
במידה ואתם מעוניינים לקבל אותם לפני כולם, אנא השיבו למייל זה ואעדכן אתכם.

שבת של שלום,
חיים מלאים,
רוני ויינברגר

תודעת גן

"אפשר לדמות תודעה של אדם לגן, אשר אפשר לטפחו בתבונה או להניח לו לגדול פרא.
אך בין שיטופח ובין שיוזנח – משהו חייב לצמוח בו.

אם יוטמנו בו זרעים חסרי ערך,
הרי הוא יצמיח שפע של עשבים שוטים אשר יוציאו את זרעיהם אליו וימשיכו לייצר ממינם.
כמו שגנן מטפח את חלקתו,
משגיח שלא תוציא עשבים שוטים ומגדל פרחים ופירות הדרושים לצרכיו,
כך צריך אדם להשגיח על גינת תודעתו,
לבער ממנה את כל המחשבות הרעות, חסרות התועלת והלא-טהורות,
ולטפח בשאיפה לשלמות את הפרחים והפירות של מחשבות טובות, מועילות וטהורות.

התמדה בתהליך זה מגלה – במוקדם או במאוחר – שהוא הגנן אשר מושל בנפשו ומכוון את חייו.
הוא גם חושף, בתוך עצמו, את ליקויי המחשבה, ומבין במידה גוברת והולכת של דיוק
כיצד כוחות המחשבה ומרכיבי התודעה פועלים בעיצוב האופי, הנסיבות והגורל.

מחשבה ואופי חד הם, וכיוון שאופי יכול להיחשף ולגלות את עצמו רק דרך סביבה ונסיבה,
הרי תנאי חייו החיצוניים של אדם תמיד יימצאו ביחס ישר למצבו הפנימי.
אין פירושו של דבר שנסיבות חייו של אדם בזמן נתון כלשהו הן אות לאופיו הכולל,
אלא שנסיבות אלו קשורות קשר עמוק כל כך עם כמה מרכיבי מחשבה חיוניים בתוך עצמו,
כך שלעת עתה הן הכרחיות להתפתחותו."

~ ציטוט מתוך "אדם כיציר מחשבותיו" מאת ג'יימס אלן

חיים מלאים. היום.

לזרוע ולהשקות

לזרוע ולהשקות

כל פרי שאנו פוגשים, בתוכנו וסביבנו, הוא תוצר של זריעה והשקייה שהתרחשו בעבר.

**
כשנסתובב בעולם היום נזרע סביבנו אינספור זרעים מסוגים שונים:
זרעים של מחשבות, זרעים של דיבור, זרעים של פעולות.

כשנסתובב בעולם היום ייזרעו בתוכנו אינספור זרעים מסוגים שונים:
זרעים של מחשבות, זרעים של דיבור, זרעים של פעולות.

**
אנו בוחרים אלו זרעים לזרוע.
אין לנו שליטה ויש לנו הרבה מאוד השפעה.
באחריותנו וביכולתנו לבחור אלו זרעים אנו מפיצים והיכן.

אנו בוחרים אלו זרעים להשקות.
אין לנו שליטה ויש לנו הרבה מאוד השפעה.
באחריותנו וביכולתנו לבחור אלו זרעים (שכבר נזרעו) להשקות ולטפח ואלו לייבש ולדלל.

**
בכל מחשבה, דיבור ופעולה
אנו בוחרים לזרוע קצת יותר אהבה, חמלה, שלווה, שמחה, טוב לב, אמת וענווה
או קצת יותר שנאה, כעס, תאוות בצע, קנאה, שקר, יוהרה, אלימות וכאב.

בכל מחשבה, דיבור ופעולה
אנו בוחרים להשקות זרעים של אהבה, חמלה, שלווה, שמחה, טוב לב, אמת וענווה
או זרעים של שנאה, כעס, תאוות בצע, קנאה, שקר, יוהרה, אלימות וכאב.

חיים מלאים היום.

הזרעים כאן

הזרעים כאן.
כעס. שנאה. שיפוטיות. פחד. קנאה. ייאוש.
אהבה. שלווה. שמחה. תקווה. חמלה. הכרת תודה.

**
הזרעים כאן כל הזמן.
אנחנו בוחרים את מה להשקות.
אנחנו בוחרים מה לטפח.
אנחנו בוחרים במה להתמקד.
אנחנו בוחרים איך להיות.

**
מהדורות חדשות מטפחות כעס וייאוש במסווה של דיווח על מה שקורה.
תכניות תחקירים מטפחות פחד ושנאה במסווה של צדק וחשיפה.
סדרות ריאליטי מטפחות קנאה ושיפוטיות במסווה של בידור והנאה.

**
כשמישהו מעדיף לטפח עבורנו זרעים מסוג מסוים,
חשיבות הבחירות שלנו עולה.
האחריות עלינו.
הבחירה שלנו.

חיים מלאים. היום.

הגשושית של נאס"א

"הגשושית קאסיני של נאס"א המקיפה את כוכב הלכת שבתאי, וחוקרת אותו, את טבעותיו ואת ירחיו מתקרבת לגראנד פינאלה של משימתה.
היום, 26 באפריל 2017 היא תבצע את הראשונה מבין 22 צלילות אל מתחת לטבעות שבתאי – בין הטבעות לכוכב הלכת.
קאסיני שוגרה ב-15 באוקטובר 1997 מנמל החלל קייפ קנוורל, פלורידה ונכנסה למסלול סביב שבתאי ב-1 ביולי 2004.
ב-24 בדצמבר 2004 הופרדה מקאסיני הגשושית הויגנס, וב-14 בינואר 2005 היא נחתה על טיטאן, ירח של שבתאי.
מיד עם נחיתתה החלה הגשושית לשדר תמונות ממקום הנחיתה והתברר כי למרות המרחק העצום מהשמש,
יש בטיטאן הרבה תכונות הדומות לאלו של כדור הארץ.
בתחילה היא תוכננה לפעול עד 2008, לאחר מכן המשימה הוארכה ל-2011, ולאחר מכן בפעם השניה והאחרונה ל-2017."

~ מתוך אתר הידען

**
בין אנו מבינים את זה, מבחינים בזה או מכירים בכך, ובין אם לא –
מה שקרה לפני עשרים שנים הוא תוצר של מחשבה ועשייה שהתחילו הרבה לפני.
מה שקורה היום תוצר של משהו שקרה לפני עשרים שנים.
הזרעים של מה שיקרה ויהיה בעוד עשרים שנים נזרעים ממש עכשיו.

גם עכשיו.
לא רק בחלל.

חיים מלאים. היום.

חמש מחשבות על חדשות השעה 14:00

אתמול, בחדשות השעה 14:00,
הודיעו על אישה כבת 50 ששברה את רגלה,
במהלך טיול בנחל כלשהו בדרום הארץ
ושחולצה ע"י צוות הצלה כלשהו באותו האזור.

**
מחשבה א' – תזמון

אם אותה אישה בדיוק,
היתה שוברת את אותה רגל בדיוק,
באותו נחל בדיוק,
ביום שאינו שבת…
אין מצב שהיא היתה נכנסת למהדורת החדשות.

**
מחשבה ב' – תהיה

למה חשוב שמדינה שלמה,
או כל מי שמאזין למהדורת החדשות של אותה השעה,
ישמעו על אישה בת 50 ששברה רגל בטיול בדרום?

**
מחשבה ג' – רלוונטיות

מהדורת חדשות בת מספר דקות המשודרת ברדיו בכל שעה עגולה
מתאימה אולי (גם את הנקודה הזו כדאי לבדוק)
לעידן שלפני עשור או שניים שבו מישהו מוסמך מעדכן מה קורה.
היא בטח לא נדרשת כיום, בעידן הסלולר והרשתות החברתיות,
שבו כולם מחוברים להכול כל הזמן.

**
מחשבה ד' – תודעת המונים

כשקוראים למשהו "חדשות"
ומספרים בכל שעה עגולה מי נרצח, נדקר, נהרג, נאנס, פגע,
מעל, גנב, שיקר, קילל, תקף, האשים, הואשם, נשפט ונכלא,
בעצם מרססים מדינה שלמה באופן שיטתי ברעל מסוכן וקטלני.
(היום, בחדשות השעה 14:00 סיפרו על מישהו שנכנס לבית חולים כלשהו, אנס, גנב ונתפס).

**
מחשבה ה' – רעיון

אם בכל זאת מתעקשים לסמן בכל שעה עגולה התחלה וסוף של תכניות
אולי כדאי להחליף את מהדורות "החדשות" הרעילות
בפינות "60 שניות" מרתקות, מעשירות, מלמדות ומעצימות
בנושאי מדע, תרבות, ספורט, ידע כללי, היסטוריה, טבע וכו'
שיזרעו בתודעת ההמונים חומרים השונים מפחד, אלימות, קיטוב ושנאה.

חיים מלאים. היום.